ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
מלכים א · פרק כב
[ב] ויהי בשנה השלישית וירד יהושפט מלך יהודה אל מלך ישראל:
[ו] ויקבוץ מלך ישראל את הנביאים כארבע מאות איש ויאמר אליהם האלך על רמות גלעד למלחמה וגו' [ח] ויאמר מלך ישראל אל יהושפט עוד איש אחד לדרוש את ד' מאותו ואני שנאתיו כי לא יתנבא עלי טוב כי אם רע מיכיהו בן ימלא וגו' [טז] כמה פעמים אני משביעך אשר לא תדבר אלי רק אמת בשם ד':
[יט] ויאמר לכן שמע דבר ד' ראיתי את ד' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו:
[כ] ויאמר ד' מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמות גלעד וגו':
[כב] ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן:
[כז] שימו את זה בית הכלא והאכילהו לחם לחץ ומים לחץ עד בואי בשלום:
[כח] ויאמר מיכיהו אם שוב תשוב בשלום לא דבר ד' בי וגו':
יש לדקדק א) מה זה שאמר שלא יתנבא עלי טוב כי אם רע האם הנביא מתנבא רע מדעת עצמו ומחפצו ורצונו, הלא רוח ד' דבר בו ומי לא ינבא? ב) במה שאמר לכן שמע דבר ד' ראיתי את ד' יושב על כסאו וגו' איזה תשובה נצחת היא עד שהכריח בדבר הזה והראה לדעת עין בעין שנבואתו אמתית ושלא יאמרו עליו עוד שאינו מתנבא טוב רק רע? ג) מדוע אמר צא ועשה ולא אמר עשה כן? ובדחז"ל דרשו צא ממחיצתי, וחסירה עוד מלח ותבלין. ד) איזה הוכחות הי' למלך שהנביא לא ידבר אמת ובשם ד' עד אשר הוצרך להשביעו כמה פעמים שידבר אמת ובשם ד':
ויתבאר בטוב טעם ודעת בהקדם מה דכתיב (ירמי' כ) פתיתני ד' ואפת חזקתני ותוכל, הייתי לשחוק כל היום, כלו לועג לי, כי מדי אדבר אזעק חמס ושוד אקרא, ולכאורה צריך להבין מהו זה שאמר שהיה לשחוק, אדרבא כיון שיזעק חמס ושוד ומתנבא על פורעניות ר"ל הלא מזה עוד יתעוררו לבות ישראל לתשובה, ולא עת שחוק הוא להם. אבל הענין יובן עפ"י מ"ש הרמב"ם (בסוף הל' יסודי התורה ה"ד) וז"ל דברי הפורעניות שהנביא אומר כגון שאמר פלוני ימות או שנה פלונית רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו, אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומרים הנה דבר ולא בא שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה, ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה או שתלה להם כחזקיהו, אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך ולא באה הטובה שאמר בידוע שהוא נביא שקר שכל דבר טובה שיגזור האל אפי' על תנאי אינו חוזר, ולא מצינו שחזר בדבר טובה אלא בחורבן ראשון כשהבטיח לצדיקים שלא ימותו עם הרשעים וחזר בדבריו וזה מפורש במסכת שבת הא למדת שבדבר טובה בלבד יבחן הנביא, הוא שירמיהו אמר לחנניה בן עזור כשהיה ירמי' מתנבא לרעה וחנניה מתנבא לטובה אמר לו לחנניה אם לא יעמדו דברי אין בזה ראיה שאני נביא שקר אבל אם לא יעמדו דבריך יודע שאתה נביא שקר שנאמר אך שמע נא הדבר הזה וגו' הנביא אשר ידבר לשלום בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ד' באמת עכ"ל:
ועתה מיושב מה שאמר ירמי' "פתיתני ד' ואפת חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל היום כולו לועג לי" וכמש"כ הרמב"ם שאי אפשר שיבחן הנביא אלא על דבר טוב, שאם מתנבא לרעה אין ראי' שאפי' לא יתקיים הנבואה אעפי"כ אפשר לומר שחזרו בתשובה וע"כ לא באה הרעה וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דתענית) ר' שמואל בר נחמן אומר אמר הקב"ה לעשות טובה לא איש אל ויכזב, אמר לעשות רעה ההוא אמר ולא יעשה, אבל אם מתנבא לטוב, מזה הוא ראי' ברורה על אמיתת נבואתו דהא מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בו, וע"ז אמר ירמי' הייתי לשחוק שמשחקים עלי ואומרים שמתנבא אני לשקר ע"כ מתנבא תמיד לרעה כדי שלא יבחן נבואתו, וכמו שאמרו בב"ב (דף יד) דירמי' כולו חורבנא וע"ז אמר הייתי לשחוק כל היום כולו לועג לי כי מדי אדבר אזעק חמס ושוד אקרא, וע"כ אי אפשר שתבחן נבואתו וכמ"ש (שם דף יד) דיחזקאל רישא חורבנא וסיפא נחמתא וישעי' כלו נחמתא ומפאת זאת ילעגו עלי הרשעים באמרם מדוע לא יתרחיש שיאמר פעמים לטובה כמו שאר הנביאים ועל כרחין דמתיירא שאולי לא יתקיים הטוב ההוא, וא"כ יהיה בחינה על נבואתו, וע"ז אמר פתיתני ד' ואפת חזקתני ותוכל גו':
ועל פי הדברים האלה יתיישב כל הפרשה שהבאתי תחילה דכתיב ויאמר יהושפט האין פה נביא עוד וגו' ויאמר מלך ישראל אל יהושפט עוד איש אחד לדרוש את ד' מאותו ואני שנאתיו כי לא יתנבא עלי טוב כי אם רע ומדוע לא יתרמי שיתנבא עלי לטובה אלא ודאי דמתיירא שאולי לא תתקיים נבואתו וע"כ מתנבא עלי תמיד לרעה שבזה אין בחינה על נבואתו, וע"ז אמר "ואני שנאתיו" פי' שאני אינו מחזיקו לנביא אמת, ולכן אמר לו המלך כמה פעמים אני משביעך וגו' רק אמת בשם ד' הרי שחשדו שהוא נביא שקר באשר הוא מתנבא רק רע ולא טוב בכדי שלא יבחן נבואתו, וכשאמר להם הנביא מיכיהו הדברים האלה "ראיתי את כל ישראל נפוצים אל ההרים כצאן אשר אין להם רועה, ויאמר ד' לא אדונים לאלה ישובו איש לביתו בשלום" אז אמר המלך אל יהושפט "הלא אמרתי אליך לא יתנבא עלי טוב כי אם רע", וא"כ אין לחוש כלל לנבואתו כי נביא שקר הוא ולא ידבר בשם ד' ולא יחוש לשבועתי אשר השבעתיו שידבר רק בשם ד', אז ענה ואמר מיכיהו שמע דבר ד' ראיתי את ד' יושב על כסאו וגו' בכדי לאמת אצל כי פי ד' דבר, ולא נביא שקר הוא, ורק את אשר ישים ד' בפיו אותו ישמור לדבר:
ודע דהא שכתבתי בשם הירושלמי והרמב"ם דאם מתנבא לרעה אפשר שלא יתקיים זהו דוקא קודם גזר דין. אבל לאחר גזר דין, למאן דס"ל בפ"ק דר"ה (דף יח) דצעקו קודם גז"ד נענין, לאחר גז"ד אין נענין, וכמו דאמרינן התם היה ר"מ אומר שנים שעלו למטה וחלים שוה וכן שעלו לגרדום ודינן שוה מפני מה זה ירד וזה לא ירד זה ניצול וזה לא ניצול זה התפלל תפלה שלמה כו' ר"א אומר כאן קודם גז"ד כאן לאחר גז"ד. וא"כ כיון דגז"ד אינו נקרע א"כ לפי"ז אם יתנבא הנביא שהראו לו במראה הנבואה שהגזירה הוא לאחר גז"ד בודאי לדעת ר"א הנבואה מוכרחת שתתקיים אפי' לרעה דהא גז"ד אינו נקרע, ובירושלמי פי"ב דיבמות איתא ע"פ אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת א"ל עד שלא נחתם גז"ד רשום משנחתם גז"ד אמת, פי' דקודם גז"ד הוא רשום שיכולים להעביר הגזירה ע"י תפלה משא"כ לאחר גז"ד:
והנה אמרינן ברפ"ד דשבועות (דף ל) מחלוקת בשעת מו"מ אבל בשעת גמר דין ד"ה דיינין בישיבה ובעלי דינין בעמידה דהא עדים כגמ"ד דמי וכתיב ועמדו שני האנשים, אלמא דגמ"ד הוא בישיבה, לכן כתיב ויאמר וגו' ראיתי את ד' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו, פי' ד' יושב הוא בחינת גמר דין, וכל צבא השמים עומד וגו' ואמרינן בש"ס וכי יש ימין ושמאל לפני הקב"ה אלא אלו מיימינים עליו ואלו משמאילים עליו. פי' מיימינים שמלמדים זכות, ומשמאילים מלמדים חובה, והיינו העדות שמעידים עליו וכיון שהוא בבחינת ישיבה הוא גמר דין. וכתיב ויאמר ד' מי יפתה את אחאב וגו' תפתה וגם תוכל צא ועשה כן, ואמרינן בפ"ק דב"מ (דף יז) אמר לו צא תן לו ואמר פרעתי נאמן בא מלוה לכתוב אין כותבין ונותנים לו, חייב אתה ליתן לו ואמר פרעתי כו' וכן בב"ק (דף סח) צא תן לו טבח ומכר פטור מ"ט כיון דפסקא למילתי' הו"ל גזלן, חייב אתה ליתן לו וטבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה מ"ט כיון דלא פסקי' למילתי' כו' וכ"כ התוס' בפ"ק דב"מ (דף יז) דחייב אתה ליתן לו לא הוי פסק דין גמור כ"א צא תן לו וכן משמע במרובה אלמא דגמר דין לא הוי אלא באומר צא תן לו וע"כ כתיב תפתה וגם תוכל צא ועשה כן וע"כ כיון שאמר בלשון צא הוי גמר דין, וע"כ כיון שסיפר מראה הנבואה שהי' באופן גמ"ד, וכבר בארתי שהנביא שמתנבא פורעניות בבחינת גמ"ד אפי' גזירה רעה אינה חוזרת, כיון דגז"ד אינו נקרע ע"כ אמר מיכיהו אם שוב תשוב בשלום לא דבר ד' בי פי' שאמר לו שכל מה שאחאב אומר עלין שלכן הוא מתנבא לרעה כדי שלא יבחן נבואתו משום שהנביא שמתנבא לרעה אפי' אם לא נתקיימה הנבואה אעפי"כ אין מזה בחינה שאולי שב ד' מרעתו אשר דבר כי נתקבלה התשובה, אבל כ"ז הוא אם מתנבא שלא בבחי' גז"ד אבל אם מתנבא בבחי' גז"ד אז ההכרח שתתקיים וע"כ אמר לו לאחר שסיפר מראה הנבואה אם שוב תשוב וגו' לא דבר ד' בי, משום שראה בבחי' גז"ד שאינו מועיל שום תשובה, ומעתה יכירו וידעו אותי לנביא אמת כי ה' דבר בי: :
(מספר עמק יהושע דף ה' לאאמו"ר הגאון זצללה"ה):