ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
עזרא · פרק ט
[ז] מימי אבותינו אנחנו באשמה גדולה עד היום הזה ובעונתינו נתנו אנחנו וגו':
[ט] כי עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס וגו' [י] ועתה מה נאמר אלהינו אחרי זאת כי עזבנו מצותיך
יש לדקדק על המשך וקישור המקראות שאלה עם אלה אשר לכאורה אינם שייכים זה לזה? וכבר נלאו המבארים הגדולים לבוא עד תכונתם:
ויתבאר בטוב טעם ודעת עפ"י מה דאמרינן בשבת (דף פח) אמר ראב"י מכאן מודעה רבה לאורייתא, וא"ר אעפי"כ הדר קבלוה בימי אחשורוש. ומקשין העולם וכי מה קבלה זאת עושה מסופו של עולם לתחילתו, אם קודם אחשורוש לא היו מצווין א"כ למה נענשו ואם נאמר על שעברו על גזירת מלכות ית"ש א"כ בטלה המודעה? אך כבר הקשה כן הרשב"א (הובא בפר"ד) ותירץ דמתחילה אעפ"י שהי' להם טענת מודעה מ"מ לא ניתן להם הארץ אלא כדי שיקיימו את התורה כמו שמפורש בכמה פרשיות בתורה וכתיב (תהלים קה) ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו, והם בעצמם בתחילה לא עכבו הדבר כלל כו' ולפיכך כשעברו ישראל על התורה גלו מהארץ, ומשגלו שוב עלה בדעתם לטעון טענת מודעה וכמו דכתיב והעולה על רוחכם וגו' ולפיכך חזרו וקבלו בימי אחשורוש, וא"כ לפי"ז לא היה להם טענת מודעה כלל, משום דכל מה שנתנה להם הארץ היה בתנאי אם ישמרו חוקיו ויקיימו התורה, ועוד דאיתא במדרש (פ' יתרו) אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים על מנת כן אני מוציאך ממצרים על מנת שתקבל אלהותי עליך. אך איתא במדרש (פ' תשא) חרות על הלוחות חד אמר כו' וחד אמר חירות משעבוד מצרים, וע"ז טענו ואמר עבד שמכרו רבו כלום יש להם זה על זה, פי' כיון שגלו להיות עבדים וא"כ שוב אינם מחויבים בתורה ובמצות שהרי לא קבלו את התורה אלא ע"מ שיהי' חירות משעבוד מלכיות ושיהיו בארץ ישראל וע"ז השיב להם הקב"ה הן בעונותיכם נמכרתם וגו' וא"כ ליכא לטענת מודעה כלל, אך הם טעו בזה:
אמנם בימי אחשורוש דחזרו וקבלו בעת שהיו עבדים אזי שוב ליתא לטענת מודעה כלל. ובזה יבואר הכתובים מימי אבותינו אנחנו באשמה גדולה עד היום הזה פי' שבאמת לא הי' לנו שום טענת מודעה לאורייתא כלל אע"ג שקבלנו ע"מ שנהי' בא"י וחירות משע"מ ע"ז אומר ובעונותינו נתנו אנחנו וגו' ביד מלכי הארצות וגו' וכדכתיב הן בעונתיכם נמכרתם וגו' ועז"א ולתתנו מחי' מעט בעבדותנו (והוא) כי עבדים אנחנו, ולאח"כ בימי אחשורוש שראו שעשה הקב"ה עמהם הנסים אף בימי עבדות שוב בטלה כל טענת המודעה, ועז"א ובעבדתנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס. ואמרינן במגלה (דף יא) דאזלי על ימי המן שאז בטלה כל טענות המודעה יען דחזרו וקבלו וע"ז אמר ועתה מה נאמר אלהינו אחרי זאת כי עזבנו מצותיך פי' שעתה אין לנו שום טענה במה להצטדק לפני הקב"ה:
ובזה יבואר מה דאמרינן שם רב דימי פתח להאי פתחא מהכא כי עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו אלקינו ויט עלינו חסד וגו' אימתי בימי המן, ר"י פתח להאי פתחא מהכא זכר חסדו ואמונתו וגו' ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו אימתי ראו כל אפסי ארץ וגו' בימי מרדכי ואסתר. ויובן עפ"י מ"ד (שם דף יד) מה מעבדות לחירות אומרים שירה ממיתה לחיים לא כש"כ אי הכי הלל נמי נימא כו' רבא אמר בשלמא התם עבדי ד' ולא עבדי פרעה אלא הכי וגו' אכתי עבדי אחשורוש אנן, וע"ז פתח רב דימי כמה גדול כח הנס וא"ת מפני מה אין אומרים הלל עז"א "כי עבדים אנחנו" ולא דמי לנס דיציאת מצרים דהתם עבדי ד' אנחנו ולא עבדי פרעה אבל הכא אכתי עבדי וכו' אנן וכדאמר רבא כנ"ל אך מה מאד צריכים אנו ליתן שבח להבורא ית"ש ראשית ובעבדותנו (פי' אף שמכרנו את עצמינו וכדכתיב הן בעונותיכם נמכרתם) לא עזבנו אלקינו ולא כמו שסברו דכלום יש לזה על זה ועוד "ויט עלינו חסד" שעשה לנו נס גלוי. והדברים מאירים כספירים בעזהשי"ת: