אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) שמואל א › פרק יד

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

שמואל א · פרק יד

פרק ט

[לא] ויכו ביום ההוא בפלשתים וגו' ויעף העם מאד: [לב] ויעט העם אל השלל ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו ארצה ויאכל העם על הדם:

רש"י ז"ל כתב וז"ל צאן ובקר ובני בקר אומר אני זה אותו ואת בנו לא תשחטו ולכך קראם חוטאים, ורבותינו אמרו בשחיטת קדשים שהיו מקדישים אותם שלמים ואוכלים לפני זריקת דם הוא שאמר ויאכל העם על הדם אוכלין קדשים ועדיין דם במזרק עכ"ל:

ולכאורה צריך הבנה איך נכשלו בדבר המפורש בקרא בהדיא לשחוט אותו ואת בנו וזיל קרי בי' רב הוא, בשלמא לפי פירוש רבותינו שאכלו קודם זריקת הדם אע"פ שגם זה הוא כמאן דכתיבא בהדיא דילפינן מהא דכתיב לא תאכלו על הדם ל"ק היאך נכשלו משום די"ל אחרי שכמה ילפינן מהאי קרא דלא תאכלו על הדם וכדאיתא בסנהדרין (דף סג) דעל כולם אינו לוקה משום דהוי לאו שבכללות ופירש"י דכלהו משתמעי מחד קרא א"כ י"ל דלא ידעו כל הני מה דילפינן מהאי קרא דלא תאכל על הדם ומשו"ה טעו בהך דאכילה קודם זריקת הדם כי האי ילפותא אשתמט להו אבל על או"ב קשה היאך טעו בדבר שאפי' התנוקות יודעים וליכא למימר דהוזקק רש"י לזה מהא דכתיב ויקחו צאן ובקר ובני בקר שמשמע שזה אותו ואת בנו מלבד שזהו דחוק כמ"ש שיטעו בדבר המפורש בקרא בהדיא עוד מהכתובים האחרים איכא למידק דלא קאי על או"ב דכתיב ויגידו לשאול לאמר הנה העם חוטאים לד' לאכל על הדם וא"כ מדתלי החטא באכילה ע"כ דלאו על חטא דאו"ב קאי דאו"ב רק בשחיטה תלי איסורא ולא באכילה כמו שפסק הרמב"ם (פי"ב מה' שחיטה) שהבשר מותר באכילה ואפי' לפי מה שכתב בהלכות גדולות (הובא ברא"ש חולין דף פב) דלא יאכל באותו יום זהו רק מדרבנן או מצד קנסא ולא מן הדין כמש"כ שם בדברי חמודות עיי"ש:

ונ"ל לבאר שרש"י ורבותינו אמרו דבר אחד עפ"י דאיתא בחולין (דף פא) אלא אמר רבא הכי קאמר רב המנונא אין מלקות או"ב נוהג בקדשים כיון דכל כמה דלא זריק דם לא משתרי בשר מעידנא דקא שחיט הוי התראת ספק וה"ס לא שמה התראה ופירש"י דלמא לא אתי לידי זריקה והוי שחיטה שאינה ראוי' אלמא דלר"ש שסובר שחיטה שאינו ראוי' ל"ש שחיטה ואו"ב נוהג בקדשים מ"מ כל זמן שלא נזרק הדם אינו מחויב על או"ב משום ה"ס אבל איסורא איכא משום דלאחר שנזרק הדם איגלאי מילתא למפרע דהוי שחיטה ראויה, א"כ י"ל הכא דאכלו קודם זריקת הדם, גילו בזה דעתם שקודם זריקת הדם אין איסור או"ב נוהג משום דסברי כר"ש דהו"ל שחיטה שאינה ראוי', ואע"ג דר"ש סובר כל העומד לזרוק כזרוק דמי, וא"כ תו הו"ל שחיטה ראויה, דליחשוב איסור משום או"ב, ורק לענין מלקות מיפטרי קודם זריקה משום התראת ספק, אבל לענין איסורא יחשב כשחיטה ראוי' משום כל העומד לזרוק כזרוק דמי, זה אינו די"ל שהם סוברים כדאמרינן בפסחים (דף יג) דאימתי אמרינן דכל העומד לזרוק כזרוק דמי היינו דוקא היכא דנתקבל הדם בכוס אבל הכא דכתיב וישחטו ארצה וא"כ לא נתקבל בכוס א"כ לא אמרינן בזה כל העומד לזרוק כזרוק דמי ואם כן הו"ל שחיטה שא"ר וליתא בזה משום או"ב ולרש"י לשיטתו מוכרחים אנו לומר כן עפ"י דאיתא בב"ק (דף עו) כי אתא רב דימי א"ר יוחנן בשוחט תמימים בפנים לשם בעלים כו' ונשפך הדם כי אתא רבין אר"י בשוחט תמימים בפנים שלא לשם בעלים כו' תהי בה ר"א והלא זריקה מתרת כו' ופירש"י דפריך לרבין ומשני אשתמיטתי' הא דאמר ר"ש כל העומד לזרוק כזרוק דמי ובתוס' כתבו למאן דמוקי בנשפך הדם פריך וכתב המהרש"א ז"ל וז"ל לא ידענא אמאי נקיט רש"י דפריך לרבין והתוס' כתבו בהיפוך דלרב דימי פריך דמוקי בנשפך הדם כו' ונ"ל ליישב קושית המהרש"א דרש"י ס"ל דבנשפך לא אמר ר"ש כל העומד לזרוק כזרוק דמי וא"כ ליכא למימר דלרב דימי פריך כיון דאליבי' מוקמינן בנשפך וא"כ מאי קמשני אישתמיטתי' הא דאר"ש כל העומד לזרוק וכו' כיון דבנשפך לא אמר ר"ש ודוקא היכא דנתקבל בכוס שייך הא דר"ש ולא בנשפך לכך פירש"י דלרבין פריך אבל התוס' לשיטתו דס"ל בחולין (דף פד) ד"ה דאפרקינהו דאפי' היכא דנשפך הדם אמרינן כל העומד לזרוק כזרוק דמי ע"כ פי' דלרב דימי פריך:

ובזה יתבארו הכתובים דלכאו' איכא למידק גם על פי' רבותינו שאכלו קודם זריקת הדם אעפ"י שיש לומר שפיר דטעו ולא חשבו להם חטא הא דאכלו קודם זריקת הדם משום דאישתמיטתי' להו הך דרשא דילפינן מקרא דלא תאכלו על הדם, כיון דמהך קרא ילפינן כמה דברים וא"כ הך טעותא לא הוי טעותא במילתא דכתיבא בהדיא, מכל מקום צ"ל אף אם לא חשבו לחטא למה אכלו קודם זריקת הדם כיון דנהגו שתיכף לאתר שחיטה מקבלין הדם וזורקין אמנם זאת מתורץ עפ"י מה שפי' הרד"ק מה דכתיב ויעף העם מאד ופי' הרד"ק אעפ"י שהיו עייפים ורעבים עכ"ז לא עברו על השבועה. וע"כ ניחא דמשום שהיו רעבים שלא אכלו בשעת המלחמה מפני השבועה. ע"כ תיכף ככלות המלחמה, בכדי להשקיט רעבונם היו נחפזים לאכול קודם זריקת הדם כיון דלא חשבו זאת לאיסור, ועתה עפ"י האמור יש לומר כי שחטו גם או"ב ואעפ"י שדבר זה מפורש בקרא בהדיא וליכא למימר דטעו בהא מ"מ אחרי שטעו בהא דאכלו לפני זריקת הדם מצאו להם אופן שיהי' מותר להם גם או"ב מפני שגברה עליהם תאות האכילה להשקיט רעבונם בקשו להם היתר שיהי' מותר גם או"ב בכדי שיהי' להם סיפוק בשר לכל העם שישבו בתענית בכל משך המלחמה, ומצאו להם היתר זה, שמכיון שיאכלו לפני זריקת הדם הרי זה מיחשב לשחיטה שאינה ראויה ולא יתחייבו על או"ב, ובכדי להשמר מאידך דר"ש דסבר כל העומד לזרוק כזרוק דמי וא"כ שוב הו"ל שחיטה ראויה מצאו תקנה לשפוך את הדם, כי בנשפך לא אמר ר"ש סברת כל העומד לזרוק כזרוק דמי לשי' רש"י:

ועתה יתפרשו הכתובים כמין חומר, ופירש"י ורבותינו עולים בקנה אחד ויכו העם ביום ההוא ויעף העם מאד וכפי' הרד"ק שהיו עייפים ורעבים, עייפים ממלחמה ורעבים מחולשת התענית, שלא אכלו לחם מפני השבועה שהשביע ארור האיש אשר יאכל לחם וגו' ויעט העם אל השלל בכדי להשקיט את רעבונם ויקחו צאן ובקר ובני בקר כלומר מצאו בהשלל אותו ואת בנו, וייראו שלא יספיק לכל העם הרעבים אם יהיו זהירים באו"ב (ובאמת מלשון הקרא כדברי רש"י בקר ובני בקר ומאי אשמוענן בזה וע"כ להראות שהי' שם או"ב) וע"כ חבלו תחבולות לצאת מאיסור או"ב ומצאו להם תחבולות שיהי' מותר להם לשחוט או"ב עפ"י אופן שיקדישו לשלמים כדברי רבותינו שהיו מקדישים אותם שלמים ואוכלים לפני זריקת הדם וזאת לא חשבו לאיסור כי אישתמיטתי' להו הדרשה דילפינן מקרא דלא תאכלו הבשר על הדם, כיון דטובא דרשינן מהאי קרא ואשתמיטתי להו חדא ולא נוכל לחשוב לטעות כמו במילתא דכתיבא בהדיא וכנ"ל וכיון שאכלו קודם זריקת הדם בכדי להשקיט את רעבונם [באשר לא מצאו בקרא מפורש שאין לאכול בשר קודם זריקת הדם סברו שהוא מנהג או חומרא בעלמא וע"כ בשעת הדחק גדול כזה הקילו לנפשם בזה] הי' להם סמך גם לשחוט או"ב בהיתר עפ"י סברת רש"י דס"ל שחיטה שא"ר ל"ש שחיטה ומשו"ה סובר דאין מלקות או"ב נוהג בקדשים משום דכל זמן דלא זריק הדם לא חשיב למיהוי שחיטה ראוי', ובכדי להשמר מאידך דר"ש דסבר כל העומד לזרוק כזרוק דמי לכן לא קבלו הדם בכוס רק וישחטו ארצה ולא קבלו בכוס רק שפכו ובנשפך ס"ל לרש"י דלית לי' לר"ש כל העומד לזרוק כזרוק דמי ויאכל העם על הדם כלומר כ"ז יצא להם בשביל שאכלו קודם זריקת הדם ונכון מאד כפתור ופרח בעזהשי"ת:

[לג] ויגידו לשאול לאמר הנה העם חטאים לד' לאכול על הדם ויאמר בגדתם גלו אלי היום אבן גדולה:

[לד] ויאמר שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שייהו ושחטתם בזה ואכלתם ולא תחטאו לד' לאכול על הדם ויגיטו כל העם איש שורו בידו הלילה וישחטו שם:

[לה] ויבן שאול מזבח לד' אותו החל לבנות מזבח לד':

יש לדקדק א) אחרי שבארנו במאמר הקדום ששחטו אותו ואת בנו א"כ למה לא הגידו זאת לשאול, ואם הגידו א"כ מדוע לא הוכיחם רק בזה שאכלו על הדם שפירושו שאכלו קודם זריקת הדם ולא הוכיחם על אותו ואת בנו ג"כ. ב) גם כשצוה שאול להכריז פצו בעם הזכיר רק ולא תחטאו לאכול על הדם ולא הזכיר ג"כ חטא דאו"ב אם ידע מזה ואם לא ידע מדוע העלימו ממנו והי' רואה תיקון גם לחטא הזה, שלא יוסיפו עוד לחטוא בחטא זה? ג) במה תקן שאול החטא אם יגלו אבן גדולה ויגישו לו שורו ושיהו, וישחטו בזה אז לא יחטאו עוד לאכול על הדם, שלפי פירושם הוא קודם זריקת דם, לכאורה נעלם ממנו הסגולות האלה לתקון החטא הזה, ואם הי' רצונו לתקן חטאם הי' לו לצוותם שמהיום ההוא והלאה לא יוסיפו לחטוא עוד לאכול הבשר קודם הזריקה ד) מהו ושחטתם בזה, ודרשת חז"ל (חולין יז) ידוע שבדק להם סכין ובדרש עוד הובא ברד"ק רבנן אמרי סכין בת י"ד אצבעות כמנין בזה, לכאו' קשה האם עד היום לא בדקו סכין ושחטו בפגימות, ואיך נתקן בזה החטא שלא יוסיפו לאכול על הדם כשישחטו בסכין בדוק ובת י"ד אצבעות? ה) שאול אמר גלו אלי היום ופירש"י מבעוד יום והם הגישו אליו בלילה מדוע לא שמרו מצות המלך? וכבר רמי ר"א האי קראי אהדדי בזבחים (ד' ק"כ) מה שנאמר אתו החל לבנות מזבח דמשמע ששאול הי' הראשון בבנין המזבח הלא כבר קדמוהו אחרים נח בנה מזבח ואברהם בנה מזבח?

ונ"ל להסיר כל הדקדוקים ולבאר כל הענין בטוב טעם אשר יאמר כי הוא זה הנה אחרי שזה היה לאחר חורבן שילה בימי נוב וגבען והותרו הבמות כדאי' בזבחים (ד' קיב) באו לשילה נאסרו הבמות כו' באו לנוב וגבעון כו' בימי שאול חרבה נוב ובאו לגבעון, וא"כ אחרי שנחרבה שילה ונשתנו דינים הרבה בענין הקרבות קדשים, ובטרם הספיקו לתקן במות, לא הי' מקום מיוחד לחולין ולקדשים והי' שוחטים הכל במקום אחד ואתרמי שהחליפו חולין בקדשים, וכן אלה שלא ידעו דיני קדשים כיון שראו בשחיטת חוליהן ששוחטין ואוכלין מיד לא הפרישו א"ע מקדשים ג"כ ואכלו מיד אף לפני זריקת הדם והנה הכא כתיב ויגידו לשאול לאמר הנה העם חוטאים לד' לאכול על הדם הכונה שאכלו לפני זריקת הדם וכנ"ל ועל אותו ואת בנו לא הגידו לשאול מפני כי באותו ואת בנו לא חטאו לפי שיטתם כיון שאכלו לפני זריקת הדם א"כ לא מיחשבה עדיין שחיטה ראוי' שיתחייבו משום אותו ואת בנו כמ"ש לעיל שבדבר המפורש בקרא בהדיא לא עבידי דטעי ועיקר החטא היה מזלזול שאכלו לפני זריקת הדם שאינו מפורש בקרא בהדיא שע"כ מצאו מקום לטעות ולזלזל בזה, ע"כ ספרו לפני שאול רק החטא הזה, ושאול בשמעו זאת הבין בחכמתו כי המכשלה הזאת שתחת ידם בא להם מפני שהורגלו לשחוט חולין וקדשים במקום אחד וכשם שהורגלו לשחוט ולאכול תיכף בשחיטת חולין כן אוכלים תיכף אחר שחיטת קדשים ואינם ממתינים באכילתם עד שיזרקו את הדם, ע"כ איזן וחיקר ותיקן שיהיו מקומות מיוחדים לקדשים וזהו דכתיב ויאמר להם שאול גלו אלי היום וכפירש"י מבעוד יום וכדאי' בזבחים (ד' קכ) שחיטת לילה בבמת יחיד רב ושמואל כו' וקמיפלגי בדר"א דר"א רמי קראי אהדדי כתיב ויאמר בגדתם גלו אלי היום אבן גדולה וכתיב ויאמר שאול פצו בעם כו' ויגישו כל העם איש שורו בידו הלילה מר משני כאן בחולין כאן בקדשים ומר משני כאן בבמה גדולה כאן בבמה קטנה ולימד להם שאול בזה דיני קדשים אחד ששחיטת קדשים צריך להיות ביום דוקא לא כחולין שמותר לשחוט גם בלילה וזהו קמ"ל במה שאמר גלו אלי היום פי' מבעוד יום, ועוד אבן גדולה מקום מיוחד לשחיטת קדשים, שקדשי במה צריך מזבח לפי מאי דקיי"ל כר' יוסי בזבחים (דף קח) ואפי' לר"ש בעינן על הסלע או על האבן וכדמפרש שם טעמא דר"ש דתניא מזבח פתח אוהל מועד, ואין מזבח בבמה לפיכך העלה על הסלע או על האבן חייב, ופריך יצא מיבעי לי' (ופירש"י כיון דאמר אין מזבח בבמה בשעת היתר הבמות קאי הלכך יצא מיבעי לי') ומשני ה"ק לפיכך בשעת איסור הבמות העלה על הסלע או על האבן חייב (ופירש"י הואיל ובכמה בשעת היתר הבמות הויא הקטרה בשעת איסורן אם העלה על הסלע חייב) נמצא אליבי' דר"ש סגי בשעת היתר הבמות אבן, וזהו מה דכתיב ויאמר שאול פצו בעם כו' ושחטתם בזה וגו' ולא תחטאו לאכול על הדם כלומר מאחר שתשחטו את הקדשים "בזה" כלומר מקום מיוחד לקדשים לא תכשלו עוד בעון אכילת קדשים לפני זריקת הדם כי כל המכשול בא לכם עפ"י ההרגל ששחטו חולין וקדשים במקום אחד וכשם שבחולין תיכף לשחיטה אכילה כן טעיתם בקדשים שמותר לאכול תיכף אחר השחיטה בעוד שלא נזרק הדם, לא כן עתה שהוקצה מקום מיוחד לשחיטת קדשים ושחטתם עבזה" כלומר במזבח או על האבן, שוב לא תחטאו לאכול קודם זריקת הדם שילפינן לאיסור מדכתיב לא, תאכלו על הדם וזהו כונת הכתוב ושחטתם בזה ואכלתם אלה הנשחטים במקום הזה כשתבאו לאכלם תהיו מתונים מעט עד שיזרקו הדם ולא תחטאו לד' לאכול על הדם, ואז לא תבואו לחטוא בחטא שילפינן מלא תאכלו על הדם, ואח"כ יאמר ויבן שאול מזכה אותו החל לבנות מזבה ויובן עפ"י דברינו בזבחים (ד' קח) אר"ה מ"ט דר' יוסי דכתיב ויבן נח מזבח לד' אריו"ח מ"ט דר"ש דכתיב ויקח מנוח את גדי העזים גו' ויעל על הצור ומשמע משם דאבן ומזבח שני שמות הן ולאבן לא קרי מזבח וע"כ ר' יוסי דיליף ממנוח סובר דאבן לא סגי דממנוח אין ראי' שהוראת שעה היתה ור"ש דיליף ממנוח סובר דאבן נמי סגי ומזבח לאו דוקא ויתבארו הכתובים אליבא דכו"ע "ויבן שאול מזבח" כלומר בהא דאמר גלו אלי היום אבן גדולה היה כונתו לבנות מזבח כי בין לר' יוסי ובין לר"ש מזבח מהני, לר' יוסי לעכובא ולר"ש להידורא, "אותו החל לבנות מזבח" כלומר עתה שהוא אבן היתה רק התחלה לבנין המזבח ולא האבן קרוי מזבח רק היתה התחלה כי בעוד שהיה אבן לר"ש ודאי מהני דלר"ש לעולם באבן סגי ולר' יוסי דבעי מזבח דוקא מ"מ להוראת שעה מודה דסגי באבן כדמצינו גבי מנוח וזהו פי' "אותו" כלומר האבן החל לבנות מזבח ולא הוא המזבח, ולפי האיבע"א דטעמא דר"ש משום דדייק מדכתיב מזבח פתח אוהל מועד ואין מזבח בבמה דמשמע דממנוח ליכא למילף וא"כ גם אליבא דר' יוסי לא צריכנא לשנויי הוראת שעה היתה וא"כ גם להוראת שעה ליכא היתר לאכשורי בסלע או באבן מכ"מ יש לומר דשאול אמר "גלו אלי היום אבן גדולה" עפ"י דאמרינן (שם) בעי ר' יוסי ב"ח קרן וכבש ויסוד ורבוע מהו שמעכבין בבמה א"ל ר' ירמי' תניתוה קרן וכבש ויסוד ורבוע מעכבין בבמה גדולה ואין מעכבין בבמה קטנה וא"כ כיון דבבמה קטנה אין מעכבין יש לומר דסגי גם באבן וכ"ז אותו החל לבנות מזבח כי אע"ג דאינו מעכב מ"מ למצוה בעי מזבח וכדאי' בזבחים (ד' נט) וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך ופריך וכי עליו אתה זובח ועיי"ש בתוס' ד"ה עליו אע"ג דדרשינן עליו עליו ממש הכא דייק משום דוזבחת עליו משמע שמצוה לזבוח כו' עיי"ש והוא נכון בעזהשי"ת:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה