ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
נחמיה
פרק ב
[א] ויהי בחודש ניסן וגו' ואשא את היין ואתנה למלך ולא הייתי דע לפניו:
[ב] ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה אין זה כי אם רוע לב ואירא הרבה מאד:
[ג] ואומר למלך המלך לעולם יחיה מדוע לא ירעו פני אשר העיר בית קברות אבותי חרבה ושעריה אכלו באש:
[ד] ויאמר לי המלך על מה זה אתה מבקש ואתפלל אל אלהי השמים:
הנה רבו המפרשים בביאור המקראות האלה, והמחוור שבהם מה שביאר בזה הרש"א (ר"ה ב) בטוב טעם ודעת ואשר חנני ד' להוסיף עליו מטעמים למען יבוארו ויבוררו הכתובים באר היטב, וז"ל הרש"א יין לפניו לפי פשוטו כמו הביאו יין לפניו ומקרא חסר הוא ומפרש עפ"י מש"כ בירושלמי הביאו רש"י (בפ' עשרה יוחסין) לכך נקרא נחמי' התרשתא ע"ש שהי' משקה למלך והי' צריך לשתות מקודם שלא יחשדוהו שהטיל סם במשקה ולכך התירו לו יין שלהם כו' עיי"ש והשתא אחרי ששמע נחמי' את הדברים הרעים מירושלים הי' מצטער והזיר א"ע מן היין וז"ש "יין לפניו" דהיינו לפני המלך וכבר נתנסך במגע עכו"ם ועד היום לא היה נזהר מלשתות ממנו מקודם לפי שהתירו לו כמש"כ הירושלמי, וביום הזה אחרי השמועה הרעה הי' יין לפני המלך ולא שתיתי מקודם ממנו, "ואשא אותו מתחילה ואתנה למלך ולא הייתי רע לפניו" שהייתי רגיל לשתות יין לפני המלך כי שותה יין נקרא לב טוב כמש"כ כטוב לב המלך ביין וההפך לב רע, וזה ששאל לו המלך "מדוע פניך רעים" דהיינו שאינך שותה יין ואינך חולה "אין זה כ"א רוע לב" עלי "ואירא הרבה מאד" פן יחשדני שנתתי סם במשקה ולכך לא שתיתי מקודם "ואומר למלך וגו' מדוע לא ירעו פני וגו' להזיר א"ע מן היין אשר העיר וגו' ויאמר לי המלך על מה זה אתה מבקש ואתפלל אל ד' וגו'" מקודם אשר דבר למלך והפסיק בתפילה לאלקי השמים שתתמלא בקשתו מהמלך כו' עכ"ל רש"א ז"ל:
ולי נראה להוסיף ביאור עפ"י מה דאמרינן בר"ה (דף ג) ואיבע"א מנלן דאחמיץ מהכא ויאמר לו המלך והשגל יושבת אצלו, וא"כ אפשר לומר דבעת ההיא הוא דאחמיץ, והראי' מדברי התוס' (שם) ד"ה שנת דבשנת שלש למלכו דיבר נחמי' לפני המלך על חומות ירושלים כו' והיא היתה שנת עשרים לכורש הראשון ואמרינן שם) מתיב רב יוסף ביום עשרים וארבעה לחודש בששי בשנת שתים לדריוש וגו' ואם איתא בשנת ג' מיבעי לי' ומשני דמלך כשר הוא לפיכך מנו לי' כמלכי ישראל, וא"כ הרי מוכח דבעת ההיא בשנת שלש למלכו בעת שדבר נחמי' לפני המלך נתחמץ ואמרינן בע"ז (דף סד) דגר תושב אמרי לה דמותר בשתי' וא"כ מתחילה שהי' גר תושב אפשר לומר שהיה סובר כדס"ל ללישנא אחרינא דמותר בשתי' ואי משום חתנות עדיין לא גזרו כדאמרינן בע"ז (דף לו) אבל לבסוף שהחמיץ אז הי' מתירא לשתות דאולי נסכו, ועז"א בחדש ניסן שנת עשרים לארתחששתא המלך יין לפניו [פי' הביאו יין לפניו) ואתנה למלך ולא הייתי רע לפניו, פי' קודם המעשה הזה שהחזקתי אותו לכשר הייתי שותה ולא הייתי רע, אבל עתה שהחמיץ מתיירא אני, וע"ז חשב המלך שהוא מצד שרואה שהחמיץ וע"כ מטיל סם כדי שימות מצד שלא יצטרך לשתות, וע"ז שאלו המלך "מדוע פניך רעים" שהרגיש שהוא מצד ששוב אינו רוצה לשתות ממנו ועז"א ואירא חרבה מאד, ותירץ לו שהענין הוא שאינו שותה היין מצד שהעיר בית קברות אבותיו חרבה ומתחילה לא הי' בדעתו לדבר עם המלך אודות זה, אך מחמת ששאל מדוע פניך רעים והבין שכונתו שפניו רעים מצד שאינו שותה מיינו ושוב אינו חושב אותו לגר תושב ע"ז אמר לו לתרץ דטעה בזה דהסבה הוא מצד שהעיר חרבה וע"ז כששאל לו המלך על מה זה אתה מבקש עז"א ואתפלל אל אלהי השמים פי' שהתפלל אז לד' שימצא חן בעיני המלך וימלא בקשתו:
פרק ח
[א] ויאספו כל העם כאיש אחד וגו' ויאמרו לעזרא הסופר להביא את ספר תורת משה וגו':
[ב] ויביא וגו' לפני הקהל מאיש עד אשה וכל מבין לשמוע וגו' [ז] וישוע ובני ושרביח וגו' [ח] ויקראו בספר וגו' מפרש ושום שכל ויבינו במקרא:
יש לדקדק א) דהא כתיב חדא זמנא ויביא עזרא את ספר התורה לפני הקהל מאיש ועד אשה וגו' ויקרא בו לפני הרחוב, ולמה חזר ושנה ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם וגו' וישוע ובני ושרביה וגו' ויקראו בספר בתורת אלקים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא, ולמה כפל מה שכבר שנה "שפתח וקרא" ומה חידש בזה? ב) מעיקרא כתיב מאיש ועד אשה וכשכפל הדברים לא כתיב אשה? ג) מעיקרא לא כתיב מפורש ושום שכל ויבינו במקרא וכשחזר וכפל ושנה כתיב מפורש ושום שכל וגו' הלא דבר הוא?
ויתבאר היטב בטוב טעם אשר חדא יהיה מתורצת בחבירתה בהקדם מ"ד במ"ר (שמות כח) כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים אמור להו ראשי דברים שהם יכולים לשמוע ותגד לבני ישראל אלו האנשים א"ל דקדוקו דברים שהם יכולים לשמוע ויובן עפ"י מ"ש הט"ז ביו"ד (סי' רמ"ו סק"א) אשה שלמדה תורה יש לה שכר כמו האיש, ומבאר דמותר להם ללמוד תורה ודוקא בלי התחכמות משא"כ בלימוד דרך התחכמות, ועז"א המדרש כה תאמר לבית יעקב אלו ראשי פרקים שהם יכולים לשמוע, ותגד לבני ישראל אלו הם דקדוקי דברים שהם יכולים לשמוע, שהנשים אינן יכולות לשמוע רק פשוטן של דברים והאנשים אף דקדוקי דברים בדברי השכלה. ובזה יבואר דמתחילה דכתיב מאיש ועד אשה אזי לא יכלו לקרוא בשום שכל מצד שהיו שם גם נשים שצריכין לשמוע רק פשוטן של דברים ולא דברי השכלה וחכמה, אבל לבסוף דלא כתיב נשים אז כתיב ושום שכל וכדאיתא בט"ז (שם) אנשים באים ללמוד ונשים באות לשמוע והוא נכון מאד:
פרק ט
[ד] ויקם על מעלה הלוים וגו' ויזעקו בקול גדול אל ד' אלהיהם:
[ה] ויאמרו הלוים וגו' קומו ברכו את ד' אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה פי' שהוא מרומם על כל ברכה ותהלה]:
יש לדקדק למה להו לזעוק בקול גדול אל ד' אלקיהם האיננו שומע גם תפלה בלחש, ואדרבה על השואגים והזועקים בקול גדול נאמר נתנה עלי בקולה ע"כ שנאתיה
ויתבאר בטוב טעם בהקדם מ"ד בברכות (דף נד) כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים עד העולם משקלקלו המינים התקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם, והנה אמרינן בפסחים (דף נו) באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמרי רבנן היכי ניעבד נאמרוהו לא אמר משה רבינו לא נאמרוהו אמר יעקב אבינו התקינו שיהיו אומרים בחשאי, ויובן עפ"י הא דאמרינן בברכות (דף לג) ההוא דנחית קמי' דר"ח אמר האל הגדול הגבור כו' אמר לי' סיימתינהו לכלהו שבתא דמרך כו' אנן הני תלת דאמרינן אי לאו דאמרינהו משרעה"ש כו' לא הוינן יכולין לומר וכו' וע"כ בענין השבח של בשכמל"ו לא ידעו אם לומר שאולי הוא באופן סיימתינהו לכלהו שבתא דמרך וע"כ תקנו לומר בלחש, ואיתא בהרא"ש דבינו לבין עצמו לית לן בה, וכן הי' המנהג שהיו אומרים ברוך ד' אלקי ישראל מן העולם ואח"כ בימי עזרא נתחדש שאמרו מן העולם ועד העולם כמבואר ביומא (דף הט) והוא מפני הצדוקים שהיו אומרים אין עולם אלא אחד לכן התקינו שיאמרו מן העולם ועד העולם כדי שידעו שיש שני עולמות וא"כ הו"א שיאמרו בלחש כדי שיהי' הענין כמו בפ"ע דאל"ה הוי כמו דאמרינן סיימתינהו לכלהו שבחא דמרך עז"א ויזעקו בקול גדול וגו' ואמרו מן העולם ועד העולם וע"ז נאמר ג"כ (בדה"י) ויברך דוד את ד' לעיני כל הקהל ויאמר דוד ברוך אתה ד' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם, פי' שאמר זאת לעיני כל הקהל ולא בפ"ע כמ"ש והוא נכון מאד בעזהשי"ת:
[י] ותתן אותות ומפתים בפרעה ובכל עבד דיו ובכל עם ארצו כי ידעת כי הזידו עליהם ותעש לך שם כהיום הזה:
יתבשם הכתוב עפ"י מה דאמרינן בסוטה (דף יב) ולבסוף גזר על עמו א"כ היתה הגזרה על כלם וא"כ צריך להבין כיון שעליהם ג"כ גזר אם כן אמאי לקו גם הם. אך באמת זה אינו דהא הם היו חפצים בהגזרה מצד האצטגנינים כפירש"י שם דרש ר' תנחומא יום שנולד משה אמרו אצטגנינים היום נולד מושיען של ישראל ואין אנו יודעים אם מצרי אם יהודי ועמד וקבץ כל עמו ובקש מהם לתן הנולדים בו ביום וגזר אף על עמו ועז"א "ותתן אותות ומופתים בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו כי הזידו עליהם" פי'. אף שעליהם הי' ג"כ הגזרה אעפי"כ לקו משום דאצלם הי' בזדון ורשע כמ"ש:
ומ"ש ותעש לך שם כהיום הזה, יובן עפ"י מ"ד ביומא (דף סט) מאי הגדול כו' ר"מ אמר האל הגדול הגבור והנורא. ומבאר המהרש"א שהגדול אמרו תמיד וכלהו אמרו הגדול מפני שבכל זמן ועת ושעה גדולתו מפורסמת מתוך בריאת עולמו כ' עיי"ש וכמש"כ (תהלים קו) מה דכתיב גדול ד' גו' ולגדולתו אין חקר דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו שזה מספרים זה לזה אבל גדולתו רואים תמיד וקודם נחמי' פסקו מלומר הגבור שזהו מה שראו בניסים של יציאת מצרים כדאמרינן בברכות (דף נח) והגבורה זה יצי"מ וזהו פסקו מלומר.. אך נחמי' ואנשי כה"ג החזירו העטרה ליושנה עז"א ותתן אותות ומפתים וגו' ותעש לך שם כהיום הזה פי' שהשם נשאר גם עתה שאותו היום החדרו לומר הגבור:
תם ונשלם בנלי"ך ולא"א ע"י
סוף הספר