ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
שמואל ב · פרק יט
[א] וירגז המלך ויעל על עלית השער ויבך וגו' [ב] ויגד ליואב הנה המלך בוכה ויתאבל על אבשלום:
[ו] ויבא יואב אל המלך הבית ויאמר הובשת היום את פני כל עבדיך וגו':
ויש לדקדק מאי איכפת ליואב כי המלך מתאבל על בנו הלא מן הדין צריך לנהוג בו אבילות?
ויתבאר עפ"י מ"ש הרמב"ם (פ"א מהל' אבל ה"ט) כל הרוגי מלכות אעפ"י שנהרג בדין המלך והתורה נתנה לו רשות להורגן הרי אלו מתאבלין עליהם ואין מונעים מהם כל דבר כו' אבל הרוגי ב"ד אין מתאבלין עליהם והטעם ביאר אאמו"ר הגאון זצללה"ה בספרו ע"י (דף יג) דהרוגי ב"ד הוי נהרג בדין וע"כ כיון דבדין קא מיקטלא לא הו"ל כפרה ע"כ אין מתאבלין על הרוגי ב"ד, וא"כ יואב שהוגד לו כי המלך מתאבל על בנו אבשלום אע"ג שרדף אחרי דוד א"כ בדין קא מיקטיל וא"כ א"צ להתאבל עליו ע"כ אמר לדוד הובשת היום את עבדיך וגו' פי' בזה שהנך נוהג בו אבילות א"כ הנך מגלה את דעתך דשלא כדין נהרג וא"כ הו"ל כפרה וחייב להתאבל עליו בזה יבשו עבדיך על אשר עשו שלא כדין. אבל באמת טעמו של דוד היה מחמת טעם אחר והיינו כמ"ש הרא"ש במו"ק (דף כד) דהא דאין מתאבלין על הרוגי ב"ד היינו דוקא אם עבר בהתראה דהוי כמו להכעיס כו' עיי"ש והביא ראי' מהא דכתיב והנה המלך בכה ומתאבל על אבשלום אעפ"י שעבר על כמה עבירות ומרד במלכות בית דוד אלא כיון דעשה לתיאבון שהתאוה למלוך ולא עשה להכעיס ע"כ ראוי להתאבל עליו, אבל מ"מ הוי נהרג כדין וע"כ לא הוי הריגתו כפרה, ולכן אתי שפיר דלא משני הרא"ש דהטעם הוא מפני שנהרג, וע"כ התאבל עליו והוא כמש"כ דכיון דנהרג כדין ע"כ א"צ להתאבל רק הטעם הוא מפני שעשה זה לתיאבון כמש"כ: