אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) מלכים א › פרק כא

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

מלכים א · פרק כא

פרק יט

[א] ויהי אחר הדברים האלה כרם הי' לנבות היזרעאלי וגו' [ב] וידבר אחאב אל נבות לאמר תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק כי הוא קרוב אצל ביתי ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו וגו' [ג] ויאמר נבות אל אחאב חלילה לי מד' מתתי את נחלת אבותי לך [ה] ותבא אליו איזבל אשתו ותדבר אליו מה זה רוחך מרה ואינך אוכל לחם:

[ו] וידבר אליה כי אדבר אל נבות היזרעאלי ואמר לו תנה לי את כרמך בכסף או אם חפץ אתה וגו' ויאמר לא אתן לך את כרמי:

[ז] ותאמר אליו איזבל אשתו אתה עתה תעשה מלוכה על ישראל וגו':

ויש לדקדק א) למה לא סיפר לאיזבל כמו שאמר לנבות תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק ב) ומדוע לא הזכיר מה שאמר לו כי הוא קרוב אצל ביתי ג) ומדוע קיצר בתשובת נבות דבתחילה כתיב ויאמר נבות אל אחאב חלילה לי מד' מתתי את נחלת אבותי לך ובספור אחאב לאיזבל אמר בקצרה כמו דכתיב ויאמר לא אתן לך את כרמי, וטענתו טענת נחלת אבות העלים ממנה? ד) גם דברי איזבל אתה עתה תעשה מלוכה מחוסר הבנה:

אך הענין יובן בטוב טעם עפ"י מה שהקשו התוס' בסנהדרין (דף כ) בד"ה מלך מותר כו' וז"ל תימא למה נענש אחאב על נבות כיון שלא רצה למכור לו כרמו (פי' אי אמרינן דכל האמור בפ' מלך מלך מותר בו עיי"ש) ותרצו דנענש לפי ששאל הכרם לעשות לו ע"ז דכתיב והיה לי לגן ירק כמו המתקדשים והמטהרים אל הגנות, והנקדן תירץ דאינו מותר רק בשדות הרחוקים מדלא מעלי כל כך אבל כרם נבות היה אצל אחאב בשומרון. ועוד י"ל דדוקא בשדה מקנה, אבל שדה אחוזה שירש מאבותיו לא, כמו שהשיב נבות חלילה לי מתתי נחלת אבותי לך, וע"כ כשסיפר לה אחאב לא סיפר לה שאמר לו "תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק", דלפי זה בדין עשה שלא נתן לו לע"ז גם לא אמר לה "הוא קרוב אצל ביתי" דא"כ אפשר לומר שבדין עשה מחמת שלא נאמרה פ' מלך רק בשדות הרחוקים מן העיר אבל לא בקרובים, גם לא סיפר לה מה שהשיב נבות "חלילה לי מתת נחלת אבותי' דא"כ אפשר לומר דבדין הוא מפני שהוא נחלת אבותיו, ולכן העלים ממנה כל הנ"ל ורק סיפר לה מה שהשיב] "לא אתן לך את כרמי". ומפאת זאת ותבער כאש חמתה ותען ותאמר אתה עתה תעשה מלוכה על ישראל. דהנה בתוס' (שם) מבואר דפ' המלך לא נאמרה רק במלך שנמלך על כל ישראל ויהודה, ומאת המקום, ואחאב לא מלך על יהודה וגם לא מלך מאת המקום, ע"כ להוציא זאת מלב ישראל אמרה על אחאב עתה הנך מוכרח לדונו למורד במלכות ולחייבו מיתה למען השריש בלב ישראל כי אף שלא מהמקום מלכת וגם על ישראל לבד בכ"ז יש לך דין מלך וכל המורד במלכותך מחויב מיתה ולזה אמרה אתה דע לך כי אין לך להיות סר וזעף מזה ואדרבה הענין הזה שבא לידך הוא ענין לענות בו ולחזק ממלכתך בזה שתחייבו מיתה כדין מורד במלכות ובזה עתה תעשה מלוכה יוכחו העם לדעת כי אף שתעשה בעצמך מלוכה ולא מהמקום, וגם על ישראל לבד, בכ"ז מלך אתה וגם עליך נאמר כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו והוא נכון מאד:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה