אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) מלכים ב › פרק כ

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

מלכים ב · פרק כ

פרק ז

[א] בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו גו' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה:

[ג] ויבך חזקיהו בכי גדול:

[ה] שוב ואמרת אל חזקיהו נגיד עמי כה אמר ד' אלהי דוד אביך שמעתי את תפלתך, דאיתי את דמעותיך וגו' [ו] והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה וגו' [ח] ויאמר חזקיהו אל ישעיהו מה אות כי ירפא ד' לי וגו' [ט] ויאמר ישעיהו זה לך האות וגו' הלך הצל עשר מעלות וגו' [י] ויאמר יחזקיהו נקל לצל לנטות עשר מעלות לא כי ישוב הצל אחרנית עשר מעלות.

יש לדקדק א) מה דאמר ויבך בכי גדול? ב) מדוע ולמה שאל חזקי' להראות לו אות על זה, הלא כמו שהאמין לישעי' מה דאמר לו בנבואה כי ימות וכמו דכתיב ויבך בכי גדול, ואין לך עדות וראי' גדולה מזה על אמונתו בדברי הנביא, כמו כן הי' לו להאמין על שהבטיחו בשם ד' ליתן לו הוספה על שנותיו? ג) למה לא רצה בהאות אשר הראה לו רק ביקש כי יראה לו אות שישוב הצל עשר מעלות אחרנית? ד) עוד צריכים אנו לבאר מה דאיתא בברכות (דף י) על הכתוב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר מי כהקב"ה שעשה פשרה בין שני צדיקים כו' חזקי' אמר ליתי גבאי כו' ישעי' אמר ליתי גבאי כו' מה עשה הקב"ה הביא יסורין על חזקי' ואמר לי' לישעי' לך ובקר את החולה כו' כך מקובלני מבית אבי אבא כו' אל ימנע עצמו מן הרחמים, ולכאורה קשה מאד היאך לא רצה ישעי' לילך לחזקי' הרי מחויב הי' עפ"י דין לחלוק לו כבוד וכדאמרינן בהוריות (דף יג) דמלך קודם לכה"ג וכה"ג קודם לנביא, אך באמת אפשר לתרץ דהא דאמרינן מלך קודם היינו שמלך על כל הי"ב שבטים אבל בחזקי' שלא מלך רק על ב' שבטים אין הדין כן וע"כ סבר ישעי' שהוא גבוה ממנו במעלה, אך עכ"ז צריך להבין ולפלפל מאד היתכן דשני צדיקים כאלה יתעסקו במדת גאוה וכל אחד ירצה דחבירו ילך אצלו?

ויתבאר בטוב טעם ודעת בהקדם מה דאמרינן ביבמות (דף מט) את מספר ימיך אמלא, אלו שני דורות, זכה משלימין לו לא זכה פוחתין לו, דברי ר"ע, וחכ"א זכה מוסיפין לו, לא זכה פוחתין לו, אמרו לו לר"ע הרי הוא אומר והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה, אמר להם משלו הוסיפו לו (פירש"י דמתחילה היו רוצים לפחות משנותיו) תדע שהרי נביא עומד ומתנבא הנה בן נולד לבית דוד יאשי' שמו ועדיין לא נולד מנשה שממנו יצא יאשי' (ופירש"י הוי אומר בשעת חליו גזרו לפחות משנותיו וכשזכה השלימו לו) ופי' התוס' ד"ה משלו דקא קרי לי' תוספות לפי מה שנגזר לפחות ע"י עון, וצריך להבין דעכ"ז לא שייך לקרוא תוספות דרק השלימו לו השנים כיון שהיו קצובים לו מקודם, עוד הקשו התוס' ד"ה תדע והלא אם לא התפלל חזקי' על עצמו היה מת והיתה נבואתו בטילה אלא על כרחך אין הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות אם לא היה חוטא, א"כ היאך מוכח מכאן דמשלו הוסיפו לו אפי' לא הוסיפו לו משלו וחיה כבר כל שנותיו שנגזרו לו מה שלא נתקיימה הנבואה לפי שחטא ואילו לא חטא ונשא אשה בשנים הראשונים הי' מוליד, ותרצו דשמא הדורות נגזרו להוליד באותו הזמן ובאותו הפרק שנולדים, ובשני התוספות (שנתספו לו) נגזר לו להוליד מנשה עכ"ל התוס':

וקשה לי מהא דאמרינן בברכות (דף י) דא"ל משום דחזי ברוה"ק דנפקי מנאי בנין דלא מעלו, וא"כ לפי מ"ש התוס' דנאמרה הנבואה דבאותו התוספות נולד מנשה, וא"כ כיון דחזי בנבואה דנפקי מיני' בנין דלא מעלו בודאי נתגלה לו באיזה משך הזמן וא"כ אמאי פירש מן האשה חמש עשרה שנה מקודם, ודוחק לומר דנתגלה לו הנבואה לחצאין, וא"ת הרי חזינן דלא נתגלה לו בשלימות והראי' דחזה ברוה"ק דמנשה יהי' רשע, ולא ראה ע"י נבואה דמנשה יחזור בתשובה, דזה אינו, דכבר הקשה היע"ד היאך לא חזה דלבסוף יחזור בתשובה ותירץ דזה ודאי אף דנגלה לנבואה וכן למלאכי מעלה היותו צדיק או רשע וכמ"ש התוס' דצדיק ורשע לא נאמר אבל בנבואה נאמר, אך אם ישוב בתשובה אי אפשר להשיג בנבואה כי זהו נגד שורת הדין רק הקב"ה ברוב רחמיו וחמלתו חותר חתירה מתחת כסא כבודו לבעל' תשובה:

וזהו בדרך נסתר לבל יקטרגו מלאכי השרת, וע"כ ראה ברוה"ק שמנשה יהי' רשע, אבל שיחזור בתשובה לא השיג בנבואה, וע"ז אמר לי' ישעי' בהדי כבשי' דרחמנא למה לך (פירש"י מה לך בהסתרים של הקב"ה) כו' וא"כ חזרה הקושי' כיון דנתגלה לו שיהי' לו בנין דלא מעלו, א"כ בודאי חזה באיזה משך, וא"כ לפי מ"ש התוס' דנגזר להוליד מנשה בשנים הנוספות אמאי פירש מן האשה חמש עשרה שנה מקודם, אלא ודאי דאין הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות אם לא הי' חוטא, וא"כ חזא בנבואה על אותן ט"ו שנים שחי' דעתיד להוליד בנין דלא מעלו וא"כ חוזר קושית התוס' היאך מוכח דמשלו הוסיפו לו אפי' לא הוסיפו משלו וחיה כבר כל שנותיו שנגזר לו מה שלא נתקיימה הנבואה לפי שחטא, ואלו לא חטא ונשא אשה בשנים הקודמים הי' מוליד:

לכן נ"ל לבאר לענ"ד באופן אחר, ונקדים מה דלכאורה צריך להבין לר"ע דס"ל דליכא הוספה בשנים, א"כ היאך יפרש הכתוב (משלי יא) יראת ד' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה, ובשלמא מה דאמר שנות רשעים תקצורנה ניחא, והוא דאם לא זכה פוחתין לו אבל היאך משכחת דמוסיפין, וביותר תמוה הא דאיתא במדרש (קהלת) ד"א עת ללדת כו' אם זכה משלים שנותיו אם לאו פוחתין לו דכתיב יראת ד' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה כך דברי ר"ע א"כ הרי הכתוב סותר לדברי ר"ע דאמר דליכא הוספה בשנים וא"כ היאך ראי' מה דסותר לדבריו:

ויובן עפ"י מה דאמרינן בחגיגה (דף ה) סוף סוף האי שנים מאי עבדית לי' אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במילי' מוסיפין לי' והוי חילופי' והקשו התוס' דמשמע שמוסיפין וא"כ היאך ניחא אליבא דר"ע דס"ל דאין מוסיפין, ותרצו דאין זה הוספה כיון שנגזר לשום אדם, וע"כ שפיר אמר יראת ד' תוסיף ימים וכ"ת היאך משכחת הוספה ע"ז אומר ומסיים ושנות רשעים תקצורנה, וא"כ שפיר הביא ר"ע ראי' לדבריו דאין מוסיפין, והוא דהרי מהכתוב מוכח דלא משכחת הוספה רק אי שנות רשעים תקצורנה וא"כ נגזר האי שנים לשום אדם, וע"כ בזה משכחת דמוסיפין כמש"כ התוס' וזהו נמי מה דכתיב (תהלים קט) יהיו ימיו מעטים, פי' פחות ממה שנקצב לו, וא"ת האי שנים מאי עביד ע"ז אמר פקודתו יקח אחר, אך כל זה מצינן לומר דמשכחת הוספה רק אצל הדיוט דמצי לעבור אמילי' ולמחול על כבודו, אבל מי שאינו רשאי למחול על כבודו לא מצינן לומר כן:

ועתה ניחא מה שהקשתי דלמאי רצה ישעיה דחזקי' יבוא אליו משום דרצה זאת לטובת חזקי', והוא דישעיה סבר דלא נקרא מלך כיון דלא מלך רק על ב' שבטים וא"כ רשאי למחול על כבודו להיות מעביר על מדותיו, וע"ז אמר ישעי' מי יתן דליתי חזקי' גבאי ויהיה מעביר אמילי', ועי"ז יוכל להשיג הוספה בשנים, אבל חזקי' החזיק א"ע כמלך וע"כ ס"ל דאינו רשאי למחול על כבודו כיון דמלך קודם לנביא וכנ"ל וע"כ אמר ישעי' לחזקי' כבר נגזרה גזירה והוא כמש"כ הטו"א (ר"ה דף יח) היאך נקרע הגז"ד של חזקי' דליכא למימר דהוי בעשי"ת בין ר"ה ליוה"כ דהרי חלה בניסן ומיד לאחר שנקרע הגז"ד שלו בו ביום גופא אמר ישעי' הנביא ביום השלישי תעלה בית ד' והי' בליל א' של פסח כו' ותירץ דמלך שאני ושקול כצבור וכמ"ש שלמה המעה"ש לעשות משפט עבדו ומשפט עמו וגו' וכן מפורש בירושלמי דמלך יש לו דין ציבור, וע"כ ישעי' לפי סברתו אמר כבר נגזרה גזירה, אבל חזקי' דהחזיק א"ע למלך השיב לו כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' כו' אל ימנע עצמו מן הרחמים וע"ז אמר מי כהחכם גו' ומי יודע פשר דבר וגו' שבאמת שניהם נתכינו לשם שמים וכנ"ל שישעי' הי' מכוין בכדי שיהיה חזקי' עי"ז מעביר במילי' במה שיבוא אצלו ויוכל להיות עי"ז הוספה בשנים אך חזקי' החזיק א"ע למלך ע"כ אמר שאינו רשאי למחול על כבודו:

ונקדים עוד מה שחקרנו לעיל היאך מהני תשובה באם שעבר אחד ולא קיים מצות עשה, והוא דבשלמא אם אחד עבר ח"ו על מצות ל"ת, ועשה תשובה, אזי אמרינן דמחל הקב"ה והרי הוא כאלו לא עבר, אבל היאך מהני תשובה על מ"ע דהיאך נוכל לומר דחשבינן כאלו קיים המ"ע דהרי מ"מ לא עשה ולא נתקיים המ"ע, וכל תכלית מה שברא הקב"ה את העולם ע"כ הוא רק בשביל קיום המ"ע, דאי מחמת קיום מצות ל"ת לא היה מהצורך לברוא את העולם דהרי אם לא הי' נבראו לא הי' עוברים ג"כ על הל"ת והארכנו בזה, ותרצנו דע"כ מוכרחין אנו לומר דכמו דע"י תשובה נמחל החטא מעיקרא והוי כמו שלא חטא כלל, כמו כן הוא הדין דעוקרים הזמן למפרע ולא מחשבינן לי' הזמן שעבר ונותנים לו זה הזמן גופא שעבר, וזהו מה דאמרינן ביומא (דף פו) אמר רשב"ג אר"י גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם שנאמר ובשוב רשע מדרכו חי' יחי' פי' כיון שעושה תשובה א"כ כל ימיו שעברו וחטא בהם אינן נחשבים לו ונותנים לו הזמן שנקצב לו מחדש וע"ז כתב השיבנו ד' אליך וגו' חדש ימינו כקדם פי' כמו שנקצבו לו בשעת לידה כדי שיהי' ביכלתו ובאפשרו לקיים המ"ע שהיו עליו לקיים וא"כ ניחא מה שהקשיתי לעיל דהא תינח דמהני תשובה על מצות ל"ת, אבל מה תקנה יש למי שעבר על מ"ע דז"א דכיון שעושה תשובה לא חשבינן לי' גם הזמן שעבר וא"כ הרי יכול לקיים באותן שנים הנוספים נגד הזמן שעבר מה שלא קיים:

ועתה יבואר כל הדקדוקים, כיון שבא ישעי' ואמר לחזקי' צו לביתך כי מת אתה ולא תחי' ואמרינן (שם בברכות) דשאל מאי כולי האי, והשיבו משום דלא קיים המ"ע דפו"ר, ולא כמו שעלה על דעתו דכיון דחזי דנפקא מיני' בנין דלא מעלי ע"כ פטור הוא, וע"כ כיון ששמע חזקי' דנכשל בעון עשה ע"כ ויבך בכי גדול דאמר בלבו שמא אינו מועיל תשובה ע"ז, ועוד דהוספת שנים לא מצי להיות אצלו כמו שבארתי לעיל, ולא מצי לנחם א"ע בזה שהוא מלך דדלמא טעי בזה והצדק עם ישעי' דאין דינו כמלך וכנ"ל וא"כ מאחר שאמר לו ישעי' כבר נגזרה גזירה הרי לאחר גמ"ד לא מצי לעקור את הגזירה רק בעשי"ת כמו דמבואר (שם ביבמות) וע"כ דבר שלח ד' ביד ישעי' הנביא ואמר שוב ואמרת אל חזקי' נגיד עמי פי' דנקרא שפיר מלך וע"כ יוכל לעקור הגז"ד אף באמצע השנה וכמ"ש לעיל דמלך יש לו דין ציבור ואז תוכל לומר לו כה אמר ד' אלהי דוד אביך הוא לרמז על מה דאמר חזקי' כך מקובלני מבית אבי אבא כו' ואח"ז תאמר לו שמעתי את תפלתך וגו' והוספתי על ימיך וגו'. ויאמר חזקי' בלבו כבד לי להאמין זאת, חדא דהיאך מצי להועיל תשובה על מ"ע, וביותר דלפי שיטתו לא מצי להיות אצלו הוספה בשנים, וע"ז אמר לישעי' מה העת כי ירפא לי ד' פי' כיון דאמר לו נבואה שסותר אהדדי וכנ"ל וע"כ שא ליתן לו אות ע"ז אך שוב אמר חזקי' בלב דמצינן לומר כמו שבארתי דע"י תשובה לא מחשבינן לו הזמן שעבר ונותנים לו אותן השנים שעברו וע"כ לא מקרי הוספה ולכן כאשר הראה לו האות הלך הצל עשר מעלות אם ישוב עשר מעלות, ע"ז אמר חזקי' נקל לצל לנטות עשר מעלות לא כי ישוב הצל עשר מעלות אחורנית, וע"ז הראה לו הקב"ה אות שחזרה החמה עשר מעלות אחורנית להיות לו לסימן שיתנו לו הזמן שעבר מחדש. והוא כפתור ופרח בעזהשי"ת:

[טו] ויאמר ישעיהו אל חזקיהו שמע דבר ד':

[טז] הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך עד היום הזה בבלה וגו':

[יח[ ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקח והיו סריסים בהיכל מלך בבל:

[יט] ויאמר חזקיהו אל ישעיהו טוב דבר ד' אשר דברת ויאמר הלא אם שלום ואמת יהיה בימי:

יש לדקדק א) היתכן כי אחרי שלא יותר דבר מאוצרותיו ואוצרות אבותיו ובניו יהיו סריסים, לטובה יחשב בעיניו? ב) הנה רש"י ז"ל פי' דטוב דבר ד' הוא מאחר שבימיו יהי' שלום, וגם זה חסירה מלח חסירה תבלין כי הלא אף איש פשוט יעבור ארחות ימים ויסכן את נפשו בעד הצלחת ואושר בניו, ומלך צדיק כחזקי' לא ישים אל לבו צרת בניו שישארו אחריו בעירום ובחוסר כל במצור ובמצוק, ויסכים עוד ע"ז כי טוב דבר ד', ואם שלום יהי' בימיו אין לו לדאוג כלל על בניו היתכן?

ויתבאר בטוב טעם, דהנה משמעות של הנבואה הוא שרק לאחר מותו תתחיל הרעה, אבל בימיו יהי' שלום, וע"ז אמר שהטובה בודאי תתקיים כמ"ש הרמב"ם בה' יסודי התורה ע"פ שבירמי' "הנביא אשר ינבא לשלום בבוא דבר הנביא יודע הדבר אשר שלחו ד' באמת" וא"כ לטובה הוא שלום ואמת, ואעפ"י שהנבואה היה ג"כ לרעה, אך לרעה מועיל תשובה, והקב"ה חוזר מהרעה, אעפ"י שענין הטובה נשמע מהנבואה אשר לרעה אעפי"כ פלגינן דבורא שלרעה לא תתקיים והטובה שמוכח ממנה יתקיים, וה"נ אעפ"י שמעיקר הנבואה יחזור אם יעשה תשובה, אעפי"כ מהטובה בודאי לא יחזור וע"ז אמר טוב דבר ד' וגו' שלום ואמת בימי, אבל על הרעה לא קאי הקרא דלא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, אלא אם עושין תשובה חוזר. ואפשר לבאר נמי בזה הא דכתיב (שמואל ב' ז') ויאמר דוד מי אנכי כי הבאתני עד הלום ותקטן עוד זאת בעיניך ותדבר אל בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם וגו' וצריך להבין מהו ותדבר אל בית עבדך למרחוק אבל יבואר עפ"י שהרמב"ם בהקדמתו לזרעים הקשה דאם לטובה אינו חוזר אעפ"י שהוא על תנאי א"כ אמאי אמרינן בברכות (דף ד') וירא יעקב מאד אמר שמא יגרום החטא הא לטובה אינו חוזר אפי' על תנאי וכתב לתרץ דזה דוקא בין הקב"ה ובין הנביא אבל לא שיאמר הקב"ה להבטיח לבני אדם בשורה טובה:

וזהו שאמר דוד ותקטן עוד זאת בעיניך ותדבר אל בית עבדך למרחוק פי' לא שההבטחה הי' בינו לבין דוד אלא הבטיחו עפ"י הנביא, וזה מוכרח להתקיים, וע"ז אמר וזאת תורת האדם, פי' שאם מבטיח לאחר ע"י הנביא זהו מוכרח להתקיים, דאל"ה איך אמרה תורה שאם לא יבוא הדבר שאמר הנביא הוא נביא שקר אולי חזר בו הקב"ה אלא ודאי שהטובה שהבטיח ע"י הנביא לאחרים אינו חוזר, ועוד אפשר לומר דוזאת תורת האדם קאי על מה שאמר לו כי ימלאו ימיך וגו' הוא יבנה בית לשמי וגו' אני אהי' לו לאב והוא יהי' לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם, ועז"א וזאת תורת האדם שלטובה בודאי לא יחזור ואעפ"י שאמר לרעה ג"כ אשר בהעותו וגו' אבל זה תלוי בהאדם עצמו שאם ישוב יחזור בו הקב"ה ועז"א וזאת תורת האדם שהבחירה תלוי באדם שאם ישוב מיד יקבלו ויחזור מן הרעה, וא"כ נתבאר דהטובה שיצתה מפי הקב"ה לא יתבטל, אעפ"י שהיה הנבואה על הרעה אעפי"כ על הרעה אפשר שיתבטל, ועל הטובה בודאי תתקיים אף דהיה במאמר אחד ולא אמרינן כיון שנתבטל הנבואה מחמת הרעה שיש בה א"כ הטובה נמי לא יקוים, ובזה יתבאר הכתוב לא איש אל ויכזב וגו' וכמו דאיתא בירושלמי שלטובה לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, ולרעה ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה, ואפשר לפרש עוד בכונת הכתוב לא איש אל ויכזב פי' שאם אומר על אדם אחד מקצת לטובה ומקצת לרעה, וא"כ באדם אחד אמרינן כיון שנתבטל במקצת נתבטל כולו, ואע"ג דאמרינן בגטין (דף ט) דפלגינן דיבורי' כמו שסובר רבא, אעפי"כ הא אמרינן בב"ב (דף קלד) דבתרי גופא פלגינן, בחד גופא לא פלגינן, וא"כ בחד גופא כיון דנתבטל במקצת נתבטל כולו, לכן ע"ז אמר לא איש וגו' ובן אדם ויתנחם פי' שלטובה אינו חוזר, ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה אעפ"י שיש באותה נבואה ענין לרעה שלא יעשה ולא יקימנה דהא לרעה חוזר וא"כ הוי אמינא כיון שחוזר מהרעה מחמת תשובה ע"כ יחזור מהטובה ע"ז אומר לא איש אל ויכזב וגו', דבבני אדם אמרינן כיון שנתבטל במקצת נתבטל בכולו אבל בהקב"ה אף שיש באותה ענין חצי נבואה לרעה שלא יעשה ולא יקימנה בכ"ז לגבי הטובה לא בטל ולגבי הטובה לא יכזב ולא ינחם, ולא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה שאף באדם אחד יפלג דיבורו, שהרעה שבהנבואה לא יעשה ולא יקימנה אם ישוב בתשובה, והטובה יהיה אמת ונכון וקים:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה