ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
שופטים · פרק ו
[יד] ויפן אליו ד' ויאמר לך בכחך זה והושעת את בני ישראל מכף מדין גו' [טו] ויאמר אליו בי אדוני במה אוטיע את ישראל הנה אלפי הדל במנשה גו' [כה] ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ד' קח את פר השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים וחרשת את מזבח הבעל אשר לאביך גו'. עוד בסי' ז' [יג[ ויבא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום גו' והנה צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדין גו':
יש לדקדק במ"ש במה אושיע וגו' הלא שקר הסוס לתשועה וברוב חילו לא ימלט? גם ענין הקרבנות והחלום צריך ביאור:
ויובן עפ"י דברי המדרש (פ' אמור סי' כ"ח) ר"ל אמר לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שע"י מצות העומר עשה הקב"ה שלום בין איש לאשתו הוי אומר בזכות קמח שעורים כו' היא שעמדה להם בימי גדעון שנאמר ויבוא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום כו' והנה צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדין, ואיתא במנחות (דף ה' ע"ב) ורבא אמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה ושיריה נאכלת ואינה צריכה מנחת העומר להתירה שאין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה ובמקום הראוי לעבודה, במי שראוי לעבודה לאפוקי כהן בעל מום, ובדבר הראוי לעבודה לאפוקי מנחת העומר דלא חזי דחידוש הוא, ובמקום הראוי לעבודה לאפוקי נפגם המזבח, ופירש"י בדבר הראוי לעבודה כגון מנחת חטים אבל מנחת העומר של שעורים אינה ראוי' אלא לעבודה זו בלבד להתיר ולא משום קרבן אתיא ואי משום מנחת סוטה לאו ראוי' היא דמנחת קנאות באה קמח ושל עומר גרש, ועוד דלאו עבודה הוא דלברר עון קא אתא, והא דפסלה מחשבה במנחת קנאות משום דרחמנא קריא חטאת, והקשו התוס' דא"כ מנחת קנאות לא תפסול שלא לשמה, ונראה לפרש דחשיב מנחת העומר דבר שאינו ראוי לעבודה משום דאפי' לגבוה אסור להקריב חדש קודם העומר עכ"ל התוס', וא"כ מוכח מזה שאין המחשבה פוסלת אלא במקום הראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה לאפוקי כהן בעל מום:
ובזה יתבאר הא דאמר גדעון בי אדוני במה אושיע את ישראל שלא ידע באיזה זכות, אך באמת נצולו בזכות העומר שהי' בפסח (כפרש"י על איפת קמח מצות). וצריך להבין מפני מה באה משעורים שהוא מאכל בהמה ואמרי לא באה מן החטים? אך הטעם הוא שהקב"ה אמר הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות (כמבואר בר"ה דף טז) וא"כ כיון שכללות העולם נידון בפסח וכל עיקר חיות העולם תלוי בזה, ע"כ צוה הקב"ה שהעומר יקריבו מהשעורים שהוא חידוש שלא מצינו קרבן מן השעורים ולא הוי דבר הראוי לעבודה ועוד דלא הוי ממשקה ישראל מן המותר לישראל כמו"ש התוס' במנחות (שם) וע"כ אין שום מחשבה פוסלת בו וע"כ בודאי עולה לרצון ומתברך התבואה שבשדות:
וע"כ כתיב ויאמר לו ד' קח את פר השור אשר לאביך כו' ואמרינן בתמורה (דף כח) שמונה דברים התירו באותו לילה חוץ כו' והנה כיון שציוה לו ד' א"כ הוא מוכרח לקיים לשמה דאי לאו הכי לא עלתה לו לשום חובה, וגדעון היה ירא בעצמו שאינו יכול לכוין כמו שצריך, אך כיון שלא הוי ראוי לעבודה ע"כ אין המחשבה פוסלת בו וע"כ התירו לו שמונה דברים בכדי שלא יהי' ראוי לעבודה, ולכן אח"כ כששמע גדעון איש מספר לרעהו החלום והנה צליל שעורים מתהפך במחנה מדין אז הבין גדעון שבזכות העומר יצילם ד' וכהמדרש שהבאנו שבזכות קמח שעורים כו'' פי' שהעומר הבא מן השעורים מעליותא היא במה שאין מחשבה פוסלת בה והיא שעמדה להם בימי גדעון כמש"כ: