אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) שמואל א › פרק ד

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

שמואל א · פרק ד

פרק ב

[יז] ויען המבשר ויאמר נם ישראל וגו' וגם שני בניך מתו וגו' וארון האלקים נלקחה:

[יח] ויהי כהזכירו את ארון האלקים ויפל מעל הכסא וגו' כי זקן וגו' וימת וגו' [יט[ וכלתו אשת פנחס הרה ללדת ותשמע את השמועה אל הלקח ארון אלהים ומת חמיה ואישה ותכרע ותלד וגו' [כ] וכעת מותה ותדברנה הנצבות עליה אל תיראי כי בן ילדת ולא ענתה ולא שתה לבה [כא] ותקרא לנער אי כבוד לאמר גלה כבוד מישראל אל הלקח ארון האלהים ואל חמיה ואישה:

יש לדקדק א) מדוע לעלי בשר המבשר תחילה מנוסת ישראל ואח"כ ממיתת בניו ולבסוף מלקיחת ארון אלקים, ולאשת פנחס בשרו תחילה מליחת ארון אלקים ולבסוף ממיתת חמיה, ואח"כ מאישה? ב) מדוע לא קבלה תנחומין מהנשים שבשרו לה בשורה טובה כזאת כי בן ילדה, אשר אחר האסון הנורא מעלי ומבניו ישאר הבן היולד יורש עצר כתר כהונה ומלכות, היש לך תנחומין גדול מזה. והיא לא שתה לבה לזה ולא ענתה להם דבר, ועוד קראה לנער היורש הכתרים הנ"ל אי כבוד, אתמהה?

אך יונחו הדקדוקים האלה בטוב טעם, עפ"י הנסיון המורה לנו, כי האיש אשר עליו לבשר לאדם ולהגיד לו מאיזה אסונות גדולות שקרהו ר"ל צריך להשכיל פיהו ולבשרהו בתחילה מאסון הקל, ואח"כ מן האסון הכבד, כי אם יבשר תיכף את הכבד אזי יוכל להמיט על האדם רעה רבה ולגרום לפעמים ע"י בשורה הרעה הפתאומית כי ימות פתאום מצערו וכאב לב חלילה, ולכן מבשר כזה צריך לכלכל דברו בהשכל ודעת, ומתחילה יגיד לו מהדבר היותר קל ואחר כן הכבד ממנו וכיון שיתרגל לאט לאט לכלכל אסונו וצערו אזי יוכל להגיד לו גם מן היותר כבד, ולפי"ז המבשר אשר הגיד לעלי הכהן השכיל פיהו בחכמה ודעת כי ידע שלעלי הכהן איש האלקי האסון היותר גדול שאין למעלה ממנו הוא בלי ספק לקיחת ארון אלקים שעל ידה גלה כבוד מישראל ונפלו פלאים ברוחניות ובגשמיות ואסון הבנים לפי ערך לקיחת הארון הוא אסון קל כי זהו רק בחומריות ודבר פרטי שאינו נוגע לכלל האומה והיותר קל מזה ניסת ישראל מפלשתים אויביהם כי אף כי נסו ישראל בפעם הזה ולא יכלו לנצח את אויביהם בכ"ז הלא עוד יש תקנה, כי יתחזקו בני ישראל עליהם והנרדפים יהפכו לרודפים את האויב ולנצח כי כזה וכזה יקרה במלחמה, ולכן פתח פיו בחכמה לבשרו מתחילה מאסון ישראל על דבר נוסם מאויביהם, ואח"כ מן הכבד ממנו היינו מיתת בניו, ואח"כ כאשר נתרגל מעט לשמוע שמועות מרגיזות ומעצבות כאלה, בא להגיד לו ולהשמיעו גם כן מהבשורה הרעה אשר אין למעלה הימנה היינו מלקיחת ארון אלקים, אך הכתוב מספר לנו כי בזה לא נתקרר לוין הטהור והקדוש של עלי איש האלוקי ולא נפל אף שער אחד מהתפעלות לבו והתרגשות רוחו הטהור רק ויהי בהזכירו את ארון אלהים ובשומו על לבו האסון הגדול והנורא אשר בלקיחתו אבדו ישראל את תקותם האחרונה, וכל כבודם והדרם נגלה מהם, אזי מרוב צער ויגון נאבדו ממנו כל כחותיו ונפל תיכף מן הכסא אחורנית ומת:

ולאמת את דברינו נביא דוגמא משמואל ב' (א ד') שהמבשר שבישר לדוד ממיתת שאול ויהונתן ידע שהוא הוא היותר קשה וכבד אצל דוד כי הוא ידע היטב את צדקת ויקרת שאול משיח ד' ובפרט יהונתן אשר אהבו אהבה בלי מצרים וכמ"ש (שם) נפלאת לי אהבתך, נעמת לי מאד וגו' אחי יהונתן וגו', לכן פיהו פתח בחכמה להרגילו לאט לאט בבשורות הרעות מהקל אל הכבד וע"כ התחיל אשר נס העם מהמלחמה, וגם הרבה נפל מן העם וימותו, ולבסוף בשרו וגם שאול, ואח"כ בשרו ויהונתן בנו מתו. וכן מצינו באיוב שהקב"ה מסרו ליד השטן וצוהו רק אליו אל תשלח ידיך ואמרו חז"ל בב"ב (ד' טז) משל אומרים לאדם שבור חביות ושמור את יינה, כן אמר הקב"ה אל השטן הנו בידיך אך את נפשו שמור לכן היה מוכרח לעשות מעשהו והנהגתו עמו ג"כ מן הקל אל הכבד, כי אם הי' עושה בהיפוך ולא הי' מרגילו לאט לאט מרעה קטנה אל גדולה, הי' מתיירא פן יאבד את נפשו, ולכן מתחילה שלח מלאך הבקר היו חורשות ותפל שבא, ואח"כ אש יצא מן השמים ותבער בצאן, ואח"כ כשדים שמו שלשה ראשים ויפשטו על הגמלים ובהרגילו אותו לאט לאט אז בשרו בניך ובנותיך אוכלים ושותים יין וגומר ויפול על הנערים וימותו כמבואר באיוב (א):

ובדרך ואופן זה כאשר בשרו לכלתו של עלי את האסונות הנוראות האלה השכילו פיהם ג"כ להרגילה לאט לאט בבשורות הלא טובות למען תוכל שאת משא היגון והצער מהאסון היותר כבד לה ודימו במחשבתם כי היא באשר דרך נשים לה אסונה היותר גדול והיותר כבד הוא מיתת בעלה אלוף נעוריה וקל מזה לפניה מיתת חמיה והיותר קל אצלה היא לקיחת ארון אלקים באשר אין חכמה לאשה אלא בפלך ומאין לה השגה עמוקה ודעת רחבה להבין ולערוך את האסון הגדול והנורא שאין למעלה ממנו על ידי לקיחת הארון. ולכן מתחילה עלה על רוח המבשר לבשרה מדבר אסון הקל אצלה מלקיחת ארון אלקים ואח"כ מיתת חמיה ואח"כ מיתת אישה שהוא היותר כבד אצלה, אבל באמת שגה המבשר ברואה כי אמנם גם היא היתה חכמת לב ולה דעת רחבה להבין כי לקיחת ארון אלקים הוא האסון היותר גדול וכבד לישראל עמה והבשורה הרעה הזאת פלחה כחץ כליותיה וכל חדרי לבה עד שצרחה במר נפשה ולא מצאה כל נוחם גם בלידת הבן אשר יהיה יורש עצר בישראל לפי תנחומי הנשים אשר עמדו אצלה, כי הבינה היטב שתנחומין של הבל נחמוה כי כיון שנלקח הארון הלא גלה כבוד מישראל ואבדה עם זה ג"כ כל תקותם בגשמיות ורוחניות וא"כ מה מועיל לה הבן להרים את קרן ישראל, ובשביל זה טרם יצאה נפשה כי לא יכלה שאת גודל הצער והיגון קראה לנער איכבוד לאמר גלה כבוד מישראל בהאסון היותר איום ונורא לקיחת ארון אלקים ובנה ג"כ לא יהיה עוד יורש כתר הכהונה באשר לא יהיה עוד עבודה בכהנים כאשר יבואר דברינו באר היטב עפ"י מאמרם ז"ל בזבחים (ד' קיב) באו לנוב וגבעון הותרו הבמות ופירש"י ז"ל כשחרבה שילה ונלקח הארון בימי עלי הכהן עכ"ל וא"כ כיון שחרבה שילה והותרו הבמות בטלה העבודה מהכהנים והותרה לזרים וכדאי' בזבחים (ד' קיט) דאין כהן בבמה ופירש"י מדכתיב וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' פתח אוהל מועד זריקת כהן פתח אוהל מועד ואין זריקת כהן בבמה אלא אף בזרים עכ"ל וכן מבואר בירושלמי מגילה פ"ק עיי"ש וכן אין דין חזה ושוק נוהג בשעת היתר הבמות כדאי' בזבחים וד' קא) בבמה לזר וכדברי האומר יש מנחה בבמה קטנה:

ומעתה עלינו לדעת ולהבין איך כי צדקה כלת עלי שלא קבלה התנחומים מהנשים אשר עמדו בשעת לידתה ואמרו לה אל תיראי כי בן ילדת כלומר וא"כ יירש כבוד הכהונה שאין זרע אחר מעלי אחרי כי חפני ופנחס מתו שניהם אבל היא לא ענתה ולא שתה לבה אחרי כי חרבה שילה והותרה העבודה בזרים א"כ אין יתרון לכהן מזר לא בענין עבודה ולא לענין חזה ושוק. ותקרא לנער אירכבוד לאמר גלה כבוד מישראל כלומר גלה כבוד הכהן שהי' לו מישראל. כי מעתה והיה כעם ככהן ואין יתרון מזה לזה וא"כ תנחומין של הבל נחמו אותה הנשים באשר שבנה הנולד לה יירש כבוד הכהונה אחרי מות אביו ועלי, ונהפוך הוא, מותם יהי' לבנה למזכרת עון אחרי כי נלקח ארון אלהים כלומר ששילה חרבה ומפני מה חרבה שילה בעון הכהנים בני עלי שביזו את הקדשים והם התחפשו שלשם שמים כונתם, בכדי לאפרושי מאיסורא הזרים שהורגלו עוד בגלגל קודם שבאו לשילה כמש"כ לעיל ובחורבן שילה נתגלה עונם שהוחזרו הדינים כמו שהיו בימי גלגל והזרים הותרו להיתרם הראשון לעבודה ולענין חזה ושוק וזהו מה שאמרה "אל הלקח ארון אלקים" פי' במה שנלקח ארון אלקים יאמרו כל ישראל שזהו בעון אבות בנה הנולד ואל חמיה פי' לא כמו שהנשים נחמו אותה שבנה יירש כבוד חמיה עלי הזקן, זאת לא זאת מיתת חמיה לא ינחילהו כבוד אלא קלון שזאת יגלה על איזה עון נלקח ארון אלקים זה חרבן שילה, שזהו בעון בזיון קדשים כדכתיב בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בהם" שזה קאי על בזיון קדשים כי על אשר ישכבון הוכיחם כדכתיב אל בני כי לא טובה השמועה כו' ועיי' במהרש"א (שבת דף נה) ואל אישה כלומר בן הנולד לה שהוא זכרון לאישה לא יזכר בזכרון טוב אחרי כי אישה פנחס מת ביום אחד עם חפני הוא אות שגם פנחס חטא כחפני דכיון שהעונש הי' שוה מוכח שגם החטא היה שוה, דאל"כ וחטא פנחס היה רק על שלא מיחה בחפני אבל הוא בעצמו לא חטא אז לא היו נענשים בעונש שוה [ועיי' לעיל מה שהבאתי בביאורי על הפסוק וזה לך האות, נשען על דברי התוס' (שבת דף נה) דמפרשי מה דאמרינן כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה שזה קאי על הא דאשר ישכבון שבזה לא חטאו אבל מבזים קדשים הי' עיי"ש] וזהו דכתיב ואל אישה כלומר אעפ"י דאמרינן אמר רב פנחס לא חטא אבל זהו רק בחטא דאשר ישכבון אבל לא בבזיון קדשים וכיון שחטא גם הוא בבזיון קדשים גם הוא גרם לחורבן שילה שנלקח ארון אלקים וא"כ מכל הני דחשבה גלה כבוד מבנה שהזכרונות אל הלקח ארון אלקים ומות חמיה ואשה שבהם נתקיימו דברי השי"ת כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו הזכרונות הללו לא לכבוד הוא לנער היולד וזהו מה דכתיב ותקרא לנער אי כבוד והדברים נכונים מאד:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה