אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) שמואל א › פרק יז

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

שמואל א · פרק יז

פרק טו

[לב] ויאמר דוד אל שאול וגו' עבדך ילך ונלחם עם הפלשתי הזה:

[לג] ויאמר שאול אל דוד וגו' לא תוכל וגו' להלחם עמו כי נער אתה והוא איש מלחמה מנעוריו:

[לד] ויאמר דוד אל שאול רעה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת הדוב ונשא שה מהעדר:

[לו] גם את הארי גם הדוב הכה עבדך והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם וגו':

[לח[ וילבש שאול את דוד מדיו ונתן קובע נחשת על ראשו וילבש אותו שריון:

[לט] ויחגור דוד את חרבו וגו' ויאמר דוד אל שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסירם דוד מעליו:

יש לדקדק א) הלא בודאי ידע דוד שלא יאמין לו שום אדם שיוכל ללחום עם הפלשתי הזה מלחמה טבעית ורק נסיית א"כ הי' לו תיכף בבואו אל שאול לספר לו שהוא מלומד בנסים והכה את הארי ואת הדוב ותקותו חזקה בד' כי גם כעת יעשה ד' לו נס, ואז הי' מאמין לו ולא אמר לא תוכל וגו' כי נער אתה וכו'. ב) גם אחרי שגילה לו שהוא מלומד בנסים ובדרך נס יצילהו ד' א"כ למה לבשו מדיו וקובע ושריון? ג) וגם דוד למה חגר חרבו מתחילה ואח"כ הסירם, בתחילה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר:

ויתבאר בטוב טעם עפ"י דאיתא בב"מ (דף קו) מתיב רב ששת רועה שהי' רועה והניח עדרו ובא זאב וטרף בא ארי ודרס, אין אומרים אלו היה שם הי' מציל אלא אומדים אותו אם יכול להציל חייב ואם לאו פטור, ופריך ואמאי נימא אלו היה שם הוית מקיים בך גם את הארי גם הדוב הכה עבדך ומשני משום דאמר לי' אי הוית חזית לאתרחושי לך ניסא הוי אתרחיש לך ניסא כר' חנינא בן דוסא דמתיין עיזי דובי בקרנייהו ופריך ונימא לי' נהי דלניסא רבא לא הוי חזינא לניסא זוטא חזינא, והנה גליות הפלשתי שחרף מערכות ישראל ארבעים יום ולא נמצא מגבורי ישראל מי שילבש נקם להתיצב כנגד הפלשתי כי נמגו מפניו לא נשאר לבני ישראל דרך אחרת להנצל כ"א ע"י נס כי עפ"י הטבע בדרך מלחמה חשבו לדבר שבלתי אפשר, וגם אחרי שהודיעו שהאיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו גו' לא נמצא אף אחד מהיותר גבורים שיחפוץ לנסות אולי יצליח. והנה דוד שהיה הקטן מבני ישי ולא נמצא אף במערכות ישראל נגש לפני שאול, ויאמר עבדך ולך וגלחם פי' בדרך מלחמה טבעית והי' הדבר לפלא בעיני שאול ויאמר לא תוכל וגו' להלחם עמו פי' בדרך מלחמה טבעית לא תוכל לו א) כי נער אתה. ב) והוא איש מלחמה מנעוריו. וא"כ לפי טבע המלחמה אין אתה ראוי להתיצב נגד הגבור הזה ויאמר דוד רעה הי' עבדך וגו' גם את הארי גם הדוב וגו' כלומר מלומד בניסי הנני, אבל לניסא זוטא חזינא לניסא רבא לא חזינא וע"כ קרה לי כי את הארי והדוב הכה עבדך ולא קרה לי כרחב"ד דמייתן עזי דובא בקרנייהו ובא הארי והדוב ונשא שה מהעדר ולא הם נשאו את הארי והדוב כמו ברחב"ד, ולכן אני אומר עבדך ילך ונלחם כלומר להכן למלחמה ומאחר שאצא נגדו בדרך מלחמה יעשה לי נס זוטא והיה הפלשתי הערל כאחד מהם ירצה כמו הארי והדוב שהיה רק ניסא זוטא וילבש שאול את דוד מדיו וגו' וילבש אותו שריון ויחגור דוד חרבו כלומר הכין א"ע בכל הדברים הדרושים בדרך מלחמה אחרי כי לניסא רבא לא חזי ויאמר דוד אל שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ופירש"י בשם ת"י ארי לית בהן ניסא אין שבחו של נס בכך פי' ההכנה מרובה יותר מדאי עד כי יצא אף מגדר ניסא זוטא ואין שבחו של נס בכך לכן ויסירם דוד מעליו כלומר שיחשב למצער לנס זוטא (מאאמו"ר הגאון זצלל"ה בס' א"ה)

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה