אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) שמואל א › פרק כה

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

שמואל א · פרק כה

פרק כב

[יג] ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש חרבו ויחגרו איש את חרבו ויחגור גם דוד את חרבו וגו' [כב] כה יעשה ד' וגו' אם אשאיר מכל אשר לו עד אור הבקר משתין בקיר:

[כח] שא נא לפשע אמתך כי עשה יעשה ד' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ד' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך מימיך:

יש לדקדק א) מדוע לא חלקו העם כבוד לדוד שיחגור הוא חרבו מתחילה ואח"כ הם, ומדוע באמת פקד עליהם דוד שיחגרו חרבם בתחילה שאין זה מדרך הנימוס והכבוד ב) היאך תלתה אביגיל נשיאת עונה בבית נאמן ובמלחמות ד' אשר דוד נלחם? ג) ורעה לא תמצא אין לו ביאור והרד"ק ז"ל כתב שהוא עתיד במקום עבר כמו לא נמצאה:

ויתבאר בטוב טעם עפ"י מאמרם ז"ל (סנהדרין דף לו) דיני נפשות מתחילין מן הצד מה"מ כו' רבב"ח אמר ר' יוחנן מהכא ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש את חרבו ויחגרו איש את חרבו ויחגור גם דוד את חרבו ופירש"י באחרונה נמנה עליו לדונו משום מורד וכן אמרינן במגילה (דף יד) שאמר לה מורד הוא, ולכן אחרי שדנוהו למורד אמר דוד אם אשאיר מכל אשר לו עד אור הבקר וגו' כדין מורד שפגם בעניני מלוכה, שמלך במשפט יעמיד ארץ להחרים את כל אשר לו ולקנוס גם את כל אלה הנוטלים חלק בחברת המורד, ולא להיות ותרן על כבודו, וכדמצינו גבי שאול שנענש על שמחל על כבודו כדאיתא ביומא (דף כא) וע"כ ירא דוד למחול פן יענש, ולכן מה נעמו דברי אשה טובת שכל הזאת אשר פיה פתחה בחכמה להסיר בזה החששות של דוד ולבטל את גזר דינם הקשה, וענתה ואמרה אל דוד שא נא לפשע אמתך כלומר תוכל להטות חסדך ולשאת את העון. כי אף אם תשא לנו את החטא עשה יעשה ד' לאדוני בית נאמן פי' לא תענש בשביל זה ומלכותך תכון, מאחר כי מלחמות ד' אדוני נלחם כי גם שאול לא נענש תכף בעת שמחל על כבודו, רק נשאר לו לעת מצוא עונו שלא לחם מלחמת עמלק שזהו מלחמות ד' וכדכתיב מלחמה לד' בעמלק ואז נקרע ממנו המלוכה אבל אתה שהנך זהיר ללחום מלחמת ד' ולא תסור מכל אשר יגיד לך אפי' אם תמחול על כבודך לא יאונה אליך רעה וזהו הכונה ורעה לא תמצא בך בעתיד ואתי שפיר:

[לא] ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדוני ולשפך דם חנם ולהושיע אדוני לו והיטב ד' לאדוני וזכרת את אמתך:

יש לדקדק א) מהו זאת, וברז"ל מגילה (דף יד) דייקו זאת מכלל דאיכא אחריתא. ב) מהו זה דאמרה ולשפך דם חנם הלא מורד במלכות הוי וכבר נפסקה הלכה פסוקה מורד במלכות במיתה ואיך אמרה לשפוך דם חנם? ג) ולהושיע אדוני לו אינו מובן וצריך באור. ד) וזכרת את אמתך, איזה זכירה יהיה בזה:

ויתבאר עפ"י דאיתא במגילה (שם) אמר לה מורד הוא אמרה לו עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך בעולם, לא תהיה זאת לך לפוקה, זאת מכלל דאיכא אחריתא ומאי ניהו מעשה דבת שבע, והטיב ד' לאדוני וזכרת את אמתך א"ר נחמן היינו דאמרי אינשי איתתא בהדי שותא פילכא ופירש"י עם שהאשה מדברת היא טוה כלומר עם שהיא מדברת עמו על בעלה הזכירה לו את עצמה שאם ימות ישאנה עכ"ל רש"י ז"ל, והנה אמרינן בקדושין (דף מג) האומר לשלוחו צא והרוג את הנפש הוא חייב ושולחו פטור משום דאין שליח לדבר עבירה, וא"כ בחטא אוריה אין על דוד שום חטא משום דהוא בעצמו לא הרגו, ואין שליח לדב"ע לחייב את המשלח, או משום דאוריה החתי מורד הוה כדאמרינן התם ובשבת (דף נה). אבל הכא שאמרה לדוד שעדיין שאול קיים ולא יצא טבעך בעולם א"כ אין עדיין עליו דין מורד וזהו שאמרה ולא תהי זאת לך לפוקה וכדאיתא בש"ס שרמזה על מעשה דבת שבע, וכדדייק זאת מכלל דאיכא אחריתא, כלומר התם שאני שיש לומר דמורד הוא, וגם דהתם דוד בעצמו לא הרגו ואע"ג דהי' ע"י ציווי אין שליח לדב"ע אבל הכא שדין מורד אין עליו א"כ תהי "זאת" דוקא לך לפוקה ולשפוך "דם חנם" במה שישפך דמו חנם מאחר שאי אפשר לדונו כדין מורד וגם מצד אין שליח לדב"ע ליכא הכא מאחר ולהושיע אדוני לו כי חפץ אתה בעצמך לעשות נקם ושילם, אבל אני אחרת אחשוב שיבוא עתו והיטב ד' לאדוני כלומר דינו מסור לשמים לתבוע עלבונך ואז כשהקב"ה יפרע ממנו וזכרת את אמתך אז שאם ימות בידי שמים אז תוכל לישא אותי משא"כ אם אתה בעצמך תהרגנו אהיה אסורה לך משום חשדא וכדאמרינן ביבמות (דף כה) החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה הרי זה לא ישאנה ומפרש טעמא משום חשדא, ואתי שפיר:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה