אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק עשירי – המוצא תפילין

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק עשירי – המוצא תפילין

פרק תשיעי – כל גגות

מתני': אבל בחדשות פטור הא דקתני פטור ולא קתני אסור ה"ק אבל בחדשות שאי אפשר להכניסן זוג זוג למ"ד דלמא קמיע נינהו ומספיקא לא מחללינן שבתא למ"ד שאינן מקושרות משום דאי אפשר לקשרן בשבת פטור מכלום ואין צריך להחשיך עליהן וכדאמרו בתוס' בשמעתין מסתברא:

עד שמגיע לחצר החיצונה קשיא הא קמעייל מרה"ר לרה"י וניחא דבתרא פשיט ידו לפנים ובעל החצר נוטלין מידו דבכה"ג תנן בריש שבת שניהן פטורין אבל אסורין משום בזיון תפילין התירו אבל נותן לתוך ידו של בעל החצר תנן בי' פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעה"ב דעני חייב ור"ש דאמר נותנין לחברו עדיף אע"ג דבעלמא אסור כיון דאיתעבידא מלאכה מבנייהו פחות מד' אמות נמי בעלמא אסור ובלאו הכנסה דחצר נמי איתעבידא מלאכה דהעברת ד"א ברה"ר מבינייהו:

דף צה:

גמרא: אמר רבא כו' הא דכתיבא בפירושי רש"י דקסבר שבת זמן תפילין הוא וכו' לאו במשמע לישנא דרבא הוא דהא רבא בחול תלי מלתא אלא כדאמר הריטב"א דרבא אפי' למ"ד שבת לאו זמן תפילין הוא קא אמר דלא שרי אלא בדרך שמותר בחול ואמר הריטב"א ובדין הוא דהומ"ל משום דס"ל שבת זמן תפילין הוא עבר אבל תוסיף דלעבור בזמנו לא בעי כוונה אלא דניחא לי' לאוקמא אפי' למ"ד שבת לאו זמן תפילין הוא ולעבור שלא בזמנו בעי כוונה אפ"ה לא שרי לי' אלא בדרך שהוא מותר בחול. ע"כ. ואנן אכתי קשיא לן דרבא דלא ככולהי אוקומתי דלכולהי אוקומתי דשמעתין טעמא דר"מ דשבת זמן תפילין הוא משום בל תוסיף. ולרבא ר"מ ור"ג בהא קמיפלגי דר"מ סבר דרך מלבושו בחול בעינן ור"ג סבר מקום מלבושו בחול בעינן וצריך לומר רבא לדבריו דמאן דקארי ליה קאמר לדידך דלא אסיקת אדעתך דטעמא דר"מ משום בל תוסיף נמי הכא לאו דרך מלבושו בחול. וכי קא מייתי דר"ג ולא ניחא לי' דר"ג ורבנן ליפלגי בהכי אלא כי היכי דלר"ג מקום מלבושו בחול סגיא ה"נ לרבנן ואוקים לה לטעמא דת"ק משום בל תוסיף ועוד אי הוה א"ל הכא משום בל תוסיף שמעת מינה דר"ג דשרי ב' ב' לית ליה משום בל תוסיף וקאמר ב' אין טפי לא לא ס"ל הא דר"מ דלובש כל מה שיכול ללבוש והשתא דא"ל רבא אפי' לדידך טעמי' דר"מ משום דרך מלבושו בחול לר"ג נמי הכא טפי לאו מקום מלבושו בחול התם בחול כמה דבעי לביש א"נ רבא אהדר ליה לאוקימתא קמייתא דבדרב שמואל ב"ר יצחק קמיפלגי וקאמר אפי' תימא דר"מ נמי שבת לאו זמן תפילין ס"ל וליכא בל תוסיף וטעמי' דר"מ משום דלית לי' דר"ש ב"ר יצחק הכא לאו דרך מלבושו בחול משום דאין מקום בחול אלא לחד התם כמה דבעי לביש וה"ר יונתן פריש לה למתניתין משום דרך מלבושו בחול ובחול אי לביש טפי מזוג א' עבר אבל תוסיף וכן צריך אתה לומר לרבוותאי דאמרי הלכתא שבת לאו זמן תפילין והלכתא מכניסין זוג זוג וכדבעינא למימר קמן:

אי קסבר שבת זמן תפילין הוא פירש"י מש"ה שרי אבל לאצולי טפי מן המצוה לא ולרש"י נמי לא תימא מאן דסבר שבת זמן תפילין הוא משום הכי משוי נינהו למ"ד לאו זמן תפילין הוא תכשיט נינהי דמה ענין זו לזו, וכי משום דשבת זמן תפילין הוא תפילין לאו תכשיט נינהו ותו למאי דאוקים במצות צריכות כוונה קמיפלגי פיר"שי דכ"ע תפילין תכשיט נינהו ואע"ג דכ"ע שבת זמן תפילין הוא אלא קסבר רש"י דהני תנאי כולהי קבילו דהמוצא תפילין מכניסן דרך לבישתן ומ"ד שבת זמן תפילין הוא סבר הא דאמרו מכניסן דרך לבישתן לא אמרו אלא משום דבלא"ה מניחן בשבת וכי אמרו כפי מצותן אבל טפי מן המצוה לא ומ"ד לאו זמן תפילין סבר מדאמרו מכניסן דרך לבישתן ש"מ תכשיט נינהו דאי לאו הכי היכי מכניסן הא מצוה בשבת ליכא ולמאי דאוקים פלוגתי' במצות צריכות כוונה קאמר אע"ג דשבת זמן תפילין דכ"ע דתכשיט נינהו ומסתברא טפי דרבותינו בעלי התוס' דמשום בל תוסיף נגעו בה וכן אמר הריט"בא וס"ל לעבור בזמנו לא בעי כוונה שלא בזמנו בעי כוונה ובההיא אוקימתא דפליגי בשבת זמן תפילין פריש רש"י לתרתי טעמי משום משוי ומשום בל תוסיף:

ואיבעית אימא כו' והכא במצות צריכות כוונה קמיפלגי רש"י מסני ות"ק סבר לא בעי כוונה כו' וכן אמר הריט"בא וסוגיין כרבא דפ' ראוהו ב"ד דאמר לצאת א"צ כוונה ולעבור בזמנה לא בעי כוונה שלא בזמנה בעי כוונה והיינו דאוקים פלוגתא בשבת זמן תפילין ודכ"ע אית להו דרבא ואבע"א במצות צריכות כוונה קמיפלגי ורבא כת"ק ואבע"א דכ"ע אית להו דרבא ור"ג בלעבור מיקל ומי תימא מצות צריכות כוונה לעבור מיבעיא דבעי כוונה אפילו בזמנה וכדאמרינן להך לישנא דר"ג סבר לצאת בעי כוונה הלכך לעבור נמי בעי כוונה ואבע"א דכ"ע לצאת א"צ כוונה וה"ה לעבור לת"ק ור"ג סבר אע"ג דלצאת לא בעי כוונה לעבור בעי כוונה אבל למ"ד לצאת בעי כוונה לעבור מיבעיא ומ"ד מצות צריכות כוונה סבר כהך לישנא דבמצות צריכות כוונה קמיפלגי וס"ל כר"ג דלצאת בעי כוונה וה"ה לעבור והריא"פ והרמב"ם והרא"ש דסברי הלכתא כר' זירא דראוהו ב"ד דמצות צריכות כוונה וסברי הלכתא כת"ק דמכניסן זוג זוג קשיא הלכתא אהלכתא הא לא קשיא דסוגיין אליבא דרבא אבל ר' זירא איפכא ס"ל אע"ג דלצאת בעי כוונה לעבור לא בעי כוונה והיינו טעמא דת"ק ומנא תימרא מדר' ישוע דמתן דמים דאמר לעבור לא בעי כוונה וקשיא לר' זירא אלא לאו לר' זירא לצאת בעי כוונה לעבור לא בעי כוונה ובין לרבא ובין לר' זירא לעבור בזמנה לא בעי כוונה שלא בזמנה בעי כוונה אלא הא קשיא מדסוגיין כרבא ש"מ הלכתא כוותיה ותו קשיא הלכתא אהלכתא דאנן קיי"ל שבת לאו זמן תפילין ואמרו מכניסן זוג כת"ק ואנן הא אוקימנן טעמא דת"ק משום דשבת זמן תפילין ולעבור בזמנה לא בעי כוונה דאלו שלא בזמנה וודאי בעי כוונה ומהי תיתי למידחיא לכולהי סוגיין ואי מהא דרבא דמשני אפ"ת ר"מ ומשום דרך מלבושי בחול ודאי דליכא למידחיא לכולהי סוגיין משום הכי ואשכחנא דכתב הרמב"נ בס' המלחמות בר"ה בראוהו ב"ד וההיא שמעתא דבריש המוצא תפילין לא מכרע אי לצאת בעי כוונה אי לא דקי"ל שבת לאו זמן תפילין הוא הלכך ליתנהו להנך פירוקי דמפרקי דכ"ע שבת זמן תפילין הוא ובלצאת ולעבור בעי כוונה פליגי אלא כלישנא אחרינא דאתמר התם עיקר למדנו הימנו דמתני לישנא אחרינא הכא ואימא להאי לישנא לא קשיא ולא מידי וכן בירושלמי אסיקו דשבת לאו זמן תפילין הוא ובדרך מלבושו בחול פליגי וכדפרישן התם וכדאמרו התם מכניסן זוג זוג דרך מלבוש ואמרו והיה לך לאות יצאו שבתות ויו"ט שהן גופן אות:

דף צו.

הישן בשמיני כו' ש"מ אע"ג דאמרינן בעלמא אפי' למ"ד מצות אין צריכות כוונה אם כיון שלא לצאת לא יצא כדאמרו רבנן דתוספת באתרוג שיטלנו שלא לצאת ויברך ויצא אבל לעבור למ"ד לא בעי כוונה אפי' כיון שלא לצאת עובר דאי ס"ד לא עבר מאי קו' מישן בק' בסוכה אימא התם בדמכוון שלא לצאת א"נ אע"ג דלא מכוון כיון דתקינו רבנן למיתב בסוכ' בלא ברכה משום ספק שביעי מעיקרא הכי תקינו דאי שביע' הוא יצא ואי שמיני הוא לאו מידי קעבד מאן דיתיב בסוכה אדעתא דרבנן קיתיב ואע"ג דלא כיון בהדיא כמאן דכיון דמי אבל תפילין לא שרו לי' רבנן תרי תפילין ולכווני דלא למיפק זימנין דמשתלי וקעבר אבל תוסיף אלא לאו אי לא בעי כוונה כוונה שלא לצאת לא מהניא ואית לן למימר כי אמרינן הכי למאן דאית לי' דאפי' לעבור שלא בזמנו לא בעי כוונה ואע"ג דלאו זמן מצוה הוא ולאו מידי קעביד אמרת דעבר אבל תוסיף אע"ג דכיון שלא לצאת נמי קעבר אבל למאי דקיי"ל דלעבור שלא בזמנו בעי כוונה בזמנו הוא דלא בעי כוונה היכא דכוין שלא לצאת אימא לא עבר כי היכי דלא יצא דהא חזינן דלעבור בעי כוונה לצאת טפי מדבעינן בלצאת אדאוקים בחדא פירוקא לצאת דכ"ע לא בעי כוונה ובלעבור קמיפלגי:

דלא כר"ע כו' וקשיא ולטעמיך דמתני' דלא כר"ע תירצת פסח מילה מאי איכא למימר והכתיב בה ואתה את בריתי תשמור זאת בריתי אשר תשמרו:

מדלא מיחו כו' אלמא קסברי מצות עשה שלא הזמן גרמא היא וקשיא אי הכי האי לא מיסו חיובי הוא מחייבא ותו מאי אירא מיכל בת כושי כולהי נשי נמי הא מחייבי בתפילין ש"מ מיהא אפי' למ"ד תפילין עצות עשה שלא הזמן גרמא ונשים חייבות לא היו מניחות משום דלא מצו למיזהר בהו והיינו דלא אשכחן פלוגתא בהדיא אי נשים חייבות בתפילין אלא דכ"ע דלא מנחי ואפילו מ"ד מדאורייתא מחייבי והאי תנא הוא דאמר דמיכל היתה מנחת תפילין והיתה מחזקת בדין תורה ולא מיחו בה חכמים אע"ג דנשי לא מנחי דלא מצי למיזהר בהו איהי זהירא ואנחא ואי אמרת מ"ע שהזמן גרמא היא הוי מיחו בה ואפי' להר"י דלית ליה משום בל תוסיף מ"מ כיון דנשים אין סומכות דכל היכא דאיכא חששא אסרו רבנן במ"ע שהזמן גרמא ה"נ הוי מיחו בה ומשני כמאן דאמר נשים סומכות רשות ולא מחינן בידי' משום חששא:

הא דפסיקתא דאיתוה בתוס' אמרו כן בירושלמי ר' חזקיה בשם ר' אבהו אשתו של יונה הושבה מיכל בת שאול מיתו כו':

אלמא קסבר מצות עשה שלא הזמן גרמא הוא. הא שמעתא דרש"י קשיא דרבנן דתוס' קשיא דרש"י קשיא דאמר דנשים בעשה שהזמן גרמא איכא בל תוסיף קשיא דהלני המלכה ודברירא דביתהו דר"מ הא ר"מ הוא דאמר אין סומכות והיכי למדה תורה הא נשים פטורות מת"ת דרבנן דתוס' קשיא חדא אי משום חששא מנ"ל לאשויי כולהי חששי אהדדי למיגמר חדא מחבריה חששא דתקיעה דמלאכה דרבנן היא וחששא דתפילין משום גוף נקי ודעולה לרגל ודסמיכה והא לא דמיין אהדדי אימא בהא חשו רבנן ובהא לא חשו ותו בת"ת נמי איכא חמש תפלות כדאמרי בעלמא כל המלמד בתו כו' וברורה היכי גמרא ותו התניא דבר אל ב"י וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות ר' יוסי ור"ש אומרים נשים סומכות רשות אלמא לת"ק מדאורייתא אין סומכות ואית לן למימר לר"מ ור' יודא נשים במ"ע שהזמן גרמא מדאורייתא אסירי אלא כי אסר רחמנא הנ"מ במעשה דמינכרא דומיא דסמיכה וגמרינן מינה תפילין ותקיעה ועליה לרגל וה"ה כולהי מצות דאיתנהו בהו מעשה דמנכרא לאפוקי סוכה אע"ג דלעבור משום בל תוסיף חשיבא מעשה כדאקשינן הישן בשמיני בסוכה ילקה למיסר נשי לא חשיבא מעשה דמנכרא דאימא בעיא למיתב הכא ואנן דומיא דסמיכה בעינן דמנכרא מעשה תלמוד תורה נמי עקימת שפתים להא מילתא לא חשיבה מעשה וצריך תירוץ:

דף צו:

אבל באשה לא פליגי כו' ודילמא ס"ל כר' יוסי כו' פירש"י דאין כאן בל תוסיף לרש"י תפילין לאשה נמי תכשיט נינהו ובל תוסיף הוא דקשיא ליה וקשיא לן הא לעבור שלא בזמנה דכ"ע בעי כוונה ואשה דפטירא כשלא בזמנה דמי והכא הא לאצולי קא מכוונה וכ"ת קסבר רש"י הואיל וזמן דאיש הוא לא בעי כוונה מ"מ קשיא ותיפוק ליה דאי שבת לאו זמן תפילין הוא באיש נמי הא קעבר אבל תוסיף כדפרכינן א"ה לר"מ זוג א' נמי לא לאו משום דשלא בזמנה לעבור בעי כוונה כדאמרן אשה נמי שבת דשלא בזמנה היא בעי כוונה ומ"ש אשה מאיש וצ"ל ה"ק רש"י אי ס"ד שבת לאו זמן תפילין הו"ל מצות עשה שהזמן גרמא ואי לבשא להו בחול לשם מצוה עברא אבל תוסיף בשבת נמי לאו תכשיט נינהו אלא משוי וקאמר ודלמא ס"ל כר' יוסי דלית ליה בהא משום בל תוסיף וכי לבשא להו בחול לשם מצוה שפיר דמי בשבת נמי תכשיט נינהו והיינו דאותבי' אביי לר' יוסף דאמר נשים עם בפני עצמן הן (בפרק במה אשה) מהך מתניתא דמגו דהוי מלבוש לאיש הוה מלבוש לאשה מדהוה מצות עשה שהזמן גרמא אלמא משוי הוא דקשיא ליה ולאו משום בל תוסיף ורבותינו בעלי התוס' סברי דאשה במ"ע שהזמן גרמא לית בה משום בל תוסיף וכן אמר הרמב"ן וכן אמר הריטב"א הואיל ואנשים חייבין ומ"ד אין סומכות משום דאיכא חששא וה"ה בכל היכא דאיכא חששא קאמר והכא משוי הוא דקשיא לי' והיינו דקשו בה דלמא משום דהוי מלבוש לאיש ולא אמרו ה"נ חששא הוא דקשיא לי' חדא בשעה פורתא לא חיישינן לגוף נקי ועוד משום הצלה לא חשו ומשוי הוא דקשיא לי' אי אמרת בשלמא מ"ע שלא הזמן גרמא היא ואע"ג דנשי לא מנחי ולא מצו למיזהר בהו כדאמרן מ"מ הואיל ומדאורייתא מחייבי ואי לבשה קא מקיימא מצותה תכשיט דידה נינהו אלא אי אמרת מצות עשה שהזמן גרמא היא וכל מ"ע שהזמן גרמא היכא דאיכא חששא מחינן בידי' וכי לבשא בחול לאו מצוה קא מקיימא אלא איסורא דרבנן קא עבדא בשבת נמי לאו תכשיט נינהי אלא משוי ואמר ודילמא ס"ל כרבי יוסי דלא מחינן במ"ע שהזמן גרמא משום חששא והכא נמי אי מיתרמי איתתא כמיכל בת כושי לא מחינן בידה ואע"ג דכולהי נשי לא אזלי מגו דחזי לאשה חשובה חזו נמי לכולהי נשי מידי דהוה אשקין דבמה אשה דמגו דלרועים הוי תכשיט לכל אדם נמי הוי תכשיט:

שמעינן א' האיש וא' האשה מכניסן זוג זוג ואע"ג דקי"ל דלא כר"מ ור"י דאמרי שבת זמן תפילין ומ"ע שלא הזמן גרמא הוא מ"מ הא קי"ל כר' יוסי דאמר נשים סומכות רשות ואנן הא אמרינן ודלמא ס"ל כר' יוסי מכלל דלר' יוסי א"נ שבת לאו זמן תפילין אשה נמי מכניסתן זוג זוג ורב יוסף דא"ל לאביי הא דקתני א' האשה משום דס"ל שבת זמן תפילין ולא זמן גרמא בפרק במה אשה משום דס"ל לר"מ ור"י אין בנות ישראל סומכות כדאמרינן הכא אבל למ"ד רשות אשה מכניסתן לדברי הכל ואיכא למימר הא דאמרינן ודלמא ס"ל כר' יוסי דיחויא הוא דקא מדמי דלא תידוק מינה דשבת זמן תפילין אימא משום דרשות הו"ל תכשיט אבל למאי דמסיק אימא למ"ד לאו זמן תפילין ואפי' למ"ד רשות נמי משוי הוו כיון דלאו אורחיהו בהכי ומסתברא כדאמרינן מעיקרא וירושלמי מסייעא דאוקמוה להך דאשה כר"ג דתני טבי עבד ר"ג היה נותן תפילין ולא מיחו בידו חכמים הוא עבד הוא אשה ש"מ למאן דשרי באשה לאנוחי תפילין בשבת נמי שריא וכדפרישן התם:

ש"מ מ"ע שלא הזמן גרמא כו' וכ"ת ממאי דר"מ ור"י סברי שבת זמן תפילין אימא שבת לאו זמן ואע"ג דזמן גרמא נשים חייבות הואיל ואתקש למזוזה כדאמר במי שמתו תריץ התם ס"ד קאמר אבל אסוקי הכי ליכא לאסוקי דהא אתקש נמי לתלמוד תורה בפ' והיה אם שמוע וכיון דאתקש הכי ואתקש הכי לא דרשינן בי' הקישא:

הא דאקשו רבנן דתוס' מסתמא דמי שמתו איכא למימר האי סתמא דכ"ע ואפי' לר"מ ור"י דאמרו שבה זמן תפילין ומ"ע שלא הזמן גרמא הוא מ"מ פטרוה ניהלי' רבנן משום זהירות דאי לא תימא הכי אלא הא דמיכל בת כושי דבעי לאוקמא משום דשבת זמן תפילין והו"ל מ"ע שלא הזמן גרמא א"ה האי לא מיחו חיובי הא מחייבא ותו מאי אריא מיכל בת כושי כולהי נשי נמי מחייבי אלא לאו רבנן עקרוה לחיובי' מיניהו משום זהירות ומיכל איזהרא. ואנחה הכא נמי קתני פטורין משום זהירות והכא מדינא קאמר כיון דמדינא מחייבי דלאו זמן גרמא הוא ואשה חשובה כמיכל אנוחי מנחא לענין הצלה אוקמוה אדינא ועבדא מצוה והוי נמי תפשיט והא דקאמר התם פשיטא הא טובא קמ"ל לרווחא קאמר דאפי' למ"ד שבת לאו זמן תפילין והוי מ"ע שהזמן גרמא איצטריך לאשמעינן דלא תימא חייבות משום דאתקש למזוזה:

הא דאקשי הרי"ט מווין ופריקו רבנן דתוס' פירוקא קמא ודאי דחיקא ופירוקא בתרא נמי אי משום דאמר ר"מ זוג אחד אין טפי לא כולה מלתא דאשה למה לך אלא מההיא ליכא למשמע כולי האי להכי דייק מאשה ואי מאשה ליכא למשמע מידי דמאי אולמא דהאי סתמא מהאי סתמא מאי האי דקא דייק מאשה ורב יוסף דשבת נמי אהדר לי' לאביי דר"מ סבר שבת זמן תפילין ולא אהדר דס"ל כר' יוסי הלכך חזינן אנן כיון דקושיא דמאן שמעת לי' שבת זמן תפילין בדר' יודא ודאי מיפרקא דר' יודא הא פליג בהדיא אדר' יוסי ומודי באשה אלמא קסבר ר"י שבת זמן תפילין ומתני' בכולה כר' יודא בזוג ובחדשות ומסברא ר"מ נמי מטעמא דר"י קאמר דהא לא פליגי באשה ולרווחא קא מייתי נמי סתמא דלא כר' יוסי:

וכי אדם טורח כו' פירשוה רבותינו בעלי התוס' דס"ד דרבא דתרוי' לא מקושרות וקאמר והשתא דתני אבוה דרב ושמואל דר"י דישנות מקושרות דכ"ע לא טרח אינש וטעמא משום דבשבת לא מצי קטיר ורש"י אמר והשתא דתני דהאי חדשות שאינן מקושרות כעין קשר של תפילין מכלל דמעיקרא ס"ד דחדשות נמי מקושרות כעין קשר של תפילין ולא ידענא א"ה מ"ש חדשות דחייש לקמיע ומ"ש ישנות דלא חייש:

והא דאמרו רבנן דתו' דס"ד דבלא קשירה נמי הוי דרך מלבוש אי קשיא א"ה זוג א' אין טפי לא מ"ט לאו משום דשבת זמן תפילין כדאוקימנא וכי שבת זמן תפילין מאי הוי אי כדאמר רש"י דמשום הצלה לא שרינן בה טפי מן המצוה הכא זוג א' נמי בלא קשירה מאי מצוה איכא הא אמר רב קשר של תפילין הלכה למעשה מסיני. ואי משום בל תוסיף כיון דקשירה מעכבא לאו מצוה קעביד ומאי בל תוסיף איכא הכא תריץ רבא לטעמי' דאמר טפי מזוג א' לא משום הצלה דרך מלבוש כחול שוויי' רבנן ואפי' תימא שבת לא זמן תפילין לאו דרך מלבוש כחול הוי אבל בלא קשירה דרך מלבוש כחול הוי אע"ג דבחול בקשירה מ"מ בלא קשירה נמי דרך מלבוש חול חשוב:

דף צז.

ר' יודא לטעמי'.

בתוס': ותימא דבעיא הוא כו' ואיכא למימר דלמא ר"מ מודי בעניבה דקשירה מעליתא היא והכא שרי דלאו של קיימא הוא דסתמא בחול שרי לי' ועביד קשר כדאמרו לרב חסדא אלא דרב חסדא ס"ל דר"י נמי הכי ס"ל ודייק דעניבה פסולה בתפילין ואביי דחי לה אימא ר"י לטעמי':

והא דפריק הר"י הכא דלא מיהדק קשיא א"ה מ"ט דר' יודא ואימא הר"י ה"ק ר"מ שרי הכא בלא מיהדק ור' יודא אסר זימנין דמשתלי ומיהדק כי אורחי' דתפילין להדוקי להו:

הא לאו הכי עניב להו כו' קשיא וליטעמיך מ"ט דר' מאיר ורב חסדא נמי לכ"ע קאמר עניבה פסולה מהאי הלכתא ומ"ט דר"מ. ולהריטב"א ולהרמב"ן טעמי' דר"מ דעביד לי' קשר רפוי אלא ר"י דמחמיר בעניבה דקסבר אפי' קיימא קצת חייב קשר רפוי נמי חייב. ולדעתין מדקאמר וליענבי' מיענב ולא קאמר וליעבד קשר רפוי דהא אכתי לא אסיק אדעתי' הא דר"י לטעמי' ואפי' לר"י נמי קשר רפוי מהני. ורב חסדא נמי דלא תלי בטעמי' דר"י אלא משום דעניבה פסולה בתפילין תיקשי לר"י נמי ליעבד קשר רפוי ש"מ קשר רפוי בתפילין ליתא דקשר דתפילין ממילא לא רפוי הוא ולא דמי לקיטרא דקיטרי בזממא ובאסטרידא. ור"י נמי לא פליג אהא דקשר שאינו של קיימא פטור דהלכתא פסיקתא היא ותנן נמי מדבריהן למדנו שקושרין בשבת ועניבה דמחייב ר"י בעניבה דמיהדק כדאמרינן בריש ואלו קשרים והא מיהדק ובעניבה של קיימא ורב חסדא קאמר טעמי' דר"י משום דעניבה פסולה בתפילין וכי לא לביש להו כדרך הכשירן לאו תכשיט נינהו אלא משוי ור"מ ס"ל א"נ קשר להו שלא בדרך הכשירן תפילין גופי' תכשיט נינהו וכדאמרו רבנן דתוס' דלמאי דס"ד אפי' בלא קשירה כלל הוי דרך מלבוש. ואביי אמר ר"י לטעמי' ופריך טעמא כו'. דאי מודי אביי דעניבה פסולה אלא טעמי' דר"י קאמר דלאו משום דעניבה פסולה היא דכ"ע אפי' שלא כדרך הכשירן תכשיט נינהו אלא ר"י לטעמי' חדא דמשמע דאביי לאפלוגי אדרב חסדא דלא תידוק מההיא דעניבה פסולה. ותו אי אביי עניבה פסולה ס"ל נהי דסבר ר"י עניבה קשירה מעליתא היא הנ"מ בעניבה של קיימא אבל הכא כיון דפסולה על כורחך שרי לה ולא הוי של קיימא אלא לאו לאביי עניבה כשירה והאר"י כו'. ומשני דעניב להו כעין קשירה דידהו דכשרה בתפילין ור"י אוסר משום קשירה בשבת. ור"מ אי משום דקסבר עניבה לאו קשירה הוא אי משום דקסבר שלא כדרך הכשירן נמי תכשיט נינהו. ועניב להו דלא כעין קשירה דפסול וע"כ שרי לה ולא הוי של קיימא א"נ דקטר להו בקטירא דלאו קיימא ודלאו כעין קשירה דידהו:

כשתימצי לומר להריטב"א והרמב"נ טעמא דר"מ משום דעניבה לאו קשירה היא א"נ אפי' לרב חסדא משום דעביד להו קשר רפוי ור"י דאסר בעניבה ס"ל אפי' קיימא קצת חייב וה"ה קשר רפוי וגדולה מזו אמר הריטב"א אע"ג דסתמא שרי לה לעניבה בחול וקטר להו בקיטרא מעליא וכדאמרו רבנן דתוס' דהיינו טעמי' דרב חסדא מ"מ חייב לר"י ולהריטב"א כיון דקי"ל עניבה לאו קשירה היא וקי"ל קשר רפוי מותר לית הלכתא כמתניתין אלא א' חדשות וא' ישנות מכניסן זוג זוג והמוצא תכלית חוטין שזורין מופסקין כשרין דלא טרח אינש כדאסיק וככולהו אמוראי ולית הלכתא כרבא דאמר טרח אינש דיחידאה הוא ולהריא"פ והרא"ש דתלי טעמא דחדשות שאינן מקושרות לא משום דלמא קמיע הוא. ולהרמב"ם במהדורא קמא הלכתא כרבא והמוצא תכלת אפי' שזורין מופסקין פסולין וישנות אסורין ותרגמא הרמב"נ אליבי' דאי חדשות משום קשירה בשבת כאביי אנן דקי"ל עניבה לאו קשירה היא וקשר רפוי בשבת מותר משום מצוה כדתניא מדבריהן למדנו שקושרין לית הלכתא כמתני' ואנן קי"ל סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם משנה ותו אביי ורבא הלכתא כרבא הלכך אמרינן כרבא ומתניתא דאבוה דשמואל נמי משום דמרק אינש. והראב"ד דאמר אין אדם טורח לעשות קמיע כעין תפילין אלא חדשות שאין מקושרות לפי שאין קושרין בשבת ותפילין שאינן מקושרין מחשיך עליהן שלא בשעת הגזירה ושלא בשעת סכנת ליסטים וכו'. אלמא קסבר הראב"ד הלכה כמתניתין ומשום קשירה בשבת והלכה כר"א ולדידי' המוצא תכלת שזורין מופסקין כשרין וישנות אין מכניסן זוג זוג ואע"ג דקי"ל עניבה לאו קשירה היא וקשר שאינו של קיימא קושרין משום מצוה קסבר הראב"ד קשירה שאינו של קיימא בתפילין ליכא כדאמרן מדקאמר ולענבינהו מיענב ולא קאמר ולקטרינהו בקיטרא דלאו קיימא ורב חסדא נמי קאמר זאת אומרת עניבה פסולה ולא קשיא לי' מקשר שאינו של קיימא וטעמי דר"מ משום דלא בעי דרך הכשירן כדאמרן והלכה כרב חסדא לגבי אביי דאמר עניבה פסולה בתפילין ולא אוקמא כאביי משום דס"ל עניבה דהכא לא קיימא או משום דניחא לי' לאוקמא אפי' לרבנן דר"י דס"ל עניבה לאו קשירה כדאמרו רבנן דתוס' ורב חסדא כרבי' דאביי הוא וקשיש מיני' ומאביי ורבא ואילך הלכתא כבתראי אפי' לגבי רבן אבל אביי ורבא הלכתא כרבן א"נ אביי לאו לאפלוגי אדרב חסדא קאתי אלא למימר דלר"י לא צריך להאי טעמא דבלאו הכי ר"י לטעמי' אבל לרבנן דר"י אימא מתניתין דכ"ע היא ומשום דעניבה אפי' כעין קשר דתפילין פסולה והא דהרמב"ן קשיא הא סתמא דתלמודא קאמר והשתא וכו' דכ"ע לא טרח אינש וניתי אנן ונידחיא לסתמא דתלמודא ורבא נמי יחידאה הוא לגבי ר' אלעזר ור' זירא ואהבה ברי' ורב חסדא ואביי הלכך הא דהריא"פ תלמודא צריכא והא דאמר הראב"ד ותפילין שאינן מקושרין מחשיך עליהן ולערב מביאן קשיא לן טובא חדא האי אבל בישנות פטור דתנן אסור מיבעי לי' אלא פטור מלחשוך קמ"ל וכדאמרן במתניתין ועוד מכדי מחשיך עליהן דתנן בצבתים וכריכות חומרא הוא דאחמור רבנן עלי' ובתפילין מועטין נמי אי בעי אחשוכי התם טפי עדיף אלא רבנן הוא דלא אטרחוהו למיתב התם עד חשיכה ושרי לי' לאעלינהו זוג זוג ובצבתים וכריכות דא"נ מעייל להו זוג זוג תחשך לי' אחמור בהו רבנן דלא למיחל שבתא ולמיתב התם עד שתחשך דאי מכניסן עדיף בצבתים נמי לעיילינהו ואי בחדשות מחשיך עליהן האי פטור אדרבה חייב להחשיך ולא מצי לעיולינהו זוג זוג אלא אפי' תימא טעמא דמתניתין משום קשירה בשבת אחשוכי נמי לא בעי וכדאמרו רבנן דתוס' דבישנות דחזו להכניס עשו תקנה וכו', א"נ משום דמחסרא תקנתא דלא מצי עבוד בשבת לא חמו כדאמר הריטב"א וחזינן דהראב"ד תני במתניתין אבל בחדשות אסור וכדתניא בברייתא ר"י אוסר בחדשות ואי הכי הוא שפיר קאמר ולא צריכנא לדחיקא דרבנן דתוס' ודהריטב"א:

בירושלמי אמרו ישנות בדוקות חדשות אין בדוקות תפילין דעניב להו כעין קשירה דידהו למ"ד הלכתא כאביי כשרין ולמ"ד כרב חסדא פסולין:

מה נפשך פירש"י מאי דעתיך אי קים לך וכו' ש"מ מדרש"י דכי אסקינן לעולם מחד גברא זבין דלא צריך לשיולי אלא אמרינן סתמא מחד גברא זבין וכי בדיק תלתא תו לא צריך ולא ידענא מנ"ל לרש"י הא אימא קאמר אי ידעינן דמחד גברא זבין וכי זבנינן מאינו מומחה בעינן לשיולי וכי אמר לן דמחד גברא זבין בדקי נן ב' של יד וא' של רא"ש או איפכא:

אי רבי אימא סיפא פירש הריטב"א אי אמרת בשלמא רשב"ג היא ובתפילין הקילו שרוב מצוין אצל תפילין מומחין הן הכא דלהחזיק לצבתים ג' צבתים בעי וקשיא א"ה לימא הא רשב"ג היא ובלוקח תפילין בעינן שלשה כרב חסדא וכי היכי דבעלמא ג' בעי ה"נ בתפילין בעינן ג' אלא הכא הואיל ואיכא ג' צבתים כדקתני סיפא וכולהי צבתים מחד גברא דמדינא או ג' מצבת חדא או ג' מג' צבתים סגי הואיל וכולהי צבתים מחד גברא נינהו הא איתמחי בג' תפילין אלא חומרא הוא דאחמור לאחזוקי לכולהי צבתים ואקילו בי' דתרי מכל צבת סגיא אלא הכא לא משום קולא וחומרא טפי מבעלמא ואי לרשב"ג ג' בעינן ואי לר' ב' סגיא. ודפריך א"ה אי רבי אימא סיפא ה"ה אי רשב"ג היא קשיא רישא ליבעי ג' מכל צבת ומשום דאוקים לה כרבי קאמר אי רבי אימא סיפא עד דפריך לכולה מתניתא דרבי היא ומתרי אי מתלתא גברא זבין ואפי' ד' וה' נמי אבל מחד גברא תרי מכולהי לרבי או תלתא מכולהי לרבנן סגי והכי אורחא דתלמודא וה"ה דהו"מ לאקשויי מתניתא דרב כהנא גופה אלא מדרב חסדא עדיפא לי' לאקשויי דאמר בהדיא ג':

אי רבי אימא סיפא בלא רב נמי קשיא מה נפשך אי מחד גברא גבין ל"ל לבדוקי כל צבת בתלתא תפילי. סגי דאיתמחי גברא ואי מתרי תלתא זבין אפי' רביעי וחמישי נמי:

דף צז:

במאי אוקימתא כו' ללישנא קמא דרש"י מאי כש"כ דאוושא מלתא:

לת"ק דאמר מכסן ליכא איסור שבת כלל ומהי הוי כש"כ.

בנו מאי בעי התם אמר הריטב"א לא משום שא"א לעשות לו בשדה דברים האמורים בפרשת תוכחה דהא קי"ל שמחללין עליהן את השבת והיכי פליג ת"ק אהא אלא כגון שאויר השדה קשה לו וצריכין להביאו לעיר ע"כ. ובירושלמי אמרו מתניתן בתינוק של סכנה ומותיב אם בתינוק של סכנה יביא ביד ושנו ביכול להביאו דרך היתר ואיכא למימר רבנן דהתם לטעמייהו דלא אייתי פלוגתא עלי' דר"ש כלל מיהא אפילו לתלמודין אימא לרבנן בבנו נמי פחות פחות מד"א ואפי' בתינוק של סכנה כוון דלדידהו הא עדיפא ונותנן לחברו הו"ל לגבי' נותנו לחברו יכול להביאו דרך היתר א"נ ע"כ לא פליגי רבנן עלי' דר"ש אלא בתפילין אבל בבנו דסכנה היא מודו וכן בנו ד"ה היא ומ"מ מתני' בשל סכנה וכדאוקמא בירושלמי והיכא דליכא סכנה צריך תירוץ:

ר' יודא אומר נותן כו' פליגי בה רבנן הרמב"נ אמר הלכתא כת"ק ואפי' לצורך תפילין פחות מד"א אין נותנו לחברו לא ולא מיבעיא לדבר הרשות והרז"ה אמר הלכה כר' יודא ומינה דהלכה כר"ש וכן אמרו משמי' דהראב"ד והרמב"ם אמר אם מתירא מפני הליסטים מוליכן פחות פחות מד"א או נותנן לחברו וגדולה מזו אמר הרמב"ם (פ' י"ב מהל' שבת) מותר לעקור חפץ ונותנו לחברו כו' אפי' בדבר הרשות משמע ואמר לה הראב"ד לא התירו אלא בשעת הדחק ואתחזיא לן דמודי הרמב"ם להראב"ד ולא אמר אלא בשעת הדחק ואפי' לר' יודא דמתניתין לא אמר אלא בשעת הדחק וכדאמר ה"ר יונתן כגון שיש אדם צמא כו' ול"פ ר"י ורבנן אלא בתחומין אבל שלא בשעת הדחק ל"פ דאי הרמב"ם אפי' לדבר הרשות ושלא בשעת הדחק אמר הא דאמר המוצא תפילין מכניסן זוג זוג ואם מפני סכנת ליסטים מוליכן פחות מד"א נותנן לחברו מכדי זוג זוג אי לאו משום בזיון תפילין לא שרי דאי איכא למיחש לקמיע אסור כדאמר רבא ותנן לא יצא האיש בתפילין ואמרינן בשלהי פ"ק דיו"ט היכא דמינטרי אסיר ונותנן לחברו אפי' לדבר הרשות שרי ומאי אריא מפני סכנה בלאו סכנה נמי נותנן לחברו ואי ליכא חברים מכניסן זוג זוג ותו דאמר או פחות מד"א או נותנן לחברו ופחות מד"א ודאי לא שרי אלא בשעת הדחק והו"ל למימר נותנן לחברו ואם אין חברים מוליכן פחות פחות מד"א ותו אי הרמב"ם אפילו לדבר הרשות קאמרי. שבקת רבנן ועבדת כר"י דאפילו ר"ש נמי לא שרי אלא משום בזיון דתפילין כדאמרינן נותנן לחברי' עדיף:

לר"ל משום לוי סבא הא דתנן בור של יחיד וכו' וכל הני מתנייתא דתנו בבור ובגשמים ובנהרות כולהו דלא כר' יודא:

כדתנן המוציא החי במטה כו' ורבנן דאמרי לא תהלך קסברי התם נמי פטור אבל אסור ובתחומין נמי אע"ג דתחומין דרבנן אסרי לי' רבנן ור"י בהוצאה דאורייתא גזר בתחומין דרבנן לא גזר ורב יוסף דפליג אדרבה ואביי ירדר אפי' לר"י אסרי רבנן:

מתיב רב יוסף כו' שלא בשיירא לא בשיירא מ"מ מותר אלא א"ר יוסף כי תנן בשיירא תנן ואפי' קנו שביתה דבשייר' לא גזור במים בתחומין אביי אליבא דרבה אמר דמתניתין אפי' שלא בשיירא ומשום דבטילו החבית לגבי מים ומתניתא דבשיירא אפי' בקנו שביתה הואיל ומתניתין סתמא קתני לא איירי בשיירא וכן אמר הריטב"א דאביי קאמר אליבא דרבה מדקתני סתמא שחב אפי' שלא בשיירא קתני וכן לרב אשי דאמר בחפצי הפקר פליגי מתניתין ואפי' שלא בשיירא דרבנן דריב"נ הא סברי חפצי הפקר אין קונין שביתה כלל ומתניתא דקתני שיירא בחפצי בעלים. והא דכתיב בפירושי רש"י בשיירא שרו להו דתיבטל סמי מכאן דתיבטל. ולרבה ואביי ורב אשי בשיירא דכ"ע דלא גזור תחומין במים:

אמר הרא"ש לא אמר הריא"פ הלכה כר"י משום דלאוקימתא דרבה ורב יוסף פשיטא דהלכה כרבנן ולאוקימתא דרב אשי. כבר איפסקא הלכתא דחפצי הפקר אינן קונין שביתה ופליגא דהריטב"א דאמר בכל הני אוקימתא לגבי עירוב הלכה כר"י דהלכה כדברי המיקל בעירוב והלכה כר"י בעירובין אלא לענין איסור שבת קי"ל כרבנן דפליגי עלי' דר"ש אפי' בתפילין ולא מיבעיא הכא כדאמר הרמב"נ וכדאמרן לעיל משמי' והשתא להריטב"א מיא דלא שבתי במנא דשבתא שרי כר"י דבטילא מנא אגב מיא ולהרא"ש אסור והא דאמר הרא"ש לאוקימתא דרב יוסף הלכה כרבנן. לא ידענא הא לכולהו אמוראי לבר מרב יוסף מתניתין לחוד וברייתא לחוד למר מתניתין במים שלא שבתו ולמר בחבית ומיא דהפקרא וברייתא בחבית ומים שקנו שביתה וליכא מאן דפליג אדרב יודא בשיירא ודכ"ע בשיירא אפי' חבית ומים שקנו שביתה נותנן לחברו אפי' חוץ לתחום.

דף צח.

חוץ לד"א דאי מייתי לי' אתי לידי חיוב חטאת אי עמד לפוש מקמי דסליק לאסקופה דאי לאו הכי הא ליכא הנחה ברה"ר אלא בכרמלית

ומנח להו טעות סופר:

וליחוש דלמא מעיין בהו ברה"ר. לר"ח פירשה הרש"א דקושיא אחריתי היא ומעקרא קשיא לי' דלמא קאי באסקופה ומעייל מרה"ר לרה"י דרך האסקופה ומשני עיוני מעיין בי' כי מטי לאסקופה והשתא קא קשיא לי' דלמא אזיל לרה"ר וסגי בהדיא ומעייל דרך האיסקופה ומשני בן עזאי היא והריטב"א אמר הא מני בן עזאי היא כו' ולדידי' כש"כ דלית לי' ההיא דרבא שהוא עומד במקום וה"ק אלא הא מני בן עזאי היא ולהריטב"א היינו קושיא קמייתא ודחי להאי שינויא דמעיין בי' דלמא מקמי דמטי ספר לאסקופה מעיין בי' ברה"ר וקשיא לן היכי דמי אי שיעורא דעיונא כעמידה לפוש הא בטלה עקירה קמייתא והשתא הו"ל כפשט העני את ידו לחוץ ונתן בעה"ב לתוך ידו של עני והכניס דריש שבת דתנן שניהן פטורין מה לי נתן בעה"ב לתוך ידו ומה לי היה בידו בלא עקירה מרה"ר ואי שיעורא דעיוני בציר מעמידה לפוש כי מעיין נמי באסקופה הא ליכא הנחה וצ"ל כיון דידו לא חשיבא כהנחה ברה"ר לא קא מבטלא עקירה ראשונה:

והא דקשו בה רבנן דתוס' מאי אריא ספר אפי' כל מילי נמי פריק הריטב"א דבשאר מילי' הואיל וחוץ לד"א אסור תוך ד"א נמי אסור דכולה חדא גזירה היא ואי שרית בהא אתי למישרי בהא:

כשתימצי לומר לדברי הרז"ה אסקופה הנדרסת ואגודו בידו מ"מ מותר אפי' אסקופה רה"י בין בתוך ד"א בין חוץ לד"א ובהכי מתוקמא מתני' כרבה ומתניתא דאביי דמפלגא בין תוך ד"א לחוץ לד"א לית הלכתא כוותה ואסקופה כרמלית שאינה נדרסת מ"מ אסור כיון דלא קי"ל כבן עזאי ואפי' באסקופה ארוכה מהא דגבוה שתי קומות ואוקימתא דאביי אידחיא קם לי' הרא"ש בשיטית' והרמב"ם אמר הקורא בספר בכרמלית ונתגלגל מקצת הספר לרה"ר ומקצתו בידו חוץ לד"א הופכו על הכתב תוך ד"א גוללו אצלו והא ודאי הלכתא היא דא"נ דאביי אדחיא כהרז"ה הנ"מ באסקופה דחיישינן דלמא מעייל מרה"ר לרה"י אבל בכרמלית דעלמא דליכא למיחש להכי שרי ואמר ה"ה משמי' דהרשב"א דוקא כתבי הקודש אבל שאר דברים מכי נחו אסור אפי' תוך ד"א ורבן אלי' אמר הרשב"א נמי לא אמר אלא באסקופה דבספר סמכינן אבן עזאי וכו' ולהריטב"א דאמרן אפי' בכרמלית דעלמא וקמה רה"ר נמי דחיישינן תוך ד"א ברה"ר אטו חוץ לד"א מיהא אי קאי בכרמלית וקמה רה"י או ברה"י ונפל לכרמלית דליכא למיחש להכי שרי ובאסקופה הנדרסת אימא מודי הר"מ ולא חש לאיתויי דפשיטא היא:

ואיכא למימר קסבר הרמב"ם אסקופה רה"י הנדרסת אסורה. ושמיע לי' מדאותבי' רב ספרא לאביי בפירקין דאמר שבות דמקדש במדינה לא התירו והתנן היה קורא בספר על האסקופה כו' ואהדר לי' ולאו אוקימנא באסקופה כרמלית ורב ספרא האי במאי מוקים לה אי כרב יודא דאמר רישא ר"ש וכי מדריש קא מותיב לי' ר"ש הא בהדיא שרי שבות משום כתבי הקודש וכי קאמר אביי לר' יודא אלא לאו כרבה מוקים לה ואסקופה נדרסת קא קשיא לי' דשרו רבנן אפי' שבות דמקדש במדינה ואהדר לי' אביי ולא אקימנא בכרמלית הא אסקופה נדרסת אסירא מיהא לא מסתבר כלל למיסר אסקופה נדרסת:

והרמ"א דאמר בשאר דברים אפי' נפל לכרמלית ואגודו בידו אסור הא ודאי ליכא למשמע ממתני' דא"נ ספר דוקא תנן אבל שאר דברים לא. אימא הנ"מ באסקופה כרמלית משום דחיישינן דלמא מעייל מרה"ר לרה"י דרך אסקופה אבל נפל לכרמלית מנא לך ולא מיבעיא לדידן דס"ל בשותה כרבא דלא גזר בכרמלית. ואי תימא הכא איכא למיגזר טפי הא מנא לך ומסיפא דקתני ספר לא תפשוט דבשאר מילי אפי' לא נח וכדאמר הרב בעל מ"א דאימא ספר פלוגתא דר"י ור"ש קמ"ל וקמ"ל לר"י בנח אפי' ספר הופכו ולרבותינו בעלי התוס' דדייקי מדאמר אביי והא אוקימנא באסקופה כרמלית דאפי' שבות נמי ליכא ש"מ בשאר מילי נמי לא חשו ואע"ג דבעומד בכרמלית ושותה ברה"י או ברה"ר ובמחטו דבבגדו גזר אביי התם איכא למיגזר טפי. אית לן למימר הא דפריך ניחוש דלמא מעייל מרה"ר לרה"י ומוקים לה באסקופה ארוכה או כבן עזאי לאביי הוא דפריך דס"ל התם אפי' בכרמלית משום דאיכא למיגזר טפי כולה חדא גזירה היא ה"נ איכא למיגזר אי שרית ליה למיגלל אפי' באסקופה כרמלית אתי למישרי נפל כולי' ואפי' לביתי' דגזירה קרובה היא אבל לרבא דאמר התם כרמלית שרי דאפי' בהא לא גזרינן גזירה לגזירה ה"נ לא גזרינן אי גליל אצלו יקאי באסקופה כרמלית אטו נפל כולי' ומעייל לרה"י דהו"ל גזירה לגזירה גליל אצלו לאסקופה אטו נפל כולי' ומעייל לאסקופה ונפל כולי' אטו נפל כולי' ומעייל לביתי' רה"י והשתא לדידן דקיי"ל בעומד בכרמלית ושותה ברה"י או ברה"ר כרבא. ה"נ באסקופה כרמלית אפי' באסקופה קצרה ואפי' לרבנן דבן עזאי אגודו בידו שרי ובכתבי הקודש דאיכא בזיון קודש ובשל סופרים איכא לאקולי וגדולה עזו אמר הרשב"א דסמכינן בכתבי הקודש אדבן עזאי דלית הלכתא כוותי' בעלמא אנן נימא דלרבא שרי וצריך תירוץ:

הא דדחי הרז"ה לדאביי מהא דב' קומות למאן דמפליג בין ספר לשאר מילי אימא האי דב' קומות נמי חששא קלילא הוא והכא משום בזיון כתבי הקודש באסקופה ארוכה דליכא אלא חששא קלילא לא גזור בי' רבנן:

וליחוש דלמא מעייל כו' והא דתניא אחרים אומרים אסקופה ניטל מבעה"ב כו' מעני כו' ולא חיישינן התם נוטל מבעה"ב מאני דילי' ומאני דילי' הכא ספר דילי' הוא ובית דילי':

הנך רבנן דאמרי ספר דוקא הא דאמר אביי אפירקין ולא אוקימנא באסקופה כרמלית דאפי' שבות נמי ליכא מתרצו לטעמי' ה"ק אפי' שבות גמורה נמי ליכא אלא שבות דשבות וכל כה"ג אקילו בדמקדש במדינה אבל שבות גמורה לא התירו והיכי דליכא מקדש כלל אפי' כה"ג גזור:

ולהלכה מסתברא לן דבאסקופה ארוכה ודאי שרי דהא מתניתא דתוך ד"א כיון דאביי אותיב מינה ודאי מתרצתה היא ואי מגבוה ב' קומות ניתי אנן ונשוי גזירות דרבנן ונדחייא לדאביי חלא בהא גזור ובהא לא גזור והא דמפלגי בין ספר לשאר מילי מסתברא כרבנן דתוס' מדאמר אביי דאפי' שבות נמי ליכא משמע דליכא למיגזר בי' כלל ואפי' בשאר מילי ובאסקופה הנדרסת מסתברא דשרי כרבה נהי דאוקימתי' אדחייא הלכתא מי אידחייא ובלא נח משמע בירושלמי לר' יודא אפי' כל מילי לא גזור וכדפרישן התם:

ספר שאין לו מפה אמרו בירושלמי הופכו על הכתב שלא יתבזה הכתב:

א"ל אביי במאי אוקימתא בכותל משופע כו' איתחזיא דלא למיתני א"ל אביי אלא סתמא דתלמודא אקשי במאי אוקימתא דאי אביי הוא דא"ל במאי אוקימתא ואהדרא לי' רבא חסורי מחסרא כו' כי אמר בתר הכי ואלא הא דאמר רבא האי ודאי סתמא דתלמודא פריך דאי אביי הוה אמר ואת הוא דאמרת ומשני אלא כולה ר"י היא כו' קשיא רבא דאהדר לי' לאביי חסורי מחסרא ולמטה מג' הופכו על הכתב דלא כשמעתי':

דף צח:

אלא כולה ר' יודא היא. ולרב חלקיה דפ' הזורק דאמר תוך ג' לא בעי הנחה מוקים למתני' כדאוקימנא מעיקרא ואמרי רבוותאי הכא כרבא ולמ"ד התם הלכתא כרב חלקיה ה"נ למטה מג' הופכו על הכתב:

לעולם דמפיק לרה"ר. אמר הריטב"א א"ד לאביי כלים שאינם נשברים אפי' בכרמלית אסור ודלא אוקמוה בכרמלית דהויא רבותא טפי משום דניחא לי' לתרוצי אפי' לרבא לרווחא דמילתא ע"כ. ואנן אית לן למימר הא אביי לתרוצי מתני' קאתי ומתני התירא קמ"ל וקאמר אביי בכלים הנשברים אפי' לרה"ר מותר ולפרוקי קושיין דאי מפיק לרה"ר היכי שרי ולמ"ד דאביי מודי הכא דבכרמלית אפי' כלים שאין נשברין מותר לא תיקשי לוקמה בכרמלית ובכולהי מאני וקמ"ל אע"ג דאיכא מילי דגזור בכרמלית הכא לא גזור. אימא הכא פשיטא לי' לאביי וכדאמר הריטב"א דלא שתמושי בזיז לא שכיחא א"נ אביי אוקמה ברה"ר כדתניא הוציא לרה"ר ובנשברין. ואביי הא שמיע לי' הא מתניתא דהא פירושי קמפרש לה:

ומשתמש בכל הכותל פירש"י בין מופלג ממנו הרבה. ואע"ג דרש"י הוא דאמר בכל גגות גג גבוה יו"ד ורחב ד' ואין לו מחיצות כרמלית הוא וה"ה לזיז כדאמרי התם רבנן דתוס' שאני הכא כיון דחלון פתיח לו אע"ג דמופלג ממנו הרבה חורי רה"י היא:

ומשתמש בכל הכותל הר"י לא אמר כרש"י משום דהיינו סיפא והר"י לדבריו דרש"י קאמר דלהר"י בלא"ה לא מצית מוקים לה אזיז כיון דאוקמה לדרישא בזיז דלית בי' ד' ואי האי משתמש אזיז עלה דרישא קתני ומשתמש בכל הכותל א"ה מאי איריא עד עשרה התחתונים למטה מעשרה נמי כיון דגבוה ג' ולית בי' ד' מקום פטור הוא ומקום שאין בי ד' שבין רה"י לרה"ר שניהן מותרין בו והרב בעל בית יוסף אמר אשמעתין ומשמע ובתוך יו"ד אפי' אין בו ד' אע"ג דמקום פטור הוא אסור כיון שהוא בתוך רה"ר זכו בי' רבים ואסור להשתמש בו בעה"ב וא"נ מטעמא דמפרש בגמרא דאין משתמשין בזיז שאין בו ד' אפי' למעלה מיו"ד ע"כ והאי שנוייא בתרא דמרן ליתא אלא לרש"י ושינוייא קמא דידי' לאו דהוי כרה"ר חדא דהנחה ע"ג מקום ד' בעינן ועוד דברבים מכתפין עליו עמוד ט' אתמר לא פחות ולא יתר אלא איסורא דרבנן הוא דהוי כיון דזכו בי' רבים מיהא לא מכרעא ומדברי הה"מ נלמד דבד' דוקא הוי כרמלית וכן אמר הרב בעל לחם משנה והריטב"א אוקמה להאי מתניתא אליבא דרבנן תוס' זיז שלפני חלון בסתם זיז שאין בו ד' נותנין עליו קערות כו' ומשתמש פעמים שמשתמש בו תשמיש גמור אפי' כלים שאין נשברין עד יו"ד התחתונים והיינו בדאית בי' ד'. ואם יש זיז ד' אחר למטה ממנו משתמש בו תשמיש גמור כו':

לרש"י קשיא כלים הנשברים בלית בי' ד' אסר משום דמחזי כמאן דשדא להדיא לרה"ר הא הכא לאו בפסיק רישא דלא סגי לי' דלא נפל דאי איתא אטו בשופטני עסקינן דיהיב מאני דליתבר וכי נפל ואיתבר מאי הוי הא דבר שאין מתכוון היא ומקלקל הוא ולא איתעבידא נמי מחשבתי':

והא דאמר הר"י דאי משתמש בכל הכותל אזיז היינו סיפא ליכא למיפרק אליבי' הכא בלית בי' ד' ובכלים הנשברין התם באית ב' ד' ובכלים שאין נשברין. דהכא נמי באית בי' ד' ובכלים שאין נשברין דאי דלית בי' ד' אפי' בעשרה תחתונים נמי מקום פטור הוא:

להר"י ה"ק זי' שלפני החלון בסתם זיז דלית בי' ד' נותנין עליו כלים הנשברין. ומשתמש סתם שמוש בכל הכלים היא. בכל הכותל בכל חורי' עד עשרה תחתונים מדקתני עד עשרה תחתונים מכלל דבחורין דאית בהו ד' דאי דלית בהו ד' אפי' ביו"ד תחתונים נמי לרבא דאמר חורי רה"ר לאו כרה"ר דמי ולאביי כרה"ר דמי נמי בעינן הנחה ע"ג מקום ד'. ואם יש זיז אחד למטה ממנו דומיא דכל הכותל דאית בי' ד' משתמש בו שמוש גמור דסתם שימוש בכל הכלים הוא ובעליון דאיירינן בי' מעקרא דתנינן בי' מעקרא נותנין כלים הנשברין דלית בו' ד' אינו משתמש שמוש גמור אלא כנגד חלונו:

כשתימצי לומר לדברי רש"י זיז אין משתמש בו אא"כ הוא רחב ד' וכלים הנשברין. והכי קתני זיז נותנין עליו קערות כו' דסתם זיז שנותנין עליו רחב ד' הוא דאי לית בי' ד' ולא חזי לאשתמושי בי'. וקתני סיפא ואם יש זיז אחר להשתמש בו למטה ממנו ותשמישו בזיז שלמטה ממנו ועליון לאו לאשתמושי קאי דלית בי' ד' ולא חזי לאשתמושי בי' משתמש בתחתון ובעליון אם רצה להשתמש בו אין משתמש אלא כנגד חלונו המשלימתו לד' וכ"ה האי זיז אחר למאי קתני לי' ליתני ואם אין בו ד' כבר פירשוה רבותינו בעלי התוס' קמ"ל משתמש בתחתון אע"ג דאיכא עליון דמפסיק ולא ניחא תשמישי' והא דקשו בדרס"י מגג כבר פירשוה הריטב"א ולהר"י משתמשין ברחב ד' ואפי' כלים שאין נשברים או נשברין ואפי' בזיז כ"ש וכן אמר הרשב"א וכן אמר הרא"ש והא דאמרי רבנן דתוס' משתמש בתחתון קמ"ל אע"ג דלא ניחא תשמישתי' כיון דאיכא עליון דמפסיק לטעמי' דאמרי בכל גגות מקום ד' על ד' למעלה מיו"ד ואין בו מחיצות כרמלית הוא אבל לירושלמי דאייתוה התם דכל למעלה מיו"ד לא הוי כרמלית ואי לית בי' מחיצות מקום פטור הוא ליכא למימר הכא דהא קמ"ל דכי לא ניחא תשמישתי' מאי הוי ואע"ג דליכא חלון כלל נהי דרה"י לא היי מקום פטו' מיהא הוי ושרי לבני רה"י ולבני רה"ר לכתופי עלי' וחלון דקתני אורתא דמלתא קתני:

וזו דברי רש"י ורבותינו בעלי התוס' דהאי זיז תחתון לא מעלה ולא מוריד לעליון אבל הרמב"ם והרשב"א אומרים דהכא משום דזיז תחתון אוסר לעליון אלא דהרשב"א סבר היכא דזיז תחתון אית בי' ד' ועליון לית בי' ד' והן של שנים אמרינן רשות התחתון עולה עד לרקיע ועליון דלית בי' ד' בטיל לגבי' והו"ל כמוציא זיז בחצר חברו אבל אית בי' ד' בעליון או הוא כנגד חלונו וחלונו משלימתו לד' הו"ל זה מוציא בשלו וזה מוציא בשלו ואין רשות התחתון אלא עד הזיז העליון ושניהן מותרין ומתני' בשמעתין כדמתני רש"י ורבנן דתוס' ופריך אי דלית בי' ד' כנגד חלונו נמי לא משום דתחתון אסר עלי' וכ"ת לוקמה בתחתון נמי לית בי' ד' א"כ בכולה כותל לשתמש ולהרמב"ם פירשה ה"ה דמתני איפכא אית בי' ד' כנגד חלונו נמי לא ואי לית בי' ד' בכולה כותל לשתמש והיכא דאיכא בעליון ד' אפי' הוא כנגד חלונו לא בטיל לגבי חלוני' ול"ש אי איכא נמי בתחתון ד' ל"ש ליכא בתחתון ד' אסרי אהדדי ותרויהו אסירי אית בי' בתחתון ד' ובעליון לית בי' ד' תחתון שרי ועליון אסיר בהאי גיסא ובהאי גיסא וכנגד חלונו אם משלימתו לד' שרי דבטיל לגבי חלוני' ליכא ד' בתרוויי' תרוויי' שריין והא מלתא דאיכא בעליון ד' ודאי תלמודא צריכא ולא ידעינן מאי טעמא ודהרשב"א אזדא שפיר ומסתברא מלתי' דהרמב"ם בדקיימי הנך זוזי בגו עשרה דהדדי דאי לא תימא הכי מ"ש משני גזוזטראות זו למעלה מזו דלא אסרי אהדדי אלא בעשו מחיצה בשותפות אלא בגו עשרה והרמב"ם לטעמי' דאמר דבגו עשרה אפי' לא עשו בשותפות כדאמרן בכיצד משתתפין בשמעתא דאנשי חצר ואנשי מרפסת ותו לשמואל דאמר לזה בשלשול ולזה בזריקה נותנין אותו לזה שבשלשול אוקמינן התם דלא אסרה אעליונה אלא בבאין דרך עליונה א"נ בתוך עשרה דהדדי ולא מיבעיא לזה בפתח ולזה בזריקה אפי' לרב דיהבינן לי' להאי דבפתח וה"נ לעליון בפתח ולתחתון בזריקה ומ"מ לא ידעינן בי' טעמא ומדאמר הרמב"ם אין בשניהן ד' שניהן מותרין ש"מ בלית בי' ד' לא ס"ל כרש"י דאמר מ"מ אסיר אפי' כלים הנשברין אלא דעת שלישית היא דס"ל בין יש בו ד' בין אין בו ד' כלים הנשברין מותרין שאין נשברין אסורין דמשמעתין ליכא למישמע מינה למיפלג בין ד' לפחות מד' לדידי' דס"ל דהכא לענין מיסר חד אדחברי' קמיירי:

אמר הריא"פ האי זיז דמפיק לי' לרה"ר למעלה מי' טפחים דקי"ל דרה"ר ליתא אלא עד יו"ד טפחים אבל למעלה מיו"ד מקום פטו' הוא הלכך נותנין עליו כו' דכיון דבהדי רה"י הוא כרה"י דמי מיהו אין נותנין כו' אלא מאני דמיתברי כגון כוסות וכו'. מדקאמ' הריא"פ דר"ה ליתא אלא עד יו"ד טפחים ולמעלה מי"ט מקום פטו' מכלל דברחב ד"ט קא מוקים לה דאי בלית בי' ד"ט למטה מיו"ד נמי מקום פטו' הוא דכל גבוה ג' ברה"ר ואינו רחב ד"ט מקום פטו' הוא וש"מ תרתי ש"מ גבוה י"ט ורחב ד"ט ברה"ר ולית לי' מחיצות מקום פטור הוא כדאמרו משמי' דירושלמי ולאפוקי מרש"י והר"י דכל גגות דאמרי כרמלית היא ממאי מדקאמ' מקום פטו' הוא והכא דבהדי רה"י הוי רה"י מכלל דבעלמא מקום פטו' הוא וש"מ אפי' אית בי' ד' מאני דמיתברי אין הא דלא מיתברי לא וס"ל כרש"י ודלא כהר"י והרשב"א דאמרי היכא דאית בי' ד' אפי' מאני דלא מיתברי נמי והרא"ש דמייתי לה לדהריא"פ ואסיק כהר"י קשיא וצריכת למימ' לדידי' דאפי' למטה מיו"ד ולית בי' ד' הוה כר"ה וכדאמ' הרב בעל ב"י כיון דזכו בי' רבים ומוקים לה לדהריא"פ בלית בי' ד' וצ"ת:

דף צט.

הא הוציא כו' בבמה אשה קא פריש ואזיל ואם יצאה חייבת או אם יצתה פטורה וכן באיש משום דהתם איכא פטורי ואיכא חיובי וקנחית לאשמעינן הי חיובי והי פטורי אבל הכא לא נחית להכי וקא מיפלגי הני תרי לישני מר סבר מדלא פריש לית לן למימ' גזירה דלא תנינן לה ומדאסר אלמא מדאורייתא אסיר דאי מדרבנן הו"ל לפרושי ומשני מי קתני חייב וליכא למשמע מינה:

(כאן חסר)

אנן דקי"ל כרבא דדרך עליו חייב ה"נ הוציא חוץ לד"א חייב הלכך הני נוסחי דהרמב"ם דכתבן פטו' קשיין כדאמר ה"ה:

דרך עלי' הרמב"ם כרש"י:

לא יעמוד ברה"י וישתין או ירוק ברה"ר הא דאמ' הרא"ש בבמה אשה הכא דכ"ע הרי הוא ככרמלית לא אמרן אלא למ"ד מלאכות שאינה צריכה לגופה חייב עלי' כר' יודא וברה"י וברה"ר חייב חטאת וכרמלית פטו' אבל אסו'. אבל למאן דס"ל הלכתא כר"ש דמלאכה שאינה צריכה פטו' עלי' הכא דברה"י ורה"ר פטו' אבל אסו' וכרמלית לרבא מות' וכדאמ' הריא"פ דהא דאמר רב יוסף השתין. ורק חייב לר' יודא אבל לר' שמעון כיון דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא פטו' אבל אסו' ושיכבא דדיוקרת דהמצניע דא"ל ר' יוחנן אחוה דמר ברי' דרבינא לר"נ בר יצחק כמאן כר"ש אימר דפטר ר"ש מחיוב חטאת איסורא מיהא איכא אלמא לר"ש נמי אפי' כרמלית אסו' אימא כאביי ס"ל ור"נ ב"ר יצחק אהדר לי' דאפי' ר' יודא שרי משום כבוד הבריות א"נ סבור הוה דשרי אפי' לרה"ר והיינו דאהדר לי' מי קאמינא לרה"ר לכרמלית קאמינא מכלל דאיהו סבר אפי' לרה"ר שרא והיינו דאמ' הרב בעל הטורים לא יעמוד ברה"י וישתין או ירוק ברה"ר ואלו בכרמלית לא קאמ' ואזדא לטעמי' דאמ' במכבה את הנר לצורך חולה שאין בו סכנה פטור אבל אסו' כר"ש ואף הרשב"א לא אמר אלא רה"ר ורה"י ולרמב"ג דאמ' הלכתא כר' יודא דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב כרמלית ודאי אסו' דמ"ש מכולהי הוצאות דאסירי בכרמלית:

אע"ג דלא תפיק בה כו' לא מתנינן בכלים ר' יודא מטהר דהוי דלא כמאי דס"ד ולא כמסקנא דר' יוחנן דלמאי דס"ד לא הפיך הוא דקשיא לי' ואי איתא הפיך נמי תיקשי אלא מתנינן ר' יודא אומ' אם הפיך בה טמא לא הפיך טהו' כדאיתא הכא ולמסקנא דר' יוחנן ר' יודא מטמא מכל מקום ובפירושי הר"ש והרמב"ם כתב ר' יודא מטהר ואמר הר"ש והכי מסקנא דעירובין וט"ס הוא והרא"ש נמי אמר התם ר' יודא לא חשיב רוק משקה וצ"ל דלא מתנו הכא אע"ג דלא הפיך וכדבעינא למימ' קמן ובפירושי הרמב"ם טעמא דר' יודא דמטהר משום דלא ניחא לי' דליגע ואי איתא מה ענין לשבת:

אע"ג דלא הפיך בה. קסבר מדלגבי הכשר לאו משקה הוא לגבי שבת אפי' מדרבנן שרי והיינו דלא אוקמוה למתני' מדרבנן:

להרמב"ם דאמר גבי טומאה היפך טמא לא היפך טהו'. גבי שבת נמי היפך אסו' ומדברי הר' יונתן נלמד דאפי' חטאת חייב דאמר הר' יונתן ואע"ג דאמרינן הוציא כלי בפיו כו' פטו' התם אין דרך הוצאה בכך אבל רוק דרך הוצאתו בפיו ומחייב חטאת כדאמרינן בעלמא אם היה שבת והוציאו בפיו חיב ולרבינו קשיא לן מאי דוחקי' דר' יוחנן לאחלופי שטתא לימא כיון דאפיק חייב בלא אפיק גזור בי' רבנן ומאי לא יהלך דקתני מדרבנן ואי מתני הכא כהרמב"ם שפיר דמי והרמב"ם לא אייתי לדר' יודא בהלכותי' אלמא קסבר אפי' אפיך בי' ואפי' מדרבנן שרי וכן אמר בפירושיו על המשנה דר' יודא בדאפיק קמיירי ולית הלכתא כוותי' ואפי' אפיק שרי וחזינן אנן דהרמב"ם לא מתני הכא אע"ג דלא היפך בה אלא מתני והתנן ר' יודא מטה' ר' יוסי אומ' היפך בה טמא כו' וקשיא לי' דר"י אדר' יודא וכדמתנינן התם בכלים והיינו לפי מאי דס"ד הכא וא"ר יוחנן מוחלפת השיטה ר' יוסי מטה' ר' יודא אומ' היפך בה טמא וכי תנן נמי מתניתין בדהפיך בה והיינו דהר"ש והרא"ש ודה"ר יונתן דכולהי מתנו הכא כדמתנו התם בכלים והתם כמקמי דאפיך ר' יוחנן למתני' וקסבר הרמב"ם דרבנן פליגי אדר' יודא וקסברי אע"ג דלגבי טומאה משקה הוא לגבי שבת לא חשיבא ואפי' לכתחלה שרי מדא"ר יודא לא הלך מכלל דלת"ק מהלך ואנן רמינן דר"י אדר"י דמטהר התם ולא מיבעיא הכא והלכתא כרבנן דשרו ופליגא דרבותי' בעלי התוס' דאמרי דתיקשי לי' דר"מ אדר"מ למאן דמתני' ר"מ מטמא ולהרמב"ם דר"מ אדר"מ לא קשיא דאפי' מאן דמטמא גבי שבה שרי והרב בעל הטורים אמר ורוקו שנתלש מפיו ומוכן לזורקו לא יהלך בו כו' ולא ידענא האי מוכן לזרקו אי היינו היפך בה ואי מדאורייתא אי מדרבנן קאמ' ובירושלמי רב אמר בפיחה ור' יוחנן אמר בפיחה ולית לה תרגימא הלכך מתנינן בהפיכא והיינו היפך בה וכהרמב"ם מיהא קשיא גבי טומאה דאמר הרמב"ם כר' יודא הא קי"ל ר' יודא ור' יוסי הלכה כר' יוסי אלא הדר בי' הרמב"ם מההיא דפריש למתני' ומעקרא סבר מדאתמר בירושלמי ר' יוחנן אמר בהפיכא אלמא ר' יוחנן דר' יודא בדר' יוסי קא מחליף וקסבר ר' יודא היפך בה טמא לא הפך בה טהור ולבסוף סבר דמתנינן בשמעתין ואע"ג דלא אפיק בה ור' יודא דאמ' מי שנתלש אע"ג דלא אפיק משמע ודירושלמי פליגא ולבבלי קסבר ר' יודא מ"מ אסו' ורבנן דפליגי עלי' מדלא קאמרי היפך בה אסו' אלמא קסברי מ"מ מות' אע"ג דאפיך בה והא דקאמ' אע"ג דלא אפיך בה א"נ ר' יודא מדאפיך בה קאמר נמי תיקשי הא ר' יודא מ"מ מטהר התם אלא לאלומי קושיא קאמ' דהכא אע"ג דלא אפיך קאסר והתם אע"ג דאפיך בה קא מטהר א"נ תלמודא קמסדר הכא לאקשויי נמי מדלא אפיק בה כי היכי דלא תימא כו' קא משני ר' יוחנן מוחלפת השיטה דר' יודא ודר' יוסי קאמ' דאכתי לא אפיך בה תיקשי והכי סוגייא לתלמודא לסדר קושיא לפום פירוקא יחד מיני' כל היכא דאיכא פירוקא קאמ' לימא וטובא איכא הכי ור' יוחנן מחליף דר' יודא בדר' מאי' ר' מאי' מטה' ור' יודא מטמא ור' יוסי כדקאי כאי והיינו דאמ' הרמב"ם גבי טומאה כר' יוסי והלכתא כוותי' לגבי ר"מ ור' יודא והכא קאמ' כרבנן דפליגי אפי' בדאפיך בה ואע"ג דאיכא למימר דהכא ר"מ היא דמטהר התם מ"מ והכא נמי שרי מ"מ קסבר הרמב"ם כיון דאיכא לאוקמא אפי' לר' יוסי טפי עדיף דהלכתא כר' יוסי והלכתא כת"ק:

בתוס' דמשקה כל שהו מטמא וכו'. ולא חשיב בתוספתא דפרה נמי בהדיא דמטמאיך לא טמאוני משקה כל שהו דלא פסלי לגוי' ואוכלין כחצי פרס דנגעו במשקה כל שהו פסלי לגוי' והרי הגוי' אומרת לאוכלין מטמאיך לא טמאוני ואת טמאתני דהכא מטמאין נמי פסלי לגוי' ברביעית ומשום דזוטרי לא פסלי ואוכלין נפישי ופסלי וכן אוכל כביצה דמטמא למשקין רביעית או לאוכלין כחצי פרס והנך פסלי לגוי':

מסתברא דמתנינן והתניא ר' יודא אומ' רוקו ונתלש מאי לאו רוקו ונתלש לא כיחו כו' וכדתנן משנתלש רוק ואמרינן מאי רוק כיחו ה"נ מאי רוקו כיחו ואותבי' והתניא תרוויי'.

כחפצים הצריכין לו. להרמב"ם לא אסרו אלא כלים נאים שאי אפשר לו להניחם שם ושותה ואמר ה"ה דלהרמב"ם לא גזור אלא בדאיכא תרתי כלים נאים ושותה ולרש"י והרשב"א והרז"ה או כלים הצריכין או שותה שצריך להמשקים אסו' אא"כ הכניס ראשו ורובו למקום שהוא מטלטל והריא"פ מדלא מייתי להא דרב יוסף דאוקים בחפצים הצריכין לו ש"מ כרש"י ס"ל דכל שותה צריך להמשקין ולא צריכא לי' לאתויי דאי כהרמב"ם ס"ל הו"ל לאתויי לאשמעינן דלא אסרה מתני' אלא בכלים נאים. מיהא איכא למשמע מדהריא"פ דכי לא שתי לא גזור אפי' בכלים הצריכין לו מדלא מייתי להא דר' יוסף. ולאשמעינן דחפצים הצריכין לו אפי' טלטול אסו' אלא לאו שתי' מ"מ אסו' ובלא שתי' מ"מ מות' והא דקאמר רב יוסף בחפיצים הצריכין לו ולא קאמ' שתי' שאני קסבר דמשום שתי' לא הוה גזור אלא משום דצריך לי' להמשקין ושותה:

דף צט:

לענין מעשר לר"מ מ"מ לר' אלעזר בר צדוק בשותה יין חי לרבנן בעל הצונן:

לא יעמוד אדם ברה"י ויגביה ידו למעלה מעשרה כו' לרש"י אע"ג דבפחות מג' למטה מיו"ד נמי לא יצרף ובלמעלה מיו"ד בג' נמי לא יצרף כדפריש למתניתין והכא דקתני למעלה מיו"ד ופחות מג' איכא למימר התם רשויות דאורייתא הכא דמגג חברו לגגו דמדרבנן היא לא אחמור בהא ולא אסרו צירוף אלא למעלה מיו"ד ופחות מג' ואפי' לרב דאמר חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר לא משוינן גזירות אהדדי מיהא לא ידענא ברשותו ורשות חברי' מ"ל למטה מיו"ד מ"ל למעלה מיו"ד ובתוס' משמי' דר"ח דמתני ברה"ר מתני ויגביה למטה מיו"ד והרא"ש דמתני במתני' למטה מיו"ד והכא ברה"ר ולמעלה מיו"ד אי ס"ל להא דרש"י קתני למעלה ופחות מג' דאפי' הכי קולט והריא"פ דמתני נמי במתני' למעלה מיו"ד ומתני במזחילה שלש עשרה מסתברא דס"ל כוותי' דהרמב"ם והא דכתיבא בספרי הרי"פ אבל מן הצינור קולט הוא מ"מ ושותה לא ידענא הא במזחילה נמי אפי' למעלה מיו"ד ופחות מג' אמרת קולט ואי משבשינן לה ומתנינן מצרף הוא מ"מ הואיל וצינור איכא ג' מגג היינו דהרמב"ם:

הא דאמור בתוס' אפי' לר"מ בגג גבוה יו"ד מודי ס"ל כהריטב"א דריש כל גגות דר"מ לא אמר אלא בדתרי גברי אבל בתרוי' דחד גברא מודי. דאי כרש"י דאמר אסר ר"מ אפי' בדחד גברא מאי לא עירבו דקאמרי:

הא דאמר הרשב"א (עבה"ק ספר ג' ס' ה') ואם היו מי גשמים שירדו בשבת מות' אפי' להכניס לבית כו' אקולט אבל מצרף ענג לבית ודאי אסור וכדאמור בתוס':

נמצאת אומר שלש מחלוקת בדבר לרש"י לא יצרף עד שיהו בו שלשה דברים להיתר רחוק ג' מגג ואין בו ד"ס ולמטה מיו"ד:

ולהרמב"ם בשנים להיתר מצרף ולא אסרו אלא בשנים לאיסו' למעלה מיו"ד ופחות מג' לגג אבל למטה מיו"ד אפי' פחות מג' או ג' ואפי' למעלה מותר והוא שלא יהא בו ד' על ד' ומדברי הרשב"א (שם) והריטב"א נלמד פחות מג' לגג אפי' למטה מיו"ד אסו' רחוק ג' אפי' למעלה מיו"ד מותר והוא שלא יהא בו ד' ולא גזרינן אין בו ד' משום יש בו ד' אפי' בלמעלה מיו"ד ומתני' דקתני למטה מיו"ד משום מצרף דמזחילה דמצרף במזחילה אפי' למטה מיו"ד נמי לא אבל בצנור אפי' למעלה מיו"ד נמי מצרף ובתוספתא תניא צינור המקלח ברה"ר אחד מים ואחד יין קולט בין ביד בין בכלי ושותה ובלבד שלא יצרף פיו עם פי החבית אם רשות הגג למעלה מעשרה טפחים וישתה אבל מצרף הוא פיו לצנור למטה מעשרה טפחים ושותה לא יצרף אדם ידו עם הכותל ועם המזחילה אם רשות הגג למעלה מעשרה טפחים ושותה אבל מצרף הוא ידיו לצנור למעלה מעשרה טפחים ושותה אם יש פי הצינור ארבעה על ארבעה טפחים אסו' שאין מטלטלין מרשות לרשות הא גופה קשיא אמרת לא יצרף בצנור למעלה מי"ט והדר אמרת מצרף הוא ידו למעלה מי"ט הניחא להרמב"ם רישא בצינור שהוא פחות מג' סמוך לגג למעלה מי"ט אסור למטה מיו"ד מות' סיפא במזחילה סמוכה פחות מג' אסיר ובצינור שהוא רמו מן הגג ג"ט ואפי' למעלה מיו"ד שרי אלא לרש"י והרשב"א מא"ל לרש"י רישא ניחא בצינור רחוק ג' מן הגג ואפי' רחוק ג' למטה מיו"ד הא דשרי הא למעלה מיו"ד אסו' דגזור אטו היכא דאית בי' ד' והוי רה"י סיפא קשיא מזחילה וקשיא צינור קשיא מזחילה מאי אריא למעלה מיו"ד אפי' למטה מיו"ד וקשיא צינור הא למעלה מיו"ד מ"מ אסיר להרשב"א קשיא רישא במא' עסקינן אי בצינור רחוק אפי' למעלה מיו"ד שרי ואי בצינור סמוך אפי' למטה מיו"ד אסור דלדידי' לא שאני בין למעלה ובין למטה וקשיא סיפא דקתני במזחילה אם רשות הגג למעלה מי"ט ה"ד אי במזחילה סמוכה אפי' למטה מי"ט נמי לא ואי ברחוקה אפי' למעלה שרי וכ"ת ה"ה דאפי' למטה אסיר והא דקתני למעלה משום דבעי למיתנא צינור דאפי' למעלה שרי דסתם צינור רחוק מ"מ אם רשות הגג קשיא דמשמע אם רשות הגג למעלה הוא דאסור הא לא קשיא רשות הגג קתני לאפוקי היכא דרשות הגג למטה מיו"ד דאפי' סמוכה לגג גג נמי למטה מיו"ד הוא מ"מ קשיא רישא רש"י מתרץ לטעמי' תריץ ואימא הכי אבל מצרף הוא ידו לצינור אפי' רשות הגג למעלה מיו"ד וסיפא כולה בפי החבית עם המזחילה והצינור למטה מיו"ד וקתני במזחילה אם רשות הגג למעלה מיו"ד ואפי' מצרף למטה מיו"ד כיון דסמוכה בפחות מג' לגג וגג למעלה מיו"ד אסו' ולאפוקי רשות הגג למטה מיו"ד דגג נמי לאו רה"י היא אבל מצרף הוא ידו לצינור אפי' הגג למעלה מיו"ד דצינור רחוק ג' ובלבד שתהא פי החבית עם הצינור למטה מיו"ד כדקתני רישא ומשנה יתירא היא דתנא לה רישא אלא איידי דמזחילה קתני לה א"נ אפי' הגג למעלה מיו"ד קמ"ל א"נ תני בסיפא לא יצרף וכו' אפי' רשות הגג למטה מי"ט אבל מצרף ידו לצינור למטה מי"ט והרשב"א מתרץ לטעמי' תריץ ואימא הכי ובלבד שלא יצרף פיו עם פי החבית אם רשות הגג בפחות מג"ט וישתה אבל מצרף הוא פיו לצינור אם רחוק ג"ט מן הגג ושותה וסיפא קתני לא יצרף עם המזחילה אם רשות הגג למעלה מי"ט ואפי' המזחילה למטה מי"ט כיון דסמוכה לגג גבוה י"ט א"נ תני אפי' רשות הגג למטה מי"ט אבל מצרף ידו לצינור ובצינור רחוק כדקתני רישא למעלה איזנו דאפי' מצרף למעלה שרי א"נ תריץ ואימא הכי ובלבד שלא יצרף פיו או פי החבית אם רשות הגג למעלה מי"ט ורישא בצינור סמוך סיפא בצינור רחוק וה"ק ובלבד שלא יצרף פיו אם רשות הגג למעלה מי"ט ואפי' מצרף למטה מיו"ד אבל מצרף הוא פיו לצנור למטה מיו"ד טפחים בגג למטה מיו"ד טפחים וסיפא קתני אפי' מצרף למעלה מותר בצינור רחוק וצ"ת:

ובקולט אמר הרשב"א אפי' בפחות מג' באויר ולא אסרו פחות מג' אלא במזחילה עצמה וכן אמר הרב בעל הטורים קולט אפי' תוך ג' למזחילה ולדידהו הנך מתנייתא במזחילה עסקינן ופליגא דה"ר יונתן דאמר תוך ג' אפי' באויר אסו' ולדידי' הנך מתנייתא באויר ומאי מצרף לאויר פחות מג' וקולט מן האויר דלמטה מאותו אויר דפחות מג' והיינו דלא קתני מזחילה ומתניתין ברחוק ג' מן המזחילה ואמר ה"ר יונתן דבמזחילה רחבה ד' עסקינן אלא שאין בו ד' על ד' והרשב"א אמר אפי' לית בה ד' חורי רה"י היא והכי משמע מדכולהי רבוותאי:

אמר רב הונא הב"ע במפלגת כו'. שמעינן סמוכה אע"ג דלא גביהא יו"ד ומופלגת ד' דגביהא יו"ד ממלאין וכן אמרו כולהי רבוותאי והריא"פ דאשמוטי' לא ידענא הא איצטריך דבסמוכה מ"מ שרי:

אמר הרשב"א ואפי' במופלגת ד' יראה לי שממלאין לפי שמוציא מרה"י לרה"י דרך אויר רה"ר ואגדו בידו וכו' וכל שלא נח כו' ואגדו בידו אפי' משום שבות אין בו אבל כל המחברים ראיתי שהסכימו לאסור וכו' ולהם שומעין שקבלתם דברי תורה היא ולהרשב"א שמעתין אליבא דר"ע דאמר קלוטה כמי שהונחה דמיא והריטב"א טרח בה טובא לאוקמי שמעתין אליבא דרבנן וכדקבעוה רבנן להלכה והרב בעל מ"א אמר למ"ד עומד על איסקופה בספר דוקא ניחא דבשאר כל מילי אפי' לא נח ואגדו בידו אסור והריטב"א משום דאית לי' ספר לאו דוקא הוא דקא טרח בה ואנן הא אמרינן התם דכ"ע דלאו באסקופה כל מילי נמי וכדאמר רבן אלי' וחזינן לפרוקי שמעתין ודרבנן דקבעוה להלכה אימור דשרו רבנן לא נח ואיגודו בידי' בנתגלגל וכן בכל מילי ונפל מקצתו אבל איתויי לכתחילה מרשות לרשות אפי' אגודו בידו ולא נח לא מזלזלינן כולי האי באיסורי שבת:

ור' יוחנן אמר כו' לימא ר' יוחנן ורב הונא בדרב חסדא ומרימר קמיפלגי רב הונא כמרימר דגידוד חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין ואי מתני' בור וחוליתו מצטרפין פשיטא השתא גידוד ה' ומחיצה ה' מצטרפין בור וחוליתו דבבור רואין פני יו"ד מיבעיא ור' יוחנן כרב חסדא דאמר גידוד ה' ומחיצה ה' אין מצטרפין ומודה רב חסדא בתחתונה הואיל ורואין פני יו"ד והיינו דקמ"ל מתני' ואנן דקי"ל כמרימר קי"ל כרב הונא ודלא כר' יוחנן לא דכ"ע כמרימר דהלכתא כוותי' ור' יוחנן סברא דרב חסדא דשאני לי' בין רואה פני יו"ד לאינו רואה לית לי' ואי אמרת גידוד ה' ומחיצה ה' אין מצטרפין אפי' בתחתונה דרואה פני יו"ד נמי אין מצטרפין וקמ"ל מתני' דמצטרפין ברואה ה"ה באינו רואה דדא ודא חדא היא:

מתני': בפירושי רש"י

שרשיו גבוהין שאין הענפים נמוכין כו' סמי מכאן שרשיו גבוהין ואמחיצה עשרה קאי לפרושי אין נופו גבוה ג' ויש בו מחיצה יו"ד וכן הועתק בפירושי רש"י שעל ספרי הריא"פ:

גמרא: א"ר הונא כו' ואם נטעו מתחילה לדירה גמורה אמר הריטב"א מטלטלין אפי' כוריים. ואי לא עביד לה בהוצא ודפנא אפי' בית סאתים נמי לא:

דף ק.

הבאין מלמעלה מג' אבל להשתמש למטה מג' עד שלא בא לג' לרב ששת נמי שרי אמרו הלכתא כרבה דעבד רב יוסף עובדא כוותי' הלכך באין מלמעלה לתוך ג' ואניגרא וקרן זוית וכגון דקלא דאביי כולהי שריין לבר מצדו א' שוה לארץ:

כאן מבע"י כו' לכולהי לישנא מבע"י שרי משחשיכה במזיד אסור. ובנשחשיכה בשוגג ללישנא בתרא פליגי ואמרו הלכתא דשרי ולא אסר אלא משחשיכה במזיד ובמבע"י פליגי בה ה"ה ורבינו בעל הטורים היה אמר מבע"י עלה אפי' במזיד כדי לישב שם בשבת הואיל ולא עביד איסורא כלל לא קנסו לי' והרב בעל הטורים אמר עלה מבע"י כדי לירד ודברי רש"י מטין כוותי' דקאמ' וקדש עליו היום שלא במתכוון משמע ולדידי' לא שרינן אלא היכא דעלה בדאיכא שהות לירד מבע"י א"נ סבור דאיכא שהות ובתר דאסיק קידש עליו היום א"נ סבר אכתי איכא שהות ואשתהו וקדש עליו היום אבל היכא דפשע בעלייתו או בירידתו דהו"ל למיחת מבע"י ולא נחת קנסינן לי' ושמעתין לא מכרעא לא למר ולא למר וסברא מכרעת להרב בעל הטורים כיון דאמרי רבנן לא יעלה מבע"י לישב שם בשבת עבד איסורא דמשחשיכה נמי כל כמה דלא תליש לא עביד מידי אלא איסורא דרבנן עביד דגזור שמוש באילן וה"נ איסורא דרבנן עבד:

לר"א דאמ' התם קום עשה עדיף ה"נ ירד וקשיא לן א"ה האי מות' לירד חייב לירד מיבעי לי' וניחא רב הונא ברי' דר"י נמי סבר דלא אמר ר"א התם אלא דקעביד מצוה וקסבר לר"א דאמ' היכא דקעביד מצוה קום עשה עדיף הכא מאן דעביד הכי עבד אע"ג דקעבר ועבד מעשה כי היכי דלא למיעבר כולא יומא ומאן דעבד הכי ויתיב עבד אע"ג דעבר כולא יומא לא עבד מעשה. ולר' ישוע דאמר התם אפי' היכא דקעביד מצוה שב ואל תעשה עדיף ה"נ לא ירד:

דלמא לא היא כו'. אע"ג דאמ' דלמא הכי נקטינן והכא משום קנסא כדאסקינן לעיל:

דלמא לא היא. מדקאמ' דלמא מכלל דאיכא לאוקמא כר' הונא ברי' דר' ישוע והכא לאו משום קנסא אלא מדינא למר הכי הוה דינא ולמר הכי ולר"א אפי' במזיד משחשיכה ירד ולר"י אפי' מבע"י לא ירד ואנן דקיי"ל כר' ישוע אפי' מבע"י לא ירד מיהא כיון דלא דמי להתם לא גמרינן מהתם כלל ונקטינן כסתמא דתלמודא דאוקים לה משום קנסא ולא אסיר אלא עלה משחשיכה ובמזיד וכן אמרי כולהי רבוותאי:

דף ק:

להרא"ש וברי' אילן יבש שאין גזעו מחליף ובימות החמה וגדודא דלית בי' פירי וקינס' שרי ולהריא"פ דלא מייתי לי' ולהרמב"ם והריטב"א משמי' דהראב"ד כולהי אסירי דלא בקיאינן בגזעו מחליף וכההיא אתרא אנן דאסר להו רב:

בגדודא וה"ה דמצי לאוקמא הא והא בימות החמה כאן בגדודא כאן בדלאו גדודא. אלא דמוקים הא והא בגדודא ורב בגדודא ובימות החמה נמי אסר:

אסור לאדם שיהלך ע"ג עשבים משום שנאמ' כו' פירש"י אלא הלוך נמי חטא קרי לי' וכ"ת אימא קרא בפסיעה גסה דאמרינן בואלו קשרים מעשות דרכיך שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול דלי לרישא דקרא גם בלא דעת וגו' אלא גם כי עברת בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים ע"ג עשבים דאתי למיתלש בלא דעת חוטא:

שמעינן הכופה אשתו לדב' מצוה הויין לי' בנים שאינם מהוגנים ואם בועל ושונה שלא לדעת נקרא חוטא והבועל ושונה לדעת הויין לי' בנים זכרים והוא תובעה בפה והיא אין לה לתבעו בפה ואם מרצת את עצמה לפניו הו"ל בנים חכמים ונבונים ודרך ארץ לפייסה קודם:

הא דאמר צער גידול בנים מקמי צער העיבור והלידה איכא למימר משום דחוה כבר הוה לה קין והבל כדאמרינן בעלמא עלו למטה שנים וירדו ארבעה:

דמרצי ארצויי קמי' ולאה דתבעה בפה לאה שאני דיעקב נמי אמר ואבואה אליה דלאוקמה שבטים אמרי ויצרא בדיל מינייהו כאדם מקמי דחטא והוו תרויהו ערומין אלא ילפינן מינה דלאה לנשי עלמא היכא דארצויי קמי':

דמרצי ארצויי קמי' דארצויי נמי דאמרן הוין לה בנים חכמים ונבונים בדמכוונה לשם בנים כלאה דאיכוונה לאוקמה שבטים ולאה דלא צריכה לבושה תבעה בפה ובשכרה הויין לה בנים יודעי בינה ה"נ בשאר נשי דלא מצו למיתבע בפה ותרצי קמי' לאוקמה בנים הו"ל בנים יודעי בינה אבל אי עבדא לשם תאוה לא דמייא ללאה ולית לה ולא מידי. ואית לן למימ' היינו דקרי בכולה שמעתין לתשמיש דבר מצוה מאי דלא קרי הכי בעלמא משום דכולה שמעתין בלשם בנים קמיירי הא דכופה אשתו אע"ג דלשם בנים כיף דקרא נמי בלשם בנים כתיב והיינו דאמר קרא גם בלא דעת וגו' גם מאן דמכוון למצוה דפריה ורביה לאוקמי בני אם בלא דעת האשה נפשות דעביד לא טוב דלאו מהוגנים נינהו ואץ ברגלים דבועל ושונה כי היכי דליהוי בנים זכרים אם בלא דעתה חוטא ועלה קאמ' כל אשה שתובעת לדב' מצוה לאוקמי בני הויין לה בנים וכו':

כי אתא רב דימי אמר כו' ומקמי דחטאה כתיב ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו ונא הואי עטופה כאבל ולא חבושה בבית האסורין. והא דאסירא לבי תרי אי לא ידעה רע מאי איכפת לה:

מלפינו מבהמות זו פרדה כו' תרגמה במשתנת ערומה דכי פסקה רגלי' לאטולי מיא מתחזיא ערותה וכורעות ויושבת לכסויי ערוותה:

דף קא.

ורמינהו דלת הנגררת פי' הריטב"א מדקתני נגררת מכלל דאין גבוהין מן הארץ ולא דמי האי קשורין ותלוין לתשו' ותלוי דתנן בפקק החלון דהתם תלוי באויר גבוה מן הארץ והכא מדקתני נגררת ש"מ מאי תלוין תלוין בדלת ומתניתא דשיכי קוצים דלא קתני נגררין וקתני קשורין ותלוין בגבוהין מן הארץ דומיא דקשור ותלוי דפקק החלון ולהריטב"א בעינן קשור ותלוי וגבוה מן הארץ כדתניא בשוכי קוצים וכדאמר אמתני' או היה להן ציר וקשור ותלוי והא דאותבינן מהא דתניא קשורין ותלוין וגבוהין מן הארץ קשיא ומי אלימא ממתני' דקתני דלת שבמוקצה גבוהין מן הארץ ואוקימנא בדלא הוה בהו ציר ה"נ אימא בדלא הוה בהו ציר ומאי דוחקי' לאוקמי' כשהי' להן ציר או שגבוהין מן הארץ וכ"ת מדלא קתני דלת שבמוקצה ש"מ מאי דלת שבבית ובית סתמא הא אית לי' ציר וא"נ ליכא ציר בדלת איכא היכר ציר בארעא והריטב"א לטעמי' דאמר היכר ציר בארעא סגי הא הריטב"א הוא דאמר כהראב"ד והרמב"נ דבדלת שבבית ל"צ קשור ותלוי וגבוהין הואיל ועשוין לפתחו והכא במוקצה ופירצה משום דאינו עשוי לפתחי אלא לזמן מרובה והוה כתוספת אוהל קבע וצ"ל דהאי תיובתא אאוקימתא דאביי ורבא דדחקי לאוקמה למתניתא בציר ולא אוקמוה בגבוה מן הארץ משום דקשיא להו נגררת כדאמר הריטב"א והא הכא דקתני נגררת וקתני גבוהין מארץ אלמא נגררת לאו דגרירא אארעא אלא דגרירא אפתחא ולא קביעא כפתחי דעלמא ואביי ורבא נמי מאי דוחקי' לאוקמה להך בציר לוקמה בגבוהין מן הארץ ומשני לעולם כל היכא דקתני נגררת אארעא משמע וה"נ מאי נגררת נגררת לארץ ואו או קתני והא דאקשי הריטב"א עלי' דהראב"ד א"ה הא דרמינן אמתני' מדתניא קשורין ותלוין נועלין בהן אימא ברייתא בפתחים דעלמא להרמב"נ לא קשיא מידי דאי איתא אפי' קשור נמי לא ליבעי דהני פתחים תורת כלי עלי' והרמב"ם אמר בגבוהין מן הארץ לא צריך קשור ותלוי ואמר ה"ה דאפילו היכר ציר נמי לא בעיא כדמוכחא שמעתין והשתא בהי' להן ציר וקשור ותלוי נועלין ובגבוהין מן הארץ אפי' לא קשור ולא תלוי ואין להן ציר נועלין בהן ושמעתין הכי מיתרגמא אליבי' ורמינהו מתני' דתנן גבוהין מן הארץ דאלימא שריותי' אע"ג דלא קשור ותלוי הא קשור ותלוי ולא גביהא דלא מעליא כולי האי לא והתניא בזמן שהן קשורין ותלוין נועלין בהן ומשני בשהי' להן ציר ואותיב מדתניא תרתי קשורין ותלוין וגבוהין ובין לאביי בין לרבא תרתי ודאי לא בעי דבדאיכא ציר קשור ותלוי לחוד סגי ובדליכא ציר גבוהין לחוד סגיא דאי ס"ד תרתי בעינן נח רמינן להו אהדדי ואביי ורבא נמי לא טרחי ומוקמי בציר דאימא מתניתין ומתניתא תרתי בעו ומר אמר חדא מר אמר חדא וכ"ת נגררת קשיא להו ה"נ הא קתני נגררת ומשני אי או קתני ורישא בדאיכא ציר וסיפא אע"ג דליכא ציר ומתניתא דסיכי קוצים דקתני קשיר ותלוי לאו בגבוה מן הארץ כדאמר הריטב"א דא"כ קשור ותלוי ל"ל אלא בנגררת לארץ ובדאיכא ציר וצ"ת:

קנקן הנגרר פי' ה"ר יונתן שנועלין אותו באמצע הפתח כדי שלא תצא הבהמה:

בהיכר ציר לכולהי רבוותאי בדלת גופי' ולהריטב"א אפי' בארץ דמחצלת וקנקן לא משכחת בגופי' ציר ובתוספתא פ"ח תניא מחצלת פרוסות על פתחי חנויות ברה"ר אם הי' קשורות ותלויות פותחין ונועלין בהן ואם לאו אין פותחין ונועלין בהן עשה להן ציר של קנים ושל שבלין ושל כל דבר פותחין ונועלין בהן בשבת ואצ"ל ביו"ט ש"מ דציר בגופה של דלת ובמחצלות עושה בשל קנים או בשל שבלין ולהרז"ה לית הלכתא ככל הני שמעתי וקשור אע"פ שאינו תלוי נועלין ולהראב"ד והרמב"נ וה"ר ישעיה בדלת שבבית כה"ג דפותחין ונועלין תמיד ה"נ אבל במוקצה ופירצה דלא עבידי דפתחי בעינן ציר וקשור ותלוי או גבוהין מן הארץ ואמרי דהיינו דהריא"פ והרמב"ם דאמרי שמעתין הלכתא נינהי. ולרבותינו בעלי התוס' אפי' בבית כה"ג בעינן הכי דהכא כתלוי בעברא דדשא דמי ובחבל שאינו חזק ואינו ניטל באגדו עסקינן ודרש"י כוותי' משמע דטעמא דמוקצה לאו משום הא דהראב"ד אלא משום דבהני עבדי דלת כה"ג ולהראב"ד והרמב"נ קשיא הא דתניא בתוספתא מחצלות פרוסות על פתחי חנויות והא חנויות פותחין ונועלין תמיד כפתחי בתים וקתני קשורות ותלויות ודלת של לוח א' או שאין לה בריחים לרש"י ורבנן דתוס' והריטב"א אע"ג דאית לי' ציר וקשיר ותלוי אין נועלין בו והיינו דלת אלמנה פירש"י אלמנה מתיקונה והריטב"א פירשה כאלמנה שאין לה תיקוני קישורי' ולהריא"פ והרמב"ם דלת אלמנה בדלת שאינו קשור כלל ושומטין אותו על הארץ. ואוקמא רבן אלי' אליבי' בדלת שבבית וס"ל כהראב"ד וקסברי כיון שעשוי לפתחו תמיד אע"פ שאינו קשור כלל אי לאו אלמנה נועלין בו ויפה אמר רבינו דהרמב"ם מדמי יש לה גישאמא דהיינו אסקופה לנגר שיש בראשו גלוסטרא דתורת כלי עליו וקיי"ל כר' יוסי דאפי' אין ניטל באגדו שרי וכן דתרי שיפי כאית לה גישאמא דמי וכדאמר הרמב"ן דהכא כלים גמורין הן בדין הוא להתירם בי' לר' יודא בין לר' יוסי ואע"פ שאינן קשורין אלא כיון דדלת מוקצה היא דומה כרוצה לסתמן בקביעות וכדאמר הריטב"א בשמעתא דנגר וכדארש"י התם ביש לו בית יד דאפי' אינו קשור ובהכי מוקים הרמב"נ לדהריא"פ דפקק החלון דאמר אע"פ שאינו קשור ביש לו תורת כלי ורבנן בעל הטורים ובעל ש"ע דאוקמה לדלת אלמנה כהריא"פ והרא"ש ואמרי אע"פ שיש לה ציר קשיא ציר מאי אהני הכא:

וחבילין הריא"פ מתני וחבילי קוצים

ובירושלמי מתניתין בשאין להן צירין אבל יש להם צירין הדא היא דתני דלת גוררות מחצלת גוררות קנקילין גורר פותח ונועל בשבת ואין צריך לומר ביו"ט מחצלת הקשורה ותלויה בשבת פותח ונועל בשבת ואין צריך לומר ביו"ט אלמא קסברי ביש להן ציר אין צריך כלום והיינו רישא דמתניתא וסיפא בשאין לה ציר והיינו קשורה ותלויה והיינו גבוהין מן הארץ דמתני' וכן משמע בתוספתא דתניא מחצלות פרוסות על פתחי חנויות ברה"ר אם היו קשורות ותליות פותחין ונועלין בהן ואם לאו אין פותחין ונועלין בהן עשה להם ציר של קנים ושל שבילין ושל כל דבר פותחין ונועלין בהן בשבת ואצ"ל בי"ט דלת שיש לה ציר פותחין ונועלין בשבת כו' נשברו צירים אין פותחין ונועלין בה בי"ט ואצ"ל בשבת דלת הנגררת ומחצלת הנגררת וקנקילין פותחין ונועלין בהן בשבת כו' ש"מ ביש להן ציר אפי' אין קשורות ותלויות פותחין ונועלין וקשירות ותלויות דקתני במצילות באין להם ציר והכא נמי אית לן למימר סמי ממתניתא קמייתא בזמן שקשורין ותלוין ומתנינן ורמינהו דלת הנגררת כו' נועלין כו' ולא בעי מידי ואוקמוה בציר והיינו דירושלמי אלא תיקשי א"ה אדמותיב ממתניתא דקשורין ותלוין וגבוהין ודחיק לאוקמה באו או ומי אלימא ממתניתין ואתחזיא לן בהך מתניתא נמי אשתביש ספרי והכי אתנייא בזמן שעשה בהן ציר וגבוהין מן הארץ ורמי ש"מ תרתי בעי ומשני או או קתני:

מתני': לא יעמוד כו' איבעיא לן לר"מ הוא ברה"י ועוקר חפץ מרה"ר ומניחו במקום פטור מהו עקירה והנחה ברה"ר הוא דאסר הא עקירה בלא הנחה לא או דלמא עיקר גזירה אעקירה הוא דבהדי דעקר קא מייתי לי' לגבי' ואת"ל עיקר גזירה אעקירה עוקר ממקום פטור ומניחו ברה"ר מהו גזר נמי אהנחה או לא ואי נימא דר"מ עקירה בלא הנחה נמי גזר חלון דמתניתין אפי' חלון דלית בי' ד'. ואי נימא דר"מ גזר בין בעקירה בין בהנחה מתניתין במנעול דלית בי' ד' דמקום פטור הוא ומשום עקירה קאמר ר"מ ורבנן אהדרי לי' משוק של פטמין שהיו מניחין בחלון שאע"ג הפתח והוה הנחה ברה"י ואסיר לר"מ משום הנחה ומדרש"י שמעינן דמנעול למעלה מיו"ד רה"י ולמטה רה"ר ולא ידענא:

בחלון שע"ג פתח בחלון שיש בו ד' על ד' דהוי רה"י דאי בדלית בי' ד' על ד' מקום פטור הוא ולמאי דמסיק דירושלים כמבוי שלא עירבו ורבנן אשערי גינה קיימי אי ס"ל כר"ש דכל גגות דחצר ומבוי רשות א' הן האי חלון אי לא פתיח לבית לא עדיף מחצר דאפי' בחצר של יחיד שרי ר"ש או בגג דשל יחיד הוא וקסבר רשות א' הן ומאי אהדרי לי' לר"מ הא שוק דירושלים וחלון רשות א' הן אלא הכא בחלון פתיח לבית וכבית דמי דחורי רה"י רה"י הוא א"ר הנך רבנן כרבנן דר"ש דאמרי חצר ומבוי לאו רשות א' הן:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה