גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק עשירי – המוצא תפילין · דף קה.
אמר ר' יוחנן כו' רש"י אוקמה בטומאת ע"ז ולא מסתבר חדא דטומאת ע"ז דרבנן ועוד דכהנים לא אזדהרי אלא מטומאת מת ומסתברא דהכא כלים דאיטמו במת נמי הוו:
והא דאוקים רש"י לפלוגתי' משום דלא מטמאינן כהנים אחרים קשיא שפיר קאמר ר"ע ובן ננס כיון דאפשר בלוים לטמויי כהנים אחרים ל"ל ומאי אהנית לה לעזרה כי מטמית כהנים לגבי טהרת עזרה מה לי מפקי כהנים מה לי מפקי לוים אלא הכא הני כהנים גופי' קשיא להו מאי טעמא קבלו הלוים ואשהו לטומאה בעזרה עד דקבלו הלוים ליפקי הני כהנים גופי' מכולה עזרה ולא לשהי לטומאה בעזרה לאו משום דבעזרה איפשר בלוים תו לא מטמאי הנך כהנים ומסלקי לטומאה מידי' ואע"ג דכי מסלקי סוף סוף טמאין הן. ממגע דמעקרא התניא גבי כהן שטימא לקרוביו ופירש ונטמא בו ביום דפליגי בה ר"ס ור"ע מר סבר חייב ומר סבר פטור ודכ"ע אסיר התם לאו אע"ג דטמא הוא כי הדר ומטמא למר חייב ולמר אסור הכא נמי כי מצי לסלוקי נפשי' מהאי טומאה בעי לסלוקי אע"ג דמ"מ טמא הוא בן ננס סבר מדאשתני בעזרה בלוים ולא מפקי הנך כהנים גופי' וקא משהו טומאה בעזרה אלמא טומאה בעזרה ליכא לא חמירא השהאה כולי האי ומשהינן כי היכי דליסלקו כהנים מהאי טומאה ה"נ לא דחו רבנן שבותי' משום השהאה דעזרה ור"ע סבר התם השתא דאפשר בלוים תו לא מטמאי כהנים ומסלקי נפשי' מטומאה הכא שבות לא חמירא בטומאת כהנים א"נ הכא כיון דשהי עד אורתא הוו לא אפשר וכדאמר רש"י:
הכל נכנסי' לבנות ולתקן כו'. היכא דלא אפשר ודאי אפי' זרים וטמאין ובעלי מומין נכנסין והיינו דקתני הכל לאיתויי כולהי וכדתניא בתוספתא דריש כלים אלא לאהדורי קמיפלגי והא מתניתא אמרה אידי ואידי טהורין אין טמאין לא דישראלים טהורין עדיפי מכהנים טמאין ולרב לא מיבעיא מבעלי מומין דטמא עדיף מבעל מום ואפי' לר' אלעזר דאמר בעל מום עדיף הכא האי אידי ואידי לאו דמתניתא הוא דלישנא דאידי ואידי לא לישנא דמתניתא הוא אלא לישנא דתלמודא דדייק ממתניתא הוא וכי היכי דשמעינן ממתניתא דטמאין לא איכא למשמע נמי בעל מום מיהא קשיא לן הא מהיכא קא דייק לה אי משום דלא קתני נמי טמאין מכלל דישראלים טהורין עדיפי מכהנים טמאין והיינו דקמ"ל מתניתא ואידך מתניתא דרב כהנא דלא קתני אלא כהנים ס"ל כהנים טמאין עדיפי אלא הא דתניא בתוספתא הכל נכנסין לבנות ולתקן ולהוציא את הטמאה מצוה בכהנים אין כהנים נכנסין לוים אין לוים נכנסין ישראלים מצוה בטהורים אין טהורין נכנסין טמאין. מצוה בתמימים אין תמימים נכנסין בעלי מומין וקתני לה לתרווייהו דלא כהך מתניתא ודלא כמתניתא דרב כהנא אלא הא מתניתא קמייתא היינו דתוספתא וקא דאיק מדתנא רישא נכנסין ישראלים והדר קתני מצוה בטהורים ש"מ האי מצוה בטהורים אפי' ישראלים טהורין קאמר דישראלים טהורין עדיפי מכהנים טמאין. דאי כהנים טמאין עדיפי הו"ל למיתנא ברישא מצוה בטהורין אין טהורין נכנסין טמאין והדר ליתני' מצוה בכהנים וכן איכתב על שם הגאון רבן אלי' מצוה בטהורים דטהורים זרים עדיפי מכהנים טמאין ובעלי מומין א"ה האי מתניתא דרב כהנא דקתני רישא מצוה בתמימים אין תמימין נכנסין בעלי מומין והדר קתני מצוה בטהורים ה"נ דטהורין אפי' בעלי מומין קאמר אלמא בעלי מומין טהורין עדיפי מתמימין טמאין תיקשי לרב דאמר טמא ובעל מום טמא נכנס וכ"ת רב כהנא דתוספתא ס"ל דמתני טמאין ברישא א"נ מתני בדרב כהנא טמאין ברישא הא דרב ודר"א אדמתני' דרב כהנא קמייתי ולאו אההיא דתוספתא ואי בדרב כהנא מתני איפכא הוה לי' לפרושי' וכי תימא לעולם אנן מדקתני ברישא נכנסין ישראלים והדר קתני מצוה בטהורין קא דייקינן ומדרב כהנא ליכא למשמע מינה דאי נמי טמאין עדיפי קתני בעלי מומין ברישא משום דתנא אקרא דאל הפרוכת לא יבוא קאי דבבעלי מומין כתיב וכדקתני מתוך שנאמר אל הפרוכת לא יבוא כו' ומצוה בטהורין דקתני אתמימין וה"ק מצוה בתמימין וטהורין אין תמימים נכנסין בעלי מומין מצוה בטהורין ותמימין אין טהורין נכנסין טמאין. אי הכי מצוה מצוה למה לי ליתני מצוה בתמימין וטהורין אין תמימין נכנסין בעלי מומין אין טהורין נכנסין טמאין וכי תימא הכי קאמר מצוה בתמימין אין תמימין נכנסין בעלי מומין מצוה בטהורין אם תמימין יהיו התמימין טהורין ואם אין תמימין יהיו הבעלי מומין טהורין אין טהורין יכנסו טמאין לר"א אין טהורין כלל ולרב אין טהורין תמימין ואף על גב דאיכא בעלי מומין טהורין ורישא לרב אין תמימין כלל ולר"א אין תמימין טהורין ואף על גב דאיכא טמאין תמימין קשיא אי הכי ליסעיי' לרב מההיא דתוספתא דקתני ברישא מצוה בטהורין אין טהורין נכנסין טמאין והדר קתני מצוה בתמימים אלמא תמימין טמאין עדיפ' כדדייקינן דישראלים טהורין עדיפי ומתניתא דרב כהנא דמתני איפכא כיון דאקרא קאי כדאמרן ואתחזיא לן אנן לאו ממאי דקתני ברישא דייקינן דאימא מצוה בטהורים בכהנים טהורין קאמר אי נמי אם כהנים יהיו הכהנים טהורין ואם אין שם כהנים יהי' הישראלים טהורין קאמר ומהא ליכא למשמע מינה ומתניתא קמייתא לאו היינו דתוספתא ומדלא קתני נמי טמאין קא דייקינן שמע מינה הא קמ"ל לאהדורי אטהורין ואפי' ישראלים וכן מהא דרב כהנא שמעינן איפכא והא דקשיא לן מאן תנא דתוספתא דתנא להו לתרווייהו האי תנא לא נחית לאשמעינן אלא דכולהי נכנסין ומצוה בכהנים טפי מבלוים ובלוים טפי מבישראלים ובטהורין טפי מבטמאין ובתמימין טפי מבעלי מומין אבל ישראל טהור וכהן טמא דאיכא מעלה בהאי דליכא בהאי ובהאי דליכא בהאי האי לא נחית תנא לאשמעינן וכי היכי דהנך תנאי לא אשמעינן טמא ובעלי מומין. והנך תנאי דלא קתני לכולהי קמא קמ"ל דישראל טהור עדיף והאי תנא דרב כהנא קמ"ל דכהן טמא עדיף:
אמר הרמב"ם טמא ובעל מום בעל מום נכנס כר"א ואמר עלה הרב בעל כסף משנה משום דהלכתא טומאה דחויה בציבור ולא מסתברא מה לי הותרה או דחויה סוף סוף היכא דאיכא טהורין לא הותרה ובעל מום הותר לאכול בכל מקום ובהקרבה בעל מום לא הותר ולא דחוי טומאה אשתרי ומסתברא דהרמב"ם לא מתני לה משמי' דרב אלא רב חייא ב"ר אשי ודר"א מסתבר טעמא טפי הואיל ובכל מקום אשתרי באכילה:
וכהנים טמאין או בעלי מומין ישראלים טהורין ותמימין כהנים עדיפי כרב הונא ורב כהנא:
סליק פרק בתרא בס"ד
סליק מכילתין עירובין בס"ד
נעתק מכ"י הגאון המחבר זלה"ה (אשר בימים לא כביר אחריו נאבד) ע"י הסופר המעתיק האברך המופלג ר' ראובן בר' אהרן ז"ל. ותגמור העתקתי בקידאן ד' שבט שנת תרי"ד בפקודת ובהוצאות והגהות רפאל נתן נטע בן כבוד ר' שלמה המכונה זלקינד ראבינאוויץ:
קונטרס זכרון יוסף
ביאור שיטת בין השמשות הנמצא בידי מכתבי קודש אשר נשארו בכ"י מכבוד דו"ז מו"ר הרב המאוה"ג סיני ועו"ה חסיד ועניו צדיק יסוד עולם מוה' יוסף זצללה"ה בהרב הצדיק גדול בתורה ובי"ח מו"ה ישראל איסר זצ"ל מווילקאמיר ולמען עשות נ"ר לנשמת זכרון לדור עולם הנני מציב לו יד בשלהי הס' הקדוש גא"י הנגמר כעת בדפוס וה' יעזרני לקבץ חידושיו ולעשות מהם חיבור שלם יהי' לו לזכרו טוב מבנים ומבנות.
תלמידו רפאל נתן נטע
בעזר נורא עלילה אתחיל לבאר גבולי יום ולילה הנוגעים לכמה מצות התורה האדירה והגדולה ד' יעזרני לרוממה ולסלסלה למעלה מעלה. הנה בזמן הנקרא בין השמשות ואחר זה לילה יש ג' שיטות מחמת הרומיא דמצינו בגמרא מהא דשבת דף ל"ד ע"ב דאמרינן שם דמשתשקע החמה עד צה"כ הוא כדי הילוך ג' רבעי מיל על הא דאיתא בפסחים צ"ד ע"א דמשקיעת החמה עד צה"כ הוא מהלך ד' מיל:
א הוא שיטת ר"ת ז"ל דסבירא לי' דלשון משקיעת החמה הוא מתחילת שקיעה ולשון משתשקע החמה הוא מסוף שקיעה כי ב' שקיעות יש אחת בתחילת שקיעתה לרקיע ונכנסת בחלונת בעובי הרקיע ונכסה גוף השמש מן הארץ ואחת כשיוצאה מעובי הרקיע ומתחלת לילך אחורי הבימה ומתחלת שקיעה א' עד תחילת שקיעה ב' היינו כל זמן הלוכה בעובי הרקיע הוא כדי מהלך תלתא מיל ורביע ומתחילת שקיעה ב' עד סופה דהיינו עד זמן שהיא לילה ודאי הוא תלתא רבעי מיל ובין כולם הם ד' מילין מתחילת שקיעה א' עד הלילה ונמצא שלפי זה זמן בהש"מ הוא בתלתא רבעי מיל שבסוף ד' מילין כי אז בתחילת יציאתם מעובי הרקיע היא עדיין נגד חלונה ופני מזרח מאדימין וכשמרחקת עוד מעט הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון עדיין וכשמהלכת אחורי הכיפה הכסיף העליון ג"כ ואז לילה לר' יהודה ולר' יוסי כל בין השמשות דר' יהודה עדיין הוא יום אבל אחר זה מתחיל בהש"מ דר' יוסי עד שבראה ג' כוכבים בינונים ואז הוא לילה לר' יוסי ומסתפק הרא"ש אם תיכף אחר בהש"מ דנ' יהודה מתחיל בהש"מ דר' יוסי או מופלג ממנו הרבה או כשיעור הילוך מ"ט אמה מפלג מסוף בהש"מ דר' יהודה מתחיל בין השמשות דר' יוסי והוא כהרף עין ואי לילה ובגמרא פסקינן כדברי שניהם להחמיר ונמצא בע"ש אסור במלאכה מתחילת בהש"מ דר"י ובמוצאי שבת אסיר במלאכה עד סוף בהש"מ דר' יוסי:
ב הוא שיטת הגר"א בסי' רס"א באו"ח דבהש"מ היא בתלתא רבעי מיל הראשונים של הד' מילין היינו תיכף כשנכסה גוף השמש מן הארץ מתחיל בהש"מ דר' יהודה וכתב דג' שקיעות הן היינו שקיעת החמה ושקיעת נצוצי החמה ושקיעת אור החמה שקיעת החמה היא בהתחלת שקיעתה ברקיע כשנכסה גוף השמש מן הארץ ואז מתחיל בין השמשות דר' יהודה ועדיין יש אור נצוצי החמה עד שהכסיף העליון והשוה לתחתון אז נשקע אור נצוצי החמה ג"כ ואז שלים בין השמשות דר' יהודה ותיכף מתחיל בין השמשות דר' יוסי ויוצאים ג' כוכבים בינונים תכפים זה אחר זה כהרף עין ואז לילה לר' יוסי שנשקע השמש היטיב גם מנצוצי אורה ונקרא אז שקיעת ניצוצי החמה ומתחילת שקיעת החמה עד יציא' ג' כוכבים הוא כדי מהלך ג' רבעי מיל ועדיין יש אור החמה לכן אין נראין עדיין כל הכוכבים אבל מתחילין לצאת מעט מעט עד שנשקע אור החמה לגמרי ואז נראין כל הכוכבים ואז נקרא שקיעת אור החמה והוא כדי מהלך תלתא מיל ורביע משקיעת ניצולי החמה ונמצא לפי זה הא דאמרינן ביציאת כוכבים הוא לילה היא ג' כוכבים לבד והם בינונין והוא רק ג' רבע מיל משקיעת החמה והא דאמרינן משקיעת החמה עד צאת הכוכבים היא ד' מילין הוא עד שיצאו כל הכוכבים וכתב עוד ז"ל דהא דאמרינן דזמן בהש"מ הוא ג' רבע מיל לא בכל הזמנים ולא בכל האופקים שווים אבל הוא רק על אופק ארץ ישראל ובבל ובזמן שהימים והלילות שוים אבל אצלינו לפעמים מאריך יותר והב"ח כתב שיטה זו בשם הראב"ן ז"ל ג"כ:
ג הוא שיטת הספר יראים דהוא סובר דבהש"מ הוא קודם לתחילת שקיעה משנוטה מעט ומכירין העולם שרוצה ליכנס ברקיע וכל הזמן תלתא רבעי מיל הוא קודם לתחילת שקיעה ומתחילת שקיעה היינו שמתחלת החמה לשקוע ולהיכנס בעובי הרקיע הוא לילה מדאורייתא ומאז הוא מהלך ה' מילין עד צאת כל הכוכבים וסובר דלשון משתשקע דאמרינן בשבת משמע הקדמה היינו קודם תחילת שקיעה ולשון משקיעת החמה דאמרינן בפסחים זמן מאוחר לזה היינו משמתחלת לשקוע וליכנס בעובי הרקיע ואז הוא לילה מחמת שאז מתחילין הכובבים ליכנס בעובי הרקיע למעלה מאחורי הכיפה לצאת להיראות לנו תוך הכיפה כשם שמעלות השחר הוא יום מחמת שמתחלת החמה ליכנס בעובי הרקיע מאחורי הכיפה לצאת להיראות לנו תוך תכיפה כן הוא לילה שמתחילין הכוכבים ליכנס בעובי הרקיע מאחורי הכיפה לתלתא רבעי מיל קודם תחילת שקיעה אנו מסתפקין שמא התחילו ליכנס ברקיע מאחורי הכיפה להיראות לחוץ והא דהכסיף התחתון והעליון הוא הכל קודם תחילת שקיעה אעפ"י שעדיין יום גדול ופי' הכסיף לדעתו נראה שהוא שנשתנה מראה אור החמה מחמת שמתחיל אז אור הכוכבים להתערב בה ועיין בחק יעקב סימן תנ"ט ס"ק ט"ז וכן הא דכתב ובא השמש לדעתו צריכין לפרשם השמש הידוע במראת שלה וכן הא דב"ה מתירין עם השמש ועיין באורי הגר"א שם וגם הא דאמרינן כוכב אחד יום הוא הכל קודם תחילת שקיעה שאז אין מסתפקין שבוודאי לא התחילו הכוכבים ליכנס ברקיע אסורי הכיפה אבל אם נראו ב' אנו מסתפקין שמא נכנסו ובג' בוודאי נכנסו ולכן אז לילה ממש ומאז הוא ה' מילין עד הוראת כל הכוכבים לחוץ ועוסק כעולא בפסחים שם דאמר דמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים הוא ה' מילין ופי' צאת הכוכבים דהכא הוא צאת כל הכוכבים תוך כיפה ונראין אצלינו ופי' צאת הכוכבים דקרא דמעלות השחר הוא תחילת הכנסם בעובי הרקיע מאחורי הכיפה לצאת להיראות לחוץ והכריחם לחלק בפי' צה"כ דהכא מדהתם כדי שיהא שוה להא למעלות השחר הוא יום מחמת התחלת השמש לכנס בעובי הרקיע להיראות לנו כן הוא לילה מחמת התחלת כניסת הכוכבים בעובי הרקיע להיראות לנו וכתב הגר"א ז"ל על שיטה זו שהוא דחוק לומר דבהש"מ הוא בעוד היום גדול והכסיף התחתון והעליון היא הכל קודם שקיעה וכן הא דאביי הוה דאוי וכן הא דב"ה מתירין עם השמש אבל הב"ח כתב שבימי חורפו ראה לא בלבד חכמים וזקנים ואנשי מעשה נוהגין כשיטה זו אבל אפילו בע"ב צנועים הי' נוהגין בשיטה זו ואשרי מי שנוהג כשיטה זו ולע"ד נראה דהרמב"ם נמי ס"ל כשיטה זו דנראה לי דשיטה זו נמצאת בירוש' ריש ברכות והביאו הר"ן ז"ל בסוף פרק במה מדליקין וז"ל רבי אומר הלבנה בתקופתה התחיל גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות זהו בהש"מ אמר ר' חנינא סוף גלגל חמה לשקוע מתחלת גלגל לבנה לעלות ופי' הר"ן דר' חנינא משבש להאי ברייתא דקתני בדברי רבי תחילת ג"ח לשקוע שצריך לומר סוף ג"ח לשקוע והוכיח מזה שבהש"ע הוא סוף שקיעה היינו הג' רבעי מיל האחרונים שבד' מילין כשיטת ר"ת ז"ל אבל לע"ד נראה שר' חנינא לא בא לשבש דברי רבי אבל בא לחלוק על רבי כי רבי סובר כשיטת ספר יראים לכן אמר התחיל ג"ח לשקוע היינו כשמכירין העולם שנוטה ורוצה ליכנס בעובי הרקיע ותחילת גלגל לבנה לעלות היינו שמתחלת לכנס בעובי הרקיע אחורי הכיפה והוא ה' מילין וג' רבעי מיל קודם צאת כל הכוכבים אצלינו תוך הכיפה ור' חנינא פליג על רבי וסובר סוף ג"ח לשקוע זהו בהש"ע היינו או כשיטת הגר"א ז"ל כשגוף השמש נשקע ונכסה לגמרי עד סופה היינו התחלת סד' מילין שעד צאת כל הכוכבים או כשיטת ר"ת ז"ל סוף ג' מיל ורביע שהוא כוף שקיעת אור החמה אז מתחלת גלגל לבנה לעלות היינו הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון כר' יהודה או שביאת הב' כוכבים ור' יוסי לר"ת כשיטתו ולהגר"א כשיטתו ועולא דאמר ה' מילין משק"ה עד צה"כ סובר ג"כ כרבי וקורא התחלת הכנסת השמש בעובי הרקיע שקיעת החמה כי אז לילה לרבי והוא מיל יותר משיעור לר' חנינא שכ' חנינא אינו קורא שקיעת החמה רק אחר הכנסת גוף השמש ברקיע לגמרי שלדידי' בעוד השמש נראה הוא עדיין יום ומשמתחלת לשקוע עד סוף השקיע' הוא מיל אע"ג שכתב הגר"א ז"ל בס' נ"ח ס"ק ח' שמנץ החמה עד עליית כל גופה הוא שליש עישור שעה ומיל הוא יותר הרבה אעפ"כ משנראה לבני אדם כניסתה וגם אח"ז שאורה רב עד שנקרא פני מזרח מאדימין שאז אינו נקרא עדיין שהחמה שקועה היא שיעור מיל ולבן לר' חנינא משקה"ח עד צה"כ אינו רק ד' מילין וכמו שאמרו בפסחים לג' חנינא ויאיצו שאני אבל לרבי הוא ה' מילין ועילא ורבא סוברים כותי' לכן פסק הרמב"ם בפ"ה מהלכות ק"פ כעולא אע"ג דאיתותב שם עולא כיון שמצא בירושלמי שכ' סבר כותי' והלכה כר' מחבירו וכידוע שדרכו של הרמב"ם למשוך אחר ירושלמי בכ"מ ובהכי ניחא הא דפי' שם הרמב"ם דהא דמהלך ט"ו מיל מן המודיעים הוא מתחילת עליית השמש עד חצות שיגיע עד תחילת זמן שחיטה לירושלים דאל"כ אלא אם יהי' האדם בחצות רחוק מעט פחות ממהלך ט"ו מיל מירושלים הלא לא יגיע לשם רק עד פחות מעט מהתחלת הד' מילין שקודם צה"כ והלא קודם ל"ה ג' רבעי מ"ל הוא בהש"מ ואינו ראוי לשחיטה כי בספק בהש"מ גם הרמב"ם מודה שהיא דאורייתא כדאיתא בפרי חדש ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק א' לכן פי' דקאי על ט"ו מילין שקודם חצות דלא כרש"י שם ובהכי ניחא נמי קושיות התוס' שם צ"ג ע"ב ד"ה ר"י כי להרמב"ם הא דאמר ר"י כל שאינו יכול לכנס בשעת אכילה הוא נמי בתחילת זמן אכילה ואין ביניהם כלום אלא דלעילא אם יהי' אדם בחלות במודיעים הוא דרך רחוקה אבל לר' יהודה ביון שיכול להגיע לשם בתחילת זמן אכילה אינו דרך רחוקה ובהא דלעיל דאמרינן עולא י ניחא נמי קצת מה שתקשה הגר"א ז"ל על לישנא דגמרא שם דקאמר כן הוא דקטעו וחשבי דקדמי וחשוכי כי לעולא צריכין אנו לומר ו שבערב הוא לילה משמתחלת החמה לשקוע מחמת שאז גלגל לבנה מתחילה לעלות כן בבוקר לא נקרא נץ החמה רק עד שמכירין העולם עליית השמש מעובי הרקיע לגמרי כי עד זמן זה עדיין לא יצאה הלבנה מעובי הרקיע לגמרי ומעורב אורה באור החמה עדיין אעפ"י שיום ולילה נקרא ע"ש הנכנס קצת בעובי הרקיע אעפ"י שאור אחר מעורב בו הרבה הבל בשם אור חמה לא נקרא אא"כ אינו מעורב בו כלל אור אחר ולהכי דידי' הוא ה' מילין מע"ה עד נץ החמה וכן לרבי אבל לר' חנינא וסייעתו ש לחלק הבוקר ג"כ לג' זריחות כמו בערב להגר"א ז"ל היינו זריחת אור החמה והוא כשעדיין נראין הכוכבים רבים וזריחת נצוצי החמה היינו שאין נראין רק ג' כוכבים בינונים עד שנקרא פני מערב מאדימין וזריחת החמה היינו משאורה רב עד שתתחיל גוף השמש לעלות והוא נקרא נץ החמה לר' חנינא וסייעתו והוא מיל קודם הנץ החמה דעולא שהוא עליית כל גוף השמש וזה הוא שדקדק הרמב"ם וכתב כאן בשיעור הט"ו מילין מעליית השמש היינו עליית כל גוף השמש כי זה נקרא נץ החמה לעולא ומה שכתב הרמב"ם בהק"ש פ' א' הל' י"א דעם הנץ החמה הוא עישור שעה קודם עליות השמש היינו מחמת דהתם קאמר עם הנץ דהיינו סמוך להנץ שהוא עליית כל גוף השמש כדכתיב יראוך עם שמש אבל כץ החמה הוא עליית כל גוף השמש ונקרא נץ ע"ש ראשית שימושו באורו לבדו וזה שאמר דקמעו דחשבי דקדמי וחשוכי היינו מה שנקרא קודם הנץ החמה ומה שנקרא חשוכי כי הם חשבו מיל מאוחר משלי בבוקר קודם הנץ ובחשוכי הם חושבים לחושך מיל קודם לזמן חושך מלי ובזה ניחא נמי מה שהקשה החק יעקב בסי' תנ"ט ס"ק ח' דהאיך פליגי עולא ור"י בסברות הפוכות דלעולא הולכין מעלות השחר עד נ"ה ה' מילין וביום אין הולכין רק ל' מילין עד שקיעת החמה ולר"י אין הולכין מעלות השחר עד נ"ה רק ד' מילין וביום ל"ב מילין אבל לפי דברינו דלעיל דהן מחולקין בהמן דמע"ה עד הנץ דלעולא הוא גדול יותר מדלר"י ניחא. מכל הנ"ל נראה לי דהרמב"ם ז"ל סובר כהספר יראים דהוא נמי פסק כעולא בה' מילין ולכן כתב בפ"ה מהלכות שבת הלכה ד' דזמן בהש"מ הוא משתשקע החמה הוא לשון הגמרא כדרכו בכ"מ לכתוב לשון הגמרא וסובר בו הסי' של ספר יראים ובסוף בהש"מ כתב כר' יוסי בג' כובבים בינונים וסובר דהא דאמרינן בגמרא כוכב אחד יום ב' בהש"מ הוא אליבי' דר' יהודה ובפי' הגר"א ז"ל בסי' רס"א שם ונמצא כולל בזה בהש"מ דר' יהודה ור' יוסי וכדפסיקינן בגמרא בדברי שניהם להחמיר כמבואר שם ולכן נראה אע"ג דהלכה כהגר"א בב"מ כי נימוקו עמו כר"י בדורו אבל כיון שאנו רואים דאע"ג דהלכה כר' יוסי נגד ר' יהודה כדאמרינן ר' יהודה כדאמרינן ור' יהודה ור' יוסי הלכה כר"י אפילו הכי חששו הכא בגמרא בזמן בהש"מ לדר' יהודה בע"ש להחמיר צריכין ג"כ אנו לחשוש בע"ש לדברי החולקים על רבינו הגדול הגר"א ז"ל להחמיר בע"ש כשיטת הספר יראים ובמוצאי שבת כשיטת ר"ת ז"ל וכן לענין ק"ש של ערבית אלא לפי מ"ש הרי"ף בכמה מקומות דבכ"מ דהתלמוד שלנו מחולק על הירושלמי הלכה כתלמוד דידן דאינהו הוי בקיאי בתלמודא דבני מערבא טפי מינן וכיון דאינהו דחו אותו אין לנו בו וא"כ אף דהרמב"ם נמשך אחר הירושלמי כדרכו וגם הס' יראים ס"ל כותי' מ"מ אפשר לנו לסמוך על הרי"ף בזה ולפסוק כגמרא דידן דדחו לעולא ובפרט שהגר"א ז"ל הסכים לזה ג"כ ודי לנו להחמיר כהגר"א ז"ל בע"ש ובר"ה ז"ל במ"ש וכן לענין ק"ש של ערבית אבל רואין אנו שר' יוסי בעצמו אעפ"י שבהש"מ כלו מאוחר מדר' יהודא ומאחר זמן לילה אמר יהי חלקי ממכניסי שבת בטבריא שהיו מקדימין ומוצאי שבת בציפורי שהיו מאחרין לכן כל המגדילים אח השבת גדולה בפרו' וכתב הב"ח ז"ל שלפי שיטת הסתר יראים צריכין לקבל שבת ב' שעות בקירוב קודם גמר יציאת הכוכבים ויתבאר לנו בע"ה ע"פ שנדע שיעור זמן כדי הילוך מיל שמחולקים בזה הפוסקים כפי שביאר הגר"א ז"ל בס' תנ"ט באו"ח ס"ק ה' היינו שבעל תה"ד ס"ל ששיעור כדי הילוך מיל הוא רבעית שעה וחלק עשרים מהשעה דהיינו ח"י מנוטין לפי חשבון מהלך אדם בינוני ביום בינוני עשרה פרסאות והיום הוא אז י"ב שעות משעות השואה וכן הלילה וסובר התה"ד ז"ל דהא דהיום נחלק לי"ב שעות הוא מע"ה עד צה"כ וכן הוא דמהלך אדם י' פרסאות ביום הוא ג"כ מע"ה מד צה"כ ונמצא לפי זה מגיע לפרסה שעה וחומש שעה דהיינו. ע"ב מנוטין כי השעה ס' מנוטין וחומש הוא י"ב מינוטין וכשנחלוק הע"ב מינוטין לד' חלקים נמצא רבע עולה ח"י מנוטין לרבע פרסה דהיינו מיל אבל הגר"א ז"ל כתב שהוא שגגה וטעות גדול אלא הא דאמרינן דיום בינוני הוא י"ב שעות אינו רק מנץ החמה עד שקה"ח אבל מעמוד השחר עד צה"כ הוא ט"ו שעות והא דמהלך אדם י' פרסאות הוא מע"ה עד צה"כ ונמצא ט"ו שעות לי' פרסה הוי שעה ומחצה לפרסת דהיינו תשעים מינוטין ועולה למיל שהוא רבע פרסה רבע מזה היינו כ"ב מינוט ומחצה וזה אי פסקינן כר"י בפסחים צ"ד ע"א דסבירא לי' דמע"ה עד כ"ה הוא כדי הילוך ד' מיל שהוא פרסה וכן משקה"ח עד צה"כ ונשאר הילוך ח' פרסאות מנ"ה עד שקה"ח שהוא י"ב שעות ומגיע לכל פרסה שעה ומחצה אבל להרמב"ם ז"ל שפסק כעולא בפסחים שם שסובור דמע"ה עד נ"ה הוא מהלך ה' מיל וכן משקה"ח עד צה"כ ונמצא שחסר י' מיל מהי' פרסאות שהם מ' מיל ונשאר רק מהלך ל' מיל מכ"ה עד שקה"ח שהוא י"ב שעות שהם ס' חומשי שעה ומגיע לכל מיל מהלמ"ד מיל ב' חומשי שעה שהם כ"ד מינוטין וכן פי' הרמב"ם ז"ל בעי' המשנה בפסחים פ"ג משנה ב' ונמצא לפי זה ה' מיל סם י' חומשי שעה שהם ב' שעות ולפי זה אינו מובן לי דבני הב"ח ז"ל שכתב לשיטת הספר יראים צריך לקבל שבת ב' שעות קודם גמר לה"כ הא לשיטת הספר יראים הנ"ל הוי ה' מיל קודם צה"כ לילה וצריכין אנו להוסיף עוד ג' רבעי מיל לבהש"מ ועוד לתוס' שבת מעט והוי ערך ו' מיל קודם גמר צה"כ והיינו ב' שעות וב' חומשי שעה קודם גמר צה"כ אבל בפ"א דברכות פי' הרמב"ם ז"ל דהילוך פרסה הוא בכדי שעה וחומש שעה וכתב הגר"א ז"ל שם דלא מחמת שהוא סובר כתה"ד כתב כן דהא ברור אצלו דהא דיום בינוני הוא י"ב שעות אינו רק מהנץ החמה עד שקיעתה וא"א לזוז מזה אבל הרמב"ם סובר דהא דמהלך אדם י' פרסה הוא ג"כ רק מנץ החמה עד שקיעתה וכמו שהכריח שיטתו מהגמרא וא"כ הוי י' פרסה לי"ב שעות ומגיע שעה וחומש לפרסה ולפ"ז אי נאמר דאע"ג דבהא דעע"ה עד נ"ה הוא ה' מילין ופסקינן כעולא אבל בהא דמהלך אדם י' פרסה הוא מע"ה עד צה"כ לא סבירא לן כוותי' אלא כר"י דס"ל דהוא מנ"ה עד שקיעתה דהוא י"ב שעות ומגיע לד' מיל שעה וחומש ולמיל חומש ומחצה והוי ה' מיל שעה ומחצה ועוד ג' תלתא רבעי מיל לבהש"מ ועוד מעט לתוספת שבת הוי ב' שעות בקירוב כדברי הב"ח ז"ל ועיין מחצית השקל בסי' רס"א ס"ק ט' ונמצא לפי מה שנתבאר לעיל יש ג' שיטות בשיעור הילוך מיל היינו לדעת התה"ד ז"ל היא ח"י מנוטין ולדעת התוס' הוא כ"ב ומחצה מנוטין ולדעת הרמב"ם פ"ג דפסחים הוא כ"ד מינוט וכן בשיעור הילוך פרסה לדעת התה"ד וכן ג"כ דעת הרמב"ם בע"א דברכות הוא שעה וחומש ולדעת התו' הוא שעה ומחצה ולדעת הרמב"ם הנ"ל הוא שעה וג' חומשי שעה היינו ל"ו מינוט וצריכין לילך לכתחילה לחומרא בכל מקום שנזכר שיעורם ועוד כתב הגר"א בכל מקום שהוזכר שיעור שעות היא בהחלק היום מנ"ה עד שקיעתה לי"ב שעות ולא מעה"ש עד צה"כ והא דבק"ש הוא זמן עד ג' שעות ביום סוף מהנ"ה אבל מ"מ לח יפה עושים המאחרים זמן ק"ש בקיץ ואומרים שסומכים בזה על הגר"א ז"ל הלא הוא בעצמו כתב בפי' המשנה שלו בברכות פ"א משנה ב' דבירושלמי אמרו על הא דג' שעות דהוא דווקא בשוכח ואיכא מ"ד דמדאורייתא הוא דווקא בשוכח ועוד דאסור לאחר המצוה עד סוף זמן שלה כדאמרינן ברכות כ"ט ע"ב לייטי לה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה דלמא מטרפא לי' שעתא וכבר השיב ר"ג לתלמידיו איני שומע לכם לבטל ממני מ"ש אפילו שעה אחת היינו אע"פ שהי' יכול לעשות מעשה ולטבול לקריו ולקרות אח"כ כשיטתו דזמנה כל הלילה לזה אמר דאפילו שעה אחת אינו רוצה להבטל מקבלת עול מ"ש עליו ובזכות שנקדים ליחד כבוד מלכותו ויבולתו ולברך שם כבודו הנכבד והנורא יתעלה ויתברך ויתרומם על כל ברכה ותהלה כזכה שיקדים ויחיש להראות לנו במהרה בימינו ברכת שם כבוד מלכותו לעולם ועד בכל גדולתו וגבורתו ונוראתו ויוחזר עטרת תפארת מלכותו ליושנה בתפארת עוזמו במהרה בימינו אמן:
א"ה יען נגמר דמ' הזה בימי המורים והגליון פנוי העתקתי מגליון הש"ס אשר למורי זצ"ל במס' מגילה
מגילה דף ז א' תו ד"ה לכולהו וקשה דלשמואל כו' ושמעתי בשם הגאון ר' ארי' ליב אב"ד מבריסק זצ"ל שהכא איכא קרי וכתיב הקרי הוא וקבלו והכתיב הוא וקיבל בלא וא"ו בתרא והכא דריש מהקרי ולהכי קתני הכא שנאמר ובשבת דריש מהכתיב ולהכי קתני התם לשון דכתיב ע"ש אבל מצאתי בירושלמי במס' ברכות פ' ט' על הא דהתקינו שאילת שלום בשם דריש התם רב דרשא זו מהכתיב ע"ש במפרש ואפשר מחמת דשמואל אמר לעיל דנאמרה לקרות ולא לכתוב אין הכתיב עיקר אצלו לדרוש מזה דרשא זו אבל רב סבר כר"א המודעי דס"ל דנאמרה לקרות ולכתוב וכן נראה מדמחמיר לקמן לכתבה כולה דוקא עי' לקמן ד' י"ט ובתוס' לעיל ד"ה נאמרה להכי דריש דרשא זו משינוי הקרי והכתיב וכדפי' סתם המפרש דדריש וקבל הקב"ה מה שקיימו ורבא דריש בשבת אליבא דשמואל מהכתיב כדביאר הרב הנ"ל ז"ל קיימו מה שקבל משה רבינו כדאמר משה קבל תורה מסיני:
סוף הספר