אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) מלכים ב › פרק ב

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

מלכים ב · פרק ב

מלכים ב

[א] ויהי בהעלות ד' את אליהו בסערה השמים וגו' [ב] ויאמר אליהו אל אלישע שב נא פה וגו' [ג] ויצאו בני הנביאים וגו' הידעת כי היום ד' לקח את אדניך וגו' [ד] ויאמר לו אליהו אלישע שב נא פה וגו' [ו] ויאמר לו אליהו שב נא פה וגו' [ט] ויהי כעברם ואליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך ויאמר אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי:

[י] ויאמר הקשית לשאול אם תראה אותי לקח מאתך יהי לך כן ואם אין לא יהיה:

[יא] ויהי המה הולכים הלך ודבר והנה רכב אש וגו' [יב] ואלישע ראה וגו' טז] ויאמרו אליו הנה נא יש את עבדיך וגו' ילכו נא ויבקעו את אדניך וגו' יז] ויפצרו בו עד בש וגו':

יש לדקדק בזה א) מדוע ולמה לא רצה אליהו שיהיה אלישע אצלו בעת עלותו בסערה השמים, אדרבה הלא יותר טוב לבלי הפרד ממנו עד רגע אחרונה בכדי שלא למנוע הלכה מתלמידו ולהשפיע מקדושתו כל זמן שהם יכולים להיות יחדיו, ובפרט כי בזה יקיים מצות השי"ת שציוהו שימשח את אלישע בן שפט לנביא תחתיו, א"כ הי' לו להאציל מרוחו אשר עליו עד רגע האחרונה היותו פה בתבל ארצה, והוא לא עשה כן רק הרחיקו ממנו זה שלש פעמים עד אשר הי' מוכרח אלישע לשבע ג"כ ג' פעמים בחי ד' וחי נפשך שלא יפרד ממנו ולא יעזבהו עד אשר השמים יהי' בינו לבינו? והנה רש"י ז"ל פי' שחפץ היה לדחותו מחמת ענוה שלא יראה בהלקחו, והרלב"ג פי' כדי שלא יחרד אלישע בהפרד אליהו ממנו אם יראה שינשא בסערה השמים אבל דבריהם עוד חסרה מלח וחסרה תבלין כנראה לכל מעין. ב) נעלמה מאתנו תשובת אליהו על דברי אלישע אם תראה אותי לקח מעמך וגו' ואם לאו וגו' איך תלוי זה בזה ג) הלא הנביאים ידעו מראש כי אמרו היום ה' לקח את אדניך, ומדוע ולמה אחר שעלה למרום נתעורר בהם ספק עד שהפצירו באלישע שילכו ויבקשו אותו? ד) הלשון ויפצרו עד בש לא מצאו עוד המבארים באור נכון לו.

ויתבאר בטוב טעם ודעת בהקדם מה דאיתא בתוספתא דסוטה (פ' יב) עד שלא נגנז אליהו הי' רוח הקודש מרובה בישראל כו' אדוננו לא נאמר אלא אדניך מלמד שכולם חביריו של אליהו היו, ומכיון שנסתלקה רוה"ק אמרו יש את עבדיך וגו' ילכו ויבקשו את אדניך אפשר אמש אמרו לו הידעת כי היום לוקח אדניך והיום יאמרו ילכו ויבקשו וגו' אלא ללמד שנסתלקה מהם רוה"ק ויפצרו בו עד בש מלמד שהיה בוש מהם ד"א עד בוש כו' שנתבייש מהם שלא יאמרו אינו רוצה להקביל פני רבו עכ"ל, וניחזי אנן הנפ"מ בין לשון ראשון ללשון אחרון בבאור עד בוש:

ויובן בהקדם עוד מה דאיתא בב"מ (דף פה) אמר לי' ההוא מרבנן לאליהו אחוי לי רבנן כי סלקי למתיבתא דרקיע, א"ל בכולהו מצית לאסתכולי בהו לבר מגוהרקי דר' חייא דלא מצית לאסתכולי ומסקינן התם דלא מצי למוקמי אנפשי' ואסתכל ואתו תרי בוטיטי דנורא ומחי' לההוא גברא וסמינהו לעיני' למחר אזל אישטתקי אמערתי' אמינא מתנייתא דמר מתנינא ואתסאי, ובארתי עפ"י דאיתא בחולין (דף ז) גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן, וצריך להבין במה הם גדולים. וביאר אאמו"ר הגאון זצללה"ה דהא דנמשלה מיתת צדיקים לבגדי כהונה דכמו דבגדי כהונה מתחילה אין מועלים בהם לפי שלא נתנה תורה למלאכי השרת כדאי' בקדושין (דף נד) אבל לאחר שבלו מועלין בהם דמכיון שבלו ואין צריכין להשתמש בהם עוד מתעוררת הקדושה, כמו כן הצדיקים כל זמן שהם בעוה"ז ומנהיגים את הדור קדושתן מצומצמת, בכדי שיוכלו ליהנות מהם וינהיגו את הדור, אבל לאחר מיתה ששוב אין צריכים לעוה"ז מתגדלת בהם הקדושה ומשו"ה נענש ההוא מרבנן דאסתכל בגוהרקא דר' חייא משום דקדושתו של ר' חייא לאחר הסתלקותו נתעלה כ"כ עד כדי להעניש את המסתכל בו אעפ"י שהוא צורבא מרבנן ומכ"מ אתסי אח"כ כשאשתטח אמערתא ואמר מתניתא דמר מתנינא להורות כי באופן זה לא נתרחק הרבה:

ומעתה יתבארו הכתובים כמין חומר בעזה"ש, ויהי בהעלות ד' את אליהו וגו' שהגיע העת להסתלק ולעלות השמים, ואז נתוספה עליו הקדושה באין ערך לעומת הקדושה בהיותו פה על הארץ, שאז היתה קדושתו מצומצמת בכדי שיוכלו בני אדם ליהנות ממנו, וחשב אליהו שעתה אי אפשר לאלישע להיות עמו בצותא, ודוגמא לזה מצינו בב"מ (דף פ"ה) באתר דזקוקין דנורא ובעורין דאשא מאן מעייל בר נפחא לתמן וע"כ כתיב ויאמר אליהו אל אלישע שב נא פה כי עכשיו שאליהו נתעלה במעלות הקדושה ובאתר דזקוקין דנורא כו' הנביאים חבריו של אליהו שקדושתן היתה שוה הרגישו תיכף שקדושתו של אליהו מתרוממת לאין ערך וע"כ הבינו שהגיע שעתו של אליהו להפרד מן העולם, וע"כ כתיב אצל הנביאים שאמרו לאלישע הידעת כי היום ד' לקח את אדניך. ומכיון שראה אליהו שאלישע תלמידו לא חפץ לעזבו, הי' סבור שאלישע חפץ שיאציל מקדושתו עליו לסמכו ולתת מהודו בכדי שירש אלישע את כתרו כמו שיהושע נסמך ממשה, וזהו דכתיב ואליהו אמר לאלישע שאל מה אעשה לך וענותו של אלישע שהחזיק א"ע קטן בערך נגד שאר הנביאים שחשבו א"ע חבריו של אליהו לא הסתפק בסמיכה כל שהוא מה שאליהו יאציל עכשיו מקדושתו שאז לא יגיע למדריגת הקדושה של שאר הנביאים, אלא באופן שמלבד האצלת הקדושה תשאר לו גם ההשגה הקודמת שהיתה לו עד עתה, וע"כ השיב ויהי נא פי שנים ברוחך אלי פי' רוח עצמו כלומר ההשגה שהיתה לו עד עתה, ורוח של אליהו הנתוספת לו עכשיו, אבל אליהו נסתפק בזה אם זכותו של אלישע כדאי לדבר זה, כי משה סמך את יהושע עפ"י הדיבור, אבל לאליהו לא מצינו שנתייחד לו הדיבור בזה רק הקב"ה צוה לו למשחו לנביא, אבל לא לסמוך את ידיו עליו להאציל מן הרוח אשר עליו כדמצינו בפירוש במשה שנצטוה משה על יהושע, לכן כתיב ויאמר הקשית לשאול ודוגמא לזה מצינו בירושלמי פ"ט דכלאים ר' יוסי צם תמנין יומא למחמי ר' חייא רבה ולא חמי, א"ל לית את כדאי א"ל אחמין יתי' ויהוי מה דהוי חמי דרגין דידי' וכהו עיניו ולכן כתב אם תראה אותי לקח מאתך פי' אם תראה ראי' הגונה באופן שלא תזיק לך הראי' יהי לך כן פי' אז כדאי אתה לדבר הזה והקב"ה מסכים ע"ז ואם אין לא יהי' פי' ואם לא תראה ראי' הוגנת רק תכהינה עיניך אז זה יהי' לך לאות שאינך כדאי לזה ומשמים לא יסכימו עליך. כשמוע אלישע התשובה הברורה הזאת חבל תחבולות שונות לזכות להכתר הזה ולא מצא עצה אחרת כי אם באופן כההוא צורבא מרבנן דנענש על שהסתכל בגוהרקא דר' חייא שאמר מתנייתא דמר מתנינא ואתסי וזהו דכתיב ויהי אם הולכים הלך ודבר פי' שאלישע דבר עמו בדברי תורה, כלומר מתניתא דמר מתנינא ואתסי, וזהו והנה רכב אש וגו' עפ"י מה דאיתא בירושלמי (רפ"ה דברכות) רבנן אמרי במרכבה היו עוסקין היאך מה דאת אמר והנה רכב אש וגו' והכי איתא בפ"ק דתענית (ד' י') טעמא דאיכא דיבור הא ליכא דיבור הי' ראוי לשרוף שנאמר והנה רכב אש וגו' כלומר שלולא התעסק בדבר הלכה אז כהו עיניו והזיקה לו הראי' והתחבולה הזאת עמדה לו לאלישע וזהו דכתיב ואלישע ראה וגו' פי' כי נתקיים התנאי של אליהו והוא ראה ראי' ההוגנת ולא הוזק בראי' הזאת, והנה הנביאים שנסתלקה מהם רוה"ק משנגנז אליהו לא ידעו שעלה אליהו למרום כביאור התוספתא, וע"כ כתיב שאמרו לאלישע ילכו נא ויבקשו וגו' ואלישע מרוב ענותנותו וצדקתו היה מתבייש בעצמו לגלות להם שזכה לראות עלית אליהו וזהו דכתיב ויפצרו בו עד בוש פי' נתבושש לומר מפני הענוה זהו לפי' ראשון של התוספתא:

[טו] ויראהו בני הנביאים אשר ביריחו מנגד ויאמרו נחה רוח אליהו על אלישע וגו':

[יט] ויאמרו אנשי העיר אל אלישע הנה נא מושב העיר טוב וגו' והמים דעים והארץ משכלת:

[כ] ויאמר קחו לי וגו' ושימו שם מלח וגו':

כאן ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח ויאמר כה אמר וגו' רפאתי למים האלה ולא יהיה משם עוד מות ומשכלת:

יש לדקדק למה הראה בכאן המופת הזה אשר במלח שטבעו לקלקל ולהסריח אפי' מים יפים ירפאו מים רעים, איזה דבר הכריחו בכאן לעשות מופת כזה?

ויתבאר בטוב טעם עפ"י התוספתא דסוטה שהבאתי לעיל דאחר עליית אליהו נסתלקה רוה"ק ואיתא בש"ס קדושין (ד' עב) עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי, וא"כ לא חשבו את אלישע לממלא מקומו של אליהו, מאחר שנסתלקה רוה"ק, וא"כ הסתלקות של אליהו שלא הניח ממלא מקומו מיחשבה הסתלקות קודם הזמן ומפני הרעה נאסף הצדיק, והנה כבר בארו המבארים את פשוטו של האי קרא דמפני הרעה נאסף הצדיק בשני פנים א) שמפני רעת הדור נאסף הצדיק, ומיתת צדיקים מכפרת לבלי יאונה אליהם רע וענש. ב) לבל יראה הצדיק בהרעה המיועדת לבוא, ואז אין מיתת צדיקים מכפרת, ונהפוך הוא כי כלה ונחרצה להביא רע חלילה, וזהו שאמרו אנשי העיר אל אלישע לאפוקי מדברי הנביאים שאמרו נחה רוח אליהו על אלישע שחשבוהו לממלא מקומו של אליהו, לא כן הוא אין אנחנו מקבלים תנחומין על אליהו במה שזרח שמשו של אלישע, מאחר שנסתלקה רוה"ק א"כ לא נוכל לחשבו לממלא מקומו של אליהו, וא"כ הסתלקות של אליהו הוא קודם זמנו ונאסף מפני הרעה, ולו היתה מיתתו מכפרת באופן שלא יאונה לנו רעה היינו מקבלים תנחומין אבל הננו רואים כי נאסף לבל יראה בהפורעניות העתידה לבוא והראי' כי המים רעים והארץ משכלת, אולם אלישע שניתן לו פי שנים מענותנותו היתרה, לא חפץ לגלות להם שבאמת הוא ממלא מקומו של אליהו, והטעם שנסתלקה רוה"ק הוא באופן שמצינו שהזקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה ובאר בזה אאמו"ר הגאון זצללה"ה הזקנים שהיו בימי משה שנאצל מקדושתו עליהם אמרו שפני משה כפני חמה שמשה הי' יכול להשפיע מקדושתו על אחרים, והטעם שהוא כפני חמה אשר יש לה אור בעצמה, ומשה הגיע למעלתו עפ"י עצמו, ולא שהוא מושפע מאחר, וע"כ היה יכול להשפיע מקדושתו על אחרים, אבל יהושע אעפ"י דכתיב ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו, אעפי"כ לא היה יכול להשפיע מקדושתו על אחרים כיון שגם הוא בעצמו היה מושפע ממשה והוא בבחינת לבנה המקבלת אורה מאור החמה, וסיהרא לית לה מגרמה כלום, ולכן הכא נמי גבי אליהו שהיה מושפע בקדושתו עפ"י עצמו, היה יכול להשפיע גם על אחרים, ומשו"ה הי' רוה"ק מצויה בימיו, משא"כ אלישע שהשפעתו הי' מאליהו לא היה יכול להשפיע לאחרים, ואעפ"י שזכה ליטול פי שנים, בכ"ז לא יפה כחו כ"כ להשפיע על אחרים, כיון שסוף סוף קדושתו לא הי' עפ"י עצמו אלא ע"י אליהו שהאציל והשפיע מקדושתו עליו ולכן נסתלקה רוה"ק:

אולם אלישע חפץ להניח את דעתם ולהפיג את צערם ולנחמם, כי אין עונש ופורעניות נשקף להם, וע"כ דבר על לבם כי הסתלקות של אליהו מכפרת אעפ"י שלא הניח ממלא מקומו, עפ"י דאיתא במו"ק (ד' כה) למה נסמכה פ' מרים לפרה אדומה, לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתת הצדיקים מכפרת, כי בענין סילוקן של צדיקים יש כמה פנים א) שהצדיק נפטר בעונתו היינו שהשלים שנותיו הקצובים ובא בכלח אלי קבר כעלות גדיש בעתו ע"ז אמרו חז"ל בקדושין (שם) שאין הצדיק נפטר מן העולם עד שבא צדיק אחר כדכתיב וזרח השמש, ואח"כ ובא השמש. ב) שהצדיק נסתלק שלא בעונתו, ע"ז לא נאמר וזרח השמש וגו' כדאיתא במו"ק (שם) כי נח נפשי' דריו"ח כו' היום קשה לישראל כיום בא השמש בצהרים דכתיב והבאתי השמש בצהרים ואריו"ח זה יומו של יאשיהו שהוא חושך ולא אור וכדכתיב והחשכתי לארץ ביום אור, ואלו בזמן שנולד צדיק אחר מקרי יום אור וכדאי' בסוטה (ד' יא) בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית אורה, והנה באופן זה שהצדיק נסתלק קודם זמנו ולא הניח ממלא מקומו ע"ז אמרינן בר"ה (ד' יט) ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו ובמדרש איתא שקשה יותר מחורבן בית המקדש וא"כ איך יתכן ליחס מיתתן של צדיקים באופן זה שהם מכפרים עונתיהם של ישראל, הלא אין קטיגור נעשה סניגור, ע"ז אמרו למה נסמכה פ' מרים לפ' פרה אדומה לומר לך מה פרה אדומה מכפרת וכו' כלומר בל יפלא בעינינו איך יתרצה הקב"ה לכפר את העונות במיתתן של צדיקים שכ"כ קשה לפניו, כי מצינו דוגמא כזה בפרה אדומה שהקטיגור נעשה סניגור שהנוגע בפרה אדומה טמא הוא ובכ"ז היא מטהרת את הטמא מכבר:

והנה איתא במכילתא (פ' בשלח) רבן שמעון בן גמליאל אומר בוא וראה כמה מופרשין דרכי הקב"ה מדרכי בו"ד בשר ודם במתוק מרפא את המר אבל הקב"ה מרפא את המר במר כו' כיוצא בו וישלך שם מלח וגו' והלא מים יפים שתתן בהם מלח מיד הם נסרחים הא כיצד נותן דבר המחבל לתוך דבר המחבל כדי לעשות נס עכ"ל:

ובהקבץ כל דברינו אלה יתבארו הכתובים כמין חומר. הנה הנביאים הכירו את אלישע לממלא מקומו של אליהו, ואעפ"י שנסתלקה רוה"ק, כי להשפיע מקדושתו על אחרים אין כחו יפה כ"כ כיון דקדושתו לא הי' עפ"י עצמו אלא עפ"י אליהו שהאציל מקדושתו עליו וכנ"ל וזהו מה שאמרו נחה רוח אליהו על אלישע כלומר לא נפלא הדבר מה שנסתלקה רוה"ק, מאחר שרוה"ק של אלישע לא מפי עצמו הוא אלא "רוח אליהו" עליו ומשו"ה לא יכול להשפיע על אחרים. ולאנשי העיר שהם לא הכירו את אלישע לממלא מקומו של אליהו מאחר שגרע כחו ובימיו נסתלקה רוה"ק, ועלית אליהו לשמים פתאום היה קשה להם כביאת השמש, ומאנו הנחם, בהראותם לאלישע כי העונש והרעה כבר באה כי המים רעים והארץ משכלת ארץ אוכלת יושביה, ובשום אופן אי אפשר לומר שסילוק של אליהו יהי' כפרה כי היתכן שדבר שקשה ומר לפני הקב"ה כהסתלקות של אליהו יהי' כפרה, הא אין קטיגור נעשה סניגור – ע"ז אמר להם אלישע קחו לי צלוחית וגו' ושימו שם מלח כלומר התבוננו על הפלא, והלא מים יפים אם נותנים בהם מלח הם נסרחים ופה המים רעים והמלח ימתיקם ויאמר כה אמר ד' רפאתי למים האלה כי בהמלח שטבעו להשחית ירפא כי מדת הקב"ה לרפא את המר במר וכמו כן תוכלו לקבל תנחומין שהסתלקות של אליהו אף שקשה ומר לפניו מכל מקום מכפר וכמו שפרה אדומה אף שהנוגע בה יטמא מכ"מ היא מטהרת את הטמאים ולשוא תפחדו פחד לפורעניות ורעות העתידים לבוא חלילה, זאת לא זאת התנחמו לא יהיה משם עוד מות ומשכלת כלומר גם הצרות והרעות שהיו עד עתה יחדלון ולא יהיו עוד כי כבר נתכפר לכם ע"י עליית אליהו:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה