גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק ראשון - מבוי · דף ו.
מצידו בעשר:
פירשוהו רבנן דתוס' בעשר שאם נפרץ בעשר כשר דעשר כשל מטה והיינו דאמרינן אלא לאו בעשר וקאמר רב וכו' ש"מ כר' הונא דאי לר' חנין כסתום הוא. ומראשו בד' עד ד' שאם נפרץ עד ד' כשר ולא ד' בכלל דד' כשל מעלה דד' ומד' ועד יותר מעשר חדא הוא דהוא שעור פתח. והריטב"א אמר דר' חנין אמר מצידו בעשר כשר מראשו בד' פסול ונקט סתמא ובזה להכשיר ובזה לפסול משום דבטעמא תלי וטעמי' ילמוד עלי' דהא כדאיתא והא כדאיתא. ומיחוורא כרבנן דתוסו':
דפתחא בקרן זוית כו' דלישוי לפירצה למיהוי פתחא לא משוינן אלא היכא דעבדו אינשי כה"ג אבל אי עבד פתח ממש עביד והוי פתח והיינו דאמרינן דפתח לה בקרן זוית מידי דהוי ארחב מעשר דתנן צריך למעט ואם יש לו צוה"פ אין צריך למעט דכפתח ממש הוי. וה"נ אי עביד צוה"פ בקרן זוית מהני כדאמר הריטב"א וכל שהוא נדון כפירצה הן ביותר מעשר הן בד"ט לא סגי לי' בלחי וקורה אלא בעי צוה"פ שאין לחי וקורה מתירין את הפירצה.
טעמא דר' הונא דבצידו בד'. פירשוה רבנן דתוס' דלמא שבקי פתחא רבא וכו' ומבוי עקום דא"ר נחמן ב"י דרב כר' הונא אע"ג דהתם ליכא משום דלמא שבקי דממ"נ בחדא פתחא דמבוי עיילי לא פלוג רבנן הואיל ובכולהי מבואי נפרץ מצידו בד' משום דלמא שבקי פתחא רבא במבוי עקום נמי אע"ג דליכא למימר הכי פירצתו בד' ותורתו כמפולש:
ונפרץ מצידו כלפי ראשו אם אין שם פס ד' דכי שבקי ליכא שיעור מבוי אפי' בדאית לי' גידודי חשו יש שם פס ד' דא"נ שבקי איכא שיעור מבוי לית לי' גידודי דאיכא למיחש טפי חשו אית לי' גידודי דליכא למיחש כולי האי לא חשו ומדברי ריטב"א דאמרן נלמד דצוה"פ במקום הפירצ' מהני ומיסתברא דאי עביד צוה"פ לפתחו של מבוי לר' הונא נמי פירצתו מצידו בעשר ומסתברא נמי אי איכא עומד מרובה בפתחו מהני דהו"ל כולי' מבוי כסתום:
ותו דלא מסתברא דמצידו חמור ממפולש ובמפולש עומד מרובה בזו ובזו שרי כדבעינא למימר בשילהי שמעתא דמבוי שכלה לרחבה למ"ד כחנניה דמפולש בעי דלתות פרצה דציד' נמי בעי דלתו' ולא סגי בצורת הפתח כדבעינא למימר קמן בעובדא דנהרדעא:
במבוי עקו' דסייעו בתו' לרש"י מדקאמ' אילימא ביות' מעש' בהא לימ' שמואל הא לרב ניחא הא ליתא בספרי דכולהי קמאי דשקלי וטרו בהא מילת' משום דלר"י נמי תורתו כמפולש ועביד צוה"פ בחדא פתחא לרה"ר ולחי או קורה באידך פתחא לרה"ר מ"מ ר"נ בר יצחק ארוחב דעקמומית קאמר אי לימא דרחב בעקמימות יותר מעשר ופתחי' דלרה"ר לא רחב אלא עד עשר ואשכחן להריטב"א דסייע לי' להר"י מהא בשלמ' לר"י היינו דקאמר בהא לימא שמואל הא לרב ניחא הואיל ופתחו דלרה"ר עשר הוא דרויח ובי' הא עביד צוה"פ ובעקמימות הוא דרחב יותר מעשר אלא לרש"י דאמר צוה"פ בעקמומית הוא דעביד ביותר מעשר לרב מי ניחא ומשני בהא מודי רב:
לרבי' דרש"י דאמר לשמואל נמי בעי לחי בעקמומיתו שמואל נמי פירצתו בד' ס"ל דאי לאו הכי מי גרע נפרץ למבוי מנפרץ לרה"ר בהדיא דלא בעי מידי אלא דמיית מרב דאמר בהדיא כמפולש וכה"ג אמר הריטב"א וה"ה דמצי לאתויי מדשמואל דאמר תורתו כסתום לפי' הזקן שמצריך בו לחי אלא דניחא לי' לאתויי מדרב כיון דרב חנין משמי' דרב הוא דקאמר לה:
רבותינו בעלי התוס' והרא"ש וברי' קמו בשיטתי' דרש"י מהא דמבוי העשוי כנדל ואמרו במבוי עקום עושה צוה"פ בעקמימותו ולחי או קורה מיכן ומיכן וכן אמר הרב יהונתן וכן אמר הר' מרדכי משמי' דהר"מ והוסיף דאי בעי עביד צוה"פ מיכן ומיכן ולחי או קורה בעקמומיתו ואפי' יש בעקמומיתו יותר מיו"ד מהני לחי כיון דתקון לחי אינו אלא כדי שיראוהו וכו' והרב בעל ב"י אמר דהר"מ כהר"י ולא ידענא מאי קאמר:
והרשב"א והריטב"א דאמרי תרווייהו כהר"י ועושה צוה"פ מיכן לרה"ר ולחי או קורה מיכן לרה"ר ובעקמומיתו אין צריך כלום ומבוי עקום כמין ח' אין צריך צוה"פ כלל כהריב"א אלא לחי או קורה מיכן ומיכן. ועובדא דנהרדעא אי מתנינן דלת בעקום כמין גאם. ואי מתנינן דלתות בגוונא דפירשו בה בתוס' קמיירי והר"י קארו דתהי בה לא ידענא וטעמא דמילתא כבר פירשה הריטב"א דבעקום כמין ח' כיון דלחד רה"ר היא לא מעקמי בה רבים כדבעינ' למימר קמן תו אמרינן אנן לסייע' להריב"א דאי כמין ח' נמי תורתו כמפולש לר"נ ב"י דתלי טעמ' דמבוי עקו' משו' דפירצ' מבוי בד' הא אמרי רבנן דתו' דמודי ר' הונא בראשו דבעש' כרב יהוד' דמבוי ט"ו אמה וכי פליג במצדו משו' דממעט בהילוכ' חיישינן דילמ' שבקי השת' מבוי תחתונ' הא תרי פירצת' בראש דידה ובצד א' נינהו ואפי' לרה"ר להדי' כסתום הוא ולא מיבעיא למבואות ואינך תרין מבואי נמי כסתומין נינהו אלא דנהרדעאי לאו בכמין ח' וכן אמר הרמב"ם היאך מתירין מבוי מפולש עושה לו צוה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן ומבוי עקום תורתו כמפורש. אלמא כהר"י ס"ל דבמבוי עקום נמי צוה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן והכי מסתברא וכן אמרו בירוש' ר"י אמר עושה צוה"פ מכאן ולחי או קורה מיכן כדמיית לי' הרא"ש ואי דחיק לאוקמי' דירושלמי כרש"י ותו אתמר בירושלמי חמשה מבואות פתוחין למבוי אין צריך קורה ואי כרש"י אמאי אין צריך קורה וכ"ת התם בסתום לצד רה"ר מ"ל מפולש דלא סגי בצוה"פ לצד ר"ה וצריך לעשותו בעקמימות ומ"ל סתום לצד רה"ר ליבעי לחי או קורה בעקמימות מכדי במפולש טעמא מאי אחמר בי' רבנן ממפולש מב' רוחותיו לרה"ר לאו כדאמר רבנן דתוס' והרא"ש והר"ם והריטב"א כדי שיראו בני מבוי זו ובני מבוי זו לצוה"פ סתום לצד רה"ר נמי ליבעי שיראו לקורה. ותו דאי עביד התם צוה"פ מיכן וצוה"פ מיכן לא סגי לי' עד דעביד לחי בעקמימות כדי שיראו ללחי וה"נ ל"ש והרח"ש בתשובותיו אמר בסתום לצד רה"ר ופתוח למבוי ואותו מבוי למבוי אחר כיון שהמבוי החיצון פתוח לרה"ר הרי אותו מבוי שפתוח אילו בעקמימות חשוב כפתוח לרה"ר ואזדא לטעמי' דאמר במבוי עקום ושני פתחיו מפולשין לרה"ר כרש"י דאמר צריך צוה"פ בעקמומיתו וה"ה בסתום כדאמרן ולרבינו הא דירושלמי פליגא כדסליק אדעת' הכא דאידך דירושלמא פליג' ואנן דאמרינן כהר"י ניחא הא והא דירושלמי ולא פליגא ומבוי העשוי כנדל דסייע מינה לרש"י אדרבא משם ראי' לדהר"י וכדבעינא למימר התם וכן אמרו התם הריא"פ והרמב"ם והרשב"א והריטב"א משמי' דר"ת:
הא דאמר הרב בעל מ"א אהא דה"ר יונתן בעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן ואמר יפה אמר ה"ר יונתן דשאני מבוי מחצר כדאמרו בכיצד מעברין בעיר של יחיד. לדעתן יפה אמר הרב בעל ב"י דה"ר יונתן הא בעבוד צוה"פ בעקמימות קאמר כדאמר הלכה כרב וצריך לעשותו כו' ובעקמומי' צוה"פ והיכא דעבוד צוה"פ התם נמי מחלקין ומערבין אלו לעצמן ואלו לעצמן ועוד מ"ל ב' חצרות זו לפנים מז' ופנימית דרסי לר"ה דרך חיצונה ומ"ל ב' מבואות דדרסי הנך בני מבוי אמבוי דהנך לר"ה וכי היכי דבחצרות הויא שלא במקומה דחיצונה לתשמישתא דבני חיצונה עבידא ה"נ לתשמישתא דהנך בני מבוי עבידא האי מבוי והתם משום דרה"ר דבין מבואי דהאי גיסא ובין מבואי דהאי גיסא הא דמחבר להו דבהאי רה"ר רשותא דאידי ואידי שוין אבל בב' חצרות וכן בב' מבואות מאן מחבר להו למהוי חדא:
בספרי הר"י אלפסי דקמן דכתיב בהו בדר' אמי ורב אסי ואקימנא בדאיכא גידודי וכו' אשתביש ספרי דכולהי רבותאי אמרי מדסתים ומיית דר' אמי ור' אסי ולא קמפליג בהו מידי ש"מ כרב חנן ס"ל אלא הריא"פ לא מייתי אלא דר' אמי ור' אסי ולא אמר בהו ולא מידי:
לרב חנן ב"ר נפרץ מצדו ואין שם פס ד' כלפי ראשו. אע"ג דאיכא למימר עד כאן לא אסרי ר' אמי ור' אסי אלא בדליכא גידודי דבהכי קמיירי אבל בדאיכא גידודי' אפי' בהא שרי. מ"מ מדלא אשכחן דליפליג בה אפושי פלוגת' לא מפשינן ואין שם פס ד' אפי' בדאיכא גידודי דכ"ע פחות מג' מתיר ג' אינו מתי' יש שספס ד' וכל צדו וכן מראשו פירצתו בעשר אפי' אין שם גידודין והוא שלא בקעי בה רבים אבל אם בקעי בה רבים. וכן בקרן זוית אפי' לא בקעי פירצתו בד' ומסתברא דבקעי בה רבים לאו משום דילמא שבקי פיתחא רבא אלא משום דרבים מבטלי מחיצתא ולא מיבעיא למאי דאמרי' קמן דמשום דבני רה"ר עוברין ברה"ר דרך המבוי הוא ודאי לאו משום דלמא שבקי הוא ולרב הונא יש שם פס ד' וכל צדו אם יש גידודין ומראשו אפי' אין שם גידודין בעשר אין שם גידודין ומצדו ואפי' לא בקעי בה רבים או בקרן זוית בדר'
מאי לא בקעי בה רבים רש"י אמר שפרוצה למקום מטונף או למקום מקולקל בפחתים וטיט ואי לאו הכי הוי בקעי בה רבים והרשב"א אמר (עה"ק שער ב' א') כיון שהבעלי' דעתן לגדור הפירצה ומונעין רגלי הרבים משם זה הוא לא בקעי בה רבים ואי לאו אסור עד שלא תהא הפרצה ד"ט.
הר"מ אמר הלכתא כרב הונא וכולהי רבנן אמרי הלכתא כרב חנן בר'.
הר"י אלפסי אשיטי' לכולה' שמעתין ולא מייתי אלא דר' אמי ור' אסי והא דר"י במבוי רחב טו"א והא דמבוי עקום. וכן הרמב"ם לא מייתי אלא דר' אמי ור' אסי ולא מפליג בהו מידי ותהו בהו רבנן הא דבקעי בה רבים דמודי בי' רב חנן אמאי אשמיטוה. ונחזי אנן מדאמרינן ור' חנן ב"ר שאני התם דקא בקעי בה רבים. ואי איתא לדרש"י או דהרשב"א פרושי הוה קמפרש הכא בדלא בקעי בה רבים דאיפרץ למקום מקולקל או שדעת בני המבוי לגדרה ומנעי לרבים וכדאמר ברב הונא התם דאיכא גידודי הכא דליכא גידודי והא רב חנן סתמא מבוי שנפרץ אמר ואפי' דלאו למקום מקולקל ודלא מנעו בעלים משמע וצריכנא לפרושי ולאוקמי בכה"ג ותו מדאמרינן מכלל דרב הונא אע"ג דלא בקעי בה רבים מ"ש מדר' אמי ור' אסי משמע דפשיטא לי' דר' אמי ור"א בדלא בקעי בה רבים מדלא פריש בה דבלאו הכי איכא ולאוקמה לדר"א ור"א בדלא בקעי בה רבים ותו רב יודא דאמר סתמא מבוי רחב טו"א עושה פס ג' אמות ומרחיק ב"א ה"נ בדלא בקעי הא בקעי לא:
ותו להרשב"א התם ודאי אין דעתו לגדור דמעקרא הכי עבדי ותו מכדי חצר אע"ג דבקעי בה רבים דתנן כל פירצה שהיא כעשר מותר ולא חזינן מאן דליפליג בה ואלא הא דאמרינן קסבר רב הונא ברי' דר"י מבוי נמי פירצתו בעשר אכתי איכא למיפרך מהיכא דבקעי בה רבים דמבוי בד' וחצר בעשר וכ"ת רב הונא ברי' דר"י כשמואל ס"ל דאמר אפי' היכא דבקעי בה רבים כסתום ודלא כרבי' דרש"י דאמר לשמואל נמי בעי לחי בעקמימותו אלא הנך רבותאי דאמרי הלכתא כרב חנן ב"ר משום דרב הונא ברי' דר"י קאי כוותי' והא רב הונא ברי' דר"י כשמואל ואנן כרב ס"ל. דחזינן דהא דבקעי בה רבים לאו משום דרבים נכנסין מרה"ר למבוי וממבוי לרה"ר דבכה"ג אפי' לטומא' דבעינן מקום סתירה הוי רה"י דתנן חצר שרבים נכנסין בזו ויוצאין בזו רה"י לשבת ורה"ר לטומאה הא נכנסין ויוצאין בפתח אחד אפי' לטומאה הוי רה"י ולא מיבעיא לשבת:
ואפילו הרשב"א דאמר כל שאין הבעלים מונעים לרבים הוי בקעי בה רבים והריטב"א דאמר כרש"י הכא משו' שעוברין ברה"ר דרך עליו דהאמר הרשב"א במבוי עקום כמין ח' דא"צ כלום ופירש הריטב"א דע"כ לא פליגי אלא במבוי כמין גא"ם שצריכין הרבי' להתעק' ולבק' בהם עכ"פ כדי לעבו' לרה"ר הסמוך לא' מראשיו אבל כשהו' כמין ח' ה"ה רה"ר ישר' לפני שני ראשיו ומה להם לבני רה"ר לעקמ' הא ודאי אין מעקמין שם אלא הצריכין לכנס למבוי וכו' ובין לרב ובין לשמואל כסתום הוא מכל הנך שמעינן דאפי' לרשב"א דאמר לא בקעי בדעת הבעלים לגדרה ולהריטב"א דאמר בלא בקעי בה רבים כרש"י שהפירצה במקום אשפות הא דבקעי בה רבים לאו למבוי אלא עוברין ברה"ר דרך המבוי. ואינהו סברי דבאיפרץ מצידי' דלאו למקום מקולקל או דלא מנעי בעלים לרבים קא בקעי בה רבים דרך פירצה דמצידו לרה"ר שבראשו דרך הפתח שבראשו והשתא הא דר' יהודה בט"ו אמה בכ"מ לא הוי בקעי בה רבים דהתם לא בקעי לרה"ר דרך המבוי ומצידו פליגי ר' הונא ור' חנין רב הונא סבר מצידו דאיכא למיחש לדלמא שבקי כדפרשו רבנן דתוס' אפי' לא בקעי בה רבים עשאוהו רבנן כבקעי ור' חנין סבר בקעי דווקא דרבים דעברו דרך המבוי לרה"ר מבטלי מחיצתא. מ"מ דרבנן קשיא כל הנך קושיי דאמרן הלכך אמרינן מדלא אשכחן בקעי רבים בפירצה אלא בזו כנגד זו מפולש כי הא דתנן חצר שרבים נכנסין בזו ויוצאין בזו וכי הא דמבוי שכלה לרחבה ולחצר וכי הא דפסי ביראות דא"ר יהודה אם היה דרך הרבים מפסיקתן יסלקנה לצדדין אבל דלעקמו רבים מצידו לא אשכחן ה"נ לא הוי בקעי בה רבים אלא במבוי עקום משום דהכי עבידא מתחילתו לעיולי בי' רבים בהך פתחא מהאי רה"ר וליפק באידך פיתחא לאידך רה"ר וניחא תשמישתי' ועוד דמאן דצריך לי' לאידך רה"ר וקאי ברה"ר דלהדי הך מבוי לא מצי נפיק לאידך רה"ר אלא דרך המבוי דכוותי' במבוי שנפרץ במפולש זו כנגד זו אע"ג דלא ניחא תשמישתי' כדאמרי' בעושין פסין אמתניתין דהיתה דרך הרבים מפסיקתן מ"מ הוי בקעי בה רבים דעיילי להדיא בזו ונפקי בזו אבל נפרץ מצידו בכ"מ לא הוי בקעי בה רבים כיון דלא ניחא תשמישתי' דרך פירצה וצריכי לעקמי למיפק דרך הפתח וסתמא מצו נפקי לאידך רה"ר שכנגדן בלא מבוי הלכך סתמא דנפרץ מצידו בכ"מ לא הוי בקעי בה רבים. והא דאמרינן מכלל דלר' הונא אע"ג דלא בקעי בה רבים לא תיקשי הא בלא"ה סתמא לא בקעי בה רבים דלרווחא קאמר דלא תוקמה בגוונא ותיהוי בקעי בה רבים קאמר דע"כ בדלא בקעי בה. ובהכי ניחא הא דקאמר שאני התם דקא בקעי בה רבים הא סתמא דהכא לא בקעי בה רבים וכן סתמא דר' אמי ור' אסי ודרב יהודה וחצר ומבוי חדא הוא דפירצתן בעשר אלא במבוי עקום וחצר עקומה בגוונא דמבוי דלא מצי נפיק לאידך רה"ר אלא דרך החצר ולהכי הוא דעבידא לא שכיחא כלל. והיינו דלא איפרק ק"ו דר' הונא ברי' דר' יהושע (חסר כאן איזה תיבות). אי איתרמי חצר כה"ג ה"נ דבעיא צוה"פ וכדאמר הרשב"א בחצר שרבים נכנסין בזו ויוצאין בזו וכדבעינא למימר קמן בשלהי שמעתא דמבוי שכלה לרחבה. והיינו דסתמי הריא"פ והרמב"ם ואמרי בנפרץ מצידו כר' אמי ורב אמי ולא אפליגו בה מידי משום דלא הו"ל בקעי בה רבים. ואמרו להא דמבוי עקום דהיינו בקעי בה רבים. ואמרי להא דר' יהודה במבוי רחב ט"ו אמה דהיינו נפרץ מראשו וס"ל הלכתא כר' חנין בר רבא הא לרב הונא חייש במבוי ועשאוהו רבנן למצידו כמפולש זה כנגד זה:
תו איתחזיא לן אפי' למ"ד דאיכא בפירצה דמצידו בקעי בה רבים מ"מ הא דאמר רש"י דלא בקעי בה רבים כגון שנפרץ למקום מקולקל הא סתמא הוי בקעי בה רבים. והרשב"א אמר בד"א בזמן שבעלי המבוי דעתן לגדור אותה פירצה ומונעין רגלי הרבים משם ואי לא לעולם אסור עד שלא תהא הפירצה ד"ט הא לא מכרעא אלא דאפי' בסתמא אימא איכא דבקעי ואיכא דלא בקעי:
וכדאמרי בפסי ביראות דתנן בעושין פסין ר' יהודה אומר אם היה דרך רה"ר מפסיקתן יסלקנו לצדדין ובריש פירקא אייתוה לדר"א דאמר העושה כעין פסי ביראות ברה"ר הזורק לתוכן חייב ופריך פשיטא ומשני לא צריכא אע"ג דקא בקעי בה רבים וקמ"ל דלא כר' יהודה. והא פסי ביראות דעבידי למיעל בהו למימלי מיא ובמקום מתוקן עבדי להו ואין דעת בעלים לגדור להאי פירצה דצריכי למיעל בה למימלי ופליג ר"י בבקעי בה ובדלא בקעי בה רבים מודי אלמא איכא דבקעי רבים ואיכא דלא בקעי במקום מתוקן ואין דעת בעלים לגדור לה אלא היכי דדרך רשות הרבים מפסיקתן ודרכן של הרבים לעבור דרך עליהן הוי בקעי וכי אין דרכן לעבור דרך עליהן כגון דקאי לצד הוי לא בקעי וה"נ אימא אי דרך הרבים לעבור דרך הפירצה והפתח הוי בקעי בה רבים ואי לא הוי לא בקעי ואפי' במקום מתוקן ואין דעת בעלים לגודרה נמי שרי. הג"ה ואפי' בפירצה מפולשת זו כנגד זו תנן חצר שהרבים נכנסין בזו ויוצאין בזו שדרך רה"ר עוברות עלי' והיינו דהרא"ש וברי' דלא פרשי בדלא בקעי מידי אלא סתמא בקעי ולא בקעי אמרו והשת' ניחא הא דלא פריש לדרב חנין דלא בקעי בה רבים וקאמר שאני התם דקא בקעי בה רבים דסתמא אין דרך רה"ר מפסיקתו ובהכי איתוקמא נמי דר' אמי ור' אסי אלא הא דאיפרך ק"ו דר' הונא ברי' דר' יהושע אכתי קשיא דרבים בקעי נמי שכיחא והריא"פ
והרמב"ם נמי מדלא פירשיה ש"מ דס"ל כדאמרן מעיקרא דמצידו לא בקעי בה רבים:
ולחי וקורה מכאן הא דאמור בתו' לחי רחב עד שיתמעט עד יו"ד חדא תינח לחי קורה מא"ל ועוד לר' יהודה נמי אדקא אקשי הא מודי ר"י ביותר הי"ג אמה ושליש לוקמי בלחי רחב אלא כדאמר הריטב"א שנתקצרה רה"ר אצל הפתחים עד עשר: