אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) שמואל א › פרק ח

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

שמואל א · פרק ח

פרק ד

[ה] ויאמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים:

[ו] וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו וגו' [ז] ויאמר ד' אל שמואל שמע בקול העם וגו' כי לא אותך מאסו כי אם אותי מאסו ממלוך עליהם:

[יט] וימאנו העם גו' ויאמרו לא כי אם מלך יהיה עלינו:

[כ] והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתנו:

יש לדקדק בזה א) מפני מה תלו בקשת מלך בסבת זקנותו של שמואל. ב) מהו שהוסיפו לשפטנו ככל הגוים. ג) כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו לכאורה מיותר אחרי שבכתוב הראשון מפורש היטב בקשתם שימה לנו מלך לשפטנו וגו' ולא הי' צריך לכתוב רק וירע הדבר בעיני שמואל וממילא מובן דעל בקשת מלך הורע בעיניו. ד) מה שאמר לו השי"ת לא אותך מאסו אינו מובן הא הם ביארו את סיבת בקשתם לסבת זקנותו של שמואל וא"כ הא לא מאסו בו רק קשה עליהם להטריח את הזקן ולהעמיס עליו משא הצבור, רק את בניו מאסו. ה) גם סוף הפסוק צריך להבין כי אותי מאסו ממלוך עליהם. הלא בעצם הדבר שבקשו להם מלך לא עשו כל רע ואדרבה היא אחת מהשלש מצות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ כדאי' בסנהדרין (דף ק) ר' יהודא אומר ג' מצוה נצטוו ישראל כו' להעמיד להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך ואדרבה למה התאחרו בקיום מצוה הזאת עד ימי שמואל. ו) אחרי ששמואל תיאר לפניהם כי לא טוב להם מלך והם עמדו על דעתם הוסיפו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתנו מה שלא אמרו זאת בפעם הראשון ועוד איזה הערות שיתבארו בפנים.

ואבאר אחת אל אחת, דהנה איתא במס' תענית (דף ז) ויהי כאשר זקן שמואל ופריך ומי סיב כולי האי והא בר נ"ב הוה דאמר מר מת בנ"ב שנה זו היא מיתת שמואל הרמתי ומשני זקנה קפצה עליו אלמא דשמואל לא הוי זקן כ"כ ואמאי אמרו בשעה שבאו לשאול להם מלך הנה אתה זקנת, כיון שבאמת לא היה זקן. אך י"ל עפ"י מה דאיתא בשבת (דף נה) כל האומר בני שמואל חטאו אינו אלא טועה שנאמר ויהי כי זקן שמואל ובניו לא הלכו בדרכיו, בדרכיו לא הלכו מיחטא נמי לא חטאו, אלא מה אני מקיים ויטו כו' שלא עשו כמעשה אביהם שהי' שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן בעריהם כו' והם לא עשו כן אלא ישבו בעריהם כו' וא"כ י"ל אף כי לא זקן ממש הי' אלא רק נראה כזקן מפני שזקנה קפצה עליו היה קשה עליהם להעמיס עליו טורח הדרך לסבב בכל מקומות שישראל נחתים לדון אותם במושבותם, ולשבת על מקומו שיבאו בני ישראל אליו למשפט לא אבה שמואל וזהו שאמרו לו הנה אתה זקנת כלומר לא זקנה ממש שמשום זקנתך המופלגת עלינו לדאוג לימים יבאו לבחור לנו שופט זאת לא זאת אלא משום זקנה שקפצה עליך קשה עלינו להעמיס טורח הדרך עליך לסבב בכל מקומות ישראל, ולהכבד לשבת בביתך אין אתה חפץ, וכן להעמיד את בניך תחתיך אמרו ובניך לא הלכו בדרכיך לא העיזו פניהם בפני שמואל לגלות קלונם חלילה כי כל האומר בני שמואל חטאו אינו אלא טועה, אלא כך אמרו להעמיס טורח הדרך על בניך שהם יסבבו בעיירות ישראל למקומותם במושבותם כאשר היית מחזר וסובב אתה, ובניך לא הלכו בדרכיך כלומר הם הנהגה אחרת בחרו וטוב בעיניהם לשבת בית ע"כ אין לנו עצה אחרת כי אם "שימה לנו מלך לשפטנו". ויובן עפ"י מה דאיתא בקדושין (דף לב) אמר רב אשי אפי' למ"ד נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, וזה הי' כונתם כי הנהגת שמואל היה מדרך חסידות והראי' שהגמ' לא מיחשב לבניו לחטא, ועפ"י דין היה יכול להורות ולשפוט בעירו וזהו רק אם דינו היה כנשיא שמוחל על כבודו אבל אם יבחרו להם שופט שיהיה מלך אז אינו רשאי לוותר על כבודו ולנהוג במדת חסידות יתירתא אחרי כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וזהו שאמרו לשפטנו ככל הגוים רצו בזה אחרי שהשופט החדש יהיה דינו כדין מלך לא ירננו אחריו על הנהגתו החדשה שהיא משונה מהנהגת שמואל ולא יהרהרו אחריו לומר, הזה כשמואל הצדיק שהתנהג בחסידות יתירתא כשם שרננו על בני שמואל מאז שהחלו לשנות את הנהגתם מהנהגת אביהם וזהו מדויק במאמרם לשפטנו ככל הגוים שבכל הגוים היה המנהג שהשופט יושב שלו ושאנן בביתו, וכלם מקדימים לפתחו, לא כן אנו שאתה מפני חסידותך היתרה נהגת קלות בעצמך לותר על כבודך. ומפני זה מדויק מה דכתיב שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים שלכאורה הי' צריך לסמוך תיבת ככל הגוים לתיבת מלך וכן היה צריך לכתוב שימה לנו מלך ככל הגוים לשפטנו, לפי פשט הכתוב, אבל לפי דברינו ניחא, שבקשת מלך לא היה מפני שרצו להתדמות להגוים שמלכם בראשם, אלא רצו לבחור שופט שישנה הנהגתו מהנהגת שמואל, כמו שנהגו השופטים בעמים אחרים, ובכל זאת לא יגרע כבודו מכבוד שמואל הצדיק, וע"כ נסמך ככל הגוים למילת לשפטנו הכתוב לפניו ואינם מוסבים לתיבת מלך הכתוב שלפני פניו, ובזאת מתורץ מה שתלו טעם בקשת מלך לסיבת זקנותו של שמואל, אחרי שלא מצאו בזה שום עון ורק לשם שמים כונתם כנ"ל, כי לסיבת זקנותו, כלומר שקפצה עליו הזקנה ולא רצו להטריחו בטורח הדרך, ובניו לא אבו בדרכיו הלוך רק לשנות ממנהג אביהם שמותר עפ"י דין, כי הנהגתו היתה ממידת חסידות יתירתא דהוה ביה, בחרו להם עצה הוגנת לקחת שופט שיהי' לו דין מלך:

אמנם לפי המבואר שהיתה כונתם לשם שמים א"כ צריך להבין מה דכתיב אחרי כן וירע הדבר בעיני שמואל, למה הקפיד שמואל ע"ז כי עצם הדבר שיהי' להם מלך, הוא מהמצות שנצטוו בכניסתן לארץ, כמו שהבאנו למעלה, ואין לומר דהקפדת שמואל היה על אשר לא בחרו בו למלוך עליהם, כי אז יוכל לשבת במקומו, דמאחר שמלך אינו רשאי לותר על כבודו, זה אינו, עפ"י מה דאיתא בסוף נזיר (דף סו) נזיר היה שמואל כדברי ר' נהוראי, שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו כו' וא"כ כיון ששמואל הי' נזיר א"כ הוא אסור לטמא למתים וא"כ לא יוכל ללכת למלחמה דמתי נכרים מטמאים לכה"פ במגע (ועיי' נזיר דף ד' תוס' ד"ה אלא) ואם תאמר איך שסף שמואל את אגג [לק' ט"ו ל"ג] וי"ל כמו דמתרץ בנזיר שם דגוסס שויני' וכמ"ש התוס' שם בד"ה דלמא דלאו דוקא גוסס כי נזיר אסור ליגע לגוסס אלא כלומר קרוב לגוסס עיי"ש וכ"כ בפי' הרא"ש שם וז"ל ואפי' למ"ד דנזיר אסור ליגע בגוסס, הכא לאו גוססים ממש אלא סמוכים לגוססים, עוד כ' שם הרא"ש לחלק דגוסס בידי אדם חשוב כחי טפי מגוסס בידי שמים עיי"ש, אבל בהגהות שם העלה חילוקו בצ"ע מהא דסנהדרין (דף ע"א) דמשמע שם בש"ס איפכא עיי"ש ועיי' בנזיר (דף מ"ג) איתא אדם אינו מטמא אלא עד שתצא נפשו אפי' מגויד ואפי' גוסס כו' ועי' בפי' הרא"ש שם] וא"כ לא יוכל למלוך עליהם, אך אפשר לומר כי הקפיד למה לא בחרו באחד מבניו, אחרי כי כל האומר בני שמואל חטאו אינו אלא טועה, וכדמצינו גבי משרעה"ש הובא במדרש פ' פנחס שהי' משה סבור שבניו ירשו מקומו ונוטלים את שררותו, וזהו מה ששינה במה שנאמר וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו, והם הא לא אמרו תנה רק שימה, אך לפי דרכנו ניחא דהא הא דילפינן דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול הוא משום דכתיב שום תשים עליך מלך ע"כ מתחילה אמרו שימה לנו מלך והיתה זאת להם לסעד ולסמך שכונתם היתה רק משום כבודו של שמואל כאמור אך אחרי ריבוי דברים הכיר בהם שמואל מה שבלבם שלא משום כבודו לבד נתהוה החפץ לבחור מלך, שלולא זאת בחרו באחד מבניו וע"כ לא מצד שימה כלומר שיהא אימתו עליהם שלא יהא רשאי לותר על כבודו אז הקפיד וירע הדבר בעיני שמואל כלומר אימתי הכיר את בקשתם שרע היא, כאשר אמרו תנה לך מלך לשפטנו. רק אז הכיר את הצפון בלבם כי רעה נגד פניהם אבל מתחילה כאשר באו אליו ואחרי ההקדמה הקצרה מזקנותו של שמואל ומבניו שלא הלכו בדרכיו אמרו "שימה לנו מלך לשפטנו" אז לא הקפיד שמואל כי לא מצא בזה שום עון וא"כ לפי"ז מתורץ מה שדקדקנו על השנות הדברים שהיה די לכתוב וירע הדבר בעיני שמואל, ומוכח שפיר איזה דבר הורע בעיניו, שקאי על מה שבקשו לשום עליהם מלך ולמה הוצרך להשנות הדברים כאשר אמרו תנה לנו מלך אבל לפי מש"כ ניחא דעל אמירתם שימה לנו מלך לא הורע בעיני שמואל, רק דוקא כאשר אמרו תנה לנו מלך אז הבין אל מי ירמזון בקשתם:

ועתה נשובה לבאר הפסוקים האחרונים, ויאמר ד' אל שמואל כו' כי לא אותך מאסו כי אם אותי מאסו, ודקדקנו הא הם בעצמם תלו בקשת מלך לסבת זקנותו של שמואל וא"כ לא מאסו בשמואל, א"כ אמאי הכפיל הקב"ה לשכך את תרעומות שמואל, וביותר יש לדקדק האם בזאת ישכך תרעומות שמואל ולא יהא כבוד שמואל גדול מכבודו של הקב"ה, ואם שמואל מצא בבקשת מלך פגיעה בכבודו, כשאמר לו הקב"ה לא כבודך הקלו אלא כבודי האם בזה יתקרר דעתו, אדרבה בזה יבער חמתו יותר. אמנם חדא מתורצת בחבירתה ונקדים מה דאיתא בסנהדרין (דף כ) תניא ר"א אומר זקנים שבדור כהוגן שאלו שנאמר תנה לנו מלך לשפטנו אבל ע"ה שבהם קלקלו שנאמר והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ופירש"י ע"ה קלקלו דאלו זקנים שאלוהו לשופטם ולרדות הסרבנים שבהם. אבל ע"ה תלו עליו מלחמותיהם שאמרו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו:

והנה בפעם הראשון באו לשאול הזקנים שבדור ובקשו מלך לשפוט אותם, והקדימו דבריהם בנימוס, להזהר לבלי לפגוע בכבוד שמואל, הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך עתה שימה לנו מלך לשפטנו ורק לצורך דיני ומשפטי התורה הוכרחו לבקש מלך, אחרי שמצב שמואל נשתנה כמש"כ אבל לא הזכירו בדרישתם שלצורך מלחמה נדרשים למלך, ואף שזהו ממילא אם יהי' להם מלך והיה אם תקראנה מלחמה יצטרך המלך לצאת עמהם כמש"כ הרלב"ג (שמואל ב' א') וז"ל להודיע הרושם הנפלא שיקח האדם בההפך ענינו אל שיהיה מלך כש"כ בהמשחו ע"י הנביא, הלא תראה כי שאול תיכף שנמשח למלך נהפך לאיש אחר, וכן הענין בדוד שכבר ספר ואמר ותצלח רוח ד' אל דוד מהיום ההוא ומעלה, וזה דבר ראוי לפי שרשי התורה, כי פעולות המלך מסודרות מהשי"ת ולזה אמר שלמה פלגי מים לב מלך כו' עכ"ל וא"כ כיון שהמלך יש לו הצלחה יתירה משאר אנשים צריך לצאת למלחמה בעצמו שיצליח במלחמתו, וא"כ אם בחרו את שמואל להיות מלך הי' זה מן הנמנע לשמואל לצאת עמהם במלחמה, אחרי כי הוא נזיר ונזיר אסור לטמא כנ"ל א"כ מובן מאליו ששמואל לא יכול להבחר למלך, אבל עפ"י בקשתם יוכלו לבחור את אחד מבניו אחרי ששמואל לא מצא בבניו שים חטא, כמש"כ, ע"כ כאשר אמרו אח"כ תנה לנו מלך אז מצא בזה פגיעה בכבודו והקפיד, כדכתיב וירע הדבר בעיני שמואל כלומר לא מצא בזה שום עון אשר חטאו בשאלם מלך לקצוף עליהם ולהוכיחם ע"ז רק מצא בזה תרעומות להעדר כבודו, וזהו המשמעות וירע כלומר בעיניו היה הדבר רק רע, כי כל החטא היה בעיניו ככפויי טובה, ויאמר ד' אל שמואל לא אותך מאסו כי אם אותי, הנה בעיניך רק רע הדבר כי תחשוב הדבר הזה לחטא קל שאותך מאסו כלומר רק פגיעה בכבודך, דע נא כי גדול עונם כי ד' היודע מחשבותיהם וגם הצפון בלבם ידע כי לא דיני ומשפטי התורה הכריחם לשאול להם מלך, כי זה לקחו להם אך לכסות עינים, אבל באמת כי אותי מאסו ממלוך עליהם, ואחרי ששמואל שמע מהקב"ה שיש בזה חטא גדול, אז החל להוכיחם בתוכחות עלי עון כי לא טוב להם מלך ואז גילו עמי הארץ את מצפוני לבבם והעיזו פניהם וזהו דכתיב וימאנו העם לשמוע העם דייקא אלו עמי הארץ ויאמרו לא כי מלך ימלוך עלינו וגו' ויצא לפנינו וילחם את מלחמתינו, זהו אשר הוסיפו ע"ה על דברי הזקנים לגלות שלא דיני ומשפטי התורה לבד מכריחם לשאול להם מלך כי עיקר חפצם ומטרתם הוא והיינו אנחנו ככל הגוים לערוך מלחמה ולכבוש ארצות כדי להרחיב גבולם, ולהיות ככל המון הגוים בית ישראל ויהודה:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה