גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק עשירי – המוצא תפילין · דף קד.
מלתא אגב אורחא קמ"ל כו' דצלצול קטן נמי מסו וקשיא לי' ליתני צלצול קטן אע"ג דמסי שרי במקדש ובמדינה אסור משום דמסי והוה אשמעינן נמי דצלצול לא הוי יתור בגדים ומשנינן אגב אורחי' קמ"ל דגמי נמי דה"א גמי לא מסי כלל ואפי' במדינה שרי קמ"ל ולהר"י לא ידענא הא תנא שבותין דמקדש קתנא ואזיל דבמקדש אע"ג דשבות היא שרי ובמדינה אסור ובצלצול הא ליכא שבות ובמדינה נמי שרי ותו הא דמשני מלתא אגב אורחא לישני הא גופא קמ"ל גמי אע"ג דמסי שרי במקדש ובמדינה אסור:
מתני': בוזקין פירש"י לישנא דכתיתי הוא מכתתין מלח ומפזרין והרמב"ם פירשה לישנא דזריקה פעם אחר פעם הוא והיינו כמראה הבזק:
שלא יחליקו פירש"י מחמת הגשמים והרמב"ם פירשה מפני שמנונית הבשר שזב מבשר הקדשים שצוברין על הכבש:
וממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת רש"י מתני הכי ואמר שניהן בלשכת העזרה והרמב"ם אמר ובור הגולה בור היה בלישכה בין הלשכות וכו' וכן בור הגדול ובור הקר כו' והי' על אלו ב' הבורות גלגלים והתירו להן הנביאים בעלותם לרגל ונשארו העם נוהגין לדלות מהן בלבד מפני התרת הנביאים ולא העתיקו הדין לבורות אחרים ש"מ דהרמב"ם מתני וממלאין מבור הגולה בגלגל בשבת ומבור הגדול ובור הקר ביו"ט דבור הגולה לחודי' הוה במקדש ובור הגדול ובור הקר היו במדינה והתירו להן הנביאים כשעלו לרגל וברייתא דלא קתני אלא בור הקר דלא תימא כל הבורות הקרות התירו וכדתנא רישא אבל בור הגדול דלא הוה אלא חדא בור דאיקרי בור הגדול לא איצטריך לי' למיתניי'. ומתני' דמידות מסייע לי' להרמב"ם דתנן לשכת הגולה שם היה בור כו' ומשם מספיקין מים לכל העזרה ש"מ בור הגולה לחודי' הוה במקדש וה"ר יונתן טרח טובא לאוקמי' להאי בור הגדול במקדש ואשכחנא בנוסחי דירושלמי כהרמב"ם:
גמרא: רמי לי' רב איקא כו' להרמב"ם ניחא לרש"י דאמר כותתין מלח קשיא אימא הכא במדינה לא משום כתיתה וצ"ל הכא במלח כתות אלא שצבור ומכתתין אותו ודמיא לעפר תיחוח דריש יו"ט דאפי' במדינה שרי דאי בחתיכת מלח מחוברת אפי' במקדש לא דקעביד כתישה ותולדה דטוחן הוא וכדאמרי' בריש יו"ט:
בהולכת אברים לכבש כו' פירש"י לעולם לא מבטל לי' דלאחר דריסה מולחין ממנו עורות קדשים ולא צריך רבינו לכך דא"נ לא צריכי לה למלח כלל לא מבטלי לה וקמפנו לה לאחר דריסה כי היכי דלא להוסיף על הבנין ומיבעי להו לאפנויי מיד לבתר דריסה דהולכת עצים דלא ליתי לימדרס בהולכת דם חטאת ועולת העוף או בהולכת אברי עולה לכבש וקא חייצא:
והא דשני רבא לרב איקא שאני תבן דלא מבטל לה הא מלח דמקדש נמי לא מבטל לה ה"נ קאמר בוזקין מלח במקדש ואפי' שבות ליכא דאפילו בחול לא מבטל לה וקא מפני לה אי משום דשכיח עורות קדשים אי משום דעל כורחין קא מפני דלא לאסופי אבנין או דלא ליחוץ הא במדינה לא דסתמא בחול בטולי קא מבטל לה דלא חזי לי' וא"נ לא מבטל לה אסור הואיל וסתמא קא מבטל חיישינן דילמא אתו למיבזר ומבטל לה:
לא ירדה בסל כו' ורב איקא דרמי לי' לרבא לישני במקדש בוזקין כי אורחי' הא במדינה בשינוי קסבר מדלא קתני נמי במדינה בשינוי מכלל דבמדינה מ"מ אסור:
מדקאמר שאני תבן דלא מבטל לה ותניא מרדה בשולי קופה ש"מ תרתי בעינן לא מבטל ובשינוי הא מלח כיון דמבטל לה אפי' בשינוי אסור והני נשי דנהיגי לבזורי חול בשבתא בלא שינוי וודאי אסור ואפי' בשינוי אסור דמבטל לי' ואע"ג דעבידא לאפנויי מידי הוא טעמא משום אשוויי גומות כדאמר רש"י וכן אמר הרמב"ם דטעמא דבעי שינויי משום אשוויי גומות וחול בגומות הא קא מבטל לי' דלא צריך לי' ולא דמי לתבן דלא מבטל לי' כלל דצריך לי' לטיט ולבהמה:
בירושלמי משמע שאם הי' בהחצר בית אבל או בית משתה נוטל את האבן ומורידו ולא יעשה כדרך שהוא עושה בחול וכדפרישן התם דאבן חמור וצריך בית אבל או משתה ובקשנו חבר ולא מצאנו:
הא דקשיא להו לרבנן דתוס' תרתי דרב ל"ל בספרי דקמן בהא דתפוחים לא אתמר משמי' דרב אלא הא דאמר ר' יודא ואיכא למימר רב אסר באגוזים ואתא ר' יודא למימר לא תימא טעמי' דרב משום אולודי קלא ותפוחים דלא מולדי קלא שרי אלא טעמא דרב משום אשוויי גומות ואפי' תפוחים אסירי. וכ"ת תרתי דרב יודא ל"ל קמייתא משמי' דרב ובתרייתא משמי' דנפשי' ובספרי הריא"פ כתיב והאמר שמואל נשים משתקות בתפוחים. ורבותינו בעלי התוס' דאמרי לר"ח ניחא דתרי איסורי קמ"ל באגוזים משום אילוד' קלא דזמזומי ובתפוחים משום אשוויי גועות קשיא הא ר"ח הוא דאמר הלכתא כעולא ולעולא תרווייהו אסורי משום אילודי קלא דתפוחים נמי משום אילודי קלא הוא כדאותבי' אביי לרבה מתפוחים דלעולא ניחא משום אילודי קלא והכי קאי דאשינויי דרבה לא סמכינן ואיכא למימר צריכא דאי אשמעינן אגוזים ה"א משום דאשתמע כי קלא דזמזוזי אבל תפוחים אימא לא ואי אשמעינן תפוחים ה"א משום אשוויי גומות אבל אגוזים דליכא משום אשוויי גומות אימא לא קמ"ל תרווייהו אסירי ואפילו בלא אשוויי גומות תפוחים נמי אסירי משום אילודי קלא כדאותבי' אביי ואגוזים דנקט דלא תימא טעמא דתפוחים משום אשוויי גומות ואע"ג דהשתא נמי איכא למיטעי דטעמא דאגוזים משום קלא דזמזומי ותפוחים משום אשוויי גומות אבל קלא דלאו כי זמזומי אימא שרי רב האי לא נחית לאשמעינן אלא איסורא דאגוזים ותפוחים קמ"ל והרב בעל הטורים דאמר אין שוחקין באגוזים בשבת וכיוצא בזה לר"ח משום משמיע קול ולרב אלפס משום אשוויי גומות לא ס"ל להא דאמרי רבנן דתוס' לנוסחא דר"ח תרי איסורי קמ"ל דהא הריא"פ כר"ח מתני לה וקאמר להריא"פ אגוזים נמי משום אשוויי גומות ואי איתא להריא"פ דאמר כרבה אגוזים משום קלא דזמזומי נינהי אלא קסבר הרב בעל הטורים השתא דאמרת בתפוחים דלמא אתי לאשוויי גומות באגוזים נמי אפי' היכא דליתא כי קלא דזמזומי אסיר משום אשוויי גומות דבאגוזים נמי איכא משום אשוויי גומות כדאמרי' לרש"י והא דאמר הרב בעל ב"י ש"מ קסבר הרב בעל הטורים דלר"ח באגוזים איכא תרתי משום משמיע קול ומשום אשוויי גומות וקאמר לר"ח אף משום משמיע קול דאי משום משמיע קול דוקא ולא משום אשוויי גומות הו"ל לאשמעינן תפוחים לר"ח דאסר משום אשוויי גומות דמאגוזים לא שמעינן דאגוזים אית בהו משום משמיע קול אלא לאו לר"ח נמי באגוזים אית בהו נמי משום אשוויי גומות וה"ה לתפוחים ע"כ קשיא לן הא ליתא אלא לרש"י דבתפוחים ודאי משום אשויי גומות דאילודי קלא לית בהו אבל לר"ח דמתני באגוזים א"ל רבה משום קלא דזמזומי ואותבי' אביי מתפוחים ושני לי' משום אשויי גומות השתא עולא דסבר אילודי קלא אסר כאביי ס"ל דל"ש אגוזים ל"ש תפוחים משום אילודי קלא הוא דאסיר ור"ח הוא דאמר הלכתא כעולא ותרוויי' משום אילודי קלא הוא דאסירי:
פליגי בה רבנן ר"ח אמר הלכתא כעולא דכולהי אמוראי דירושלמי קיימי כוותי' וכל משמיע קול אסור ואסור להעלות בדיופי לבריא אפילו בדניים ובעי דליתער וכן לטפח להבריח חי' ועוף ולשחק באגוזים ותפוחים וכן אסיר למיטרף אבבא ולמימלי בגלגלא אפילו היכא דליכא גינה וחורבה ודלא כאמימר והריא"פ אמר הלכתא כרבה דרב אחא ב"י ואמימר קיימי בשיטתי' ועובדא דאמימר רב ולא אסרו אלא קול של שיר אבל שאינו של שיר מותר הלכך בדיופי ועיאר' היכא דנים ובעי דליתער אף לבריא שרי והיכא דתיר ובעי דלינם לחולה שרי לבריא אסור והמשמר פירותיו ברה"ר לא יספק ולא יטפח ולא ירקד שמא יטול צרור אבל ברה"י או בכרמלית מותר והא דתנן אין מספקין ואין מטפחין ואין מרקדין לרבה מוקמינן לה התם לאבל או לשחוק כיון דאיכוון לשיר כקל של שיר דמי דאיכא למיגזר בי' נמי שמא יתקן כלי שיר אבל לספק ולטפח ולרקד להבריח חי' ועוף שרי ולשחק באגוזים ותפוחים אסור משום אשויי גומות להרב בעל הטורים ולרבותינו בעלי התוס' באגוזים משום דאישתמע כי קלא דזמזומי ובתפוחים משום אשויי גומות והיכא דליכא גומות תלי בכבוד בקרקע המרוצף כדאמר הרב בעל ב"י. ולמימלי בגלגלא היכא דליכא גינה וחורבה וכיתנא שרי כדאמר הרמב"ם וכאמימר ורבן אליהו אמר כוותי' דירושלמי נקטינן ועובדא דאמימר לא פליגי דהתם משום דלא צריך לקלא דגלגלא כלל ובכה"ג מודי דירושלמי ולדידי' כל משמיע קול אסור כר"ח לבר מהיכא דלא צריך לקלא כלל שרי ואביי דאותבי' לרבה מתני' סבור הוי למימר דאפילו אולידי קלא דלא מכוון אסירא ולא מיבעיא למיטרף אבבא דאכוון לקלא ואהדר לי' רבה גזירה שמא ימלא כו' והלכתא כוותי' בהאי פירוקא דאמימר קאי כוותי' אבל באינך פירוקי לא:
ובמקדש בוזקין מלח ע"ג כבש אפי' בשבת כשמוליכין את העצים למערכה שלא יחליקו. ואח"כ מפנין אותו ואין מבטלין לה אפילו בחול משום שמוסף על הבנין ואם היה המלח בשעת הולכת דם חטאת ועולת העוף או בשעת הולכת איברים לכבש פסולין משום חציצה: