גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק ראשון - מבוי · דף ז:
קשיא דרב אדרב בתרתי לרש"י מדאשמעינן ר' יהודה שריותא דפילוש לרה"ר ברחבה דלית בה דיוירן ולא קמ"ל רבותא טפי אפי' בחצר דאית בה דיורין שרי דדיורין נמי לא אסרי הואיל ונראה מבחוץ מכלל דחצ' שלא עירבו אפי' סתומה קא אסרה אמבוי דנראה מבחוץ אינו נדון משום לחי והאי לאו דווקא דמכרעא אפי' תימא נראה מבחוץ נדון משום לחי ורחבה דנקיט מילתא דפסיקא נקט אפי' נכנסין כותלי המבוי לרחבה שרי דרחבה לית בה דיורין למיס' עלי'. הא חצר בנכנסין אסו' כדתנן חצר גדולה שנפרצה לקטנה קטנה אסורה. וכ"ת לאשמעינן חצר ובאין נכנסין. ר' יהודה בפילוש קא מיירי בנראה מבחוץ לא קמיירי ונקט בפילוש מילתא דפסיקא דומיא דמתניתין ועוד מיכדי ר' יהודה מבוי כלה לרחבה קאמ' ובכלה לחצר אי נמי נדון משום לחי ופתח מיסר קאסרה חצר אמבוי ככולהו חצירות דאסרי אמבוי בפתח גמור ורב דשרי משום דנראה מבחוץ בנפרץ הוא דשרי כדאסב' רש"י בשמעתא הואיל וסה ים הוה והשתא הוא דאיפרץ אינה רגילה הוא וחצר שאינה רגילה לא אסרה אבל כלה לחצר דרגילה היא אסרה. וקא פסיק וקאמ' לרחבה דאפי' כלה שרי כיון דלי' בה דיורין והא דאמרי רבנן בעלי התו' אפי' ברגילה הואיל ויש לה דרך ברה"ר כופין אותה על מידת סדום כדאמרו בחצ' שבין ב' מבואות ל"ד התם ב' מבואות לחד רה"ר פתיחי והוי מידת סדום. הכא נפרצה לרה"ר דמזרח והיא רגילה למיפק לרה"ר דמערב דרך המבוי והיכי מצית מידחייא לה דלא למיזל לרה"ר דמערב דרך המבוי משום דמצי' אזלא לרה"ר דמזרח והיינו טעמי' דרש"י דאמ' משום דאינה רגילה הא רגילה לא וכ"ת לאשמעינן חצר ונפרץ ותרתי שמעת מינה פילוש ונראה מבחוץ ר' יהודה במבוי מפורש קמיירי במבוי שנפרץ ובנראה מבחוץ לא קמיירי אלא אביי משום דקשיא לי' דרב אדרב בעירבו דרב אסר פילוש ור' יהודה שרי ועל כרחך דשמואל הוא ניחא לי' למימ' הואיל ולא אשמעינן מלתא אגב אורחא בחצר כדאשמעינן רב קאמ' קשיא בתרתי ושמואל רחבה דוקא קאמ' הא חצר אסו' ופליג נמי אדרב בהא:
ורב דאמר ונפרצה חצר כנגדו מבוי אסו' משמע משום דנפרצה כנגדו אסור ואפי' עירבו וקאמר חצר מותרת כגון דלהדי רה"ר עומד מרובה על הפרוץ ואע"ג דלהדי מבוי פרוץ מרובה ניתרת בפסין או פס ד' מרוח א' או משהו מכאן ומשהו מכאן דחצר כה"ג לרה"ר נמי שרא וכדאמר הרשב"א (בעבודת הקודש שער א' וג' וד') ומבוי אסור משום דמיחזי כמפולש לרה"ר ואע"ג דלגבי דיורין בחצר שלא עירבו וסתומה אמרינן נראה מבחוץ אע"ג דשוה מבפנים והעומד במבוי אינו רואה מ"מ נדון משום לחי וכמאן דהו ובפנים דמי שאני הכא משום דמחזי כמפולש לרה"ר הוא ומבוי מפולש לרה"ר אינו ניתר לא בלחי ולא בפסין אלא בצה"פ. ואפי' היכא דפסי החצר דלהדי מבוי אי הוו מבפנים הוה עומד מרובה נמי לא מהני למבוי דבמבוי מפולש לא מהני עומד מרובה מצד אחד כדבעינא למימר בשלהי שמעתין. ואי קשיא אי הכי מאי איריא שנפרץ במילואו אפי' לא נפרץ במילואו נמי דהא במפולש לא מהני אלא צוה"פ. תריץ הכא הא לא נפרץ לרה"ר ממש אלא לחצר הוא דאיפרץ. והיכא דלא איפרץ במילואו שרי כדאמר הריטב"א משום דאית לי' גיפופי דידי' הנראין מבפנים וגיפופי חצר הנראין מבחוץ והכל רואין שהוא פתח לחצר ולא לרה"ר. אבל נפרץ במילואו דליכא הכירא מבפנים אחמור בי' דלא ליהנו לי' נראין מבחוץ הואיל והעומד במבוי רואה פילוש לרה"ר ורבים בוקעין בו מחזי כמפולש ואי קשיא מאחר דאמרת חצר מותרת מי איכא מידי דסמוך לרה"ר מותר ומקום הרחוק מרה"ר דקמפסקא מקום המותר בין רה"ר ובין המקום הרחוק ממנה תהא רה"ר אוסרת עליו תריץ מבוי דמפולש נמי לרה"ר מאידך גיסא ומאידך גיסא הוא מפולש להדיא לרה"ר ומאן דקאי בגו' חזי רה"ר מכאן ומכאן ורבים בוקעין בו אסור אבל חצר הא מיפסקא מרה"ר מהאי גיסא ומהא גיסא ורב נפרצה כנגדו דוקא קאמר הא לא נפרצה כנגדו אפי' לא עירבו שרי דנראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי וכ"ת מנ"ל לאביי הא אימא נפרצה כנגדו אפי' ערבו אסור והא לא נפרצ' כנגדו ערבו מותר לא ערבו אסור ותו אימא נפרצה כנגדו אפי' כלים ששבתו במבוי אין מטלטלין אלא בד"א ברה"ר דאיפרץ להדי' הא לא נפרצה כנגדו בשלא עירבו נמי כלים ששבתו בבית הוא דאסירי לאפוקי למבוי כחצר דאיפרץ להדה הא כלים ששבתו במבוי שרי ואפי' ממבוי לחצר דקיי"ל כר"ש דריש כל גגות דכולן רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית. א"ה אדנקט חצר דסתם חצר לא עירבו כדתנן חצר קטנה שנפרצה לגדולה לימא רחבה דסתם רחבה לית בה דיורין ולית בה אלא משום דנפרצה כנגדו. א"נ לימא בהדיא לחצ' שעירבו דסתם חצר דלא עירבו אלא רב ה"ק מבוי שנפרץ במילואו לחצר בין שעירבו בין שלא עירבו ונפרצה חצר כנגדו אסור הא לא נפרצה חצר כנגדו תרוויהו שרי. מיהא אעיקר קושי' דרב אסר פילוש לרה"ר דרך חצר ורב יהודה מתיר האי מאי קושי' אימא דרב דנפרץ לצידי חצר או בזה כנגד זה. דבשלמא לצידי חצר אי רב לצידי קאמר פרושי הוה מפרש לה מבוי שנפרצה לצידי חצר דסתמא לאו לצדי קאמר אלא זה כנגד זה קשיא הא סתם כנגדו כנגדו ממש. וצריכנא למימ' קסברי אביי ורב יוסף בזה כנגד זה או לצדי החצר אפי' חצר אסורה וכדאמ' הריא"ז. א"נ אביי ורב יוסף לית להו דרבה וקסברי דרב יודא דאמר אם הי' מבוי כלה לרחבה מותר אפי' בזה כנגד זה דומי' דמפולש לסרטי' או לבקעה דמפולש משני ראשי' ה"נ מפולש משני ראשיו דרך הרחב' וכדאמר רבינו חננאל דרבה ורב יוסף פליגי ואנן מוקמינן לי' לדרב בשלא עירבו כי היכי דלא תקשי נמי שלא עירבו דשרי רב ואע"ג דלאו קושיא אלימא היא כדאמרן ואיכא נמי למימר דרב יודא אפי' בשלא עירבו שרי ועובדא הוא דהוה ברחבה מ"מ ניחא לי' לאוקמי בכה"ג דלא תיקשי מידי א"נ רב ששת הכי גמירא לי' כדאמרו רבנן דתוס' ואוקמינן אנן נמי כותי'
והשתא דא"ר ששת דרב לא אסר משום פלוש כלל אלא משום דיורי החצ' ובשלא עירבו. דרב יודא נמי דרב הוא וקאמר ברחבה. דכעירבו דמיא שרי ובחצר שלא עירבו סבר דאסור ומשום דנראה מבחוץ אינו נדון משום לחי א"נ דרב בנכנסין כותלי המבוי לחצ' קאמ' דומיא דמתני' דחצ' קטנה שנפרצה לגדולה ורב יוסף קמפרש מלתי' דרב יודא ל"ש אלא כלה לאמצע רחבה אבל לצדי רחבה אסור. בין מקמי דשמעה לדרב ששת בין לבתר דשמעה ומקמי דשמעה אמרינן דרב פליג עלי' ואמר דאפי' לאמצע רחבה אסו' ולבת' דשמעה מודי רב ולא אסר אלא בשלא עירבו ומשום דיורי החצי. והא דקאמ' קמיפלגי בדרב יוסף לפרושי הנך תרתי דפליגי בהו לאביי בשלא עירבו בנראה מבחוץ וסתומה ובעירבו במפולש לאמצע דרב אסר ושמואל שרי אבל לצדי דכ"ע אסור:
והר"י בעל התו' מוקים לה להא דרב יוד' ברחבה שיש בה דיורין וקסבר אביי מדשרי אפי' לצדי הרחבה אלמא קסב' ר' יודא נראה מבחוץ נדון משום לחי ואפי' לא עירבו נמי ולא תיקשי להר"י הא מבוי כלה לרחבה קאמר דרגילה היא וא"נ נדון משום לחי ופתח ליתסר כחצרות דאסרי אמבוי בפתח גמור דרחבה שאני אע"ג דנפרץ במילואו לרחבה אסרי' עלי' התם משום דממבוי לרחבה אסור מידי דהוה אחורבה דאמרו בהדר ממבוי או מבית לחורבה אסור הו"ל נפרץ במלואו למקום האסור לו אבל בפת' וודאי לא אסרה אמבוי וחורבה נמי לא אסרה בפתח אמבוי דליסר בפתח לא קאסר אלא מקום פתח או מקום לינה כדאמרו בהדר ואפי' היכא דליכ' למדחי לרה"ר בדרך אחר ולכייפי אמדת סדום נמי לא קאסרה בפתח:
ורב דאמר ונפרצה חצר כנגדו ואסר משום פילוש לרה"ר בנפרץ המבוי לצדי החצ' אפי' עירבו וכן אסו' בנפרץ לאמצע החצר ולא ערבו ואפי' סתומה והשתא דאר"ש מוקמינן דרב יודא בעירבו אבל בשלא ערבו אסור ומינה דבנפרץ לאמצע רחבה קאמר מדאמ' לא ערבו אלמא קסב' נראה מבחוץ אינו נדון משום לחי וכיון דאינו נדון משום לחי מן הצד ודאי אסור דאיכא תרתי לגריעותא והיינו דרב יוסף והר"י הא דרב ששת לאו אדרב מתני' לה כרש"י דרב כדקאי קאי דבשלא ערבו אפי' לאמצע ואפי' סתומה אסו' משום דיורי החצ' ובעירבו דמשום פילוש לרה"ר הוא מן הצד הוא דאסור אלא אדרב יודא מתני לה ורב ששת הא דרב יודא לא אמר אפילוש לצדי הרחבה לא איצטריך לי' אלא אסברא לי' לר"ש ב"ר אבא הא דאמר ר"י מבוי כלה לרחב המותר לא תימא אפי' רחבה שלא עירבו קאמר ומשום דנראה מבחוץ נדון משום לחי אלא כאן שערבו הא דשרי ר' יודא בשעירבו אבל שלא עירבו אסרה רחבה המבוי דנראה מבחוץ אינו נידון משום לחי. וכן משמע מדברי הריטב"א דר' ששת הא דרי יהודה אסברא לי'. דרב אדרב נמי לא קשיא דרב יהודה נמי דרב היא והא דאס' רב באמצע בשלא עירבו ומדאוקים לה ר"ש להא דרב יהודה בעירבו הא לא עירבו לא משום דאינו נידון משום לחי:
ממיל' שמעת לה דפילוש לצידי רחבה נמי לא דהו"ל תרתי לגריעות' ואמרו כאן שעירבו כדאמ' רב ששת ומינה דר"י בלאמצע רחבה ואלא הא דא"ל רבה בר עולא לר' ביבי בר אביי ולא משנתינו הוא זו קשיא הא רב פילוש לצידי חצר קמ"ל ואפי' עירבו וכ"ת הא דרב באמצע ולא עירבו קשיא לי' אי הכי היינו דאהד' לי' רב ביבי חצר מותרת איצטרכא לי' האי מפולש דמן הצד שמעינן לי' ותו הא דפריך ולרבה הא דרב במאי מוקים לה בזה שלא כנגד זה הא במן הצד מוקמינן לה וה"ה בזה כנגד זה באמצע דכי הדדי נינהו וכ"ת הר"י בהא כרש"י ס"ל ור' ששת תרויהו הוא דאסברא לי' הא דרב דפילוש לא קמיירי אלא משום דלא עירבו הוא דאס' והא דר' יהודה בעירבו הוא דשרי ואע"ג דא"נ רב בפילוש מן הצד נמי קמיירי לא תיקשי דרב אדרב מ"מ רב ששת הכי גמר ואנן הא דרב ששת משום מילתא דר"י איצטרכא לן הא אמרו רבנן דתוס' מה שסתם כאן פי' כאן ועוד כיון דסבר כו' מכלל דרב פי' כאן דמן הצד אסו' דאי פי' כאן דאמרו דשלא עירבו אסו' ומינה דמן הצד אסו' משום דאין נידון משום לחי והו"ל תרתי לגריעותא א"ה מאי ועוד היינו הך וצריכא מימר רבה בר עולא פליג אכולהי סוגיין וקסב' דרב לאו משום פילוש לרה"ר הוא דאס' למבוי אלא משום דיורי החצ' דקא אסרי עלי' וכדאמ' רש"י אליבא דר' ששת ור' ביבי נמי כוותי' ס"ל אזל לטעמי' הוא דאהד' לי' חצר מותרת איצטרכא לי' אע"ג דקבקעי בה רבים ופרכינן ולרבה דאי ס"ל לרבה בר עולא להא דרבה דזה כנגד זה אסור רבה בר עילא דס"ל דרב היינו מתניתין דחצר קטנה שנפרצה לגדולה הא דרב במאי מוקי לה בזה שלא כנגד זה דמשום פילוש לרה"ר ליכא ומשום דיורי החצר איכא והיינו מתניתין. דאי דרב בזה כנגד זה הכא לא דמי להא דמתני' דהתם משום דיורי החצר ובשלא עירבו והכא בשעירבו ומשום פילוש לרה"ר וכיון דבשלא כנגד זה תרתי ל"ל:
והרא"ש מוקי לה ברחב' שיש בה דיורין כהר"י ופירש לדר"ש כרש"י דרב בשלא עירבו ומשום דיורי החצר הוא דאסר ובנכנסין כותלי המבוי לחצר אבל משום פילוש לרה"ר ליכא דבלאמצע קמיירי ונפרצה חצר כנגדו משום שריותא דחצר קאמר לה ומתחזיא דרבינו מוקים לה להא דאביי כהר"י והא דר' ששת כרש"י משום דרבה בר עולא ורב ביבי בהכי אוקמוה ור' ששת תרוי' הוא דאסברה לי' הא דרב דבפילוש לא קמיירי והא דר' יהודה דבעירבו הוא דשרי וכדאמרן ואמר רב ששת כאן שעירבו דר' יהודה בעירבו הוא דשרי דלית' בי' אלא משום פלוש הא בשלא ערבו דאית ביה משום דיורין אסור. והא דרב משום דלא עירבו והא והא בלאמצע ובשלא עירבו דאסר בנכנסין וה"ה דהמ"ל הא והא בשלא עירבו והא בנכנסין הא בשאין נכנסין וחדא מיני' נקיט וה"ה דהמ"ל דרב כדקאי קאי ורב אדרב לא קשיא דרב בשלא עירבו ובפילוש לצידי חצר ודר"י בשעירבו ובלאמצע רחבה כדפריש לה ר' יוסף אלא דר' ששת הכי גמר דרב בפילוש לא קמיירי ומשום דיורין הוא דאסר בשלא עירבו ואנן משום הא דר' יהודה הוא דאיצטרך לן לדרב ששת ואי קשיא לך להרא"ש דאוקים להא דשלא עירבו בנכנסין כותלי המבוי לחצר במאי איפרקא השתא קושיא דרב אדרב בהא דר' ששת דאמר כאן שעירבו כאן שלא עירבו אי משום דאוקמה בנכנסין ר' ששת מי אמר נכנסין כלל ואי משום דרב בפילוש לא קמיירי א"נ קמיירי כדסליק אדעתן מעיקרא בנפרצ' לצידי חצר כדאמר הר"י מאי קושיא הא מן הצד השתא נמי אמרינן דאסר כדהוה סליק אדעתן מעיקרא וכדאמר ר' יוסף ואי בהא דאסברה לדר' יהודה בשעירבו הא בלא עירבו אסור הא אמרת לא עירבו דאסור השתא בנכנסין הוא דאסור ומעיקרא דסליק אדעתין דשרי. בלא נכנסין הוא דסליק אדעתין כדפרש ואזיל דפליגי בנראה מבחוץ וא"נ נימא כדהוה סליק אדעתן דרב יהודה אפי' בלא עירבו שרי ובאין נכנסין נמי דרב אדרב לא תיקשי כיון דרב בנכנסין הוא דאסור ור"י דשרי באין נכנסין הוא דשרי ומעיקרא נמי לא קשיא לן אלא משום דסליק אדעתין דרב אפי' באין נכנסין אסר והוה אמרינן דפליגי בנראה מבחוץ והשתא דאמרת דרב בנכנסין הוא דאסר בלאו דר' ששת נמי לא קשיא מידי ואי משום דר"י בלאמצע קמיירי מי אמר לה רב ששת וכ"ת מדאסר לא עירבו שמעית לי' כדאמר הר"י בשלמא להר"י דמוקי לה באין נכנסין ומשום דנרא' מבחוץ אינו נדון משום לחי נפרץ לצידו ממילא שמעית לה דאיכא תרתי לריעותא אלא להרא"ש דאוקים לה בנכנסין מא"ל תריץ לא אמר הרא"ש דמוקמינן לה הכא אליבא דר' ששת להא דרב בנכנסין דכולהי סוגיין הא בנראה מבחוץ קא מקמינן לה והשתא דא"ר ששת נמי הא לא קאמר דהדרינן בהא ממאי דסליק אדעתין ומוקמינן לה בנכנסין אלא השתא נמי באין נכנסין מוקמינן לדרב ומשום דלא ניחא להו לאוקמה הא דרב בנכנסין דאי איתא פרושי קא מפרש לה דאמורא צריך לפרש דסתמא לאו בנכנסין קמיירי והיינו דקשיא להו דרב אדרב אלא דהרא"ש קאמר למאי דאיפסקא הלכתא בפירקין כמ"ד נראה מבחוץ נדון משום לחי איכא לאוקמה נמי להא דרב אליבא דהלכתא ור' ששת נמי בנכנסין קאמר ודר' יהודה הכי גמר דבעירבו קאמר ואפי' בנכנסין ואי לאו דגמר הוי מצי נמי לאוקמה לדר"י בשלא עירבו ובשאין נכנסין ותלמודין דאמרה והשתא דאמר ר' ששת אוקמה לדרב בשאין נכנסין דאין נדון משום לחי ומיקמו דאיפסקא הלכתא כמ"ד נדון משום לחי ואליבא דאביי ור' יוסף אמרינן הכא דאיהו מוקמי להא דרב בשאין נכנסין מדסתים ולא פריש:
ואנן אית לן לאוקמה לשמעתין ברחבה שיש בה דיורין ואביי סבר מדרב אסר פילוש לרה"ר דרך חצר ורב יהודה שרי במאי פליגי בנראה מבחוץ קאמפלגי ר' יהודה סבר נדון משום לחי ולא הוי כמפולש לרה"ר וה"ה לח עירבו שרי דהא בהא תליא. ודר"י דשמואל היא וסבר בין עירבו בין לא עירבו מותר ורב דאסר נפרצה חצר כנגדו סבר אינו נדון משום לחי הואיל ושוה מבפנים וה"ה סתום ולא עירבו אסור דמבפנים הא פרוץ במלואו למקום האסור לו ואביי לית לי' דרבה וקסבר דר"י אפי' בזה כנגד זה שרי דומי' דמפולש לסרטי' או לבקע' דזכ"ז הוא וקאמר אותו פילוש אסהי' דרך רחבה א"צ כלום ולא אוקים לדרב בלצידי חצר דאי אית' פרושי קמפרש נה שנפרץ לצדי חצר דסתמא לאו בלצדי חצר עסקינן והשתא דא"ר ששת דרב לא אסר פילוש כלל ונפרצי חצר כנגדו משום שריותא בחצר נקטי' ומבוי אסור משום דיורי החצר ובשלא עירבו דר' יהודה נמי דרב היא ולא תליא הא בהא דפילוש ליכא למאן דאסר לי' כיון דלאמצע הוא ולחצר הוא דאיפרץ ולא לרה"ר ור' ששת הוא הדין דמצי מוקים לדרב משום פילוש ובזה כנגד זה דסתמא לא פליג אדרבה אלא הכי גמירא לי' א"נ רב ששת נמי לית לי' דרבה וקסבר בעירבו אפי' זה כנגד זה שרי דפילוש לאמצע חצר לא אסרי כלל א"נ ר' ששת חדא מיני' נקט והא דקאמר בעירבו קא מיפלגי בדר' יוסף אע"ג בעירבו נמי בנראה מבחוץ קמיפליגי קא פריש ואזיל בשלא עירבו בהי מילתא פליגי ובערבו ובפילוש לרשות הרבים בהי פליגי וקאמר בשלא עירבו וסתומה פליגי בנראה מבחוץ ודכ"מ דלמאן דשרי אפי' לצידי חצר שרי דגיפופי דמצד אחד נמי מהני דלא ליסר חצר עלי' כדאמרינן בעלמא ולימא לבוד מרוח אחת ותישתרי ובעירבו ופילוש לרה"ר קמיפלגי בדר"י דא"ר יוסף ל"ש אלא כלה לאמצע אבל לצידי אסור ולא פליגי בפילוש לרה"ר אלא באמצע אבל לצידי רחבה אפי' מאן דאית לי' נדון משום לחי אסור:
והריא"פ אמר אמר רב מבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו לרה"ר חצר מותרת ומבוי אסור חצר מותרת אע"ג דקבקעי בה רבים דתניא חצר שהרבים נכנסין בזו ויוצאין בזו רה"י לשבת ורה"ר לטומאה ומבוי אסור משום דהו"ל מבוי המפולש לרה"ר. והא דהריא"פ בזה כנגד זה דבשלא כנ"ז הא איסקנא דשרי. ודינא ודאי הכי הוא מדאמר רבה זה כנגד זה אסור אלא הא דמר משמי' דרב אמרה קשיא הא אוקימנא דרב בשלא עירבו ומשום דיורי החצר ובזה שלא כנגד זה דלית בי' משום פילוש לרה"ר ובפילוש לרה"ר לא קא מיירי וכ"ת קסבר רבינו דרב ששת לענין פילוש קא מפליג בין עירבו לשלא עירבו ורב בשלא עירבו משום פילוש קאמר וכהראב"ד א"ה הו"ל לאפלוגי במבוי אסור בין עירבו לשלא עירבו כדקמפליג רב ששת. אלא לאו קסבר לענין פילוש לרה"ר לא שאני לן בין עירבו לשלא עירבו ורב ששת בשלא עירבו משום דיורי החצר אמר ואפי' סתומה. והא לא אצטריך לי' לאיתויי דממתני' דחצר קטנה שמעינן לה ומדקא מפלגינן בדרב בין עירבו לשלא עירבו מכלל דרב בפילוש לרה"ר לא קמיירי והיכי תלי בדרב מאי דלא אמרה רב מעולם. וכ"ת קסברי רבינו דרב תרתי קאמר עירבו ונפרצה זה כנגד זה אסור משום פילוש לרה"ר ולא עירבו ואפי' סתומה אסור משום דיורי החצר וכדאמר הר"י בעל התוספות והא דלא עירבו לא אצטריך לי' לאיתויי' ומייתי להא דפילוש משמי' דרב א"ה הא דאמרת דרב בשלא עירבו נמי קאמר מנא ליה הא. אי קסבר מדאסר זה כנגד זה מכלל דאינו נדון משום לחי דרבה לר"י למ"ד אינו נדון משום לחי אמרו ופליג עלי' דהר"י בהא דאמר דכולי עלמא היא אלא הא דאמר מר הלכתא נראה מבחוץ נדון משום לחי ואמר בזה כנגד זה מבוי אסור קשיא דידי' אדידי' אלא משום דאמר רב במילואו כדאמר הר"י דאי משום פילוש מלואו ל"ל הא מר הוא דאמר משום פילושואומר נפרץ במלואו לחצר במילואו אין שלא במלואו לא ואי משום דלא פריש רב בהדיא כדאמר הר"י כי קאמר הר"י בלצדי החצר דסתמא לאו לצדי החצר אבל זה כנגד זה כי אמר ונפרצה חצר כנגדו תו לא צריך תדע דהריא"פ גופי' נמי קא סתים ולא פריש ואי משום דלא נקיט קרפף הא ודאי לא מכרעא אלא קסבר הריא"פ אביי ורב יוסף דקשיא להו דרב אדרב לית להו דרבה דאמר זה כנגד זה אסור וכדאמרו משמי' דרבינו חננאל דרבה ורב יוסף פליגי וקסברי דרבי יודא אפילו בזה כנגד זה שרי דומיא דמפולש לסרטיא כדאמרן ובלצדי לא אוקמוה דאי איתא פרוש קמפרש לה כדאמרן ואוקימנא אליבי' להא דרב בשלא עירבו ומשום דיורי החצר אבל עירבו שרי ואע"ג דמפולש דרך החצר לרה"ר אבל לרבה דאמר זה כנגד זה אסור ואוקמה לדרב יודא בזה שלא כנגד זה איכא לאוקמה לדרב אפי' בעירבו ובזה כגגד זה כדאמר ונפרצה כנגדו כנגדו ממש משמע ודרב אדרב לא קשיא דהא רב יודא בזה שלא כנגד זה אוקמה ורב ששת נמי לא פליג עלי' דרבה בהא ולאו הכי גמירא לי' אלא דמוקי לה לדרב דומיא דמתני' דחצר קטנ' דמשום דיורי החצר ורב היתר חצר קמ"ל וכן רבה בר עולא ורב ביבי מוקמי לדרב בהכי וה"ה דמצי לאוקמה בזה כנגד זה ומשום פילוש וחדא מיני' נקטי והא דפרישו לרבה אי רבה בר עולא ורב ביבי אית להו דרבה וקא מוקמי לדרב משום דיורי החצר במאי מוקמי לה בזה שלא כנגד זה דאי בזה כנגד זה דיורי החצר ל"ל תי"ל דאסור משום פילוש ואפילו עירבו ולא דמי למתני' לחצר קטנה וכיון דאיכא לאוקמה לדרב בהכי ודינא הכי הוא מייתי לה הריא"פ משמי' דרב:
ואף הרמב"ם לא שאני לי' לענין פילוש בין עירבו לשלא עירבו מדקא פסיק וקאמר במבוי שנפרץ במלואו לחצר כהריא"פ ואמר מבוי שכלה לאמצע רחבה של רבים ולא הי' מכוין כנגד פתח הרחבה ה"ז כסתום ואם כלה לצדי רחבה או לרחבה של יחיד אף לאמצעה אסור אלמא קסבר הרמב"ם הא דשאני לן בין עירבו לשלא עירבו לענין דיורי החצר ובסתומה הוא דשאני לן וכרש"י. והאי הא מייתי לי' בהלכות עירובין וכן הרשב"א לא מפליג לענין פלוש וכן הרא"ש וברי'. אבל הראב"ד אמר מסתברא אם יש דיורין ברחבה ועירבו בני הרחבה או בני החצר עם בני המבוי שהכל מותר בין באמצע בין מן הצד דהלכה כרב ששת דאמר דעירוב משוי להו חד מינא ומחיצות דהכא מהניא להתם. אלמא קסבר הראב"ד לרב ששת נמי ונפרצה חצר כנגדו דוקא קאמר משום דנפרצה חצר כנגדו מבוי אסור דהו"ל כמפולש לרה"ר. אלא רב ששת לענין פילוש לרה"ר הוא דקמפליג בין עירבו לשלא עירבו. דשלא עירבו הוא דאסיר משום פילוש לרה"ר אבל עירבו עירוב קערב להו אהדדי ומחיצות דחצר אהני למבוי וכ"ת בשלא עירבו פילוש לרה"ר ל"ל תי ל משום דיורי החצר דאסרי אמבוי. נ"מ לכלים ששבתו במבוי דמשום דיורי החצר מותר כר"ש דקיי"ל כוותי' ומשום רה"ר אין מטלטלין להו אלא בד"א א"נ קסבר רב ששת נראה מבחוץ נדון משום לחי ופתח ולגבי פילוש לרה"ר אחמור בה כדתרגימנא אליבא דרש"י ואנן נמי הכי קי"ל דנדון משום לחי ואפ"ה לצדי או זה כנגד זה אסור משום פילוש ואי תיקשי לך להראב"ד דאמר דלר' ששת בעירבו בכ"מ שרי שלא עירבו לאמצ' ושלא כנגד זה שרילצדי או זכ"ז אסו' אלא הא דאמרו רבה ורב יוסף ורב משרשיא אדרב יודא בעירבו אוקימנא לה ובערבו הא אמרת בכ"מ שרי תריץ ולטעמך רב ששת דאמר ערבו בכ"מ מותר דלא ס"ל בשלא ערבו לאמצע וזה שלא כנגד זה שרי לצדי או זה כנגד זה אסור דאי קסבר בערבו בכ"מ שרי ובלא ערבו בכ"מ אסור אלא כולהי אמוראי דמפלגי בה דלא כותי' ותו הא עד כאן לא פליג הראב"ד עלי' דהרמב"ם אלא בערבו אבל בלא ערבו מודי דמפלגינן בי' כדקמפליג בי' הרמב"ם ולישנא דמר הכי דייקא דקאמר מסתברא אם ערבו שהכל מותר משמע דהא דפלגינן בי' הוא בשלא ערבו ואלא רב דאסר משום פילוש לרה"ר ואוקמת לה בשלא ערבו לאו בנפרץ לצדי חצר או בזה כנגד זה דבלאו הכי בשלא ערב נמי שרי והשתא הא איכא לאוקמה דרב יודא נמי בשלא ערבו ובאמצע וזה שלא כנגד זה אלא הא דמוקמת לר"י בערבו ובכ"מ שרי חדא מיני' נקט וה"ה דאיכא לאוקמה אפילו בשלא ערבו ובלאמצע והשתא הנך אמוראי נמי ה"ק אי דרב יודא אפילו בשלא ערבו לא אמרן כו' וכולהי סוגיין מאי דסלק אדעת' מעקרא ומאי דקאמר והשתא דא"ר ששת כולהי תלמודא צריכא למיתרגם לה והרז"ה בעל המאור אמר והא דא"ר ששת כו' אם לא ערבו בני החצר עם בני מבוי כל חד וחד מיני' קאי באפי נפשי' ולא חשבינן לפירצת חצר כאלו היא במבוי והו"ל מבוי שכלה לרחבה וא"צ כלום ואם ערבו בני חצר עם בני מבוי רואין את פירצת החצר כאלו היא במבוי עצמו והו"ל כמבוי מפולש לרה"ר ואסור והרז"ה ס"ל הא דהראב"ד דרב ששת לענין פילוש לרה"ר קא מפליג בין ערבו לשלא ערבו אלא סברא הוא דקא מפיך לה ובלא ערבו שרי וערבו אסור.
ואנן חזינן בהאי שמעתא כהרז"ה ולא מטעמי' וסלקא שמעתן ולא קשיא מידי למ"ד נראה מבחוץ ושיה מבפנים נדון משום לחי ופתח בשלא ערבו הכל מותר ואפי' כלה לצדי רחבה וחצר ונפרצה כנגדו ואפי' זה כנגד זה מגו דמהנו לי' למבוי גיפופי דחצר ורחבה הנראין מבחוץ לגבי חצר דלא ליתסר עלי' משום דיורי חצר ורחבה מהני לי' נמי לגבי רה"ר וכדאמרינן בשמעתא דקרפף דעושין פסין גבי רחבה דפום נהרא מגו דאהניא לי' לחי למתא מהני נמי לרחבה ודהכא עדיפא דהתם בתרי מילי דלמתא מהניא למישווי' לי' מחיצה ולרחבה למישוי לה מוקפת לדירה ודהכא חדא נינהו לחצר מהני לאשווי' פתחא ולרה"ר נמי מהני לאשווי' פתחא ובערבו דהשתא לא אהני לי' גיפופי' מידי לגבי חצר נפרצה לצדי חצר או זה כנגד זה דמחזי טפי כמפולש לרה"ר אסור לאמצע וזה שלא כנגד זה מותר הואיל ונדון משום לחי ולא מחזי כולי האי כמפולש לא אחמור בי' רבנן ולמ"ד נראה מבחוץ אינו נדון משום לחי הכל אסור בין ערבו בין שלא ערבו ואפי' לאמצע וזה שלא כנגד זה הואיל ואינו נדון משום לחי בכולהי גוונא קא מחלפא במפולש לרה"ר ממש ואביי ורב יוסף סברי מדקא פסיק ואמר רב נפרצה חצר כנגדו מבוי אסור ל"ש ערבו ול"ש שלא ערבו וסתמא בדלא ערבו מדלא פריש בה וערבו ותנן נמי חצר גדילה שנפרצה לקטנה סתמא ובדלא ערבו ואי קסבר רב נראה מבחוץ נדון משום לחי לא ערבו לשתרי דלא חצר ולא רה"ר אסרי עלי' ואפי' נפרצה לצדי חצר וזה כנגד זה אלא לאו קסבר רב אינו נדון משום לחי והכל אסור בין שערבו בין שלא ערבו ורב יודא דקא שרי כלה לרחבה אי קסבר אינו נדון משום לחי הכל אסו' אלא לאו קסבר נידן משום לחי ובערבי כלה לאמצע וזה שלא כנג"ז שרי ובשלא ערבו הכל מות' והיינו דקפרי' ואזיל בשל' ערבו במאי פליגי ובערבו במאי פליגי וכול' לענין פילוש לרה"ר בנפרצה חצר ורחב כנגדו דכולהי סוגיין לענין פילוש לרה"ר אתמר בשלא ערבו פליגי בנראה מבחוץ ולשמואל כולהי שרי ואפי' לצדי רחבה וחצר ולרב כולהי אסורי ואפילו כלה לאמצען ובערבו קמפלגי בדרב יוסף דאוקים להא דרב יודא בכלה לאמצע ולצדי לכ"ע דאסור והכא בלאמצע קמפילגי לרב אפי' לאמצע אסור ולשמואל שרי הא לצדי אפי' לשמואל אסור והשתא דא"ר ששת אסברה לך כאן שערבו כאן שלא ערבו אע"ג דסתים רב גמירנא דלא אמר אלא בשערבו וקסבר רב נדון משום לחי ובשלא ערבו כולה שרי ומבוי אסור בערבו ובגוונא דאמרי רבה ורב יוסף אי בנפרץ לצדי החצר אי בזה כנגד זה דרב יודא נמי דרב היא ובשלא ערבו דבכל מקום שרי והיינו דאמרו כאן. שערבו בני חצר עם בני מבוי. דרב חצר אמר ובכולהי רבותאי דאוקמה לדרב יודא בשערבו קשיא האי שערבו בני חצר בני רחבה מבעי ליה דר"י היא רחבה קאמר והוא הדין דאיכא לאוקמה לדר"י בשערב' ולאמצע וזה שלא כנגד זה כדאוקמוה רבה ורב יוסף וחדא מיני נקט דרבי יוסף בשלא ערבו ובכ"מ שרי ורב יוסף ורבה דאוקמוה לדר"י באמצע וזה שלא כנגד זה אערבו קאמרי דאי ר' יוסף אף בשערבו ל"ש אלא לאמצע ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דרב ששת לא אתא אלא לאסבור' מלת' דרב דס"ד דרב אפי' בשלא עירבו ודר"י פליג בתרתי ואתא רב ששת וקאמר דרב בשעירבו ודר"י אי בהכי ניחא אי בהכי ניחא. והשתא דכ"ע נראה מבחוץ נדון משום לחי וכדאסקינן הלכתא בפירקן וכדאמ' רב הונא תלמידי' דרב ורבה בר עולא ור' ביבי וקושיון דולרבה כולהי סוגי' כדתרגמינא אליב' דהר"י בעל התוס' דאינהו פליגי ומוקמי לדרב ברש"י אליבא דרב ששת. ואף הרז"ה והראב"ד ס"ל הכי דהא אינהו נמי דרב משום פילוש מוקמי לה: