ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
עזרא · פרק ג
[ג] ויכינו המזבח על מכונתו וגו':
[יב] ורבים מהכהנים והלוים וגו' אשר ראו את הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בוכים בקול גדול ורבים בתרועה בשמחה לחרים קול:
[יג] ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם וגו':
יש לדקדק א) היתכן שעל דבר אחד הללו שמחים והללו בוכים? ב) מ"ש ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם, נלאו המפרשים והמבארים הגדולים לבוא עד תכונתו, ולאמר עליו באור המתקבל על הלב:
ויתבאר בטוב טעם ודעת עפ"י מה דאמרינן (בר"ה דף ד) ואי בעית אימא מנלן דאחמיץ נדבכין די אבן גלל תלתא ונדבך די אע חדת ונפקתא מן בית מלכא תתיהב (לק' ו) ל"ל דעביד הכא סבר אי מרדו בי יהודאי איקלי' בנורא, אטו שלמה לא עביד הכי והא כתיב (מלכים א ז) שלשה טורי גזית וטור כרותות ארזים ומשני שלמה עביד מלמעלה ואיהו עביד מלמטה שלמה שקעי' בבנינא איהו לא שקעי' בבנינא כו' וא"כ כיון שראו רצון כורש לבנות כותל א' של עץ הבינו שזהו במכוון ע"כ היו בוכים בקול גדול וע"כ היו מתעצלים בבנינו, אף שבבית ראשון נמי הי' כותל עץ אבל הוא עביד מלמעלה ושקעי' בבנינא, ורבים שלא הבינו החילוק מכותל זה לכותל זה הריעו בתרועה בשמחה להרים קול, הללו שמחים שהי' כבנין שלמה ג' כותלי אבנים וא' של עץ, והללו בוכים שהבינו החילוק של כותל עץ שלו ושל שלמה כנ"ל. ועז"א ואין העם מכירים כי הי' בהם אנשים בלתי מבינים שמה שזה שמחים אשר אבותיהם ספרו להם שהוא בדוגמת בנין הבית של שלמה, הוא גופא הוא בכי העם אשר ראו את הבית הראשון וידעו והבינו ההבדל מבנין כותל עץ של שלמה לכותל עץ של כורש כנ"ל ובאמת האנשים המבינים החלו להתעצל בבנין בית זה באשר הבינו היטב ההבדל בין זה לזה, וכונת כורש בזה. ע"כ אמר להם חגי (א) "עלו ההר והבאתם עץ" והוא דמחמת שרצה כורש לעשות כותל אחד של עץ ע"כ נתעצלו שהבינו שנתחמץ וע"כ אמר להם שאעפי"כ יזרזו בבנין בית המקדש:
ועוד אפשר לפרש באופן אחר עפ"י מ"ד בזבחים (דף סא) וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ד' אמות מן הדרום וד' אמות מן המערב וע"כ היו סבורים הדור האחרון שזהו בכלל "גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון" ומסתמא יהיו קרבנות מרובין בתוכה כמו דכתיב "מרוב אדם ובהמה בתוכה" וכמו דכתיב הרחיבי מקום אהלך וע"כ כתיב ורבים בתרועה וגו' אעפי"כ ורבים בוכים וגו' שעיקר הנחמה יהי' בבית האחרון, והא דהוסיפו על המזבח אדרבה לגריעותא הוא כמו דאמרינן התם (דף סא) מ"ט אמר רב יוסף משום דלא ספק א"ל אביי השתא מקדש ראשון דכתיב בי' יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים ספק מקדש שני דכתיב כל הקהל כאחד ארבע רבוא לא ספק, א"ל התם אש שמים מסייעתן, הכא אין אש שמים מסייעתן וע"כ צריך להוסיף על המזבח וע"כ אשר ראו את הבית הראשון בוכים בקול גדול שהבינו דהא שמרחיבין את המזבח הוא משום שאין אש שלמעלה מסייעתן וא"כ אין הכבוד בשלימות וע"כ בכו וע"ז אמר ואין העם מכירים קול תרועת השמחה על שנתרחב מקום המזבח הוא גופא לקול בכי העם שע"ז גופא בוכים דאין הוא גדול כבוד הבית האחרון כאשר ידמו השמחים אלא אדרבא ונוטל כבוד בזה מבית חיינו שחסר אש של שמים שראו בבית הראשון:
ובפשיטות נ"ל לפרש עפ"י מה דאמרינן ביומא (דף כב) דבבית שני הי' חסר ה' דברים, וע"כ היראים והחרדים שהצטערו א"ע רק על גלות השכינה ועל חרבן ביהמ"ק וע"ז אף כשראו את הבית השני עכ"ז כשראו שחסר דברים היו בוכים ע"ז בראותם שנשתנה הבית הזה מן הראשון אבל מי שהי' מצטער רק על צרת עצמו וע"כ בראותו שנבנה הבית אף שחסר ה' דברים עכ"ז שמח שמחה גדולה ולא הי' איכפת לי' במה שנחסר כבוד הבית הזה מהבית הראשון, ומה דכתיב ורבים מהכהנים בארנו לעיל (זכרי' ז) עיי"ש והדברים נכונים: