גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק עשירי – המוצא תפילין · דף צט.
הא הוציא כו' בבמה אשה קא פריש ואזיל ואם יצאה חייבת או אם יצתה פטורה וכן באיש משום דהתם איכא פטורי ואיכא חיובי וקנחית לאשמעינן הי חיובי והי פטורי אבל הכא לא נחית להכי וקא מיפלגי הני תרי לישני מר סבר מדלא פריש לית לן למימ' גזירה דלא תנינן לה ומדאסר אלמא מדאורייתא אסיר דאי מדרבנן הו"ל לפרושי ומשני מי קתני חייב וליכא למשמע מינה:
(כאן חסר)
אנן דקי"ל כרבא דדרך עליו חייב ה"נ הוציא חוץ לד"א חייב הלכך הני נוסחי דהרמב"ם דכתבן פטו' קשיין כדאמר ה"ה:
דרך עלי' הרמב"ם כרש"י:
לא יעמוד ברה"י וישתין או ירוק ברה"ר הא דאמ' הרא"ש בבמה אשה הכא דכ"ע הרי הוא ככרמלית לא אמרן אלא למ"ד מלאכות שאינה צריכה לגופה חייב עלי' כר' יודא וברה"י וברה"ר חייב חטאת וכרמלית פטו' אבל אסו'. אבל למאן דס"ל הלכתא כר"ש דמלאכה שאינה צריכה פטו' עלי' הכא דברה"י ורה"ר פטו' אבל אסו' וכרמלית לרבא מות' וכדאמ' הריא"פ דהא דאמר רב יוסף השתין. ורק חייב לר' יודא אבל לר' שמעון כיון דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא פטו' אבל אסו' ושיכבא דדיוקרת דהמצניע דא"ל ר' יוחנן אחוה דמר ברי' דרבינא לר"נ בר יצחק כמאן כר"ש אימר דפטר ר"ש מחיוב חטאת איסורא מיהא איכא אלמא לר"ש נמי אפי' כרמלית אסו' אימא כאביי ס"ל ור"נ ב"ר יצחק אהדר לי' דאפי' ר' יודא שרי משום כבוד הבריות א"נ סבור הוה דשרי אפי' לרה"ר והיינו דאהדר לי' מי קאמינא לרה"ר לכרמלית קאמינא מכלל דאיהו סבר אפי' לרה"ר שרא והיינו דאמ' הרב בעל הטורים לא יעמוד ברה"י וישתין או ירוק ברה"ר ואלו בכרמלית לא קאמ' ואזדא לטעמי' דאמ' במכבה את הנר לצורך חולה שאין בו סכנה פטור אבל אסו' כר"ש ואף הרשב"א לא אמר אלא רה"ר ורה"י ולרמב"ג דאמ' הלכתא כר' יודא דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב כרמלית ודאי אסו' דמ"ש מכולהי הוצאות דאסירי בכרמלית:
אע"ג דלא תפיק בה כו' לא מתנינן בכלים ר' יודא מטהר דהוי דלא כמאי דס"ד ולא כמסקנא דר' יוחנן דלמאי דס"ד לא הפיך הוא דקשיא לי' ואי איתא הפיך נמי תיקשי אלא מתנינן ר' יודא אומ' אם הפיך בה טמא לא הפיך טהו' כדאיתא הכא ולמסקנא דר' יוחנן ר' יודא מטמא מכל מקום ובפירושי הר"ש והרמב"ם כתב ר' יודא מטהר ואמר הר"ש והכי מסקנא דעירובין וט"ס הוא והרא"ש נמי אמר התם ר' יודא לא חשיב רוק משקה וצ"ל דלא מתנו הכא אע"ג דלא הפיך וכדבעינא למימ' קמן ובפירושי הרמב"ם טעמא דר' יודא דמטהר משום דלא ניחא לי' דליגע ואי איתא מה ענין לשבת:
אע"ג דלא הפיך בה. קסבר מדלגבי הכשר לאו משקה הוא לגבי שבת אפי' מדרבנן שרי והיינו דלא אוקמוה למתני' מדרבנן:
להרמב"ם דאמר גבי טומאה היפך טמא לא היפך טהו'. גבי שבת נמי היפך אסו' ומדברי הר' יונתן נלמד דאפי' חטאת חייב דאמר הר' יונתן ואע"ג דאמרינן הוציא כלי בפיו כו' פטו' התם אין דרך הוצאה בכך אבל רוק דרך הוצאתו בפיו ומחייב חטאת כדאמרינן בעלמא אם היה שבת והוציאו בפיו חיב ולרבינו קשיא לן מאי דוחקי' דר' יוחנן לאחלופי שטתא לימא כיון דאפיק חייב בלא אפיק גזור בי' רבנן ומאי לא יהלך דקתני מדרבנן ואי מתני הכא כהרמב"ם שפיר דמי והרמב"ם לא אייתי לדר' יודא בהלכותי' אלמא קסבר אפי' אפיך בי' ואפי' מדרבנן שרי וכן אמר בפירושיו על המשנה דר' יודא בדאפיק קמיירי ולית הלכתא כוותי' ואפי' אפיק שרי וחזינן אנן דהרמב"ם לא מתני הכא אע"ג דלא היפך בה אלא מתני והתנן ר' יודא מטה' ר' יוסי אומ' היפך בה טמא כו' וקשיא לי' דר"י אדר' יודא וכדמתנינן התם בכלים והיינו לפי מאי דס"ד הכא וא"ר יוחנן מוחלפת השיטה ר' יוסי מטה' ר' יודא אומ' היפך בה טמא וכי תנן נמי מתניתין בדהפיך בה והיינו דהר"ש והרא"ש ודה"ר יונתן דכולהי מתנו הכא כדמתנו התם בכלים והתם כמקמי דאפיך ר' יוחנן למתני' וקסבר הרמב"ם דרבנן פליגי אדר' יודא וקסברי אע"ג דלגבי טומאה משקה הוא לגבי שבת לא חשיבא ואפי' לכתחלה שרי מדא"ר יודא לא הלך מכלל דלת"ק מהלך ואנן רמינן דר"י אדר"י דמטהר התם ולא מיבעיא הכא והלכתא כרבנן דשרו ופליגא דרבותי' בעלי התוס' דאמרי דתיקשי לי' דר"מ אדר"מ למאן דמתני' ר"מ מטמא ולהרמב"ם דר"מ אדר"מ לא קשיא דאפי' מאן דמטמא גבי שבה שרי והרב בעל הטורים אמר ורוקו שנתלש מפיו ומוכן לזורקו לא יהלך בו כו' ולא ידענא האי מוכן לזרקו אי היינו היפך בה ואי מדאורייתא אי מדרבנן קאמ' ובירושלמי רב אמר בפיחה ור' יוחנן אמר בפיחה ולית לה תרגימא הלכך מתנינן בהפיכא והיינו היפך בה וכהרמב"ם מיהא קשיא גבי טומאה דאמר הרמב"ם כר' יודא הא קי"ל ר' יודא ור' יוסי הלכה כר' יוסי אלא הדר בי' הרמב"ם מההיא דפריש למתני' ומעקרא סבר מדאתמר בירושלמי ר' יוחנן אמר בהפיכא אלמא ר' יוחנן דר' יודא בדר' יוסי קא מחליף וקסבר ר' יודא היפך בה טמא לא הפך בה טהור ולבסוף סבר דמתנינן בשמעתין ואע"ג דלא אפיק בה ור' יודא דאמ' מי שנתלש אע"ג דלא אפיק משמע ודירושלמי פליגא ולבבלי קסבר ר' יודא מ"מ אסו' ורבנן דפליגי עלי' מדלא קאמרי היפך בה אסו' אלמא קסברי מ"מ מות' אע"ג דאפיך בה והא דקאמ' אע"ג דלא אפיך בה א"נ ר' יודא מדאפיך בה קאמר נמי תיקשי הא ר' יודא מ"מ מטהר התם אלא לאלומי קושיא קאמ' דהכא אע"ג דלא אפיך קאסר והתם אע"ג דאפיך בה קא מטהר א"נ תלמודא קמסדר הכא לאקשויי נמי מדלא אפיק בה כי היכי דלא תימא כו' קא משני ר' יוחנן מוחלפת השיטה דר' יודא ודר' יוסי קאמ' דאכתי לא אפיך בה תיקשי והכי סוגייא לתלמודא לסדר קושיא לפום פירוקא יחד מיני' כל היכא דאיכא פירוקא קאמ' לימא וטובא איכא הכי ור' יוחנן מחליף דר' יודא בדר' מאי' ר' מאי' מטה' ור' יודא מטמא ור' יוסי כדקאי כאי והיינו דאמ' הרמב"ם גבי טומאה כר' יוסי והלכתא כוותי' לגבי ר"מ ור' יודא והכא קאמ' כרבנן דפליגי אפי' בדאפיך בה ואע"ג דאיכא למימר דהכא ר"מ היא דמטהר התם מ"מ והכא נמי שרי מ"מ קסבר הרמב"ם כיון דאיכא לאוקמא אפי' לר' יוסי טפי עדיף דהלכתא כר' יוסי והלכתא כת"ק:
בתוס' דמשקה כל שהו מטמא וכו'. ולא חשיב בתוספתא דפרה נמי בהדיא דמטמאיך לא טמאוני משקה כל שהו דלא פסלי לגוי' ואוכלין כחצי פרס דנגעו במשקה כל שהו פסלי לגוי' והרי הגוי' אומרת לאוכלין מטמאיך לא טמאוני ואת טמאתני דהכא מטמאין נמי פסלי לגוי' ברביעית ומשום דזוטרי לא פסלי ואוכלין נפישי ופסלי וכן אוכל כביצה דמטמא למשקין רביעית או לאוכלין כחצי פרס והנך פסלי לגוי':
מסתברא דמתנינן והתניא ר' יודא אומ' רוקו ונתלש מאי לאו רוקו ונתלש לא כיחו כו' וכדתנן משנתלש רוק ואמרינן מאי רוק כיחו ה"נ מאי רוקו כיחו ואותבי' והתניא תרוויי'.
כחפצים הצריכין לו. להרמב"ם לא אסרו אלא כלים נאים שאי אפשר לו להניחם שם ושותה ואמר ה"ה דלהרמב"ם לא גזור אלא בדאיכא תרתי כלים נאים ושותה ולרש"י והרשב"א והרז"ה או כלים הצריכין או שותה שצריך להמשקים אסו' אא"כ הכניס ראשו ורובו למקום שהוא מטלטל והריא"פ מדלא מייתי להא דרב יוסף דאוקים בחפצים הצריכין לו ש"מ כרש"י ס"ל דכל שותה צריך להמשקין ולא צריכא לי' לאתויי דאי כהרמב"ם ס"ל הו"ל לאתויי לאשמעינן דלא אסרה מתני' אלא בכלים נאים. מיהא איכא למשמע מדהריא"פ דכי לא שתי לא גזור אפי' בכלים הצריכין לו מדלא מייתי להא דר' יוסף. ולאשמעינן דחפצים הצריכין לו אפי' טלטול אסו' אלא לאו שתי' מ"מ אסו' ובלא שתי' מ"מ מות' והא דקאמר רב יוסף בחפיצים הצריכין לו ולא קאמ' שתי' שאני קסבר דמשום שתי' לא הוה גזור אלא משום דצריך לי' להמשקין ושותה: