אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק עשירי – המוצא תפילין › דף קג.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק עשירי – המוצא תפילין · דף קג.

דף קב:

שמעתא דיבלת כולה אליבא דר"י דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עלי' אבל לר"ש דאמר פטור בכלי נמי פטור ולא דמי לגוזז את הצמר דצריך לצמר אבל הכא לא צריך ליבלת. מ"מ מתני' מצי אתיא אפי' לר"ש ושבות דיד התירו שבות דכלי לא התירו וכדאמר הרמב"ם ורבותינו בעלי התוס' בציר העליון דלא כל השבותין התירו במקדש. ומתניתין דהכא ודפסחים לא קשיין אהדדי דהא והא בלחה וכאן ביד כאן בכלי וכלי נמי שבות הוא דהוי והיינו דאמר ר' אליעזר אלו שמשום שבות. ואע"ג דר"א כר' יודא ס"ל מדמחייב חטאת בנוטל ציפרניו הכא לדבריהם דרבנן קאמר דלדידהו אי ס"ל כר"ש שבות הוא אלא דכולהי אמוראי דשמעתין אליבא דר' יודא קשקלי וטרי ומסייע לי' להרמב"ם דאמר הלכה כר' יודא במלאכה שאינה צריכה לגופה:

וכולה שמעתא מוכחא דלאו כל השבותין התירו במקדש כהרמב"ם ורבנן דתוס' דציר העליון וכדבעינא למימר ורש"י גופי' אמר הכי בהדיא גבי יבשה בכלי וה"ה ביד ולמה ובהרכיבו והבאתו מחוץ לתחום דשבות נינהי וגזור בהו רבנן למאן דלית לי' דרב יוסף דהתם משום דבמדינה הוא:

ר' אלעזר ור' יוסי בר חנינא כו' למ"ד הא והא בלחה שבות דיבלת לא גזור במקדש כלל ול"ש יד ולפה ל"ש כלי ויבשה שרי אלא כלי ולחה דמלאכה דאורייתא היא הוא דאסירא ואע"ג דשאר שבותין גזור לר"ע ור' ישוע דפסחים שבות דיבלת לא חמירא מהנך דאמרי אין שבות במקדש ור"א לטעמי' דאפי' במלאכה דאורייתא אמר מכשירין דחו ואפי' היכא דאפשר לשנויי אמר רחמנא דדחי ומתני' ב"ד ולחה ולא מיבעיא כלי ויבשה דאפרוכי איפרכא ובמדינה דתנן אבל לא במדינה ביד ולחה איכא למימר הא כלי ויבשה אפי' במדינה שרי דאפרוכי איפרכא. ואדרבה במדינה איכא למישרי טפי דבמקדש אע"ג דלא דמי לגוזז דאיפרכא מ"מ מתקן הוא לגבי קרבן וכיון דבמקדש שרי במדינה דלא צריך להאי תקון כלל מיבעיא או כלך לדרך זו הא דאמרת איפרוכי איפרכא לאו למיפקי' משבות קאמר אלא דלא הוי שבות חמיר למימר אע"ג דאין שבות במקדש האי שבות חמיר וגזור וכן אמרי רבנן דתוס' מיהא ביד ויבשה ודאי אפי' במדינה שרי ולא גזור משום כלי ולחה וכדאמרינן בריש מכילתין גבי מקוה דבר תורה רובו ומקפיד חוצץ וגזרו על רובו ואינו מקפיד ועל מיעוטו המקפיד דדמיין בחדא לדאורייתא אבל מיעוטו ואינו מקפיד דלא דמי בתרתי לא גזור ה"נ איד ולחה או כלי ויבשה דדמי לדאורייתא בחד גזור אבל יד ויבשה דלא דמי בתרתי לא גזור ולמ"ד הא והא ביד ה"ה דהומ"ל הא והא ביבשה וכאן ביד כאן בכלי וכדאמר אידך בלחה אלא ניחא לי' לאוקמה הא דפסחים ביד וקמ"ל מאי דלא תנא הכא דכלי הא תנא לי' הכא והיא היא. ולדידי' אע"ג דאין שבות במקדש שבות דיבלת גזור במקדש ול"ש יד ולפה ל"ש כלי ויבשה אסירי ולא שרו רבנן במקדש אלא יד ויבשה דאיכא תרתי למעליותא ובמדינה אפי' הא אסירא. ור"א פליג ביד ולחה ולא איתנייא אי בכלי ולחה נמי פליג או מודי משום דאפשר לשנויי ואמרינן מ"ד הא ביד הא בכלי לא אמר הא בלחה הא ביבשה קסבר נהי דיד ולחה איכא למימר שבות חמור הוא וגזור אף במקדש אלא כלי ויבשה דאיפרוכ' איפרכא מי אית לך למימר שבות חמיר הוא ואידך מתני' דפסחים קשיתי' ורב יוסף אותיב לע"ד הא והא בלחה ומ"ד הא והא בלחה אמר לך האי תנא קסבר הנך דאורייתא נינהי ור"א אהדר לי' אלו שמשום שבות קסבר הרכיבו והבאתו מחוץ לתחום דרבנן דס"ל כר' נתן וס"ל תחומין דרבנן ור' ישוע ור' עקיבא אהדרי לי' לר"א לדידך נמי דס"ל שבות נינהי שבות נמי לא דחי א"נ קסבר חתיכת יבלתו לא קתני דומיא דהנך וקתני תנא במכשירין ל"ש דאורייתא ול"ש דרבנן לא דחו ושבות דהרכיבו ודהבאה גזור אע"ג דשבות דיבלת לא גזור ור"א אהדר לי' לדידי אפי' יבלת דאורייתא דחי וכל דדמי לי' אלא לדידך אודי לי מיהת בהרכיבו והבאתו דמשום שבות נינהי דדחי. והא דאמרינן ואידך הרכיבו דלא כר' נתן שינוייא בעלמא הוא דמשני ולאו דוקא

אלא אמר רב יוסף הא והא ביד ובלחה. וקסבר שבות דיבלת התירו במקדש ובתמידין ומוספין מותר בכל חוץ מכלי ולחה דמלאכה דאורייתא היא וכמ"ד הא והא בלחה. אלא בפסחים יד ולמה נמי אסיר משום דשבות דמקדש במדינה לא התירו והיינו טעמא דהרכיבו והבאתו ושאר שבותין דאמרו בפסח לא דחי ור"א ביד ולחה פליג ובכלי ולחה לא איתנייא. וכלי ויבשה בפסח איבעיא לן אי אמרינן כיון דאיפרוכי איפרכא שרייא או דלמא מ"מ שבות היא:

מסתברא לר' יוסף דשאני לי' בין שבות דמקדש במקדש ובין שבות דמקדש במדינה כל במקדש אפי' הנך שבותין דאפשר לעשותן מע"ש ואפי' אי הוה צריך להאי מילתא למלאכה דאורייתא לא הוי דחי אפי' בדאי אפשר לעשותו מע"ש השתא דלא צריך אלא לשבות במקדש דחי אפי' בדאפשר לעשו תו מע"ש אבל שבות מקדש במדינה אם אפשר לעשותו מע"ש אפי' נדחית עבודה דבא"א מע"ש דוחה אפי' מלאכה דאורייתא השתא דאפשר מע"ש אפי' שבות לא דחי. ואיכא למימר טעמא דמקדש משום דכהנים זריזין הן וכדאמרינן בשלהי פ"ק דשבת אמאחיזין האור במדורת בית המוקד ולמאן דלא שאני לי' וקסבר כל דלא שרי במדינה לא שרי במקדש. הא דאמרינן אין שבות במקדש לא שנו אלא בדא"א לעשותו מע"ש כגון ציר שנשמט בשבת וכן נימא אי כרבנן דר"א בנפסקה בשבת וכל כה"ג אבל איפשר לעשותו מע"ש לא שרינן שבות במקדש ק"ו מיבלת וכל דכוותי' השתא אינהו דאי כה"ג אי אפשר מע"ש דפי אפי' מלאכה דאורייתא היכא דאפשר מע"ש אפי' שבות לא דחי ציר ודכוותי' דלא דחי למלאכה אפי' בדאי איפשר מיבעיא דבאפשר מע"ש אפי' שבות לא דחי:

איתיביה רב ספרא היה קורא בספר כו', לא ידענא וכי אישתמיטתי' סיפא דהאי מתני' דקא מיפלגי בי' ר"י ור"ש ואי רישא קמוקים לה כרב יודא דהתם וקשיא לי' מדר"ש אביי מאי קא אהדר לי' סוף סוף דר"ש קשיא דפליג אפי' ברה"י ואי באסקופה הנדרסת קמוקים לה כרבה מבזיון כתבי הקודש כי האי גוונא ודאי לא תיקשי:

איתיביה רב ספרא הי' קורא בספר. ואע"ג דהתם א"א לעשותו מע"ש ורב יוסף באפשר מע"ש הוא דאמר דבא"א כל מילי דפסחא דחי מ"מ גזרינן כל היכא דמלאכה לא דחי שבות נמי לא דחי במדינה כגון אפשר לעשותו מע"ש ה"נ אע"ג דא"א מע"ש אי נפיל כולי' דמלאכה היא לא דחי שבות נמי לא לידחי. ובלאו רב יוסף נמי תיקשי הא שבותין דפסח אמרינן בפסחים דלא דחו והאי שבית דספר הא דחי ואדרבה בלאו רב יוסף תיקשי טפי דאמרינן שבות דמקדש במקדש ובמדינה חדא והא תנן הכא כמה שבותין דליתנהו במקדש ואלו בפסח לא דחי וכ"ת שאני האי שבות מהאי שבות וכדאתמר בירושלמי לא כל שבותין התירו. לרב יוסף נמי נימא הכי ובעינן מימר רב ספרא כמ"ד הא והא בלחה וכיון דאשכחן יד ולחה דשרי שבות דמקדש במדינה ספר וכולהי דמתניתין לי' דמיין אלא לרב יוסף היכא אשכחן שבות דמקדש דשרי וצ"ת:

איתיביה משלשלין את הפסח כו' אלמא שבות דמקדש במדינה נמי התירו וכסבות דמקדש במקדש דמי. וכל הנך שבותין דאסרי בפסח לר' ישוע ור"ע אפי' אי הוו במקדש הוו אסרי דהנך שבותין חמירי להו. ולא אמרו בהו אין שבות במקדש וקשיא יבלת איבלת:

רבא אמר כו' דכמה דאפטר לשנויי משנינן לכאורה לרבא דמוקים למתני' כר"א הכא בדליכא בהמה אחריתי לאקרובה וכן כהן שעלתה לו יבלת בדליכא כהן אמר וכן נימא שנפסקה בכינור למאי דסליק אדעתין דר"א היא בדליכא אחר דאימור דאמר ר"א מכשירין דוחין שבת אפי' במלאכה דאורייתא היכא דאי אפשר לקיים שתיהן כגון פסח ומילה דאי לא קא מדחי לה לשבת עקר לי' למצוה דפסח ומילה דרמי' עלי' ובשבות נמי כי תלית לי' בדר"א משום דמכשירין דחו שבת אימת קא דחו היכא דאידחי' מצותי'. אבל היכא דאיכא בהמה אחריתי או כהן אחר ואיקיים מצותי' אפי' שבות לא דחינן מדר"א. ולהנך דאוקמי משום דאין שבות במקדש אפי' בדאיכא בהמה אחריתי לא גזור רבנן במקדש לאהדורי עלה. וכן כהן שמשמרתו לעבוד היום אינו חושש לשבות משום מצות עבודתו במקדש כנגר וציר התחתון דלא חשו לשבות כי מעיינת בה תיקשי א"ה מנא לי' לרבא דמודי ר"א בדאיפשר לשנויי דמשנינן אימא כהן שעלתה בו יבלת בדאיכא כהן אחר עסקינן ומשום דאין שבות במקדש שרו לי' רבנן ולרבנן ה"נ דאפי' איהו נמי דשבות היא והא מני ר"א הוא דאמר בעלמה חייב חטאת הלכך איהו דחייב חטאת לא שרו לי' דהא איפשר דאיקיים מצותי' בכהן אחר חברי' דמשום שבות הוא שרו לי' רבנן משום דאין שבות במקדש:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה