אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק ראשון - מבוי › דף ח.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק ראשון - מבוי · דף ח.

דף ז:

אבל כלה לצידי רחבה אסור. פירש"י אפי' זה שלא כנגד זה משום דהו"ל כמבוי עקום. וקשי' מי דמי התם פיתחא דהאי מבוי ודהאי מבוי במילואו לרה"ר. הכא א"נ מבוי ורחבה כחדא מבוי נינהו הא אית לי' גיפופי ועומד מרובה על הפרוץ דכולהו סוגיין בעומד מרובה על הפרוץ להאי גיסא דלרה"ר ולהכי חצר מותרת כדאמ' הרשב"א (בעבודת הקודש שער א' י"ד) ומדאסרינן לי' ש"ר מבוי מפולש לרה"ר אפי' לרב דאמ' הלכת' כת"ק ועושה צוה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן בעומד מרובה על הפרוץ מכאן ולחי או קורה מכאן הואיל ובקעי בה רבים אינו נית' בכך מידי דהוה אפירצת מבוי בצדו לר' הונא דאמ' בד' ואע"ג דעומד מרובה ואפי' לרב חנין בר רבא דאמר ביו"ד מודי היכא דקבקעי בה רבים ומפולש נמי הא בקעי בה רבים. ואע"ג דאשכחן עומד מרובה על הפרוץ דעדיף מצוה"פ דהא בד' רוחות בחצ' עומד מרובה מהני כדתנן כל פירצה שהיא בעש' אמות מותרת ותנן ולא יהו פרצות יתירות על הבנין הא בנין יתר למר ולמר אפי' בנין כפירצה מותרת ואלו צוה"פ בפרוץ מרובה א"ר יוסף דלא מהני בפירקין בשמעתי דצוה"פ. צ"ל בב' רוחות צוה"פ עדיף ובד' רוחות עומד מרובה עדיף ודירושלמי מסייע לן דאתמר מבוי שנפרץ מכנגדו בד' מצידו יות' מיו"ד והאי מכנגדו דירושלמי מאי מכנגדו אילמא מראשו חדא מ"ש מצידו דאמרינן פתחא הוא מראשו נמי נימא פתח' הוא כדאמרינן הכא בפירקין אדרב חנין בר רבא ותו הא איתמ' התם מבוי שיש לו ב' פתחים נותן קורה באחד מהן ומתיר והיינו מראשו אלא לאו מכנגד הפתח בדופן האמצעי שכנגד הפתח דהו"ל מפולש דאע"ג דפליגי במצידו במפולש כנגדו דכ"ע דבד' ואע"ג דעומד מרובה דומיא דמצידו ש"מ. ואע"ג דחצ' ניתרת בעומד מרובה מצד אחד כדאמ' הרשב"א (עה"ק שער א' י"ד). מבוי חמיר. תדע דחצ' אמר הרשב"א או עומד מרובה מצד אחד או צוה"פ ואלו במבוי מפולש אמר הלכתא כחנניא דבעי דלת וכ"ת א"ה איפרך ק"ו דרב הונא ברי' דרב יהושע דעומד מרובה ברוח רביעית מתיר במבוי ק"ו מחצ'. מה לחצ' שכן רוח שלישית נמי מותרת בעומד מרובה תאמר במבוי שאין רוח שלישית נתרת בעומד מרובה אף אתה לא תתיר רוח רביעית תריץ אם אמרת ברוח שלישית שאין לחי וקורה מתיר בה. תאמ' ברוח רביעית שלחי וקורה מתירין אותה א"נ הכא היא הנותנת הואיל והתרת בו לחי וקורה ברוח רביעית שכנגדה לא התרת אף רוח שלישית בעומד מרובה תאמ' בחצ' שלא התרת רוח רביעית אלא בפסין תתיר רוח שלישית בעומד מרובה:

וכן להרשב"א דאמ' במבוי בעי דלת וצריך תירוץ:

ומבוי מפולש לרה"ר שעומד מרובה מב' רוחות ודאי מהניא וכן אמר הרשב"א (שם) בחצי הפרוצה מב' רוחותיו לרה"ר ואין צ"ל בשיש לה צוה"פ מכאן ומכאן או עומד מרובה מכאן ומכאן שאין רגלי הרבים אוסרות במבואות ובחצירות בכיוצא בזה. וחצ' מפולשת דתנן רה"י לשבת אוקמה הרשב"א (שם י"ג) בעומד מרובה או צוה"פ מכאן ופסין מכאן שאין רה"י עד שיהא לו ג' מחיצות. וכן בחצ' שנפרץ לה מבוי מפולש במילואו ונפרצה כנגדו לרה"ר אמר (שם י"ד) שצריך עומד מרובה או צוה"פ לצד רה"ר ולצד מבוי או משהו מכאן ומשהו מכאן או פס ד' מרוח אחת. ומבוי שנפרץ במילואו לחצ' ונפרצה חצר כנגדו זה כנגד זה או שנפרץ לצידי החצ' או לחצ' של יחיד דאסרינן הכא. להראב"ד בשלא עירבו דוקא הא עירבו שרי. ולהרז"ה ולדידן בשעירבו אסו' בשלא עירבו שרי. ולהריא"פ ולהרמב"ם והרא"ש וברי' והרשב"א בין עירבו בין שלא עירבו אסו'. והא דאמרת מבוי אסו' מדאמרי כולהי רבוותאי נפרץ במילואו מכלל דלאו מילואו אפי' לחי משהו מבפנים שרי. ודלא כהר"י בעל התוס'. ומשים דהכא הא אית לי' מחיצות ומדאורייתא רה"י הוא ורבנן הוא דאתאו' בי' ובלחי משהו לא גזרי. ולא מסתברא למימ' ה"ה דלאו מילואו אסו' ומלואו דקא אמרי משום חצר דאפי' מילואו שרי ואע"ג דגבי חצר וקרפף אמרו מילואו והתם לחי לא מהני מלואו דחצ' וקרפף עד דאיכא פסין מלואו קרינן לה מילואו דמבוי כי אית לי' לחי תו לא קרינן לי' מילואו וכן אמר הרשב"א (שם שער א' ב') היה נפרץ המבוי לצידי רחבה או חצר ונפרצה החצ' כו' אסו' כו' ולפיכך אסו' עד שיעמד לחי או קורה בין המבוי לבינה ולהריטב"א דאמ' לאביי אליבא דרש"י משום דאית לי' גיפופין דיוי' הנראין מבפנים וג פופי חצר דנראין מבחוץ והכל רואין שהוא פתח לחצ' ולא לרה"ר הכא נמי כי אמרינן לחי מהני בשאין נכנסין כותלי המבוי לחצ' דאית לי' גיפופי החצ' הנראין מבחוץ הא נכנסין כותלי המבוי לחצ' דלית לי' גיפופי חצר אסו'. מיהא אית לן למימ' דטעמא לאו משום גיפופי חצר אלא בדאית לי' לחי מבפנים דמפסיק בינו לחצ' תו לא גזור בי' משום מפולש לרה"ר אבל בדלית לי' לחי מבפנים ואפי' באין נכנסין דקי"ל נראה מבחוץ נדון משום לחי אחמו' בי' רבנן בנפרץ לצידי החצ' או זה כנגד זה דלא תהני לי' נראה מבחוץ כיון שהעומד במבוי רואה פי לוש מכאן ומכאן והשתא בדאית לי' לחי אפי' בנכנסין שרי. וכן משמע מדברי הרב בעל הטורים דקמיירי בנכנסין וקאמ' מילואו ומדלא אסרי אלא מילואו ש"מ איתא לדהרב בעל הגהות סמ"ק דאמ' מבוי שנפרץ לחצ' סתומה מצידו האחד ומצידו הא' לרה"ר א"צ אלא לחי וקורה מב' ראשיו דאפי' נפרצה חצר כנגדו לרה"ר אמרת לחי משהו שרי ולא מבעיא סתומה

והא דחצ' מותרת. אמר הריא"ז לא אמרן אלא נפרץ המבוי לאמצע והוא נפרצה זה שלא כנגד זה אבל זה כנגד זה או לצידי החצ' אף החצ' אסורה ולדידי' הא דתני' חצר שהרבים נכנסין בזו בזה שלא כנגד זה והיינו דאקשינן ולרבה הא דרב במאי מוקי לה בזה שלא כנגד זה דאי בזה כנגד זה חצר נמי אסורה. אבל הריא"פ והרמב"ם וכולהי רבנן אמרי חצר מותרת בכל מקום. ואע"ג דאוקמוה להא דרב בזה שלא כנגד זה ולטלטל מ"מ סתמא דמתני' דאפי' בזה כנגד זה מותרת. נהי דמדרב ליכא למשמע הלכתא מיהת הכי הוי. ולא מיבעיא להנך אוקימתי דרב משום פילוש אמר ובזה כנגד זה ורב האמר חצר מותרת. ואפי' נפרץ לצידי החצ' דמבוי אסור משום דמשוינן להו כמבוי ארוך מ"מ לגבי חצר לא גזיר דבלאו מבוי ודאי הוה שרי לכ"ע דהא זה שלא כנגד זה הוא ומבוי לא מיגרע לה אבל מבוי דבלאו חצר הוא אסור החצ' לא מעלי לי' ולא מיבעיא להר"י דאוקים לדרב בלצידי החצ' ורב האמ' חצר מותרת וכן אמר הרשב"א (שם) ואם לא נשאר לצד המבוי מן הצד האחד צריך שישאר שם פס ד'. והא היינו לצידי החצ'. וכן אמר בחצר של יחיד דחצי מותרת:

אמר הר' מרדכי ואע"ג דהיום נפרץ לחצ' לא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה דרב לטעמי' דלית לי' שבת הואיל והותרה הותרה בכל גגות גבי מחיצות חצירות שנפלה ולרבינו לכולהי רבוותאי דאמרי התם הלכתא כשמואל ה"נ אי איפרץ בשבת שרי והרב בעל הגהות הרא"ש אמר א"נ נפרצה בשבת ולא אמרינן הואיל והותרה הותרה אלא בכותל שבין ב' חצירות דחד תשמישא הוא אבל מבוי וחצ' לא והרב בעל בי מייתי לד מ"ס ישן של הר' מרדכי ואנן לא ידעינן בה טעמא מ"ש הכא ומ"ש התם אלא איתחזיא בנפרץ לאמצע וזה שלא כנגד זה או בסתומה ונכנסין ולא עירבו דאיסורא משום דיורי המצ' הוא היכא דאיפרץ בשבת שרי כשמואל דאמ' בדיורין הואיל והותרה הותרה אבל בנפרץ לצידי חצר או זה כנגד זה דמשום פילוש לרה"ר הוא אפי' איפרץ בשבת אסור כדאמרי רבוותאי בשלהי פירקין בשמעתא דחבלים דבמחיצות שנפרצו לרה"ר מודי שמואל דהלכה כר' יוסי ואע"ג דהכא מדרבנן משום דמחזי כמפולש לרה"ר חצר שנפרצה מב' רוחותי' ומבוי שניטלו קורתו כולהי מדרבנן נינהו דמדאורייתא י"ו אמה בעינן:

שצידו א' כלה לים. ואע"ג דים גופי' כרמלית ולא מהניא מחיצה לדידי' התם משום דים רחב וארוך מידי דהוי אקרפף יותר מבית סאתים. וגרע מקרפף דאלו קרפף מדאורייתא רה"י כדא"ר יוחנן ומייתי לה בהדר ואלו ים מדאור' נמי לאו רה"י הוא כדתנן בהזורק הזורק מן הים ליבשה פטור אבל לגבי שפתו אהני מחיצה דידי' ואמרינן גוד אסיק מחיצתא דמיא לא מבטלי מחיצה כדאמרו בהזורק ולא הו"ל פרוץ במלואו:

עובדא דמרימר רש"י מתני חיישינן שמא יעלה הים שרטון ופסיק לי' בין המבואות לים וכר' יצחק וכר' נחמן וכן אמרו הרא"ש והרשב"א והרמב"ם מתני לא חיישינן שמא יעלה הים שרטון ופסיק לה מאידך גיסא דלצד מתא והר' נתן בעל הערוך אמר לנחל גופי' קרי אוזלי הואיל ופורסין שם אוזלי ואוזל תרגומו של מטוה ופסיק בנחל דאמר לא חיישינן שמא יעלה שרטון וכן מתני רבן חננאל לא חיישינן ורבי לשמא תנטל אשפה חייש והיינו דר' נחמן ופליגא דר' יצחק דאמר שמא יעלה הים שרטון ואמר הרב בעל ב"י ונדאשמטי' ניהלי' הריא"פ ש"מ כהרמב"ם ס"ל דמסתמא לא חיישינן ולא ידענא א"ה אשפה דכ"ע בדיחיד חיישינן שמא תנטל מ"ט אשמטי' ניהלי' ותו נהי דמסברא לא חיישינן לשרטון ים דהוי מחיצה מנ"ל מסברא וס"ס הו"ל לאתוי':

בירושלמי מבואות המפולשין לים כמפולשין לבקעה והא דירושלמי כר' יצחק דחיישינן שמא יעלה שרטון א"נ בספינות עוברות ובקעי בה רבים וכדאמר הרב בעל מגן אברהם ומסתברא דהתם בשאין הים עמוק בשפתי' יו"ד וכתל המתלקט יו"ד מתוך ד"א דלא הויא מחיצה וכדאמר הרב בעל מ"א והכא בעמוק יו"ד בשפתו כדאמר רש"י:

מבוי עקום דסוריא פירשה רש"י בני ראשו אחד עשו לחי לפיתחן ומחצלת לעקמומיתו. ובני ראשו אחר לא עשו לפתחן לחי ולא ידענא מיכדי רש"י לשנויי הא דלשמואל אתא דלהכי בעי לחי לעקמומיתו. ואכתי במאי משני לה כי לא עבוד אינך לחי מאי הוי כיון דאמר שמואל תורתו כסתום צריכי כל חד לחי ופתח"כתבוי כמבוי כסתום דעבו' לחי לצד רה"ר אבל חד אחברי' לא אסר דכסתום נינהו וכי לא עביד חד מיני' לחי לפתחי' איהו הוא דאסור משום דנפרץ במילואו לרה"ר הא אחברי' לא אסר דדרך פתח לא אסר אחברי' וכי עבוד הך לחי לרה"ר תו לא צריך אלא כר' חננאל דמתני אותיבו בו בשפותי':

ולא משנתינו היא זו וליכא למימר אימא רב נראה מבחוץ קמ"ל דאינו נדון משום לחי דאי ממתניתין הו"א הנ"מ בנכנסין כותלי קטנה לגדולה דהא רב לישנא דמתני' קאמר ולא קמפרש טפי ממתניתין מתני' חצר קטנה שנפרצה לגדולה קתני ורב נמי מבוי שנפרץ במילואו לחצר קאמר וכי מוקמות למתני' בנכנסין אימא דרב נמי בנכנסין וכדאוקים לה הרא"ש. ואי רב הא אתא לאשמועינן פירושי הוה קא מפרשי לה דאפי' באין נכנסין כותלי מבוי לחצר מבוי אסור:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה