ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
שופטים · פרק יט
[יז] וישא עיניו וירא את האיש האורה וגו' [יח] ואת בית ד' אני הולך ואין מאסף אותי דכיתה:
[יט] וגם תבן וגם מספוא יש לחמורינו וגם לחם ויין יש לי ולאמתך וגו' אין מחסור כל דבר:
[כ] ויאמר האיש הזקן שלום לך וגו':
יש לדקדק מדוע רק אחרי שסיפר לו שאל בית ד' הוא הולך, ואין מחסור כל דבר, אז נתן לו שלום, הלא ידע הזקן כי איש אורח הוא באמרו מבית לחם יהודה עוברים אנחנו וגו' ואז הי' מהנימוס ליתן לו שלום כדרך כל הארץ?
ויתבאר עפ"י דאיתא בקדושין (דף לג) אמר מר יכול יהדרנו בממון ת"ל תקום והדרת כו' ואקיש נמי הידור לקימה מה קימה שאין בו חסרון כיס אף הידור שאין בו חסרון כיס, מכאן אמרו אין בעלי אומנות רשאין לעמוד בפני ת"ח בשעה שעוסקין במלאכתם ופריך והתנן כל בעלי אומניות עומדין מפניהם (פי' במביאי בכורים) ושואלין בשלומן ואומרים להם אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום כו' ודחי ודלמא שאני התם דא"כ נמצאת מכשילן לעתיד לבוא עכ"ל הש"ס וא"כ יש סברה לומר דשייך כבוד לעוסק במצוה אף היכא דיש בה חסרון כיס כמו דבעלי אומניות מבטלין ממלאכתם לכבוד מביאי בכורים ולשאול בשלומם ואף למאי דדחי הגמ' משום טעמא דלעתיד לבוא יש למילף דעכ"פ היכא דאין בו חסרון כיס בודאי צריך לכבד לעוסק במצוה. ובזה יתפרשו הכתובים דהאורח מספר ואת בית ד' אני הולך פי' בדבר מצוה כמ"ש הרד"ק ז"ל כי הי' הולך שם להתפלל או לזבוח וכן ידמה לדעת המתרגם לבית מקדשא דה' אנא אזיל, וא"כ חייבים לנהוג בי כבוד ובכ"ז ואין איש מאסף אותי הביתה ואעפ"י דהגמ' מדחה דהכבוד למביאי בכורים, לא עפ"י דין הוא רק מטעם דנמצאת מכשילן לעתיד לבוא, אך מ"מ זהו טעם להכבוד שנהגו בהם בדברים שיש בו חסרון כיס כביטול מלאכה לבעלי אומניות, אבל היכא דליכא חסרון כיס מחויבים לכבד את העוסק במצוה, ע"ז אמר האורח וגם תבן גו' אין מחסור כל דבר א"כ אין אני מבקש כבוד שיש בזה חסרון כיס אחרי כי אין מחסור לי דבר וכיון ששמע הזקן שהולך האורח בדבר מצוה וא"כ צריך לנהוג בו כבוד כדתנן כל בעלי אומניות עומדים בפניהם כו' ואומרים להם בואכם לשלום ע"כ כתיב ויאמר האיש שלום לך: