גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק עשירי – המוצא תפילין · דף קד:
מתני': שרץ כו' פירש"י ולא חייש לטלטול דאין שבות במקדש והיינו דקא מיפלגי בסיפא מהיכן מוציאין אותו למידחייא לשבות ואע"ג דבמדינה נמי כי מנחא באפיה או בדוכתא דפסיד לה שרי לאפנויי' כגרף של רעי כעכבר דאשתכח באספרמקי דרב אשי וא"ל נקוטו בצוציתי' ואפקוהו ואמרינן בכל כתבי אמתני' דכופין קערה על הנר דטעמא דר' אשי משום דהוה כגרף של רעי ושמיע לי' מינה דצואה אפילו בלאו מנא שרי לאפנויי'. שאני באפיה דהדיוט דמאיס לי' אע"ג דכפי עלי' קערה ותו זימנין דאתי אינש ושדי לקערה ולא גזור בי' רבנן אבל במקדש כי כפי עלי' פסכתר סגיא ולא שרו רבנן אלא היכא דאיכא חיובא דאורייתא או משום כבוד שכינה כדאמרי' בשמעתין:
שלא לשהות את הטומאה דקסבר אפושי טומאה עדיף ואפי' לר' ישוע דאמר בניתנין במתן א' שנתערבו בניתנין במתן ד' שב ואל תעשה עדיף. ואפילו לרבותינו בעלי התוס' דאמרי בהמיינו איכא איסורא דאורייתא הכא אתי עשה דוישלחו ודחי ל"ת דלא יטמאו א"נ התם כי יהיב מתן א' נעקרה מצות עשה ולא אתעבד מידי הכא מנחה טומאה במקדש ובירושלמי מדמי להו אהדדי ואמרי אתיא אילין פלוגתא כאילין פלוגתא:
כופין עליו פסכתר ואפילו לר' יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל ומייתי לה בכירה אמתני' דאין נותנין כלי תחת הנר מ"מ קילא שבות דידי' משבות דדבר שאינו ניטל גופו:
גמרא: המכניס טמא שרץ למקדש חייב פירשה הראב"ד מאי חייב חייב מלקות דתניא על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כבוס בגדיו לוקה ארבעים והרמב"ם דאמר אינו לוקה אלא על בגדים שהן אב הטומאה אבל על בגד שהוא ראשון אינו לוקה אלא מכין אותו מכת מרדות אותבי' הראב"ד והא טמא שרץ ראשון הוא וחייב והרב בעל כ"מ תרגמא אליבי' דהרמב"ם הכא במכניס אדם טמא שרץ עסקינן ואנן קשיא לן אלא הא דתניא פרט לכלי חרס מאי אריא כלי חרס אפי' כלי שטף ראשון נמי פטור וכלי חרס הא בכ"מ ראשון הוא דלא נעשה אב הטומאה וכ"ת מאי פרט לכלי חרס דקתני נמי משום דהוי ראשון וכל כלי ראשון פטור ומלתא פסיקתא נקט כ"ח וכל כלי ראשון בכלל הא מזכר עד נקבה יליף וזכר נקבה ראשון נמי חייב וצ"ל ה"ק מה זכר ונקבה נעשה אב הטומאה אף כל שנעשה אב הטומאה פרט לכ"ח שאינו נעשה אב הטומאה ומדאמעיט רחמנא לכ"ח משום שאינו נעשה אב הטומאה ילפינן מיני' כל כלי שאינו אב הטומאה דפטור דאי אמרת חייב מ"ט דכ"ח ולשמואל דאמר כל שאין לו טהרה במקוה פטור מדאצטריך תנא למעוטי כלי חרס וכ"ח הא לית לי' טהרה במקוה מכלל דכלי שטף ראשון חייב דאי אמרת פטור כ"ח ל"ל למעוטי וכ"ת ילפינן מיני' לכל כלי ראשון הא מכ"ח ליכא למילף אימא שאני כ"ח דלית לי' טהרה וכן אמרינן לא דכ"ע פטור וכדבעינן למימר קמן שמואל לית לי' דר' יוסי הגלילי אלא כתנאי דמתני' ור' יוסי הגלילי אי כלי ראשון בכלי שטף חייב ס"ל אי במכניס שרץ חייב ס"ל:
יצא שרץ שאין לו טהרה במקוה וקשיא א"ה מת נמי הא לית לי' טהרה במקוה אלמ' תניא וטמא עת מותר ליכנס למחנה לוי' ולא טמא מת בלבד אמרו אלא אפי' מת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו ומייתי לה באלו דברים בפסח ואי איתא מאי אפי' אדרבה מת עצמו שרי הואיל ולית לי' טהרה במקוה אבל טמא מת הא אית לי' טהרה במקוה ותו מת עצמו מאי אריא למחנה ליי' אפי' למחנה שכינה נמי מידי דהוה אשרץ דאפי' למקדש נמי ותו קרא דעצמות יוסף ל"ל תי"ל משום דלית לי' טהרה במקוה וכ"ת הכא פטור אבל אסור קאמר הא מקרא דתשלחו גמר אלמא שרץ אפי' לכתחילה נמי לא בעי שילוח. וכ"ת אסור מדרבנן התם הא מדאורית' קאמר דקרא קנסיב וצ"ל שאני מת הואיל ומטמא באוהל:
(א"ה עיין בתוס' סוטה כ' ע"ב ד"ה לא טמא ותוס' מנחות צ"ה ע"ב ד"ה הין ובתוס' נדה כ"ח ע"ב ד"ה פרט):
וקסבר שהויי טומאה עדיף פירש"י דהא אבנט נמי מידי דקודש הוא וכן פירש אמתניתין אע"ג דמטמא לי' לאבנט שהוא קדוש ואנן קשיא לן הא וישלחו עשה וכי מטמא לי' לאבנט מאי קעבר אע"ג דאמרינן בעלמא אזהרה לטמא הנוגע בקודש ובתרומה התם באוכלי קודש קאמ' דפסיד להו אבל המיינו דאית לי' טהרה במקוה לא ותו התם נמי לא הוי ל"ת גמור דהא לר' יוחנן אין לוקין עליו אלא כדאמרו רבנן דתוס' בהמיינו איכא איסורא דאורייתא להשהותו במקדש והיינו דעד דמפיק לי' לשרץ ולהמיינו קא מפיש טומאה במקדש דמעיקרא שרץ לחודי' והשתא איכא שרץ והמיין טמא במקדש וכי מטמא להמיינו כמאן דמכני' טומאה למקדש דמיא והיינו טעמא דצבת של עץ ולא צבת דמתכות ואפי' צבת דחול משום דקא מפיש טומאה במקדש והיינו דאמרו בירושלמי דבהמיינו ל"ת הוא ואמרו ברם הכא משום מכניס כלים טמאין ולהראב"ד וכן לרבנן דתוס' המכניס כלי טמא שרץ חייב מלקות קס"ד דריב"ב ור' יודא בהא קמיפלגי ריב"ב סבר המכניס שרץ למקדש חייב ובנמצא במקדש אית בי' עשה דוישלחו ואתי עשה דוישלחו ודחי ל"ת דולא יטמאו ומפיש טומאה דהמיינו במקדש לקיומי עשה דוישלחו א"נ קרא לא יטמאו קאמ' והכא הא איכא טומאה ואיהו קמטהר לי' ואי אפסר לטהרי' עד דמפיש טומאה ובכה"ג לא קאמר קרא ור' יודא סבר המכניס שרץ למקדש פטור ולית בי' עשה דוישלחו ואי מפיש טומאה קעבר אבל יטמא. ודחי לי' דכ"ע המכניס חייב והכא היינו טעמי' דר' יודא קסבר שהויי טומאה עדיף ולא אמרינן עשה דוישלחו דחי ל"ת דבעידנא דעקר ללאו לא קמוקים לעשה דכי קמטמא לי' להמייני' אכתי תרויהו במקדש ותו כיון דעשה ול"ת בחדא מילתא לא אמרינן דחי דכי עקר לי' ללאו קמפיש טומאה ועשה נמי משום קפידא דטומאה הוא כי היכי דלא להוי הכא טומאה ואת קא מפיש דליהוי טומאה טפי הכא ותו דהא איקיימא נמי עשה בצבת של עץ ומשום שעתא פורתא לא דחינן ללאו. ובירושלמי אמרו א"ל מוטב לעבור על מצות ל"ת שלא באה לידך ממצות ל"ת שבאת לפניו והשתא אידי ואידי עשה ול"ת הוא דלא יטמאו וישלחו חדא הוא דכי לא שלח קא מטמא ועל שרץ כל כמה דלא שלחו עבר אולא יטמאו ואוישלחו וכן על ההמיין בעידנא דקא מטמא לי' והוא בעזרה עבר אתרויהו והאי א"ל ר"י הוא דא"ל לריב"ב ור' יודא כר' יהושע דניתנין במתן א' שנתערבו בניתנין במתן ד' וכדאמרו בירושלמי אתיא אילין פלוגתא כאילין פלוגתא והיינו פלוגתי' דריב"ב סבר אפושי טומאה עדיף מוטב לעבור עוד על ל"ת אהמייני' כדי למהר לקיים עשה ול"ת דשרץ ור' יודא סבר כשעברת על שרץ לא עשית מעשה בידיך כשתעבור על ההמיין אתה עושה מעשה בידך כר' יהושע דהתם ולר"ח דמתני דכ"ע פטור קשיא כדאמרי רבנן דתוס' ולהרמב"ם דאמר המכניס בגד שהוא ראשון איסורא דרבנן הוא דאיכא קס"ד דריב"ב סבר המכניס שרץ חייב ובעי שילוח מדאורייתא ולא דחינן לי' משום איסורא דרבנן ור' יודא סבר פטור ודחינן לי' וקאמר לא דכ"ע חייב ור' יודא סבר שהויי עדיף דהא איקיימא עשה בצבת של עץ ומשום שעתא פורתא. עד דמייתי לצבת לא עקרי רבנן למילתיהו א"נ אנן אליבא דשמואל קיימינן ואי שמואל כר"י הגלילי לדידי' המכניס בגד ראשון חייב כדאמרן ואי מתנינן כר"ח שפיר דכ"ע המכניס שרץ פטור ותרויהו דרבנן מ"ס שהויי עדיף דלא ליעבר אאפושי ומ"ס אפושי עדיף ושמואל דלא כר' יוסי הגלילי כדאמרן והא דאמרו בירושלמי דהמיין מצות ל"ת אי תימא רבנן דירושלמי אית להו דשמואל האי מוטב לעבור על מצות ל"ת שלא באת לידך ל"ת ורבנן קאמר ה"נ ממצות ל"ת שבאת לפניו ל"ת דרבנן קאמר ואי תימא דירושלמי לית להו דשמואל אמרינן דבבלי דאוקים למתני' אליבא דשמואל דכ"ע פטור ע"כ ס"ל המכניס כלי ראשון פטור דאי חייב לריב"ב אתו רבנן ועקרו לדאורייתא בקום ועשה:
להראב"ד ולרבנן דתוס' דמתנו הכא לא דכ"ע המכניס שרץ חייב השתא לריב"ב ודאי חייב ומרבה את הטומאה בשביל להוציא את הטומאה ולר' יודא איכא למימר חייב ושהויי טומאה עדיף ואיכא למימ' פטור ולהכי משהי ולא מפיץ ולר"ש בן ננס פטור דאי הוה חייב לא הוו מוקמי רבנן הכא למלתי' במקום עשה דאפי' משום מיאוס דהדיוט שרו כדאמרן אמתני' וס"ל כר' יודא בצבת של עץ ולר"ע חייב ומצי סבר או כריב"ב או כר' יודא ושמואל כבן ננס וקסבר דר' יודא נמי כוותי' ס"ל ולר"ח דמתני דכ"ע פטור לריב"ב איכא למימר חייב ואיכא למימר פטור ולר' יודא ודאי פטור ור"ש בן ננס דס"ל פטור כר' יודא או כריב"ב ור"ע כריב"ב ולר' יוחנן פירש"י דכ"ע חייב ולהוציא קמיפלגי והוו בה רבנן דתוס' דאי מכניס חייב להוציא נמי מוזהר ושפיר קאמרי דמ"ד מכניס פטור מזכר עד נקבה תשלחו יליף ש"מ כל דלא איזהר בשלוח אהכנסה נמי פטור ומינה דמאן דמחייב אהכנסה בשלוח נמי מחייב דלא דריש לה אטהרה במקוה מיהא הא דפריקו אינהו דר' יוחנן נמי ס"ל כתנאי. אלא אסמוכי הא דקנסמיך להו אקרא קשיא כיון דטעמא דידהו למר משום דמכניס שרץ פטור ולמר משום דמכניס שרץ חייב היכי מצי פליגי בדקרא כר' יוחנן אלא קסבר ר' יוחנן דכ"ע המכניס שרץ למקדש חייב והא דלא קאמר לא דכ"ע המכניס חייב. דר' יוחנן לאו אהא דאמר כתנאי קאי אלא ר' יוחנן מלתא באנפי נפשה קאמר ושניהן מקרא א' דרשו ומתניתין הוא דקא פריש ואזיל ואמרינן נמי כה"ג גבי גזוזטרא דשלהי כיצד משתתפין מתני' דלא כר"ח בן עקביא והדר אמר אר"י משום ר"י בן זמרא לא התיר כו' ואמינא התם דהשתא מתני' אפי' לר"ח בן עקביא אלא משום דר' יוחנן משום ריב"ז אמרה וריב"ז לאו לאוקמא מתני' קאתי ור' יוחנן דאמר הכא ושניהן מקרא אחד דרשו קסבר דכ"ע המכניס שרץ למקדש חייב ואיכא בהוצאת השרץ עשה דוישלחו ושבות דרבנן דלא לטלטולי בשבתא והתם נמי בעובדא דחזקי' איכא בהוצאתו עשה דאבד תאבדון אפי' מכולה א"י ולא מיבעיא ממקדש ושבות דרבנן דלא לטמויי כהנים דטומאת ע"א דרבנן כדאסקינן בריש א"ר עקיבא בשבת ותו אפי' בטומאה דאורייתא לא איזדהרי כהני אלא בטומאת מת וע"א לא אתקש למת לטמא באוהל כמת כדאמרינן התם ודאיכתב בפירש"י הכא ע"א מטמא באהל ט"ס הוא ור"ש בן ננס סבר מדאתי קרא לאשמעינן דאהדרי בעזרה אלוים דלא לממחי כהנים אפי' בהא דמדרבנן היא במקום הוצאת ע"א דמדאורייתא ש"מ טומאה בעזרה ליכא וקא קרי לה לע"א טומאה כדקא קרי לה קרא ויוציאו את כל הטומאה והיינו דלא חשו לאפוקי טומאה מעזרה דמדאורייתא בעי לאפוקה במקום טומאה דכהני דמדרבנן ה"נ העמידו שבות דבריהם בעזרה במקום מצות שלוח דאורייתא ואמתינו בה עד לאורתא ור"ע סבר התם משום דאפשר בלוים לא מטמאי כהנים אפי' בדרבנן ואיכא למימר דר' יוחנן דכ"ע המכניס שרץ פטור ס"ל ומ"ד מעזרה לא קסבר מדאשתני בעזרה בלוים טומאה בעזרה ליכא אפי' לגבי הוצאת ע"א דמדאורייתא ולא מיבעיא הכא דהוצאה לא דאורייתא אלא משום כבוד העזרה ומ"ד מכילה עזרה ס' שאני התם דאפשר בלוים אבל הכא לשהויי עד אורחא אפי' משום כבוד עזרה דחי לשבות דידהו והרמב"ם דאמר המכניס שרץ למקדש חייב ואמר עלה הרב בעל כסף משנה משום דאוקמינן דכ"ע חייב וסיפא נמי ר"ע סבר חייב והלכה כר"ע ואנן קשיא לן אי משום הא דאמרינן לא דכ"ע חייב דיחויא הוא דדחינן דאיכא למימר הכי וכיון דאמר שמואל פטור אוקמינן לדר' יודא דפטור ואי משום דהלכתא כר"ע כיון דאמר שמואל הכא לית הלכתא כוותי' וליכא מאן דפליג אשמואל הלכתא כוותי' דשמואל דאנן מאמוראי גמרינן הלכה ולא מן המשנה אלא אתחזיא דהרמב"ם ס"ל דר' יוחנן דכ"ע המכניס חייב קאמר כדאמרן דאי המכניס פטור מאי טעמא דר"ע נהי דמקרא ליכא למשמע מינה הא אמרינן למ"ד פטור ס"ל מעזרה לא דמשום כבוד העזרה לא שרי הכא ור' יוחנן נמי לא אשכחן לי' דליפלוג בהאי סברא ותו דאי הוה סברא למ"ד פטור נמי מכולה עזרה מוציאין משום כבוד העזרה לא הוה מסיק דשמואל דלא כר"ע אלא כי אית לי' לר' יוחנן חייב קמייתי קרא לר"ש בן ננס דאפי' בדאורייתא חשו לטומאת כהנים דמדרבנן ועוד דאי ר' יוחנן דכ"ע המכניס פטור ס"ל כי אסיק לשמואל אלא כי הני תנאי הו"ל לשנויי דשמואל אמר לך דכ"ע המכניס פטור וכדר' יוחנן אלא לאו דר' יוחנן דכ"ע המכניס חייב ס"ל דלמ"ד המכניס פטור לא שרינן מכולה עזרה וקא מסיק דשמואל כהני תנאי ושמואל כר"ש בן ננס והדר אמר א"ר יוחנן ושניהן כו' ומדר' יוחנן שמעינן דס"ל דכ"ע המכניס חייב ולית לי' דשמואל דאמר המכניס שרץ פטור ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן והשתא דאמרת לר' יוחנן דכ"ע המכניס חייב הא דאמר הרמב"ם המכניס כלי שהוא ראשון למקדש אינו לוקה וקשיא דשמואל דאמר המכניס טמא שרץ חייב ואוקמה הרב בעל כסף משנה במכניס אדם טמא שרץ וכדאמר הרמב"ם המכניס אדם טמא למקדש חייב כרת ואפי' טמא שרץ נמי ואמר הרב בעל כ"מ קסבר הרמב"ם כיון שהקילה תורה בכלים לפוטרו מכרת כן נראה שהקילה בכלי שהוא ראשון לפטרו אף ממלקות וקשיא לן וכי מאחר דבאדם לא פליג רחמנא בין אב לראשון ואפילו אדם שהוא ראשון חייב כרת כלים נמי למלקות מנא לך לאפלוגי בין אב לראשון הא רחמנא קפיד באדם בראשון כי היכי דקפיד בי' באב והשתא ניחא דהרמב"ם מתני הכא כר"ח בהני תנאי דרישא לא דכ"ע המכניס שרץ פטור וקשיא לי' אי מכניס בגד ראשון חייב לריב"ב היכי מטמא להמייני' וקא מפיש טומאה דאורייתא במקדש ועבר בקום ועשה אדאורייתא משום הוצאת שרץ דרבנן אלא לאו מכניס בגד ראשון נמי פטור ואידי ואידי דרבנן וכדאמרן וכ"ת א"ה מאי טעמא דהרמבמ"א דאמר המכניס שרץ למקדש חייב דלא כשמואל ותו הא איהו הוא דאמר אין מוציאין אלא בפשוטי כלי עץ כר' יודא והא לתרתי אוקימתא ר' יודא פטור ס"ל קסבר הרמב"ם הני אוקימתי לשמואל הוא דאוקמא לימא דשמואל כתנאי ומשני דכ"ע אית להו דשמואל ואמר אלא כהני תנאי דמ"ד מכולה עזרה ודאי חייב ס"ל דאי פטור לא הוה שרינן לשבות משום כבוד העזרה והדר אמר א"ר יוחנן ושניהן וכו' דס"ל דכ"ע המכניס שרץ חייב ובן ננס מפיק לה מקרא דאפי' במקום חיובא דאורייתא חשו לסייג דידהו ולר' יוחנן תנא דרישא נמי דכ"ע חייב ור' יודא סבר חשו רבנן למלתי' ולא עקרו ומשום שעתה פורתא ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן והלכה כר"ת וכר' יודא:
מיהא להלכה לא מסתברא לן דר' יוחנן דכ"ע חייב ס"ל ולר"ש בן ננס אוקמוה לשבות דידהו דטלטול במקום שלוח דאורייתא וכיון דאפי' באפי' דהדיוט לא גזור כגרף של רעי במקום עשה מיבעיא ומסתברא דר' יוחנן דכ"ע המכניס שרץ פטור ס"ל ולא דחו שבות מקמי מצוה דרבנן ולר"ע מפני כבוד עזרה דחו. וצריכא תלמודא: