ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
שופטים · פרק יד
[א] וירד שמשון תמנתה וירא אשה מתמנתה גו' [ב] ויעל ויגד לאביו ולאמו ויאמר אשה ראיתי בתמנתה מבנות פלשתים ועתה קחו אותה לי לאשה [ג] ויאמר לו אביו ואמו האין בבנות אחיך וגו' [ד] ואביו ואמו לא ידעו כי מד' הוא כי תואנה הוא מבקש מפלשתים ובעת ההיא פלשתים משלים בישראל:
יש לדקדק א) מהו שמסיים הכתוב ובעת ההיא פלשתים משלים בישראל, מה ישמיענו בזה. ב) קושית הרד"ק (י"ג פ' ה') וז"ל ויש לתמוה היאך מי שצוה עליו הבורא ית"ש להיות קדושתו מן הבטן איך נטמא בבנות פלשתים?
ויתבאר בטוב טעם ודעת בהקדם מה דכתיב (שם טז) וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה וגו' ובש"ס (סוטה דף ט) רבי אומר תחלת קלקולו בעזה לפיכך לקה בעזה ופריך והכתיב וירד שמשון תמנתה ומשני תחילת קלקולו מיהא בעזה הוי ופירש"י דהאי דתמנת לאו קלקול הוא שלקחה לו לאשה ולא בא עליה בזנות, והקשה המהרש"א מע"ז (דף לו) דמוכח התם דבז' עממין גרע דרך חתנות מזנות ותירץ דהאי דתמנת היינו שלקחה לו לאשה אחר שנתגיירה עיי"ש [וכן איתא בירושלמי פ"ק דסוטה עיי"ש] ובאמת מפורש ברמב"ם [פי"ג מהל' אישות הל' יד] וז"ל אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל ישאו נשים כו' אלא שנתגיירו אך כיון שנתגיירו לשם שלחן מלכים כו' ע"כ היו חשובים כאלו נשאום קודם הגירות (ועיי' לק' מלכים א' י"א מ"ש בזה) ועי' בזה דברים נמרצים בסי' י"ג פסוק ד' ברד"ק שם באריכות בזה עיי"ש וא"כ כיון שעיקר החטא היה שלא הי' הגירות גמורה רק לשם גדולה, ההיא דעזה מיחשב קלקול יותר מההיא דתמנת, דלפי המבואר בש"ס חטא דתמנת לא הי' מצד עצם הנשואין רק מטעם דאזיל בתר ישרותי' כדאי' (שם) בסוטה שמשון בעיניו מרד שנאמר ויאמר שמשון אותה קח לי כי היא ישרה בעיני לפיכך נקרו פלשתים את עיניו ופריך והא כתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מד' הוא ומשני כי אזיל מיהו בתר ישרותי' אזיל עכ"ל אבל עצם הנשואין לא חשיב חטא, וצריך טעם ע"ז. ונראה שהטעם הוא כי הגירות דתמנתה מיחשב לגירות גמורה שאז טרם נתגדל שמשון לעשות לו שם בארץ שיגרע בזה כח הגירות מטעם גירות לשם שלחן מלכים וכדומה אחרי כי שמשון לא הי' נחשב בעת ההיא משא"כ ההיא דעזה שהיתה אחרי שנתגדל שמשון והגירות לא מיחשבה כגירות גמורה שהיתה לשם שלחן מלכים ע"כ שפיר אמרינן דתחילת קלקולו בעזה הוי ששם מיחשבה עצם הנשואין לחטא מאחר דהגירות לא נחשבה כגירות גמורה. אבל קלקול דתמנתה לא מן השם הוא זה כי עצם הנשואין לא מיחשבה לחטא אחרי שנתגיירה והגירות מיחשבה לגירות גמורה מ"מ לקצת קלקול מיחשב ההיא דתמנתה מטעם דאזיל בתר ישרותי' וזהו שאמר הכתוב ובעת ההיא פלשתים משלים בישראל ירצה בזה לספר כי אין בזה חטא מעצם הקדושין אחרי שהפלשתים משלים בישראל וא"כ לא נוכל לחשוב הגירות דתמנתה שנתגיירה לשם שלחן מלכים והוי כגיורת גמורה, ובתוך דברינו הנ"ל מיושב גם תמיהת הרד"ק ז"ל:
ז"ל.