אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) שמואל א › פרק כא

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

שמואל א · פרק כא

פרק יח

[ג] ויאמר דוד לאחימלך הכהן וגו' [ד] ועתה מה יש תחת ידך חמשה לחם תנה בידי או הנמצא:

[ה] ויען הכהן את דוד ויאמר אין לחם חל אל תחת ידי כי אם לחם קדש יש אם נשמרו הנערים אך מאשה:

[ו] ויען דוד את הכהן וגו' כי אם אשה עצורה לנו כתמול שלשום בצאתי ויהיו כלי הנערים קדש והוא דרך חל וגו':

[ז] ויתן לו הכהן קדש כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ד' לשום לחם חם ביום הלקחו:

[ח] ושם איש מעבדי שאול וגו' ושמו דאג האדומי אביר הרעים אשר לשאול:

ז"ל הרד"ק ז"ל יש לשאול אם עם אחימלך לא הי' לחם חול, לא היה בכל העיר לחם חול שישאל דוד מאחד מבני העיר עד שהוצרך אחימלך לתת לו לחם קדש? ואם תאמר לא רצה דוד לגלות עצמו בעיר ובסתר בא אל אחימלך היה לו לאחימלך לבקש לחם חול מאחד מבני העיר להאכיל לישראל, וכי היו חוקרים לאחימלך בעבור מי מבקש אותו? והתשובה, כי נוב עיר הכהנים היתה כלה מלאה כהנים, לפיכך נקראת עיר הכהנים, ולא היה ישראל זר שוכן ביניהם, והיו כל העיר אוכלי תרומה והתרומה היא לזרים בעון מיתה, והמסוכן מחמת רעב מאכילין אותו דבר האסור אם אין לנו מותר, ומשני דברים האסורים מאכילין אותו הקל תחילה (כדאיתא ביומא דף כז) ולפיכך נתן לו אחימלך לחם הפנים המוסרים מלפני ד' שאין בהם מעילה אחר הקטרת בזיכי לבונה עכ"ל וכן כתב רש"י דאחר הקטרה קרוב להיות חולין שיצא מידי מעילה משהי' לו שעת היתר לכהנים עיין שם:

והנה דברי הרד"ק ז"ל הובא בפר"ד בדרך החיים (דרוש יט) וכתב ע"ז וז"ל דכל זה דוקא אם הם טהורים אבל אם הם טמאים יתהפך הדבר שטמא האוכל תרומה הוא במיתה בידי שמים אבל טמא שאכל קדש הוא בכרת וע"כ מוטב שיאכלו תרומה וע"ז אומר אם נשמרו הנערים אך מאשה עכ"ל ועיי"ש שהאריך בזה בדברים נעימים כדרכו בקדש, ועפ"י ההקדמה הזאת נ"ל לבאר עפ"י הא דתנן במנחות (דף צה) אחת שתי הלחם ואחת לחם הפנים אפייתן בפנים ואינו דוחה את השבת, ובגמ' אמר רבה הקשה אדם קשה כברזל ומנו רב ששת כו' ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש, ואינו דוחה את השבת איפסלא בלינה (ופירש"י דכיון דאיקדש מאתמול בתנור איפסלינהו בלינה קודם שיסדרנו על השלחן) אלמא דהיתר אפית לחם הפנים בשבת תליא בדין אם נימא שהתנור מקדש, או לאו, דאם נימא שהתנור מקדש אזי מותר לאפות בשבת, דליכא למימר שיאפה בע"ש שאז יופסל בלינה, כיון דמאתמול נתקדש ע"י התנור, אבל אי נימא שהתנור אינו מקדש וא"כ אם יאפה מע"ש לא יופסל בלינה אזי אסור לאפות בשבת, וכן פירשו בתוס' ד"ה אלא דמתניתן תברא ומי ששנה זו לא שנה זו:

ואיתא במדרש שמואל (הובא בפר"ד דרוש י"ג) וז"ל דוד אשכחי' לאחימלך שהי' עושה לחם הפנים בשבת, א"ל דוד ביום השבת יערכנו, עריכתו בשבת ואין מעשהו בשבת, אמר לי' אחימלך כך למדני דואג דמעשיהו דוחה שבת, א"ל דוד כך מקובלני עריכתו בשבת ואין מעשיהו בשבת, וא"כ לפי המדר"ש י"ל דדואג ודוד פליגי בדין דתנור מקדש, דדואג ס"ל דהתנור מקדש וא"כ אפייתו דוחה שבת, דליכא למימר שיאפה בע"ש כיון דהתנור מקדש א"כ תפסול בלינה, אבל דוד ס"ל שאין התנור מקדש וא"כ אין אפיתו דוחה שבת דגם אם יאפה מע"ש לא תפסול בלינה מאחר שלא נתקדש ע"י התנור – ועוד יש נפ"מ לדינא שתלוי בהא דתנור מקדש או לא דתנן במעילה (ד' ט) כל המנחות מועלין בהם משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו לפסול בטבול יום ומחו"כ ולינה ודייקינן בשבועות (ד' יא) קדשו בכלי אין לא קדשו בכלי לא וא"כ אי נימא שהתנור מקדש א"כ כבר קדשו קדושת כלי ומיפסל בטבו"י, אבל אי נימא שהתנור אינו מקדש א"כ אין על הלחם עדיין קדושת כלי ולא מיפסלה בטבו"י, וא"כ אחימלך שאפה לחה"פ בשבת ע"כ ס"ל שהתנור מקדש וא"כ אי אפשר לאפות מע"ש שאז תפסול בלינה מאחר שנתקדש ע"י התנור וא"כ כבר קדשו קדושת כלי, וכיון שקידשו קדושת כלי א"כ מיפסלי בטבול יום כשם שמיפסלי בלינה, שפסול לינה והכשר להפסל בטבו"י תליא דוקא בקדושת כלי לכן כתיב ויען הכהן וגו' אין לחם חול וגו' כי אם לחם קדש יש ופי' המצו"ד שזהו לחם הפנים, וכיון שלחם הפנים נאפה בשבת וא"כ ע"כ משום שהתנור מקדש וע"כ לא אפשר לאפותו מע"ש, וא"כ כבר יש על הלחם קדושת כלי, ע"כ הוסיף הכהן להתנות אם נשמרו הנערים אך מאשה, כלומר שאם לא נשמרו מאשה אף שיטבלו אי אפשר לתת להם מפני שאז יופסל בטבול יום, אבל לשיטת דוד שאין האפיה דוחה שבת משום דס"ל שאין התנור מקדש וא"כ אף אם יאפה מע"ש לא תפסול בלינה, וא"כ כיון דלא קדשו בכלי לא מיפסיל בטבו"י. לכך כתיב ויען דוד וגו' כי אם אשה עצורה לנו וגו' והוא דרך חול פי' הן אמנם כי אשה עצורה לנו אבל לא מן השם הוא זה כי לא נצרכה לכל זה מאחר שהוא דרך חול כלומר אני סובר כי כל מעשהו בחול והאפי' אפשר מע"ש שהתנור אינו מקדש ולא מיפסלי בלינה ולא מיפסל בטבו"י ואף כי היום יוקדש בכלי פי' אעפ"י שהיום דוקא יוקדש לא ע"י התנור רק ע"י השלחן כדאמרינן (מנחות ד' צה) מידי תנור מקדש שלחן מקדש וא"כ אחרי שיתקדש ע"י השלחן א"כ נתקדשו בקדושת כלי וא"כ יוכשרו להפסל בטבו"י גם לזה ליכא למיחש כיון שאשה עצורה לנו והננו טהורים:

אבל עדיין יש דברים בגו דא"כ שהלחם אפה אחימלך בשבת, ולשיטת דוד שאין האפיה דוחה שבת, א"כ הוי מעשה שבת דאסור וכדתנן המבשל בשבת בשוגג יאכל כו' (חולין עז) ושלש מחלוקת בדבר ואנן קיי"ל כרבי יהודה שבמזיד אסור גם לאחרים בו ביום וא"כ מהלחם שאפה עכשיו אסור לדוד מטעם מעשה שבת אבל מהלחם שאפה בשבת העבר מותר לדוד כדפי' התוס' ששוגג דריו"ח הסנדלר הוא מזיד דרבי יהודה [כ"פ הרמב"ם כר"י בפ"ו מה"ש] וריו"ח הסנדלר ס"ל בשוגג יאכל למוצ"ש לאחרים ולא לו לכך כתיב ויתן לו הכהן קדש וגו' פי' שנתן לו לחם הפנים וכנ"ל כי אם לחם הפנים המוסרים וגו' כלומר איזה לחם נתן לדוד דוקא מאלה שנסתלקו מעל השלחן שנאפה בשבת העבר לשום לחם חם וגו' פי' והלחם שנאפה עכשיו נתן על השלחן כי מאלה אי אפשר לתת לדוד שלדידי' דס"ל שאין התנור מקדש וא"כ אף שיאפו מע"ש לא תפסול בלינה וא"כ כיון שאפשר לעשות מע"ש אינו דוחה אח השבת, וא"כ כיון שנאפו בשבת במזיד אסורים מטעם מעשה שבת, ובכדי להראות טעמא דהיתרא על אלה שנסתלקו מעל השלחן ונאפו בשבת העבר ואליביה דריו"ח הסנדלר גם הם אסורים שריו"ח הסנדלר ס"ל במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים כתיב ושם איש וגו' ושמו דואג האדומי כלומר אחימלך אמר לדוד כך למדני דואג דמעשהו דוחה שבת וא"כ מה שאפיתי בשבת הוא שכך מקובלני מדואג אביר הרועים וגו' ופירש"י אב בית דין וא"כ כיון שהוא אב"ד ועשיתי עפ"י הוראת ב"ד מיחשב שוגג וכדתנן בריש הוריות שעפ"י הוראת ב"ד פטור ואמרינן שם מאי טעמא מפני שתלה בב"ד וא"כ כיון דמיחשב כשוגג מותרים לדוד אלה שנסתלקו מעל השלחן גם אליבי' דריו"ח הסנדלר שסובר בשוגג יאכל במוצ"ש לאחרים ולא לו, והוא כפתור ופרח בעזהשי"ת:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה