ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
מלכים ב · פרק ד
[א] ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך הי' ירא את ד' והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים:
[ו] ותבא ותגד לאיש האלהים ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיך ואת ובניך תחיי בנותר:
יש לדקדק א) הלא חז"ל דרשו שזהו עובדי' שלוה ברבית מיהורם בן אחאב ואיך קרא אותו שהוא ירא ד' הא מבואר בש"ס ס"פ איזהו נשך שגם הלוה עובר בלאו דלא תשיך כשלוה ברבית? ב) הנה ע"פ ותבא ותגד פירש"י שבאת ליטול עצה אם למכור או להמתין עד שיתייקר, מה זו שאלה, הלא פריעת בע"ח מצוה ולוה רשע ולא ישלם וזריזין מקדימין למצוה:
ויתבאר בטוב טעם ודעת בהקדם מה דאיתא בקדושין (דף כ) הא קמ"ל ליזבן אינש ברחי' ולא ליזוף ברביתא ומאן דיזיף ברביתא אינו ירא אלקים וכדמוכח שם (דף לג) מדכתיב גבי רבית ויראת מאלקיך וע"כ הקדימה ואתה ידעת כי עבדך הי' ירא ד' ומאן דלוה ברבית הא לא נקרא ירא ד' כנ"ל, ע"כ כונה בזה לגלות לפניו כי מה שלוה ברבית לא לצורך עצמו לוה רק לצורך מזונות הנביאים שהחביא בימי אחאב וא"כ מדוע נענש אותו צדיק שהנושה בא לקחת את בניו לעבדים, וכדאמרינן (שם) לא באת לידו עד שמוכר את בתו, ואח"כ שנתקיים ברכת הנביא שנתמלאו כל הכלים בשמן, באת עוד לשאול מה לעשות בהשמן עפי"ד הגמ' בערכין (דף כב) אר"י אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ היה רבית אוכלת בהם ור"י אמר או לשטר שיש בו רבית או לכתובת אשה משום מזוני, ופרכינן ורב אסי מ"ט לא אמר לכתובת אשה ומשני הא תקינו לה רבנן מעשה ידיה ואידך זמנין דלא ספקה, וע"ז באה לשאול אם תזקק למכור כיון שיש בה רבית ואולי הלכתא כר"י דאמר שגם לכתובת אשה נזקקין לנכסי יתומים, ע"ז השיב הנביא לכי מכרי וגו' ושלמי את בשייך כי זהו אליבא דכו"ע מוכרין נכסי יתומים להפטר מן הרבית, אבל לכתובתה ומזונותיה לא תמכור, כי אפי' לר"י דמוכרין לכתובת אשה היינו טעמא משום זימנין דלא ספקה וע"כ אמר לה הנביא ואת ובניך תחיי בנותר כלומר שיהיו מספיקין ואתי שפיר: