אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) נחמיה › פרק ט

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

נחמיה · פרק ט

פרק ח

[ד] ויקם על מעלה הלוים וגו' ויזעקו בקול גדול אל ד' אלהיהם:

[ה] ויאמרו הלוים וגו' קומו ברכו את ד' אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה פי' שהוא מרומם על כל ברכה ותהלה]:

יש לדקדק למה להו לזעוק בקול גדול אל ד' אלקיהם האיננו שומע גם תפלה בלחש, ואדרבה על השואגים והזועקים בקול גדול נאמר נתנה עלי בקולה ע"כ שנאתיה

ויתבאר בטוב טעם בהקדם מ"ד בברכות (דף נד) כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים עד העולם משקלקלו המינים התקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם, והנה אמרינן בפסחים (דף נו) באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמרי רבנן היכי ניעבד נאמרוהו לא אמר משה רבינו לא נאמרוהו אמר יעקב אבינו התקינו שיהיו אומרים בחשאי, ויובן עפ"י הא דאמרינן בברכות (דף לג) ההוא דנחית קמי' דר"ח אמר האל הגדול הגבור כו' אמר לי' סיימתינהו לכלהו שבתא דמרך כו' אנן הני תלת דאמרינן אי לאו דאמרינהו משרעה"ש כו' לא הוינן יכולין לומר וכו' וע"כ בענין השבח של בשכמל"ו לא ידעו אם לומר שאולי הוא באופן סיימתינהו לכלהו שבתא דמרך וע"כ תקנו לומר בלחש, ואיתא בהרא"ש דבינו לבין עצמו לית לן בה, וכן הי' המנהג שהיו אומרים ברוך ד' אלקי ישראל מן העולם ואח"כ בימי עזרא נתחדש שאמרו מן העולם ועד העולם כמבואר ביומא (דף הט) והוא מפני הצדוקים שהיו אומרים אין עולם אלא אחד לכן התקינו שיאמרו מן העולם ועד העולם כדי שידעו שיש שני עולמות וא"כ הו"א שיאמרו בלחש כדי שיהי' הענין כמו בפ"ע דאל"ה הוי כמו דאמרינן סיימתינהו לכלהו שבחא דמרך עז"א ויזעקו בקול גדול וגו' ואמרו מן העולם ועד העולם וע"ז נאמר ג"כ (בדה"י) ויברך דוד את ד' לעיני כל הקהל ויאמר דוד ברוך אתה ד' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם, פי' שאמר זאת לעיני כל הקהל ולא בפ"ע כמ"ש והוא נכון מאד בעזהשי"ת:

[י] ותתן אותות ומפתים בפרעה ובכל עבד דיו ובכל עם ארצו כי ידעת כי הזידו עליהם ותעש לך שם כהיום הזה:

יתבשם הכתוב עפ"י מה דאמרינן בסוטה (דף יב) ולבסוף גזר על עמו א"כ היתה הגזרה על כלם וא"כ צריך להבין כיון שעליהם ג"כ גזר אם כן אמאי לקו גם הם. אך באמת זה אינו דהא הם היו חפצים בהגזרה מצד האצטגנינים כפירש"י שם דרש ר' תנחומא יום שנולד משה אמרו אצטגנינים היום נולד מושיען של ישראל ואין אנו יודעים אם מצרי אם יהודי ועמד וקבץ כל עמו ובקש מהם לתן הנולדים בו ביום וגזר אף על עמו ועז"א "ותתן אותות ומופתים בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו כי הזידו עליהם" פי'. אף שעליהם הי' ג"כ הגזרה אעפי"כ לקו משום דאצלם הי' בזדון ורשע כמ"ש:

ומ"ש ותעש לך שם כהיום הזה, יובן עפ"י מ"ד ביומא (דף סט) מאי הגדול כו' ר"מ אמר האל הגדול הגבור והנורא. ומבאר המהרש"א שהגדול אמרו תמיד וכלהו אמרו הגדול מפני שבכל זמן ועת ושעה גדולתו מפורסמת מתוך בריאת עולמו כ' עיי"ש וכמש"כ (תהלים קו) מה דכתיב גדול ד' גו' ולגדולתו אין חקר דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו שזה מספרים זה לזה אבל גדולתו רואים תמיד וקודם נחמי' פסקו מלומר הגבור שזהו מה שראו בניסים של יציאת מצרים כדאמרינן בברכות (דף נח) והגבורה זה יצי"מ וזהו פסקו מלומר.. אך נחמי' ואנשי כה"ג החזירו העטרה ליושנה עז"א ותתן אותות ומפתים וגו' ותעש לך שם כהיום הזה פי' שהשם נשאר גם עתה שאותו היום החדרו לומר הגבור:

תם ונשלם בנלי"ך ולא"א ע"י

סוף הספר

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה