אור ברסלב

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

עזרא

דניאל

פרק ג

[ג] ויכינו המזבח על מכונתו וגו':

[יב] ורבים מהכהנים והלוים וגו' אשר ראו את הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בוכים בקול גדול ורבים בתרועה בשמחה לחרים קול:

[יג] ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם וגו':

יש לדקדק א) היתכן שעל דבר אחד הללו שמחים והללו בוכים? ב) מ"ש ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם, נלאו המפרשים והמבארים הגדולים לבוא עד תכונתו, ולאמר עליו באור המתקבל על הלב:

ויתבאר בטוב טעם ודעת עפ"י מה דאמרינן (בר"ה דף ד) ואי בעית אימא מנלן דאחמיץ נדבכין די אבן גלל תלתא ונדבך די אע חדת ונפקתא מן בית מלכא תתיהב (לק' ו) ל"ל דעביד הכא סבר אי מרדו בי יהודאי איקלי' בנורא, אטו שלמה לא עביד הכי והא כתיב (מלכים א ז) שלשה טורי גזית וטור כרותות ארזים ומשני שלמה עביד מלמעלה ואיהו עביד מלמטה שלמה שקעי' בבנינא איהו לא שקעי' בבנינא כו' וא"כ כיון שראו רצון כורש לבנות כותל א' של עץ הבינו שזהו במכוון ע"כ היו בוכים בקול גדול וע"כ היו מתעצלים בבנינו, אף שבבית ראשון נמי הי' כותל עץ אבל הוא עביד מלמעלה ושקעי' בבנינא, ורבים שלא הבינו החילוק מכותל זה לכותל זה הריעו בתרועה בשמחה להרים קול, הללו שמחים שהי' כבנין שלמה ג' כותלי אבנים וא' של עץ, והללו בוכים שהבינו החילוק של כותל עץ שלו ושל שלמה כנ"ל. ועז"א ואין העם מכירים כי הי' בהם אנשים בלתי מבינים שמה שזה שמחים אשר אבותיהם ספרו להם שהוא בדוגמת בנין הבית של שלמה, הוא גופא הוא בכי העם אשר ראו את הבית הראשון וידעו והבינו ההבדל מבנין כותל עץ של שלמה לכותל עץ של כורש כנ"ל ובאמת האנשים המבינים החלו להתעצל בבנין בית זה באשר הבינו היטב ההבדל בין זה לזה, וכונת כורש בזה. ע"כ אמר להם חגי (א) "עלו ההר והבאתם עץ" והוא דמחמת שרצה כורש לעשות כותל אחד של עץ ע"כ נתעצלו שהבינו שנתחמץ וע"כ אמר להם שאעפי"כ יזרזו בבנין בית המקדש:

ועוד אפשר לפרש באופן אחר עפ"י מ"ד בזבחים (דף סא) וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ד' אמות מן הדרום וד' אמות מן המערב וע"כ היו סבורים הדור האחרון שזהו בכלל "גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון" ומסתמא יהיו קרבנות מרובין בתוכה כמו דכתיב "מרוב אדם ובהמה בתוכה" וכמו דכתיב הרחיבי מקום אהלך וע"כ כתיב ורבים בתרועה וגו' אעפי"כ ורבים בוכים וגו' שעיקר הנחמה יהי' בבית האחרון, והא דהוסיפו על המזבח אדרבה לגריעותא הוא כמו דאמרינן התם (דף סא) מ"ט אמר רב יוסף משום דלא ספק א"ל אביי השתא מקדש ראשון דכתיב בי' יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים ספק מקדש שני דכתיב כל הקהל כאחד ארבע רבוא לא ספק, א"ל התם אש שמים מסייעתן, הכא אין אש שמים מסייעתן וע"כ צריך להוסיף על המזבח וע"כ אשר ראו את הבית הראשון בוכים בקול גדול שהבינו דהא שמרחיבין את המזבח הוא משום שאין אש שלמעלה מסייעתן וא"כ אין הכבוד בשלימות וע"כ בכו וע"ז אמר ואין העם מכירים קול תרועת השמחה על שנתרחב מקום המזבח הוא גופא לקול בכי העם שע"ז גופא בוכים דאין הוא גדול כבוד הבית האחרון כאשר ידמו השמחים אלא אדרבא ונוטל כבוד בזה מבית חיינו שחסר אש של שמים שראו בבית הראשון:

ובפשיטות נ"ל לפרש עפ"י מה דאמרינן ביומא (דף כב) דבבית שני הי' חסר ה' דברים, וע"כ היראים והחרדים שהצטערו א"ע רק על גלות השכינה ועל חרבן ביהמ"ק וע"ז אף כשראו את הבית השני עכ"ז כשראו שחסר דברים היו בוכים ע"ז בראותם שנשתנה הבית הזה מן הראשון אבל מי שהי' מצטער רק על צרת עצמו וע"כ בראותו שנבנה הבית אף שחסר ה' דברים עכ"ז שמח שמחה גדולה ולא הי' איכפת לי' במה שנחסר כבוד הבית הזה מהבית הראשון, ומה דכתיב ורבים מהכהנים בארנו לעיל (זכרי' ז) עיי"ש והדברים נכונים:

פרק ט

[ז] מימי אבותינו אנחנו באשמה גדולה עד היום הזה ובעונתינו נתנו אנחנו וגו':

[ט] כי עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס וגו' [י] ועתה מה נאמר אלהינו אחרי זאת כי עזבנו מצותיך

יש לדקדק על המשך וקישור המקראות שאלה עם אלה אשר לכאורה אינם שייכים זה לזה? וכבר נלאו המבארים הגדולים לבוא עד תכונתם:

ויתבאר בטוב טעם ודעת עפ"י מה דאמרינן בשבת (דף פח) אמר ראב"י מכאן מודעה רבה לאורייתא, וא"ר אעפי"כ הדר קבלוה בימי אחשורוש. ומקשין העולם וכי מה קבלה זאת עושה מסופו של עולם לתחילתו, אם קודם אחשורוש לא היו מצווין א"כ למה נענשו ואם נאמר על שעברו על גזירת מלכות ית"ש א"כ בטלה המודעה? אך כבר הקשה כן הרשב"א (הובא בפר"ד) ותירץ דמתחילה אעפ"י שהי' להם טענת מודעה מ"מ לא ניתן להם הארץ אלא כדי שיקיימו את התורה כמו שמפורש בכמה פרשיות בתורה וכתיב (תהלים קה) ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו, והם בעצמם בתחילה לא עכבו הדבר כלל כו' ולפיכך כשעברו ישראל על התורה גלו מהארץ, ומשגלו שוב עלה בדעתם לטעון טענת מודעה וכמו דכתיב והעולה על רוחכם וגו' ולפיכך חזרו וקבלו בימי אחשורוש, וא"כ לפי"ז לא היה להם טענת מודעה כלל, משום דכל מה שנתנה להם הארץ היה בתנאי אם ישמרו חוקיו ויקיימו התורה, ועוד דאיתא במדרש (פ' יתרו) אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים על מנת כן אני מוציאך ממצרים על מנת שתקבל אלהותי עליך. אך איתא במדרש (פ' תשא) חרות על הלוחות חד אמר כו' וחד אמר חירות משעבוד מצרים, וע"ז טענו ואמר עבד שמכרו רבו כלום יש להם זה על זה, פי' כיון שגלו להיות עבדים וא"כ שוב אינם מחויבים בתורה ובמצות שהרי לא קבלו את התורה אלא ע"מ שיהי' חירות משעבוד מלכיות ושיהיו בארץ ישראל וע"ז השיב להם הקב"ה הן בעונותיכם נמכרתם וגו' וא"כ ליכא לטענת מודעה כלל, אך הם טעו בזה:

אמנם בימי אחשורוש דחזרו וקבלו בעת שהיו עבדים אזי שוב ליתא לטענת מודעה כלל. ובזה יבואר הכתובים מימי אבותינו אנחנו באשמה גדולה עד היום הזה פי' שבאמת לא הי' לנו שום טענת מודעה לאורייתא כלל אע"ג שקבלנו ע"מ שנהי' בא"י וחירות משע"מ ע"ז אומר ובעונותינו נתנו אנחנו וגו' ביד מלכי הארצות וגו' וכדכתיב הן בעונתיכם נמכרתם וגו' ועז"א ולתתנו מחי' מעט בעבדותנו (והוא) כי עבדים אנחנו, ולאח"כ בימי אחשורוש שראו שעשה הקב"ה עמהם הנסים אף בימי עבדות שוב בטלה כל טענת המודעה, ועז"א ובעבדתנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס. ואמרינן במגלה (דף יא) דאזלי על ימי המן שאז בטלה כל טענות המודעה יען דחזרו וקבלו וע"ז אמר ועתה מה נאמר אלהינו אחרי זאת כי עזבנו מצותיך פי' שעתה אין לנו שום טענה במה להצטדק לפני הקב"ה:

ובזה יבואר מה דאמרינן שם רב דימי פתח להאי פתחא מהכא כי עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו אלקינו ויט עלינו חסד וגו' אימתי בימי המן, ר"י פתח להאי פתחא מהכא זכר חסדו ואמונתו וגו' ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו אימתי ראו כל אפסי ארץ וגו' בימי מרדכי ואסתר. ויובן עפ"י מ"ד (שם דף יד) מה מעבדות לחירות אומרים שירה ממיתה לחיים לא כש"כ אי הכי הלל נמי נימא כו' רבא אמר בשלמא התם עבדי ד' ולא עבדי פרעה אלא הכי וגו' אכתי עבדי אחשורוש אנן, וע"ז פתח רב דימי כמה גדול כח הנס וא"ת מפני מה אין אומרים הלל עז"א "כי עבדים אנחנו" ולא דמי לנס דיציאת מצרים דהתם עבדי ד' אנחנו ולא עבדי פרעה אבל הכא אכתי עבדי וכו' אנן וכדאמר רבא כנ"ל אך מה מאד צריכים אנו ליתן שבח להבורא ית"ש ראשית ובעבדותנו (פי' אף שמכרנו את עצמינו וכדכתיב הן בעונותיכם נמכרתם) לא עזבנו אלקינו ולא כמו שסברו דכלום יש לזה על זה ועוד "ויט עלינו חסד" שעשה לנו נס גלוי. והדברים מאירים כספירים בעזהשי"ת:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה