ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
עמוס · פרק ה
[יב] כי ידעתי רבים פשעיכם ועצומים חטאתיכם צררי צדיק לקחי כפר ואביונים בשער הטו:
[יג] לכן המשכיל בעת ההיא ידום כי עת רעה היא:
יש לדקדק הא אדרבה אם המשכיל רואה איך כי רבו ועצמו פשעי עמו הלא מהראוי לו להוכיח אותם בשער ולא לידום?
ויתבאר עפ"י מה שהבאתי לקמן (מיכה ז) דברי הרמב"ם שפסק דביחדוהו וחייב מיתה כשבע בן בכרי מותר לדחות נפש מפני נפש עפ"י הדין אבל אין מורין כן לכתחילה ועז"א כי ידעתי רבים פשעיכם וגו' לכן המשכיל בעת ההיא ידום כי עת רעה היא פי' שאף המשכיל ידום ולא יורה לכתחילה כמש"כ הרמב"ם דאין מורין כן לכתחילה:
וזהו דכתיב (ישעי' כט) לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר פי' שיהי' צרה באופן זה דהיינו בענין דחיית נפש מפני נפש עד שיבואו להחכם לשאול ההוראה ולא ירצה להורות וכמש"כ עפ"י דעת הרמב"ם דאין מורין כן: