ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
מלכים ב · פרק ה
[א] ונעמן שר צבא מלך ארם וגו' [טו] וישב אל איש האלהים הוא וכל מחנהו ויבוא ויעמוד לפניו ויאמר הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל ועתה קח נא ברכה מאת עבדך:
[טז] ויאמר חי ד' אשר עמדתי לפניו אם אקח ויפצר בו לקחת וימאן:
[יז] ויאמר נעמן ולא יתן נא לעבדך משא צמד פרדים אדמה כי לא יעשה עוד עבדך עולה וזבח לאלהים אחרים כי אם לד':
[יח] לדבר הזה יסלח ד' לעבדך בבוא אדוני בית רמון להשתחוות שמה וגו' [יט] ויאמר לו לך לשלום וגו' [כ] ויאמר נחזי וגו' [כב] ויאמר שלום אדוני שלחני לאמר הנה עתה זה באו אלי שני נערים מהר אפרים מבני הנביאים תנה נא להם ככר כסף ושתי חליפות בגדים:
יש לדקדק א) היאך אמר לי' לך לשלום, הא תינח לש"ס דילן (גיטין סב) דס"ל דאין כופלין שלום דוקא וכאן הא לא כפל, אבל להירושלמי דס"ל דגם אם אין כופלין שלום ג"ט אסור וא"כ מדוע א"ל לך לשלום? ב) איך נתן לו לנעמן מתנה משא צמד פרדים אדמה הא כתיב לא תחנם ובדחז"ל דאסור ליתן לו מתנת חנם כדאי' בע"ז (דף כ)? ג) היאך שתק ע"ז אלישע כאשר אמר לו נעמן יסלח ד' לעבדך וכו' והשתחויתי בית רימון וגו' למ"ד דבן נח מצווה על קידוש השם? (עיי' סנהדרין עד) ומהענין הזה עוד משמע שאודויי אודי לי' כמ"ש להלן:
ויבואר כל הכתובים בטוב טעם בהקדם מה דאיתא בע"ז (דף סד) איזהו גר תושב כל שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז כו' ופסק הרמב"ם (הל' מלכים פ"י הל' יא) אם נותן צדקה מקבלים ממנו ונותנים לעניי ישראל הואיל והוא ניזון מישראל ומצווה עליהם להחיותם (ועיי' בכ"מ) אבל עכו"ם שנותן צדקה מקבלים ממנו ונותנים לעניי עכו"ם כו' ומה שאמרו אין כופלין שלום לעכו"ם ולא בגר תושב, והוא כמבואר בגיטין (דף סב) דאין כופלין שלום לעכו"ם ועיי"ש בתוס' דהביא הירושלמי דס"ל דאסור לומר לעכו"ם שלום עליך ודלא כהש"ס דילן דלא אסרו אלא בכפילת שלום, ועתה יבאו כל הכתובים על מכונם, מה דכתיב הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל, פי' שאמר על עצמו שלא יעבוד עוד ע"ז וא"כ הרי הוא גר תושב, ועתה קח נא ברכה מאת עבדך פי' כיון שהוא גר תושב הרי שרי לקבל ממנו ולחלקם לעניי ישראל כמ"ש הרמב"ם. וימאן אלישע לקחת כמ"ש בשם המהרש"א שלא רצה ליטול שכר על הנס, ולא ידע נעמן טעמו של דבר מה שלא רצה אלישע לקבל אם מפני שאינו נחשב לגר תושב, וע"כ יהי' אלישע מוכרח לחלקם לעניי עכו"ם, או מפני שאינו רוצה ליטול שכר על הנס. וע"ז ביקש נעמן ולא יותן נא לעבדך משא צמד פרדים אדמה וגו' פי' דמזה יבחן מפני מה לא רצה ליקח ממנו, אם הטעם שלו מפני שלא רצה ליקח שכר על הנס אז בודאי יתרצה ליתן לו מתנה אבל אם הטעם מפני שאינו מחזיק אותו לגר תושב בודאי לא יתן לו מתנת חנם כדאי' בע"ז (דף כ) וכן מבואר בהרמב"ם (הל' ע"ז פ"י ה"ד) דאסור ליתן להם מתנת חנם אבל נותן הוא לגר תושב כו' עיי"ש ומזה יבין איך הוא נחשב אצל אלישע, וע"ז הודיע לו אלישע ואמר לו לך לשלום מזה מוכח דמחזיק אותו לגר תושב וכמש"כ הירושלמי הנ"ל דאסור לומר לעכו"ם שלום עליך, ואפי' לפי הש"ס דילן דמותר לומר להם שלום ואינו אסור רק בכפילא הוא רק מפני דרכי שלום. וא"כ התם הרי לא שייך לומר מפני דרכי שלום וכמבואר בהרמב"ם (שם) דכתב אין כל הדברים האלו רק אם יד עכו"ם תקיפה וא"כ התם הא הי' נכנע לפני אלישע וקרא את עצמו עבדו.
ובזה יובן מה דאיתא בסנהדרין (דף עד) בעי מיני' מר' אסי אם בן נח מצווה על קידוש השם או אינו מצווה על קידוש השם כו' אר"א ב"א אמרי בי' ר"ה כתיב לדבר הזה יסלח וגו' וכתיב ויאמר לו לך לשלום ואם איתא לא לימא לי' ופירש"י ואם איתא דב"נ מצווה על קידוש השם לא נימא לי' לך לשלום דמשמע דהודה לו, וזהו לפענ"ד דוחק דמאי משמע מלשון לך לשלום דהודה לו אך לפי מש"כ הכי פירושו דאי איתא דגר תושב מצווה על קידוש השם א"כ כיון דנעמן לא רצה למסור נפשו וא"כ הרי לא הוי תו גר תושב וא"כ היאך אמר לו לך לשלום הרי כיון דלא נחשב גר תושב תו אין לומר לו לך לשלום כמו שכתבתי והוא נכון:
[י] וישלח אליו אלישע מלאך לאמר הלוך ורחצת שבע פעמים בירדן וישב בשרך לך וטהר:
יש לדקדק א) מהו המספר שבע לא פחות ולא יותר? ב) מהו וטהר הלא לרפואה הוא צריך ולא לטהרה?
ויובן עפ"י מה דאיתא בסוטה (דף יא) ותרד לרחוץ שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה כמו דכתיב ורחץ ד' את צואת בנות ציון, וגם בכאן רמז לו שצריך לתשובה ושלא יעבוד עוד את אליליו וגילוליו וע"ז רמז לו ורהצת וגו' וטהר, והא דאמר לו שבע פעמים יובן עפ"י מה דאמרינן בערכין (דף ט) על שבעה דברים נגעים באים וכו' וע"ז אמר לו אלישע אפשר שעברת על אחת מז' העבירות לכן תעשה תשובה ע"ז ורחצת שבע פעמים:
[טז] ויאמר חי ד' אשר עמדתי לפניו אם אקח וגו':
יש לדקדק א) מהו אשר עמדתי לפניו, ורד"ק הרגיש בזה וכתב דשבועה זו למד מרבו אליהו, ויש מפרשים אשר עמדתי לפניו על אליהו חי ד' ואי אליהו אשר עמדתי לפניו עכ"ל וחסירה עוד מלח ותבלין, ב) אם אקח, מדוע לא רצה ליקח גם אחר רוב ההפצרות? והנה רש"י ז"ל פי' שדמי ע"ז מעורבין בו עכ"ל ולכאורה קשי' הא אמרינן בע"ז (דף סד) הדר יתבי וקמיבעי להו דמי ע"ז ביד עכו"ם אסורים או מותרים ומסיק ר"נ דמותרים, ומזה קשי' לי על הא דפירש"י בע"ז (דף יב) על הא דאמרינן שם דכותי' ה"נ לא חשו חכמים לדמי עכו"ם ביד עכו"ם ופירש"י דלא מחזקינן דמי כו' דנימא דמים הללו שהוא לוקח בהם בשר זו של בני תוכה הן, וכבר היו נקרבים לע"ז ואסורים מדאורייתא דכתיב ולא ידבק בידך מאומה וגו' וא"כ ע"כ ס"ל לרש"י ז"ל דדמי עכו"ם ביד עכו"ם אסורים וא"כ קשי' כנ"ל הא אמרינן שם בע"ז דמותרים?
ויתבאר בטוב טעם ודעת דהנה באמת כבר קדמוני התוס' (שם) להקשות על פירש"י ותרצו דודאי היכא שמכרה ופרעה בחובו הדמים מותרין דהא דאמרינן דהופסת דמיה, היינו כשהחליפה ישראל אבל כשהחליפה עכו"ם לא שייך, אבל הכא (ושם דף לג) דמיירי שהעכו"ם מקצה הדמים לצורך עכו"ם אחרת ולכך אסורים הדמים כו' ולפי"ז לא קשי' נמי על מה שפירש"י כאן (במלכים) דחשש לדמי עכו"ם, דאע"ג דדמי עכו"ם בידי עכו"ם מותרים, אך מצינן לומר דחשש דלמא הקצה הדמים הללו לצורך עכו"ם אחרת וע"כ אסורים הדמים וכמש"כ התוס'.
אולם באמת קשה מאד להעמיד בפירש"י כמש"כ התוס', וע"כ צ"ל דרש"י ס"ל כמש"כ הבעה"מ שם שהטיל פשרה בין שמועות הללו ומפרש דהענין הוא דלכתחילה אסור להתעסק כל היכא דאיכא למיחש לדמי עכו"ם, והיינו סוגיא דהכא (דף יב) וסוגיא דשם (דף לג) אבל אם היה ישראל נושה בו ומכר כו' והביא לו המעות מותרים כדאמרינן (שם דף סד) כיון שאינו תופס דמיה ביד עכו"ם אלא ביד ישראל מותר ישראל ליפרע ממנו, ולהציל את חובו, אך לכתחילה גזרו בעכו"ם אטו ישראל כו' ועיי"ש בר"ן, ובזה יבואר לנו מה דהוסיף המהרש"א לפרש בסנהדרין (דף קז) דהטעם שלא רצה אלישע לקבל, להורות לו שע"י תפלתו נתרפא, והי' עפ"י נס ואסור לו לקבל שכר ע"ז וזה שאמר חי ד' אשר עמדתי לפניו, ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל וכדאמרינן בברכות, אבל גחזי כפר בכל זה, והלך לקבל שכר כאילו היה נתרפא ע"י טבעיות, וע"כ קללו בצרעת נעמן שיראה בזה שאין זה טבעית הא דנתרפא במי הירדן, ושלא יהיה לו ולזרעו רפואה עד עולם עכ"ל, ולכאורה סותר הוא לפירש"י הנ"ל, וגם צריך להבין אמאי לא פירש כמש"כ רש"י דחשש לקבל דמי עכו"ם. אך לפי מ"ש בשם הבעה"מ דאף דקיי"ל דדמי עכו"ם ביד עכו"ם מותר הוא דוקא בדיעבד בתורת פריעת חוב, אבל לכתחילה אסור, וע"כ אתי שפיר מה שפירש"י דלא רצה אלישע לקבל משום דחשש לדמי עכו"ם, אבל כ"ז אי נימא כמו שהוסיף המהרש"א לפרש דבתורת פריעת חוב לא שייך, שאין מקבלין שכר על הנס, וע"כ לא רצה אלישע לקבל משום דחשש לדמי עכו"ם כמש"כ, אך גיחזי קיבל יען דסבר שזהו בטבעית, וע"כ חשב דהוי בתורת פריעת חוב וע"כ קיבל משום דהוי דיעבד וכמו דאמרינן בע"ז שם (דף סד) הרי שהי' נושה כו'. וע"כ קללו, להורות שלא מי הירדן רפאו את נעמן, ורק היה בדרך נס, ואין מקבלין שכר על הנס, וממילא דבתורת מתנה הוא וע"כ אסור ליהנות מדמי עכו"ם וכמ"ש בשם בעה"מ ואתי שפיר:
[כז] וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם ויצא מלפניו מצרע כשלג:
יש לדקדק א) ואם גיחזי חטא בניו מה חטאו, וגם הרד"ק הרגיש בקושי' זו וכתב וז"ל אלא מלמד שבניו ידעו בדבר, וכבר הרחבנו בזה הענין בקללה שקלל דוד את יואב עכ"ל, ב) דלשון ויצא מלפניו משמע נפרע מיד וצריך טעם מדוע נפרע מיד?
ויתבאר בטוב טעם דהנה גיחזי נכשל בשבועת שוא כדכתיב ויאמר נעמן הואל ופירש"י השבע ששלחך, ואמרינן בערכין (דף טו) דאחד משבעה דברים שנגעים באים הוא שבועת שוא, ואמרינן בשבועות (דף לט) בשאר עבירות בדיני', ורשעים דמשפחה בדין חמור, גבי שבועה הוא ומשפחה בדיני', ולכן ע"ז אמר תדבק בך ובזרעך, ועוד אמרינן (כם) כל עבירות אם יש לו זכות תולין לו שנים ושלשה דורות וכאן (בשבועת שוא) נפרעים מיד שנאמר הוצאתיה וגו' וע"ז כתיב ויצא מלפניו מצורע פי' שמיד נצטרע כדאמרינן הוצאתיה לאלתר: