אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) שמואל א › פרק ט

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

שמואל א · פרק ט

פרק ח

[ז] ויאמר שאול לנערו והנה נלך ומה נביא לאיש אלהים וגו' ותשורה אין להביא לאיש האלהים:

[ט] לפנים בישראל וגו' לכו ונלכה עד הרואה כי לנביא היום יקרא לפנים הראה:

ויאמר שאול לנערו טוב דברך וגו':

יש לדקדק א) מאי קמ"ל בזה הכתוב במה שמספר לנו שלנביא היום יקרא לפנים הרואה? ב) איזה דבר חכמה אמר לו נערו אשר אמר שאול על זה כי טוב דברך?

יתבאר בטוב טעם עפ"י מאמרם ז"ל בסנהדרין (דף צג) על הא דכתיב בדניאל, וראיתי אני דניאל לבדי את המראה, והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה וגו' אמרינן מאן נינהו האנשים אר"י זה חגי זכרי' ומלאכי אינהו עדיפי מיני' ואיהו עדיף מינייהו, אינהו עדיפי מיני' דאנהו נביאי ואיהו לאו נביא ואיהו עדיף מינייהו דאיהו חזי ואינהו לא חזי נמצינו למידין מזה דרואה נקרא מי שאינו נביא קבוע, ודניאל הי' רק רואה ולא נביא קבוע וכמו שאמר וראיתי אני וגו' אבל נביא קבוע נקרא נביא, והנה מלפנים לא היתה הנבואה מצויה כדכתיב (לעיל ג) ודבר ד' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ, וזהו שאמר כי לנביא היום כלומר עכשיו שהנביאות מצויה והוא נביא קבוע, מלפנים שלא היתה הנבואה מצויה ורק באקראי, ולא היה נביא בקביעות יקרא לפנים "הראה", וכונתו בסיפורו היה עפ"י דאיתא בנדרים (דף לח) אין השכינה שרוי' אלא על גבור חכם ועשיר כו' ומבאר המהרש"א שם דזהו דוקא בקביעות דאלת"ה קשי' קודם שנתעשר מרעה"ש איך נגלה אליו ד' אלא בודאי משום שלא הי' בקביעות וא"כ מי שהוא נביא בקביעות מוכרח להיות עשיר וא"כ אין לו לקחת מתנות, ואעפ"י שמצינו שאלישע קבל מתנות, זה היה בעת שהי' בדרך אבל גבי שמואל מצינו דכתיב כי שם ביתו ואיתא (שם בנדרים) כל מקום שהלך שם ביתו עמו ופירש"י וכלי תשמישו, וזה הי' מרוב עשרו, אבל מי שאינו נביא בקביעות כיון שאינו מוכרח שיהי' דוקא עשיר אפשר לקבל מתנה, נמצא שלנביא קבוע לא שייך לתת מתנה, ולנביא בלתי קבוע ששמו רואה צריך ליתן מתנה:

והנה עד שמואל לא היתה הנבואה מצויה בקביעות כמו שהבאנו לעיל מדכתיב ודבר ד' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ ומשמואל התחילה הנבואה להיות מצויה כלומר בקביעות כדכתיב ויוסף ד' להראה בשילה, וא"כ שאול שאמר ותשורה אין להביא לאיש האלקים לא ידע איך דינו של שמואל אם כנביא קבוע או כנביא שאינו קבוע מאחר ששמואל היה הראשון שהנבואה היתה מצויה אצלו בקביעות, וע"כ קראו איש האלקים ודאג על אשר אין בידו תשורה להגיש לאיש האלקים פן דינו כנביא בלתי קבוע וצריך ליתן לו מתנה ע"ז השיב הנער רבע שקל כסף נמצא בידי אבל לדעתי לא נצרכה לזה מפני כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה כלומר מוחזק היום לנביא קבוע והיום שמו נביא. זהו פירושו מה שנקרא לפנים רואה נשתנה עכשיו ושמו לנביא מפני כי הנבואה מצויה אצלו, וא"כ אין צריך להביא לו תשורה כיון ששמו נביא לא שייך גבי' מתנה ומאי דספוקי מספקא לי' לשאול פשיטא לי' להנער ודין הוא מילי דחוכמתא אשר הוטבו בעיני שאול:

[א] ויקח שמואל את פך השמן גו' ויאמר הלא כי משחך ד' על נחלתו לנגיד:

(כב] וישאלו עוד בד' הבא עוד הלם ויאמר ד' הנה הוא נחבא אל הכלים:

הנה רש"י ז"ל הביא בשם מדרש אגדה תנחומא וז"ל אל הכלים באורים ותומים אמר שמא איני ראוי לגדולה עד שישאלו באו"ת ושאלו ועלה בידו עכ"ל ויש לדקדק בזה איזה ספק נפל לשאול בדברי שמואל עד שנחבא אל הכלים למען ישאלו באו"ת הלא שמואל הוא נביא והוא משחהו בשם ד' למלך וא"כ מה יודע לו מאו"ת?

אך יובן עפ"י מאמרם יומא (דף עג) אע"ג דגזירת נביא חוזרת גזירת או"ת אינה חוזרת שנאמר כמשפט האורים למה נקרא שמן או"ת אורים שמאירין את דבריהם תומים שמשלימין את דבריהם וכפירש"י שאין גזירתן חוזרת, וזהו דמספקא לי' לשאול שמא אינו ראוי לגדולה עד שישאלו באו"ת כי אעפ"י ששמואל הודיעו אבל גזירת נביא חוזרת וחפץ שישאלו באו"ת שגזירתן אינה חוזרת, אעפ"י שאינו ראוי לגדולה, כי לא האמין בנפשו מרוב ענותנתו שהוא ראוי לגדולה, עד בוא דברו אמרת ד' צרופה באורים ותומים שמשלימין את דבריהם ואינם חוזרין:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה