גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק עשירי – המוצא תפילין · דף ק.
הבאין מלמעלה מג' אבל להשתמש למטה מג' עד שלא בא לג' לרב ששת נמי שרי אמרו הלכתא כרבה דעבד רב יוסף עובדא כוותי' הלכך באין מלמעלה לתוך ג' ואניגרא וקרן זוית וכגון דקלא דאביי כולהי שריין לבר מצדו א' שוה לארץ:
כאן מבע"י כו' לכולהי לישנא מבע"י שרי משחשיכה במזיד אסור. ובנשחשיכה בשוגג ללישנא בתרא פליגי ואמרו הלכתא דשרי ולא אסר אלא משחשיכה במזיד ובמבע"י פליגי בה ה"ה ורבינו בעל הטורים היה אמר מבע"י עלה אפי' במזיד כדי לישב שם בשבת הואיל ולא עביד איסורא כלל לא קנסו לי' והרב בעל הטורים אמר עלה מבע"י כדי לירד ודברי רש"י מטין כוותי' דקאמ' וקדש עליו היום שלא במתכוון משמע ולדידי' לא שרינן אלא היכא דעלה בדאיכא שהות לירד מבע"י א"נ סבור דאיכא שהות ובתר דאסיק קידש עליו היום א"נ סבר אכתי איכא שהות ואשתהו וקדש עליו היום אבל היכא דפשע בעלייתו או בירידתו דהו"ל למיחת מבע"י ולא נחת קנסינן לי' ושמעתין לא מכרעא לא למר ולא למר וסברא מכרעת להרב בעל הטורים כיון דאמרי רבנן לא יעלה מבע"י לישב שם בשבת עבד איסורא דמשחשיכה נמי כל כמה דלא תליש לא עביד מידי אלא איסורא דרבנן עביד דגזור שמוש באילן וה"נ איסורא דרבנן עבד:
לר"א דאמ' התם קום עשה עדיף ה"נ ירד וקשיא לן א"ה האי מות' לירד חייב לירד מיבעי לי' וניחא רב הונא ברי' דר"י נמי סבר דלא אמר ר"א התם אלא דקעביד מצוה וקסבר לר"א דאמ' היכא דקעביד מצוה קום עשה עדיף הכא מאן דעביד הכי עבד אע"ג דקעבר ועבד מעשה כי היכי דלא למיעבר כולא יומא ומאן דעבד הכי ויתיב עבד אע"ג דעבר כולא יומא לא עבד מעשה. ולר' ישוע דאמר התם אפי' היכא דקעביד מצוה שב ואל תעשה עדיף ה"נ לא ירד:
דלמא לא היא כו'. אע"ג דאמ' דלמא הכי נקטינן והכא משום קנסא כדאסקינן לעיל:
דלמא לא היא. מדקאמ' דלמא מכלל דאיכא לאוקמא כר' הונא ברי' דר' ישוע והכא לאו משום קנסא אלא מדינא למר הכי הוה דינא ולמר הכי ולר"א אפי' במזיד משחשיכה ירד ולר"י אפי' מבע"י לא ירד ואנן דקיי"ל כר' ישוע אפי' מבע"י לא ירד מיהא כיון דלא דמי להתם לא גמרינן מהתם כלל ונקטינן כסתמא דתלמודא דאוקים לה משום קנסא ולא אסיר אלא עלה משחשיכה ובמזיד וכן אמרי כולהי רבוותאי: