ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
שמואל ב · פרק יד
[ב] וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה וגו' [ו] ולשפחתך שני בנים ויבצו שניהם בשדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את האחד וימת אותו:
[ז] והנה קמה כל המשפחה על שפחתך ויאמרו תני נא את מכה אחיו ונמתהו וגו' [י] ויאמר המלך וגו' והבאתו אלי ולא יוסיף עוד לגעת ב [יא] ותאמר יזכר נא המלך את ד' אלהיך מהרבות גאל הדם לשחת וגו' ויאמר חי ד' אם יפול משערות בנך ארצה:
[יג] ותאמר האשה ולמה חשבת כזאת על עם אלהים וגו':
[יט] ויאמר המלך היד ואב אתך וגו':
יש לדקדק בזה טובא א) מה זה דקאמרה האשה ואין מציל ביניהם למאי נפקא מיני' לדינא? ב) אחרי שהבטיח לה המלך כי לא יוסיף לגעת בך הרבתה בבקשה עוד הפעם באמרה יזכר נא המלך וגו' מהרבות גואל הדם? ג) מהו הכונה שאמרה האשה ולמה חשבת כזאת על עם אלקים מהו דוקא עם אלקים? ד) ממה הבין דוד שיד יואב בזה? ה) למה נמנע יואב בעצמו לבוא לפני המלך על אדות אבשלום?
ומבאר אאמו"ר הגאון זצלל"ה בטוב טעם ודעת עפ"י מ"ש הרמב"ם (פ"ט מהל"מ ה"ד) וז"ל וכן אם הרג רודף שיכול להציל באחד מאבריו נהרג עליו משא"כ בישראל וכתב ע"ז הראב"ד קשה לי אבנר (פי' דהא יואב הרג את אבנר מפני שהרג לעשהאל אחיו, אעפ"י שעשהאל רודף הי', מפני שהי' יכול אבנר להציל עצמו באחד מאיבריו כמבואר בסנהדרין (ד' מט) וא"כ לדעת הרמב"ם אמאי הרג יואב את אבנר) ותירץ המ"ל דשאני יואב שבא מדין גואל הדם, ובגואל הדם כי היכי דרשאי להרוג למי שהרג בשוגג (בזה"ב) ה"נ אם הרג למי שיכול להציל בא' מאבריו רשאי, ועדיין צריך תלמוד להבין מה שחלק הרמב"ם דין ישראל מדין בן נח, ונראה הטעם דאם עוסק להציל את עצמו, לא שייך התראה, דאיך יכולים העדים לדעת במה שיכול להציל א"ע, ועוד דא"כ שהעדים קמן ורואים שרודפים אחריו היו הם מצילים את הנרדף וא"כ כיון שע"כ היכא דהרודף נהרג ע"כ ליכא התראה ע"כ בישראל דבעי התראה מיפטיר, אבל ב"נ דלא בעי התראה נהרג, וכ"כ הכ"מ להדיא (בפ"א מה"ר הי"ג) וז"ל ומשמע לרבינו דאי אפשר לומר דב"ד ממיתין אותו, מאחר שנתכון להציל לא שייך בי' התראה, וע"כ ניחא שיואב הרג את אבנר אעפ"י שאבנר הרג לרודף א"כ אבנר פטור אעפ"י שיכול להציל בא' מאיבריו משום דע"כ לא התרו בי' ומיפטר מטעם דליכא התראה, מהאי טעמא מיפטר נמי יואב על שהרג לאבנר מדין גואל הדם דכמו שגואל הדם יכול להרוג למי שהרג בשגגה והתם בודאי ליכא התראה כמו כן יכול להרוג את הנרדף שהרג לרודף אעפ"י שיכול להציל א"ע בא' מאיבריו שכל דין פטורו תליא משום דליכא התראה:
ובזה יתבארו הכתובים, ולשפחתך שני בנים וינצו שניהם בשדה היינו שרדפו זא"ז להרוג איש את אחיו והיה בזה דין רודף ואין מציל מידם כלומר שלא היו באותו מעמד עדים להתרות בם שאילו היו שם בטח היו מצילים אותם ויכו האחד את האחד וימת אותו א"כ הרגו בדין רודף, שאעפ"י שלו יהא שהיה יכול להציל א"ע באחד מאיבריו ג"כ מיפטיר מטעם דליכא התראה, והנה קמה כל המשפחה ויאמרו תני את מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג כלומר הם באים מדין גואל הדם ובגואל הדם כשם שיכול להרוג למי שהרג בשגגה שהתם לא היתה התראה, כמו כן יכול להרוג את הנרדף שהרג לרודף בלא התראה, ויאמר המלך והבאתו אלי ולא יוסיף עוד לגעת פי' אם את תביאי את בנך הרוצח אלי אז תהא בטוחה שלא יאונה אליו כל רע שבדין סנהדרין הוא פטור מאחר שלא התרו בו ותוסף עוד יזכר נא המלך וגו' מהרבות גואל הדם לשחת רמזה למאי דאיתא בסנהדרין (ד' מה) מנין שאם אין לו גואל הדם שב"ד מעמידין לו גואל הדם, שנאמר בפגעו בו מ"מ וא"כ יש לחוש אעפ"י שבדין סנהדרין מיפטר אבל ב"ד יעמידו גואל הדם, וגואל הדם יכול להורגו, וזהו שאמרה "מהרבות" גואל הדם שמלבד המשפחה עוד הב"ד "ירבו גואל" ע"ז השיבה המלך חי ד' אם יפול משערת בנך ארצה דהא דאמרינן שב"ד מעמידין גואל הוא דוקא אליבא דמ"ד שגואל הדם הוא מצוה כדאמרינן התם גואל הדם הוא ימית את הרוצח מצוה ביד גואל הדם ומנין שאם אין לו גואל הדם שב"ד מעמידין כו' אבל אנן קיי"ל שגואל הדם הוא רשות ולא מצוה, כדמצינו פלוגתא ריה"ג ור"ע במכות וד' כב) ור"ע סבר דגואל הדם הוא רשות והלכה כר"ע מחבירו וכיון דליכא מצוה בטח לא יעמידו ב"ד גואל הדם, וא"כ כשרצתה לגלות את המלך כי להד"מ ורק באת להזכירו על אדות אבשלום אמרה ולמה חשבת כזאת על עם אלהים פי' רמזה עפ"י חילוקו של הרמב"ם שמחלק בדין רודף בין בן נח ובין ישראל והראב"ד הקשה ע"ז מאבנר שהרגו יואב, וזהו שדייקה "על עם אלקים" כלומר ישראל שדינו חלוק מבני נח שב"נ לא בעי התראה וישראל בעי התראה, וממילא תקשה לו איך הרג יואב את אבנר, ובזה יבין המלך כי היא שלוחה מיואב שיואב בעצמו לא יכול לילך אל המלך לדבר דברים כאלה מאחר שהוא הרג את אבנר וע"כ או שאינו מחלק דין ב"נ מישראל וע"כ הרג את אבנר, או שסובר שגואל הדם הוא מצוה ולא רשות וא"כ יואב שבא בתורת גואל הדם דעשהאל אחיו המית את אבנר שהמית את עשהאל הרודפו אעפ"י שהי' יכול להציל באחד מאיבריו, כשמוע המלך את דבריה אלה ויאמר המלך היד יואב אתך בכל זאת אז הבין המלך את כל הענין שיואב שם בפיה את כל הדברים האלה מאחר שיואב בעצמו עפ"י שיטתו לא היה יכול לעורר את המלך בכל אלה, והוא כפתור ופרח בעזהשי"ת: