אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) מלכים ב › פרק ז

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

מלכים ב · פרק ז

פרק ו

[א] ויאמר אלישע שמעו דבר ד' גו' כעת מחר סאה סלת בשקל ופאתים שעורים בשקל בשער שומרון:

[ב] ויען השליש אשר למלך וגו' ויאמר הנה ד' עשה ארובות בשמים היהיה הדבר הזה ויאמר הנכה רואה בעיניך ומשם לא תאכל:

צריך להבין מהו זה מדה כנגד מדה הנך רואה בעיניך וגו':

ויתבאר היטב עפ"י מה דאמרינן ביומא (דף עד) המאכילך מן במדבר למען ענותך וגו' וח"א אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל, ופירש"י אכילת המן טועם כל המינים ואינו רואה אלא מן אמר רב יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלין ואינם שבעים וכו' וזהו דאמר לו הנה ד' עשה ארובות בשמים היהיה הדבר הזה, פי' אף אם יהיה כמו שהי' במן דכתיב בי' (תהלים עח) ודלתי שמים פתח עכ"ז היהי' הדבר הזה שיהי' כ"כ סולת בזול דשם לא היו רואין מה שאוכלין דדבר שהוא בנס הראי' מועטת, ע"ז השיב לו שיענש מדה כנגד מדה שיהי' בהיפוך שיראה בעיניו ומשם לא יאכל:

[ג] וארבעה אנשים היו מצרעים פתח השער ויאמרו איש אל רעהו מה אנחנו יושבים פה עד מתנו:

[ד] אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם ואם ישבנו פה ומתנו ועתה לכו ונפלה אל מחנה ארם וגו' [יג[ הגם ככל ההמון ישראל וגו':

יש לדקדק א) הלא הנביא אלישע אמר בשם ד' כעת מחר סאה סלת בשקל וגו' והיאך לא האמינו לנביא לחכות עד יום מחר ומסרו עצמם לסכנת נפשות, ובפרט להמבואר בש"ס דהד' מצורעים היו גיחזי וג' בניו והוא הגיחזי אשר ראה נפלאות תמיד מאדונו אלישע וכי נבואתו מתקיימת תמיד, וא"כ איך כחש עתה בנבואתו ומסר עצמו למיתה בידי מחנה ארם, והניח את ג' בניו שיפקירו א"ע להרג, ולא דבר על לבם לאמר, בניי חכו נא עד יום מחר אולי יתקיים דברי הנביא? ב) הנם ככל ההמון ישראל וגו' מחוסר ביאור וכבר נלאו המבארים בבאורו:

ויתבאר בהקדם מה דאמרינן בב"ק (דף ס) ת"ר רעב בעיר פזר רגלך שנאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם ואומר אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם מאי ואומר וכ"ת ה"מ היכא דליכא סכנות נפשות אבל היכא דאיכא סכנות נפשות לא ת"ש לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו נחיה, והקשה המהרש"א מאי רבותא דאיכא סכנות נפשות הא אם יבאו בעיר ודאי ימותו וספק נפשות פשיטא דמוציא מידי ודאי נפשות וטפי הו"ל רבותא דאברהם ותירץ דהא דכתיב אם נבוא בעיר ומתנו שם אינו אלא קרוב לודאי שהיה רעב של כליה כו' עיי"ש, ול"נ דניחא שפיר ולא קשה מידי, והוא עפ"י מה דאמרינן בע"ז (דף כז) הא איכא חיי שעה ומשני דלחיי שעה לא חיישינן, ומנא תימרא דלחיי שעה לא חיישינן דכתיב אם אמרנו נבוא בעיר והרעב בעיר ומתנו שם והאיכא חיי שעה, אלא לאו דלחיי שעה לא חיישינן, וא"כ ניחא שפיר קושית המהרש"א דהא איכא רבותא דאע"ג דאם יבוא בעיר ודאי ימות אפ"ה לא ימות ברעב מיד אבל אם ימות בחרב ימות מיד וא"כ נדחה חיי שעה אלא משום ספק חיי עולם לא חיישינן לחיי שעה, וכמו שכתבו התוס' בע"ז שם:

והנה רש"י פי' שישבו מחוץ לעיר כדכתיב בדד ישב, וזהו דאמר וארבעה אנשים וגו' פתח השער ולא שמעו מה דאמר אלישע כעת מחר סאה סלת בשקל, וע"כ יצאו משום דאמרינן דלחיי שעה לא חיישינן, אבל אם היו בעיר ושמעו מה דאמר אלישע כעת מחר סאה סלת בשקל לא היו יוצאים משום דהוי ספק לחיי עולם וע"כ לא רצה המלך לשלוח ולראות, והוא משום דהבטיחם הנביא דלמחר יהי' סאה בשקל וא"כ לא הוי לחיי שעה, ע"ז השיבו לו הנם ככל המון גו' הנם ככל המון ישראל אשר תמו פי' דאמרו לו ממנ"פ אם תאמין בדברי הנביא, הלא בודאי זהו הסיבה, ואם לאו הנם ככל המון אשר תמו ולא הוי רק חיי שעה ולחיי שעה לא חיישינן, וזהו דאמר אלישע שמעו דבר ד' כעת מחר סאה סלת בשקל ולכאורה צריך להבין דהו"ל למימר למלך בלבד, והוא אמר לכולם, אך הענין הוא שהמלך שמע מעשה האשה הזאת שאמרה "תנה את בנך ונאכלנו היום ואת בני נאכל למחר", ולכאורה קשיא וכי דוחין נפש מפני נפש, אך באמת זה אינו דכיון דעומדים כולם למות לא שייך לומר מאי חזית דדמך סומק טפי, וע"כ דוחין נפש מפני נפש כמש"כ במק"א באריכות, וא"ת הא איכא חיי שעה וי"ל דלחיי שעה לא חיישינן ע"ז אמר המלך זאת הרעה מאת ד' מה אוחיל לד' עוד שהתירו דחיית נפש מפני נפש כיון שכלם עומדים למות ולא הוי רק חיי שעה, וע"ז אמר אלישע שמעו דבר ד' כעת מחר סאה סלת בשקל וע"כ לא הוי חיי שעה, ולכן לא תעשו עוד כדבר הזה, וע"כ לא היו הולכים למחנה ארם משום דלא הוי רק חיי שעה, אך הארבעה מצורעים וגו' שהיו פתח השער ולא שמעו מה שאמר אלישע ע"כ אמרו לכו ונפלה אל מחנה ארם שסברו שהוא רק חיי שעה ולחיי שעה לא חיישינן:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה