ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
שמואל ב · פרק ז
[יב] כי ימלאו ימיך וגו' והקימותי את זרעך וגו' [יג[ וכננתי את כסא ממלכתו עד עולם:
[יד] אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם:
[יח] ויבא המלך דוד וישב לפני ד' ויאמר וגו' כי הבאתני עד הלם:
[יט] ותקטן עוד זאת וגו' ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם וגו':
יש לדקדק א) מהו הכונה כי הבאתני עד הלום? ב) גם ותקטן עוד וגו' ותדבר וגו' למרחוק מחוסר הבנה. ג) ומהו הכונה בכאן וזאת תורת האדם? וכבר נלאו כל המבארים בבאור הפסוקים קשי ההבנה האלו זה אומר בכה וזה אומר בכה וגם אני אענה חלקי בזה בעזהשי"ת:
ויתבאר בטוב טעם ודעת עפ"י מ"ש הטו"א על הא דתנן בהוריות (דף ח) משוח שעבר ממשיחותו, ואח"כ חטא, וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואח"כ חטא, כהן משוח מביא פר, והנשיא כהדיוט, ומפיק לה התם מקראי, אלמא משוח אעפ"י שעבר אכתי בקדושתו קאי משו"ה מביא פר כדמעיקרא, כו', ומפרש דה"ט דמשוח שעבר אכתי בקדושתו קאי הוא מטעם דמעלין בקודש ולא מורידין, ומשו"ה פליג רחמנא בין משוח לנשיא, דמשוח שעבר מביא פר ונשיא שעבר הוא כהדיוט, משום דהא דנשיא מביא שעיר לאו משום קדושה הוא דהא קרבנו נעשה בחוץ כשל הדיוט, אלא גדולתו גרמה לו לשנות גוף קרבנו משל הדיוט דהאי בשעיר והאי כשבה או שעירה, וכיון שעבר עבר, ודינו כהדיוט, אבל משוח דקדושתו גרמה לו לשנות קרבנו שהרי פר כהן משוח נכנס לפנים, ומשו"ה אעפ"י שעבר לא פקעה קדושתו, דקדושת הגוף לא פקעה בכדי כדאיתא בנדרים (דף כט) עיי"ש שהאריך. היוצא מד"ק, שהנשיא שעבר אין לו דין נשיא דמכיון שעבר נתבטלה גדולתו משא"כ בכהן משוח אעפ"י שעבר לא פקעה קדושתו, והנה אעפ"י שאמרינן התם בהוריות (דף י) איזהו נשיא זה מלך, שנאמר מכל מצות ד' אלקיו שאין על גביו אלא ד' אלקיו מכ"מ י"ל שדוד שאני שהמלוכה נתנה לו בתור כהן שהקדושה לא פקעה וכמו שאמר דוד על עצמו בספר תהלים (קי) נשבע ד' ולא ינחם אתה כהן לעולם כלומר שהקדושה אינה נפסקת:
אמנם יש להקשות ע"ז מהא דאמרינן בירושלמי (פ"ג דהוריות) אמר ר"ה כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום היה מתכפר בשעירה כהדיוט, אלמא דגם דוד דינו כנשיא, ולא ככהן משוח, דהרי מתכפר בשעירה כהדיוט כדין נשיא שעבר. אך י"ל אע"ג דאותן ששה חדשים היה מתכפר בשעירה כהדיוט אעפי"כ לא נפסקה המלוכה שנתנה לו בקדושת כהן שאינו נפסק, כמו דאיתא בהוריות (דף ט) בעי מיני' רבינא מר"י נשיא שנצטרע מדחי דחי או אפטר פטור א"ל דילך או דגזא עיי"ש בפירש"י ולי נראה דמבעי לי' אליבא דריוה"ג (שם) דנשיא אינו מביא קרבן עולה משום שאינו בא לידי עניות וע"ז בעי אם נצטרע אם מביא קרבן עולה ויורד, אם הצרעת דוחה אותו לגמרי מן הנשיאות או דמיפטר פטור, משום שאינו יכול להנהיג, אבל מ"מ יש עליו דין נשיאות, וכה"ג אמרינן (שם דף יב) בעי מיני' רבא מר"נ משוח שנצטרע מהו באלמנה מדחי דחי או מיפטר פטור ועיי' בפירש"י ולי נראה דהתם נמי מיבעי אם הא דאינו עובד עבודה היינו משום דגברא לא חזי ומיפטר פטור אבל מ"מ אסור באלמנה. או מידחי דחי לגמרי ופקעה הקדושה בשעת צרעתו, ומסיק שם תניא אין לי אלא שעבר מחמת קריו עבר מחמת מומו מנין ת"ל והוא, אלמא דלא פקעה הקדושה רק דלענין עבודה דחי' רחמנא אבל הקדושה לא פקעה ה"נ בנשיא שנצטרע אמר "דילי' או דגזא" וגזא דילי' כדקאי קאי אלא שלענין הדין מזהיר רחמנא שאם נצטרע מביא שעירה כהדיוט:
ועפי"ז יתבארו הכתובים כי ימלאו ימיך וגו' והקימותי את זרעך אחריך וגו' וכננתי את כסא ממלכתו עד עולם. פי' המלוכה ניתן לך בתור כהונה שאינה נפסקת כדכתיב אתה כהן לעולם, אשר בהעותו וחכחתיו בשבט אנשים ובנעי בני אדם כלומר אעפ"י שעתיד הוא להענש בנגעים וכדאיתא (שם בירושלמי) שאותן ששה חדשים נצטרע דוד, וא"כ כיון שנצטרע דינו כהדיוט שמביא שעירה ולא שעיר כמו שהיה מביא בשעת נשיאותו זהו משום דין דנשיאות, אבל לענין עצם הקדושה שנתקדש במשיחתו זאת לא פקעה בכדי והוי כקדושת כהן שאינה פוסקת דהמשיחה הראשונה שנמשח למלך לא נתבטלה ומשו"ה לאחר ששה חדשים שחזרה לו המלוכה לא מצינו שנמשח שנית, כיון דקדושה ראשונה לא נפסקה, כנ"ל, וזהו דכתיב ויבא המלך דוד וישב לפני ד' בתור ישיבה, דישיבה הוא בקביעות וכדאיתא בירושלמי (פסחים פ"ה ה"ו) לא כן תני ר' חייא לא היתה ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד (פי' אבל לא למלכי ישראל) וכן איתא בסוטה (דף מא) אין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד שנאמר ויבא המלך דוד וישב וגו' וזהו שאמר הכתוב ויאמר וגו' כי הביאתני עד הלום, פי' הלום היא מלוכה כדאי' בזבחים (דף קב) בקש משה וגו' ולא נתנו לו דכתיב אל תקרב הלום ואין הלום אלא מלכות שנאמר מי אנכי כי הביאתני עד הלום. מתיב רבא ר' ישמעאל אומר יבמה מלך, אמר רבא לו ולזרעו קאמר ופריך וכל היכא דכתיב הלום לדורות הוא והא גבי שאול דכתיב הבא עוד הלום הוא אין זרעו לא ומשני הא הוי איש בשת ואיבע"א שאני שאול דאפי' בגוי' לא קאים וכדר"א דאר"א אר"ח בשעה שפוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו עד סוף כל הדורות (ופירש"י ומיהו הלום מלכות עולמית הוא וכשנפסקה לו לשאול מלכות עולמית פסקו לו אבל הוא גרם לעצמו שתנטל הימנו) וזהו דקאמר ותקטן עוד זאת וגו' ותדבר אל בית עבדך למרחוק פי' למרחוק לדורות הבאים אחרי שגם להם ניתן המלוכה, מאחר שניתן לי בקדושת כהן שאינה נפסקת כמוש"כ אתה כהן לעולם וזאת תורת האדם כלומר מה שרמז לי שעתיד אני להענש בעונש צרעת ואז ישתנה דיני כדאמרן שאותן ששה חדשים היה מתכפר בשעירה כהדיוט, לא תוכיח מזה שהמלוכה לא ניתן לי בתורת קדושה, שאל"כ היה דיני שוה למשוח שעבר שמביא פר כדמעיקרא ז"א רק משום וזאת תורת האדם פי' זהו רק משום דגברא לא חזי כדאמרינן גבי משוח שנצטרע דאסור באלמנה אעפ"י דלענין עבודה מדחה דחי משום דגברא לא חזי ומ"מ לענין איסור אלמנה בקדושתי' קאי, כן גם אני הנני עומד בקדושתי רק לענין דין נשיא מביא כהדיוט רק לזה הנני גברא לא חזי וזהו מרומז ב"וזאת תורת האדם" כלומר גברא לא חזי והוא נכון מאד בעזהשי"ת: