גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק עשירי – המוצא תפילין · דף קג:
אילימא רבנן ובמקדש פירש רש"י וכגון שעלתה לו בשבת וי א"ה אפילו בכלי נמי דבאי איפשר מע"ט אפילו מלאכה דוחה וכדאמר רש"י גופי' גבי קשירה דנימא ותו ליה מפי דוחקא דרבא לאוקמא מתני' כר"א אפי' תימא רבנן והתם גבי פסח בעלתה לה יבלת מע"ש דומיא דאינך דאפשר לעשותן מע"ש והכא בעלתה לה בשבת וכדאמר רש"י א"נ רבנן באי איפשר מע"ש אפי' מלאכה דחי ובכלי דלא משום דכמה דאיפשר לשנויי משנינן. אלא הכא סתמא בעלתה מע"ש ודקא דייק להא דרבא דמודי ר"א בדאיפשר לשנוי אי מוקמת למתני' כר"א כדאמר רבא הא בהדיא קתני בכלי לא משום דאיפשר לשנויי וכי קטרח לאשכוחי דמודי ר"א בדאפשר לשנויי דאימא כו' דאימא לא מודי ומתני' כדרב יוסף דבמקדש התירו אף שבות דאפשר לעשות מע"ש א"נ כאינך אמוראי דשרי ביד ולחה או מתני' ביד ויבשה ואהא קאמר הא מתניתא במאי מוקמת לה אילימא רבנן ובמקדש כרב יוסף או כאינך אמוראי מה לי הוא כו':
רש"י פירשה אליבא דרבנן בשעלתה לו בשבת ומשום דמכשירין שא"א לעשותו מע"ש ס"ל דדחו שבת בשבות ורש"י אמר בנימא דכינור דהיינו טעמא דמ"ד קושרה דס"ל כר"א בחדא והשתא למאי דס"ד רבנן היא ד' מחלוקת בדבר ר"א סבר מכשירין דוחין אפי' איפשר לעשותן מע"ש ואפי' במלאכה דאורייתא. ורבנן דפליגי עלי' סברי אפי' בשבות ואפי' א"א לעשותן מע"ש אין דוחין ורבנן דכינור סברי א"א לעשותן דוחין אפי' במלאכה דאורייתא ורבנן דיבלת סברי בא"א לעשותן בשבות דוחין במלאכה אין דוחין ולדידי' הא דסיים בה אי אמרת בשלמא ר"א היינו דגזר יד אטו כלי וכו' צריכנא למימר כדקא פריש השר מקוצי וכבר הא פרישן להא דכינור דלאו משום דס"ל כר"א בחדא דלית לן אלא ר"א דאמר דוחין ורבנן דפליגי עלי' ואמרי במכשירין אפי' היכא דא"א לעשותן מע"ש לא דחו ומ"ד קושרה קשר שאינו של קיימא קאמר ומשום דאין שבות במקדש. והכא נמי חזינן דאפי' עלתה לו יבלת מע"ש עסקינן ואי רבנן היא לאו טעמא משום דחי' הואיל וזמנו קבוע דהא פליגי עלי' דר"א וסבר לא דחו אלא משום דאין שבות במקדש דדמי להנך שבותין דלא גזור בהו במקדש ובהא לא שאני לן בין אפשר מבע"י ובין אי אפשר והנך שבותין דפליגי בהו עלי' דר"א חמירי להו וגזיר בהו והיינו דסיים אי אמרת בשלמא ר"א ויבלת משבותין דאיתנהו במקדש אלא משום דחי' הוא דשרי היכא דאיפשר לשנויי משבות חמיר לשבות קל נמי משנינן דלא למידחי שבתא אלא לרבנן דאמרי מכשירין אין דוחין והכא משום דהוה מהנך שבותין דליתנהו במקדש מה לי הך שבות מהך שבות אידי ואידי לא גזור בהו במקדש כלל:
נשיכה בגבו הא דאמרו רבנן דתוס' ס"ד דלא שרינן כו' כדי שיעבוד חברו קשיא מדשרינן לר"א אפי' מלאכה אלא משום דאפשר לשנויי הוא דאסיר מכלל דאי לא חתיך תידחי עבודה ומאי כדי שיעבוד חברו הא עבודה דידי' ודכ"ע היא והאי כהנא שלוחי' דכולהי הוא. ודחיקא לאוקמה בפסח והאי כבר עביד פסחי' והאי כהנא דסליקא בי' יבלת אי שלוחא דאחרינא הוא אי לנפשי' קעביד.
לרבא מתניתין ר"א היא אבל לרבנן אפי' ביד ולחה אסור כדתנן בפסחים דבהאי שבות גזור אף במקדש. אבל יבשה אפי' בכלי מודי דשרי דאיפרכא והיינו דאמר דאי רבנן מאי אריא שיני' אפי' ביד נמי שרי אלא לאו ר"א ולרבנן יבלת מ"מ אסור דמשבותין דלא שרו במקדש היא. ומשלשלין את הפסח משבותין דשרי במקדש הוא ואפי' דמקדש במדינה נמי שרי והשתא אנן דקי"ל כרבנן דר"א לית הלכתא כהאי סתמא אלא יבלת לחה בין במקדש בין במדינה אפי' ביד אסור. יבשה במקדש אפי' בכלי שרי במדינה לא ידענא וביד ויבשה מסתברא דאף במדינה שרי והרמב"ם אמר ומותר לחתוך יבלת במקדש ביד אבל לא בכלי ואם היתה יבשה חותכה אף בכלי ועובד עבודה ואמר עלה ה"ה דאמר כמ"ד הא והא בלתה הא ביד הא בכלי ויבשה אפי' בכלי שרי ושפיר קאמר ה"ה דליכא למימר הרמב"ם דאמר כרב יוסף דהא גבי פסח נמי אמר (בהלכות ק"פ) בלחה וכלי אסור וביד ולחה או בכלי ויבשה מותר וקשיא לן וכי אמרינן הלכתא כמאן דאתותב ותו הא אוקימנא אליבי' הבאתו מחוץ לתחום כר"ע דאמר תחומין דאורייתא ואנן דקיימא לן תחומין דרבנן מנ"ל דהבאתו מחוץ לתחום לא דחי שבת אימא כסבות דיבלת הוא ודחי ואע"ג דאיכא לפרוקי אליבי' כדפרקינן מ"מ הא את תב ורב יוסף ואביי ורבא חשו להאי תיובתא ומוקמי למתני' בגוונא אחרינא:
וניחא לן הרמב"ם לטעמי' דאמר בכלי ולמה פטור כדבעינא למימר והדרינן בן ממאי דאמרינן בכלי ולחה דאורייתא והשתא מתני' דפסחים לא קשיא עלי' דקתני משום שבות דגלי ולחה נמי שבות הוא ובשבות כי האי גזור רבנן אף במקדש ואע"ג דלר"א כלי ולחה דאורייתא וכדבעינא למימר לדבריהם דרבנן קאמר דלדידהו שבות הוא. ותחומין נמי כמ"ד דרבנן מיהא קשיא מתניתא דכהן דקתני חברו חותכה בשיניו בשיניו אין בכלי לא ואוקימנא לה כר"א ולמ"ד הא ביד הא בכלי ר"א אפי' בכלי שרי ותו הא יחידאה הוא דג"ד הא בלחה הא ביבשה אסר בכולהי לבר מביד ויבשה ולרבא לרבנן אסור ביד ולחה ולרב יוסף בפסח מיהא אסור ול"ל קסבר הרמב"ם בשל סופרים הלך אחר המיקל ולא מיבע"א הכא דבמקום כרת ופסח ועשה דעבודה קאי ואמרינן הלכתא אפי' כיחידאה והאי מתניתא דכהן אוקים לה כרבנן ונקט שיניו ה"ה ידו. דשיניו וידו כי הדדי נינהו כיון דלאו בכלי וכדאמרו בציפרניו דאידי ואידי פטור וכן לר"א בחברו אידי ואידי פטור ותנא חד מיני' נקט אבל לר"א אפי' בכלי ולחה שרי אי משום דס"ל דוחין אפי' אפשר לשנויי אי משום דס"ל כלי ולחה ביבלת נמי שבות הוא ובשבות לא אמרינן אפשר לשנויי והיינו דאמר ר"א אלו שמשום שבת. ולית לי' דרבא דאמר שיניו דוקא ואוקמה כר"א ואנן חזינן למימר הלכתא כרב יוסף ואע"ג דרבא פליג עלי' רב יוסף יבי' דרבא הוא ואביי קאי כוותי' ואע"ג דאשתיק מדרב ספרא כי הדר לגבי דרב יוסף שיילי' ופריק לי' קבלה מיני' ותו סתמא דשלהי פ"ק דשבת קאמרה משנשלין את הפסח לתנור טעמא דבני חבורה זריזין הן כרב יוסף ולרב יוסף מתניתא דכהן שעלתה בו יבלת אתיא שפיר כר"א כדאמר רבא דמתני' דפסחים ביד ולחה ובהא קאמר ר"א דוחין הא בכלי מודי דלא משום דאפשר לשנויי ומתניתין ד"ה בין לר"א בין לרבנן חותכין יבלת אפי' לחה ביד דאין שבות במקדש ואם בכלי אסור אפי' לר"א משום דאפשר לשנויי והא דפסחים אסרי רבנן משום דשבות דמקדש במדינה הוא ור"א שרי משום דס"ל מכשירין דוחין בכל מצוה שזמנו קבוע אפי' דלאו דמקדש וכל הני שבותין דאמרי בפסח אין דוחין השבת וכן יבלת לא צריכנא לדחוקי דאע"ג דאין שבות במקדש הנך כולהי שבותין דחמירי נינהו דגזור בהו אף במקדש ואע"ג דצורך גדול דמקדש נינהו דהא אידחיא פסח דזמנו קבוע גריע משאר שבותין דלית בהי צורך כוותי' כציר ונגר וכריכה דגמי דקצת צורך נינהו אלא משום דשבות דמקדש במדינה לא התירו אע"ג דצריכו טובא דתרתי בעינן צורך המקדש ובמקדש דכהנים במקדש זריזין הן ובני חבורה נמי זריזין הן הלכך התירו להן לשלשל את הפסח לתנור עם חשיכה ואתיין שפיר כולהי מתניתא אליבי' אלא שבותין מועטין הן דגזור בהו אף במקדש אי משום דלא צריכי כולי האי אי משום דאתי לידי חיוב חטאת כדאמר הריטב"א בנגר המונח ובציר העליון ותו דביבלת הלחה ביד ובמקדש רב יוסף ואביי ומ"ד כאן ביד כאן בכלי כ להי ס"ל דשרי וכותייהו קי"ל דרבים נינהו וגבי פסח האי יחידאה הוא לגבי כולהי אמוראי ואיכא למימר דרבא נמי לא פליג אדרב יוסף אלא דאמר דאיכא לאוקמה למתני' אפי' לר' אליעזר ומודי ר"א דכמה דאפשר לשנויי משנינן ולא קשיין מתנייתא להדדי וה"ה דאיכא לאוקמה נמי כרבנן ומתניתין דפסחים התם משום דבמדינה הוא וכהן שעלתה בו יבלת לרבנן אפי' ביד שרי והשתא במקדש הכל מותר חוץ מבכלי ולחה כהרמב"ם ופסח אפי' יד ולחה אסור וכלי ביבשה איבעיא לן כדאמרן ויד ויבשה מסתברא דבכל אדם ובהמה מותר כדאמרן וכלי ויבשה מסתברא דאסור:
ואמר הרמב"ם החותך יבלת מגופו בין ביד בין בכלי פטור בין לו בין לאפר תהי בה ה"ה הא אמרינן הכא חותך יבלת לחה בכלי ה"ה כסותך צפרניו בכלי שהוא חייב וכן אמר הרב בעל מ"א החותך יבלת לחה בכלי חייב ודלא כהרמב"ם וכן אכרע רבן אלי' ואנו רואין את דברי הרמב"ם דהאי ותפשוט דר"א וכן האי אי אמרת בשלמא ר' אליעזר לרש"י בפירוקא רחיקא איפרקא ולהרמב"ם רווחא ואתיא ואנן מהא דתניא בשיניו אין בכלי לא לא שמעינן מינה דבכלי חייב חטאת דא"נ לא מחייב בכלי שבות חמיר ודאי הויא דסתם גזיזה דאב מלאכה בכלי היא ואימא שבות כי הא לא התירו במקדש והכי קא קשיא לי' אי רבנן נשקלי' נהלי' ביד ומדקתני בשיניו אין ביד לא תיפשוט דר"א יד טעמא מאי אסרו רבנן לאו משום דגזור יד אטו כלי מכלל דבכלי אפי' לרבנן חייב חטאת השתא יבלת דכבשרו הוא ולא דמי לגוזז צמר אלא כח תך בשר מבשרו הוא אמרת בכלי חייב חטאת משום גוזז את הצמר צפרניו ושערו דלאו בשרו נינהו מיבעיא וכדשמעינן להרמב"ם דיבלת קיל משערו וצפרניו ור' אלעזר דאמר בצפרניו ושערו בכלי דברי הכל חייב מאי קמ"ל ואי ר"א מתניתא קמ"ל לאשמעינן יבלת ולא מיבעיא הא אלא לאו לרבנן יבלת בכלי נמי לא מחייב והא מני ר"א היא ולר"א יבלת כצפרניו ושערו דמי ואפי' איהו בידו חייב ולא מיבעיא בכלי אפי' חברי' ואע"ג דלא אשכחן דפליגי ר"א ורבנן ביבלת ואימא לר"א נמי ביבלת מ"מ פטור כרבנן וכי קאמר ר"א בציפרניו ושערו דבכלי חייב לכ"ע קאמר ידו ושיניו כבכלי דמיין אבל יבלת דליחייב מי אמר מ"מ כיון דשמעינן מדר' אליעזר דרבנן ביבלת בכלי נמי פטרי ואלא הא דתניא בשיניו. אין בידו לא אמאן תרמיי' הלכך אמרינן הא דקתני חברו חברו דוקא קתני ואפי' עלתה בכריסו דהכי מסתבר טפי למימר מדנוקמה בגבו ומאן שמעת לי' דשאני בין חברו לאיהו ר"א היא וקסבר יבלת כצפרניו ושערו הוא ותו חזינן נמי לר"א דאחמיר בכל דדמי לגזיזה אמרינן ביבלת נמי אחמיר הואיל ודמי לגזיזה וקס"ד חדא ועוד אקשי לי' וקאמר וליטעמיך לר"א נמי חברי' נשקלי' נהלי' בידו דחברו לר"א נמי פטור בידו כבשיניו ואהדר לי' אנא הכי קאמינא אא"ב ר"א ולר"א יבלת בכלי חייב וה"ה איהו בידו:
קברי' נמי כי שרינן לי' משום דמשני לא שרינן לי' ביד אע"ג דידו ושיניו כי הדדי נינהו מ"מ ידו לאו שינוי מעליא הוא כשיניו דידו בכלי מחלף וגזר יד אטו כלי וכלי דאורייתא הוא והואיל ואפשר משני בשיניו דלא מחלפי בכלי אלא אי אמרת רבנן היא וכי היכי דלא תיפשיט דר"א שמע מינה דרבנן דביבלת אפי' בכלי נמי לא מחייבי חטאת וקמ"ל ר"א הא צפרניו ושערו בכלי חיובי מחייבי נשקלי' נהלי' ביד נהי דאחמרת עלי' בשבות דכלי תחמיר נמי בשבות דיד משום דמיחלף בכלי אלא לאו ר"א היא וקסבר ר"א יבלת נמי משום דדמי לגוזז צמר חייב איהו אפי' בידו ובכלי אפי' חברי' כצפרניו ושערו אבל לרבנן ביבלת מ"מ פטור וקסבר רבא אע"ג דרבנן מ"מ פטרו ביבלת לא התירו שבות דיבלת כלל במקדש ואפי' חברי' בשיניו אלא ביבשה ור"א הוא דשרי משום דמכשירין דוחין את השבת אפי' בדאורייתא והיכא דאפשר לשנויי משנינן ודחינן שבות והא דאמרן ואידך דומיא דהרכיבו כו' קתני דרבנן ואידך הרכיבו דלא כר' נתן כו' ורב יוסף אותיב מדתנן אלו שמשום שבות אלמא בכלי ולחה דאורייתא אבע"א שאני בהמה מאדם דסתם גזיזה בבהמה היא ובכלי ולחה בבהמה תולדה דגוזז צמר הוא וחייב דדמי בהא לגזיזה דאידי ואידי בבהמה ובאדם גוזז צפרניו ושערו תולדה דגוזז צמר דבהמה הוא דדמיין בהא לגזיזה דלאו בשרו נינהי אבל חותך יבלתו לא הוה תולדה דגזיזה דצמר דבהמה דלא דמי כלל לגזיזה פטור ואבע"א רב יוסף דאותיב הא דתנן חנו שמשום שבות לא ס"ל להא דרבא דכלי ולחה לרבנן פטור אלא דאורייתא הוא ודר"א לא דייק א"נ אותיב משום דלר"א דאורייתא הוא ולדבריהם דרבנן לא ניחא לי' לשנויי ותלמודא מעיקרא סברא דבכלי ולחה דאורייתא והשתא דאמר רבא ומודי ר"א ושמעיא לי' מהא הדרינן מהא דס"ד מעיקרא ואפי' כלי ולחה לרבנן שבות ואנן קי"ל בהא כרבא דר"א דאיצטריכא לי' לאשמעינן צפרניו מסייע לי' והיינו דמ"ד הא ביד הא בכלי דבכלי נמי שבות הוא והוי דומיא דהרכיבו והבאתיו מחוץ לתחום והיינו דהרמב"ם דאמר הלכתא כוותי' ורבא לא אוקים כוותי' כיון דאוקמה להאי מתניתא כר"א ואי התם בכלי קשיא דר"א אדר"א דהכא אמר בשיניו אין בכלי לא והתם קאמר אף בכלי ואנן דאמרינן הלכתא כרב יוסף בלכתחלה והא דפסחים ביד ועלה הוא דפליג ר"א לא קשיא ולא מידי והשתא אנן דקי"ל כרבנן דר"א בצפרניו ושערו הוא דחייב בכלי הא ביבלת אפי' בכלי פטור כהרמב"ם ואי קשיא לך אכתי מנ"ל להרמב"ם הא אימא יבלת נמי כשערו וצפרניו ובכלי ד"ה חייב וה"ק ואי רבנן נשקלי' נהלי' ביד לאו משום דגזור יד אטו כלי תפשוט דר"א וכדאמרן אלא לאו הא מני ר"א היא ואי לאו דקאמר ר"א בכלי ד"ה חייב ה"א לרבנן בכ"מ פטור בין בשערו וצפרניו בין ביבלת ומהכא לא תפשוט דר"א היא ומודי ר"א דכל כמה דאפשר לשנויי משנינן וקאמר וליטעמיך כו' האי מאי כו' אלא אי אמרת רבנן היא וכו' וכדאמרן אלא לאו ר"א היא ויבלת כשערו וציפרניו דמי אבל לרבנן אימא ל"ש יבלת ל"ש ציפרניו ואפי' בכלי נמי פטור וקמ"ל ר' אלעזר אבל בכלי ד"ה חייב בין בשערו וציפרניו בין ביבלת וכ"ת א"ה רבא מנ"ל דמידי ר"א דכל כמה דאפשר לשנויי משנינן אימא ר' אליעזר איצטריכא לי' לאשמעינן דלא תימא האי ר"א היא ומודי ר"א בדאפשר לשנויי ולרבנן מ"מ פטור והשתא דאמר ר' אלעזר בכלי ד"ה חייב אימא רבנן היא אבל לר"א אע"ג דאיכא לשנויי לא משנינן תריץ רבא למידק קאתי דאיכא למימר האי סברא לר"א וכיון דאיכא למימרה קסבר רבא דאמרינן לה הא לא קשיא מדקאמר מני אילימא רבנן כו' אלא לאו ר"א היא וקאמר ואי רבנן משמע דמתניתא לא מיתוקמא אלא לר"א. ואי איתמר השתא דא"ר אלעזר בכלי ד"ה חייב כרבנן נמי מיתוקמא ולנוסחא דהרב בעל המאור נמי קשיא הא השתא דא"ר אלעזר כרבנן נמי מיתוקמא אלא להאי נוסחא נמי אמרינן דביבלת לא אמר ר' אלעזר חייב לרבנן וכדאמרן וכהרמב"ם:
ומדאמרינן בהאורג מקלקל בחבורה חייב מדאצטריך קרא למישרי מילה נמי מסייע להרמב"ם דאי אמרת בכלי ולחה חייב הא מילה בכלי ולחה היא וכ"ת התם לר"ש דאמר מלאכה שאין צריכא לגופה פטור והאי הא לא צריך לערלה וכי קאמרינן אנן לר' יודא אלא הא דאמרינן בהאורג ורב יודא אמר רב אסי מה לי יתקן גברא מ"ל כ' ותיפוק לי' לר' יודא הא ממילה ליכא למשמע מינה וירושלמי דהכא נמי מסייעא להרמב"ם כדפרישן התם:
הא דפריך נשקלי' נהלי' ביד לרבנן בבין אצילי ידיו איהו נמי מצי שקיל לה ואשיניו הוא דמשני בבין אצילי ידיו דלא מצי שקיל לה אלא דבגבו בידיו נמי לא מצי שקיל לה והיינו דאצרכי' לרש"י לפרושי לרבנן נמי חברי' לשקלי' ביד:
אלא אי אמרת רבנן נשקלי' כו' הא דאקשי השר מקוצי לאו קושיא היא דה"ק אא"א רבנן ומשום דשבות היא דמלאכה לא דחי נשקלי' ביד דביד נמי שבות וכ"ת רבנן וכמה דאפשר לשנויי לשבות הקל משנינן סוף סוף מדרבנן נשמע לר"א כי היכי דלרבנן שבות דיד שרי ומשנינן לשבות הקל ה"נ לר"א משנינן ממלאכה לשבות ולאו ק"ו הא השתא בשבות משנינן מלאכה מיבעיא דבהא דמשנינן לא פליג ר"א אדרבנן וכי דחינן אימא רבנן משום דשבות היא דמלאכה לא דחי אבל אפשר לשנויי היכא דשרי לא אמרינן:
מתני': כורך עליו גמי במקדש דאין שבות במקדש ועוד דאפילו שבות נמי ליכא דלא מוכחא מילתא דלרפואה עביד מימר אמרו בשביל עבודה הוא מכסה וכל דלא מוכחא רפואה שרי כדאמרינן בשמנה שרצים
ולא ידענא היכא דאפשר בצילצול לר' יוחנן או במטלית שאין בו שלש על שלש לכ"ע אי שרו לי' רבנן בגמי או לא:
אם להוציא דם כו' פירש רש"י משום חובל ואפי' למ"ד מקלקל בחבורה פטור הכא מתקן חבורה הוא כדאמרינן במוצצין דמילה משום דדם חבירי מיחבר:
גמרא: כשתימצי לומר לדברי רש"י כ"מ שפוסל בו חציצה כגון במקום עבודה או בין בשרו לבגדים דכ"ע אפי' נימא אחת חוצצת ורבא דאמר במקום בגדים בין בשרו לבגדים קאמר וה"ה במקום עבודה בין בשרו לבגדים טעמא מאי משום דחיין במקום עבודה נמי משום דחייץ ושלא במקום בגדים שלא במקום בגדים ושלא במקום עבודה קאמר ורבא במקום שפוסל בו חציצה ושאין פוסל בו חציצה קאמר והכי קאמר מקום שפוסל בו חציצה אפי' נימא אחד חוצצת ושאין פוסל בו חציצה שלש על שלש פוסל משום רבוי בגדים פחות מיכן אין בו משום רבוי בגדים דלאו בגד הוא ואיידי דנקט רישא חוצצת נקט נמי סיפא חוצצת ובמקום בגדים דר' יוחנן לא דעי לבמקום בגדים דרבא דר' יוחנן לאו דוקא בין בשרו לבגדים אלא אפילו ע"ג הבגדים דר' יוחנן משים ריבוי בגדים קאמר ובשלש על שלש ולא משום חציצה ותו יתיר בגדים דפוסלת לר' יוחנן היכי דמי אי בין בשרו לבגדים תיפוק לי' משום חציצה ואי שלא במקום בגדים הא לא הוי יתור בגדים אלא לאו ע"ג הבגדים א"נ במקום ציץ במקום שאין חציצה פוסלת בו. והיינו דרבא פליגא אדר' יוחנן דרבא אמר שלא במקום בגדים ג' על ג' פוסל בו משום ריבוי בגדים ור' יוחנן אמר לא אמרו יתור בגדים משמע סלא במקום בגדים ולא אמרו בו יתור בגדים ואפי' בגד גדול נמי לא ותו דר' יוחנן בשלש על שלש אמר דאי בפחות מג' על ג' ואצילצול דר' יודא קאי אבל בג' על נ' מודי פחות מג' על ג' במקום בגדים נמי לא אמרו בו יתור בגדים דהא לאו בבגד הוא וכי אמרו בו חציצה אמרו בו כדאמר רבא אפי' נימא א' חולצת וכ"ת צלצול דחשיבא במקום בגדים בגד הוא מה נפשך אי צלצול לר' יוחנן בגד הוא אפי' שלא במקום בגדים נמי בשלש על שלש דמודי בי' ואי לאו בגד הוא במקום בגדים נמי לאו בגד הוא כפחות מג' על ג' דמקום בגדים לא משוי לי' בגד ורבא נמי לא אמר במקום בגדים אלא משום חציצה דאפי' נימא א' דלאו בגד חוצצת וכ"ת מאי יתור בגדים נמי דקאמר ר"י חציצה קאמר ואפחות מג' על ג' ואיידי דאמר רב יודא יתור בגדים קאמר נמי איהו יתור בגדים כדאמר רבא חוצצת איידי דרישא הא ליתא דיתור בגדים קרינן חציצה דבגד דיתור חייץ בין כהן לעבודה אבל דלאו בגד למיקריי' יתור בגדים משום דחייץ לא קרינן אלא לאו ר' יוחנן בשלש על ג' קאמר לא אמרו יתור בגדים אפי' בבגד גדול או בג' על ג' אלא במקום בגדים אבל שלא במקום בגדים לא פסל בי' יתור בגדים ופליגא דרבא וקאמר אדרב יודא מי נימא פליגא לא תימא דס"ד דרב יודא אפילו בשאר בגד דלית בי' ג' על ג' נמי קאמר חדא דהא רב יודא צלצול קאמר ועוד שאני צלצול דלגבי טומאה נמי בגד הוא כדאמרינן בעלמא אריג כל שהו טמא והיינו צלצול אבל בא מבגד גדול ג' על ג' בעינן וכדאמרו רבנן דתוס' בשמעתא דבירית וכבלים דבמה אשה ואמרינן נמי גבי אורג בשבת למה הדבר דומה לאורג צלצול קטן אבל פחות מג' על ג' דאתי מבגד גדול היכא אשכחן כה"ג דהוי בגד אלא קס"ד דרבא דקאמר פחות מג' על ג' לא הוי יתור בגדים אפי' בצלצול קאמר דאי בבא מבגד גדול פשיטא אלא אף בצלצול קאמר וקמ"ל אע"ג דלגבי טומאה בגד הוא התם היא הוא דרבי רחמנא או בגד אבל הכא לא ומשני שאני צלצול דחשיב ומודי בי' רבא:
ורבא ג' על ג' קמ"ל ולאפוקי מדר' יוחנן א"נ קמ"ל אע"ג דלגבי מדרס ג' על ג' לעשירים לאו בגד הוא ובגדי כהונה מקום עשירות הוא כדאמרינן בעלמא הכא הואיל ולגבי טמא מת הוי בגד כדאמרו רבנן דתוס' בשלהי כירה בשמעתא דכנונא אגב קיטמא לגבי בגדי כהונה נמי בגד הוא והלכתא כרבא דבתראה הוא ורב יודא קאי כוותי' ואפי' שלא במקום בגדים ג' על ג' פוסל בו משום יתור בגדים וצלצול אע"ג דלית בי' ג' פוסל כרב יודא דר' יוחנן נמי לא פליג עלי' בהא דצלצול בגד הוי ואי הוי על הבגדים פסל משום יתור בגדים אלא דקסבר שלא במקום בגדים אפילו בגד גדול לא פסיל ואנן דס"ל כרבא דבגד פוסל אפי' שלא במקום בגדים צלצול נמי פוסל וללישנא בתרא הלכתא צלצול לא פסיל כר' יוחנן ולישנא דרבא דכלישנא דר' יוחנן משמע בשיטתי' קאי והשתא הלכתא כ"מ שפוסל בו חציצה אפי' נימא אמת חוצצת וכ"מ שאין פוסל בו חציצה שלש על שלש פוסל בו משום יתור בגדים פחות מיכן אין פוסל בו וצלצול לכתחילה לא יכרוך כלישנא קמא ואם כרך עבודתו כשירה אימא כלישנא בתרא וקמייתי חולין לעזרה וכדאמר הרמב"ם בכל הני בעיי דשחיטת קדשים בחציצה והרמב"ם אמר כרך על בשרו בגד שלא במקום בגדים כגון שכרכו על אצבעו או על עקבו אם הי' בוג' אצבעות על ג' אצבעות ה"ז חוצץ ופוסל פחות מכאן אינו חוצץ ואם הי' צלצול קטן הואיל והוא חשוב בגד בפני עצמו ה"ז פוסל ואע"פ שאין בו ג' על ג' כהן שלקה באצבעו מותר לכרוך עלי' גמי בשבת או בגד שאין בו ג' כו' והוא שלא יחוץ הגמי או הבגד בין בשרו לכלי בשעת עבודה ואמר עלה הרב בעל כסף משנה דהרמב"ם כרש"י דחוצצת ואין חוצצת לאו לענין חציצה אתמר אלא לענין יתור בגדים ע"כ והרמב"ם נמי דאמר ה"ז חוצץ ופוסל משום יתור בגדים קאמר ולישנא דרבא קנקיט ואזיל והא דאמר הרמב"ם בצלצול פוסל לא ידענא ממאי פסיקא לי' הלכתא כלישנא קמא אימא כלישנא בתרא והלכתא כר' יוחנן דהלכתא כוותי' בכל מקום וכדאמרן וכולה שיטתי' דרש"י והרמב"ם אנן קשיא לן חדא האי חוצצת ואין חוצצת דקאמר רבא פוסל משום יתור בגדים ופינו פוסל הול"ל ואיידי דרישא כיון דתרתי פסולי נינהו דלא שייכי אהדדי האי משום חציצה והאי משום יתור בגדים לא הו"ל למיתני' בחדא לישנא ותו במקום בגדים דר' יוחנן לא דמי לבמקום בגדים דרבא דרבא בין בשרו לבגדים קאמר משום חציצה ור' יוחנן אפי' על גבי הבגדים קאמר משום יתור בגדים ותו האי במקום בגדים ושלא במקום בגדים דאמר רבא מי לא משכחת לה שלא במקום בגדים וחציצה פסלה בי' כגון דהויא במקום עבודה ואפי' נימא א' חוצצת א"נ במקום בגדים וליכא חציצה כגון על גבי הבגדים והול"ל מקום שפוסל בו חציצה ושאין פוסלת והראב"ד אמר עלי' דהרמב"ם דאמר והוא שלא יפוץ הגמי דבריו סותרים זא"ז הלא אמר שלא במקום בגדים פחות משלש אינו חוצץ בין היד לכלי וכן הוא בעירובין ובזבחים ואמר עלה הרב בעל כ"מ נראה שהראב"ד מפרש הא דרבא דחוצצת ואין חוצצת לענין חציצה בין יד לכלי אתמר ואמר והריטב"א הכריע כפירש"י דאי חציצה כפשטא למה חלקו בין במקום בגדים לשלא במקום בגדים והא כולה עבודה בגופו של כהן בעינן וראוי שיחוץ אפי' נימא אחת בכ"מ ועוד דאי איתא דלהדיא א"ר חסדא פחות מג' אין חוצצת היכי אקשי לעיל להדיא ותי"ל משום חציצה דמשמע דמלתא דפשיטא היא דאפי' גמי וצלצול קטן חוצצין והא רבא ורב חסדא פליגי לפי שיטה זו ותו כשתירץ בשמאל א"נ בימין ושלא במקום עבודה אמאי לא אמר דכרבא א"ר חסדא ס"ל ע"כ ולדעתין הא לא קשיא דרבא ה"ק במקום בגדים חציצה שאמרה תורה שחוצצת בין בשרו לבגדים אפילו נימא א' חוצצת דא"ק על בשרו ולבשם ומכנסי בד ילבש על בשרו שלא יהא חוצץ בין בשרו לבגדים ואפי' נימא שעל בשרו חוצץ וכדאמרינן גבי מקוה בשרו במים שלא יהא חוצץ בין בשרו למים ואפי' נימא אחת חוצצת בה אלא דהתם איתא הלכתא דרובו ומקפיד בעינן אבל הכא דליתא הלכתא חוצץ שלא במקום בגדים חציצה שאמרה תורה שלא במקום בגדים כגון בין יד לכלי ג' על ג' חוצץ פחות מיכן אינו חוצץ דא"ק ולקח הכהן לקיחה בעצמו של כהן שלא ע"י דבר אחר כי אית בי' ג' על ג' דחשיב בגד לא בטיל והו"ל לקיחה על ידי הבגד ופחות מיכן לא חשיבא ובטלא אגב כהן ולקיחה בעצמו קרינן בי' וכי פריך ותי"ל משום חציצה לאו אגמי וצלצול קא פריך אלא אדר' יוחנן מדקאמר ר' יוחנן לא אמרו יתור בגדים אלמא אפילו בבגד גדול קאמר ותו מדאמר יתור בגדים מכלל דבבגד גדול או בג' על ג' קאמר דפחות מג' לאו בגד הוא וכדאמרן לרש"י וקאמר אבל שלא במקום בגדים לא הוי יתור בגדים והא הכא דבאצבעו הוא תי"ל דחציצה פוסלת בו דג' על ג' דלא חייץ בין יד לכלי מי איכא למ"ד ומשני הכא בשמאל א"נ בימין ושלא במקום עבודה דליכא חציצה אלא יתור בגדים וקא"ר יוחנן דשלא במקום בגדים אפי' בגד גדול לא הוי יתור בגדים אלא הא קשיא האי ופליגא דרבא והאי אדר' יוחנן ודאי פליגא הא דר' יוחנן שלא במקום עבודה ודרבא במקום עבודה אדרבה דרבא היינו דר' יוחנן מדקאמר במקום עבודה ג' על ג' חוצץ ותי"ל משום יתור בגדים ואפי' שלא במקום עבודה דליכא משום חציצה פוסלת אלא לאו יתור בגדים ליתא אלא במקום בגדים אבל שלא במקום בגדים לא ואי שלא במקום עבודה לא פליגא כדר' יוחנן הלכך אתחזיא לן דהראב"ד לא מתני ופליגא דרבא אלא הכי מתני רבא א"ר חסדא ובתר הכי מתני אדר' יוחנן ודאי לא פליגא אדרב יודא מי נימא פליגא וה"ק אדר' יוחנן ודאי לא פליגא אע"ג דר' יוחנן אמר אפי' בג' על ג' לא הוי יתור בגדים ואמתני' קאי אאצבע וסד"א דחציצי נמי לא חייץ קמ"ל לא פליגא דהא ליכא למ"ד וכי קא"ר יוחנן בשמאל אי שלא במקום עבודה כדאוקמינן אדרב יודא מי נימא פליגא ובתרתי פליגא דרב יודא אפילו בצלצול דלית בי' ג' פסול משום יתור בגדים ואפי' שלא במקום עבודה ורבא אפי' בדאית בי' ג' לא פסיל אלא במקום עבודה משום חציצה אבל משום יתור בגדים שלא במקום בגדים היכא דליכא חציצה כגון שלא במקום עבודה לא והיכא דלית בי' ג' אפי' במקום עבודה נמי לא ואפי' צלצול ומשני שאני צלצול דחשיבא וכי קאמר שלא במקום בגדים ליכא משום יתור בגדים בשלש על שלש אבל בבגד שלם מודי דאפי' שלא במקום בגדים נמי וצלצול בגד שלם הוא ואע"ג דלית בי' ג' חשיבא טפי מג' דאתי מבגד גדול ור' יוחנן מדקאמר לא אמרו יתור בגדים משמע דאפי' בגד גדול ושלם נמי לא הוי יתור בגדים ודרבא לא מכרעא אי כר' יוחנן ס"ל אי כרב יודא וללישנא בתרא רב יודא ור' יוחנן במקום עבודה פליגי רב יודא סבר צלצול חייץ ור' יוחנן סבר לא אמרו חציצה בפחות מג' אלא בחציצה דבמקום בגדים כגון בין בשרו לבגדים דאפילו נימא א' חייץ אבל חציצה דבין יד לכלי שלא במקום בגדים ג' על ג' חוצץ כו' והיינו דרבא וקסבר פחות מג' אפי' צלצול לא חייץ דבהא פליג אדרב יודא ואע"ג דלגבי טומאה בגד הוא התם רחמנא רביי' הכא כיון דלית בי' ג' בטולי בטלא אגבי' דכהן וקרינן בי' ולקח הכהן וקאמר אדרב יודא מי נימא פליגי ומשני שאני צלצול דחשיבא ואימא רבא מודי בי' והשתא בין בשרו לבגדים ד"ה אפי' נימא א' חוצצת בין יד לכלי ג' על ג' חוצצת פחות מג' אינה חוצצת לד"ה צלצול קטן ללישנא בתרא אינו חוצץ כר' יוחנן ודרבא לא מכרעא ולישנא דרבא כלישנא דר' יוחנן ומשמע דקם בשיטתי' ללישנא קמא חוצץ מדלרב יודא עדיף מג' על ג' דשלא במקום עבודה ושלא במקום בגדים אינו פוסל משום יתיר בגדים וצלצול פוסל ר' יוחנן נמי עד כאן לא פליג עלי' דרב יודא אלא שלא במקום עבודה דקסבר יתור בגדיש אינו אלא במקום בגדים אבל שלא במקום בגדים אפי' בגד גדול נמי לא אבל במקום עבודה דג' על ג' חייץ מודי ר' יוחנן דלא גרע צלצול מג' על ג'. וחייץ ולא איפסק הלכתא בהנך לישני ולכתחילה לא יכרוך ובדיעבד כשר כדאמרן שלא במקום בגדים ושלא במקום עבודה אינו פוסל כלישנא קמא וכר' יוחנן דאפי' בגד גדול נמי לא פסל ודרבא לא מכרעא וג' על ג' ודאי אפי' לרבא אינו פוסל ולישנא בתרא הא לא פליגא בשלא במקום עבודה ושיטתי' דהראב"ד לישנא דרבא ודלישנא בתרא כוותי' אזדא אלא דגריכנא לשבושי נוסחא כדאמרן ובירושלמי דעת שלישית ברבוי בגדים כדפרישן התם: