ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
מלכים ב · פרק ו
[כה] ויהי רעב גדול בשמרון וגו' [לא] ויאמר כה יעשה וגו' אם יעמוד ראש אלישע וגו':
יש לדקדק אם הוכיח ד' אותם ברעב, מה אשם ראש אלישע בזה להסירו. והנה ברש"י וברד"ק כתבו הטעם דהיכולת בידו לבקש רחמים ואיננו מבקש, ומחוסר עוד תבלין בזה ע"כ אבאר ביותר ביאור:
הנה בכתובות (דף קו) איתא בימי רב יוסף הוי רתחא (ופירש"י שבא רעב לעולם) אמרו לי' רבנן לר"י ליבעי מר רחמי א"ל השתא ומה אלישע כו' בעידן ריתחא לא הוי בעי רחמי אנא איבעי רחמי, והקשה המהרש"א הרי מצינו בימי חכמי התלמוד (פרק א' דתענית) דבעו רחמי ולא נשאו ק"ו ומתרץ דברעב של כליה שבא לעולם גוזרים תענית ואבעי רחמי ובהכי איירי פ"ק דתענית אבל הכא מיירי ברעב של בצורת דהיינו הגשמים מועטים והשער ביוקר כו' ע"ז אמר ויהי רעב גדול בשמרון עד היות ראש חמור בשמונים כסף וגו' ע"ז אמר המלך אם יעמוד ראש אלישע וגו' שזה אינו נקרא בצורת להיות נשמט מלבעי רחמי בעידן ריתחא וע"ז אמר "הלא זאת הרעה מאת ד''' פי' שזה מכה של רעב ואמאי אינו מבקש רחמים: