אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) עמוס › פרק ח

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

עמוס · פרק ח

פרק ה

[א] כה הראני ד' א' והנה כלוב קיין וגו' [ב] ויאמר ד' אלי בא הקץ אל עמי ישראל לא אוסיף עוד עבור לו:

יש לדקדק דהנה זה ודאי דקץ וקיץ הם ענין אחד ושורש אחד והוראה היא זאת על בא הקץ, אבל איזה הוראה היא על לא אוסיף עוד עבור לו?

ויתבאר עפ"י מה שבארתי לעיל (יחזקאל יב) יארכו הימים ואבד כל חזון והוא עפ"י מה דאמרינן בב"מ (דף טז) האי מאן דאוזפי מאה זוזי לחברי' ופרעי' זוזי זוזי פרעון הוי אלא דאית לי' תרעומות כו' והקשה המרדכי מהא דאמרינן בע"ז (דף ד) משתבח לי' ר' אבוהו כו' א"ל כתיב רק אתכם ידעתי וגו' אמשול לכם משל למהד"ד לאדם שנושה בשני בני אדם אחד אוהבו וא' שונאו, אוהבו נפרע ממנו מעט מעט, שונאו נפרע ממנו בבת אחת, א"כ משמע שאינו יכול לפרוע בחד חד זוזי, וכתב דלאו ראי' דמצינן לומר כגון שהלוהו לזמן, מאוהבו מקבל קודם הזמן ולשונאו ממתין עד הזמן ונפרע ממנו בבת אחת, ועז"א רק אתכם ידעתי וגו' על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם דהיינו שנפרע ממנו מעט מעט קודם הזמן ועל זה אומר מה המשל הזה וגו' לאמר יארכו הימים ואבד כל חזון, פי' שהם אומרים שלימים רבים ולעתות רחוקות ואז הוא הזמן ובאוהבו נפרע ממנו מעט מעט קודם הזמן ע"כ ע"י הפרעון מעט מעט ממילא יאבד החזון ולא תהי' הפורעניות גדולה כ"כ ועז"א כי אני ד' אדבר דבר ויעשה, דהיינו שיתקיים. ולא תמשך עוד, פי' שהזמן הוא מיד וע"כ לא יפרע מהם מעט מעט כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו:

ובזה יתבארו הכתובים בה הראני ד' והנה כלוב קיץ וגו' בא הקין וגו' לא אוסיף עוד עבור לו פי' שכבר הגיע הזמן ולאחר הזמן אינו נפרע מעט מעט וע"כ לא אוסיף עוד עבור לו:

[ט] והיה ביום ההוא וגו' והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור:

[י] והפכתי חגיכם לאבל וגו' ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר:

[יא] הנה ימים באים וגו' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ד':

[יב] וגעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ד' ולא ימצאו:

[יג] ביום ההוא תתעלפנה הבתולות היפות והבחורים בצמא:

יש לדקדק א) הלא מתחילה אמר לאבל לבד ואח"כ אמר אבל יחיד? ואחרי שאמר אבל יחיד, מה לו עוד לכפול ולאמר ואחריתה כיום מר? והרד"ק הרגיש בזה וכתב וז"ל כפל הענין במלות שונות כי אבל היחיד הוא יום מר. ב) מה זה דקאמר הנביא ביום ההוא תתעלפנה הבתולות והבחורים בצמא הא קאמר מקודם שלא יהי' צמא למים כ"א לדבר ד' ג) איזה סמיכות הוא לדלעיל?

ויתבאר בטוב טעם ודעת בהקדם מאמרם ז"ל במו"ק (דף כו) והבאתי השמש בצהרים זה יומו של יאשיהו ועז"א והפכתי חגיכם לאבל שאין מועד בפני ת"ח, ומ"ד ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר הענין הוא שיש נ"מ בין באבילות שמתאבלין על הקרובים ובין האבילות שמתאבלין על הצדיק ועל ת"ח וכמו דאמרינן (שם דף כא) דעיקר האבילות חד יומא הוא דכתיב ואחריתה כיום מר ועיקר מרירא חד יומא הוא ואמרינן (שם דף כד) כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע והא א"ל לשמואל נח נפשי' דרב קרע עלי' תריסר מני אמר אזיל גברא דהוי מסתפינא מיני', א"ל לר' יוחנן נח נפשי' דר' חנינא קרע עליו תריסר איצטלא דמילתא, אמר אזיל גברא דהוי מסתפינא מיני', שאני רבנן כיון דכל שעתא מידכיר שמעתייהו כשעת חימום דמי, ועז"א והשלחתי רעב וגו' לשמוע דבר ד' ונעו מים עד ים וגו' ישוטטו לבקש את דבר ד' ולא ימצאו ואמרינן בשבת (דף קלט) דבר ד' זו הלכה ואמרינן (שם) עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ותחזור לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לידע אם טמאה היא אם טהורה ואין מבין וכו' וע"כ אמר ואחריתה כיום מר פי' דכל שעתא ושעתא כיום מר:

ובזה נוכל לפרש ג"כ סיום הפסוק ביום ההוא תתעלפנה וגו' בהקדם מ"ש חז"ל בב"מ (דף סב) ר' יוחנן האי וחי אחיך עמך מאי עביד לי' מיבעי' לי' לכדתניא שנים שהיו מהלכין בדרך וביד א' מהם קיתון של מים אם שותים שניהם שניהם מתים ואם שותה א' מהם מגיע לישוב דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו עד שבא ר"ע ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חבירך, וא"כ כשילכו בגולה ול מצאו הלכה ברורה לפסוק כדברי מי א"כ אף אם ישיגו מים רק יהיו מועטים לפני כולם אזי לא ישתו כדי שלא יראה אחד במיתתו של חבירו כדס"ל לבן פטורא ועז"א ונעו מים עד ים וגו' לבקש דבר ד' ולא ימצאו ועז"א שיכול לצאת מזה שימותו בחורים ובתולות שלא יגידו להם הלכה ברורה במיתת צמא וזהו ביום ההוא תתעלפנה וגו' בצמא וכמ"ש שיסברו שראוי שלא ישתו כולם כדי שלא יראה אחד במיתתו של חבירו, ויען שמדבר הנביא מקודם ממיתת צדיקים שזהו הרעב האמתי שחסר לנו על ידיהם הלכה ברורה, הראה בזה איזה דוגמא ג"כ מצמא למען יבינו כי הצדיקים והת"ח הם חיינו ורוח אפינו ומאורי עינינו ובלעדם נגשש כעור באפילה והראה איזה דוגמא "מענינו" שכאשר הם אתנו ויראו לנו את דרך האמת אשר נלך בה איננו מתים בצמא כאשר יארע אופן דבן פטורא. לא כן באבדן חכמת חכמים ובינת נבונים תסתתר ונשכח ברבות הימים הדין הברור אז מפני עיות הדין נוכל למות בצמא, ומזה ישמע חכם ויוסיף לקח ויבין לדעת איך כי רק באורם נראה אור ומה מאושרים אנחנו כאשר הת"ח והצדיקים המה לנו לעינים:

וביתר ביאור יובן הא דכתיב ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר והוא עפ"י מ"ש רש"י ביבמות (דף מג) שאני אבילות חדשה מאבילות ישנה ושאני אבילות דרבים מאבילות דיחיד ופירש"י דט' באב דהוי אבילות ישנה ואבילות דרבים הלכך קילי עכ"ל ועז"א במיתת ת"ח ושמתיה כאבל יחיד ולא כאבילות דרבים דקיל, וגם לא יהי' אבילות ישנה ואחריתה כיום מר פי' בעת שיצטרך לשמועותיו יהי' כאבילות חדשה, ועז"א ונעו מים ועד ים וגו' לבקש את דבר ד' והא' ימצאו ואז יהי' לזה שנצרך לשאול ההלכה אבילות ביותר כאבילות יחיד שלא רבים יחכמו לידע פעולת ותועלת הת"ח ויהי' לו כאבילות חדשה וכמו דכתיב ואחריתה כיום מר דבכל עידן דמידכר שמעתיייהו כשעת חימום דמי והוא כפתור ופרח:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה