ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
מלאכי · פרק ג
[יג] חזרו עלי דבריכם אמר ד' וגו' [יד] אמרתם שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית וגו' [טז] אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו ויקשב ד' וישמע וגו' ליראי ד' ולחושבי שמו:
[יח] ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו:
[יט] כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' [כ] וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה:
יתבשמו ויתבסמו מקראי קדש האלה בהקדם מה דאמרינן בע"ז (דף ג) אמר להם הקב"ה כו' מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה כו' מיד כאו"א נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה מנרתיקה כו' וכל או"א מבעט בסוכתו ויוצא שנאמר ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו, והא אמר רבא מצטער פטור מן הסוכה, נהי דפטור בעוטי מי מבעטי. וכבר ביארנו כל המאמר באריכות בספרי דרשות מהר"מ (דרוש יט) והצריך לעניננו רק מה דיש להבין האיך בעטו במצות סוכה הלא ידעו שהקב"ה רוצה לנסות אם יכולים לקיים מדוע לא עמדו בנסיון, ועוד אמאי לא יצאו במתינות דהרי מצטער פטור מן הסוכה:
אך הענין הוא דאמרינן (שם) ובנדרים (דף לח) דאמר רשב"ל כו' אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר רשעים נדונים בה וצדיקים מתרפאין בה דכתיב כי הנה היום בא בוער כתנור כו' צדיקים מתרפאין בה דכתיב וזרחה לכם כו' ומרפא, ואח"כ בשעה שהקב"ה מקדיר חמה אזי שפיר צדיקים יושבין בסוכה ומתענגין בהחמה, אבל רשעים אינן יכולים לישב, וע"כ כשיראו שישראל יכולים לישב בסוכה וא"כ בודאי אינם מצטערים, דאילו היו מצטערים היו פטורים מסוכה, וע"ז יתרעמו ויחרה אפם בראותם כי ישראל יושבים בסוכה ולא איכפת להו חום החמה, והם אינם יכולים לישב מפני חום החמה וע"כ יבעטו ויצאו, וע"ז אמר מלאכי (שם) מה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ד' צבאות. פי' שיאמרו שאינם יכולים לקיים המצות, אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו כו' ולחושבי שמו, וכמו דאמרינן במס' ברכות (דף י) אפילו תשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה וע"ז אמר והי' וגו' ליום אשר אני עושה וגו' כי הנה היום בא בוער כתנור, פי' דאלו ואלו לא ישבו בסוכות, ועכ"ז ישראל נוטלין שכר והם אינם נוטלין שכר ואז יראו החילוק בין צדיק לרשע ובין עובד אלקים לאשר לא עבדו, וכמו דמבאר אאמו"ר הגאון זצל"ה בספרו ע"י (דף ט) עפ"י מה דאמרינן בב"מ (דף טז) האי מאן דאיגור אגורי לעבידתא ושלים עבידתא בפלגא דיומא וכו' נותן להם שכרם משלם, ופריך ואמאי ליתב לי' כפועל בטל ומשני כי קאמר רבא באוכלסי דמחוזא דאי לא עבדי חלשי כו', וע"ז אמר אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו וגו' ולחושבי שמו, וכמ"ש דאפי' אם חשב לעשות מצוה ולא עשה, פי' והוא דואג על המצוה דאזיל מיני' ומצטער על שאינו יכול לקיים מצות ד' מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה ממש אעפ"י שאינו עושה ואינו מטריח א"ע בעשיית המצוה אעפ"כ דמי לאוכלסי דמחוזא דאי לא עבדי חלשי שעיקר העונג של יראי ד' הוא בעשיית המצוה כמו שהקדימו נעשה לנשמע. וע"ז אומר ושבחם וראיתם בין עובד אלקים לאשר לא עבדו, פי' מי שיש לו תענוג בעבודת השי"ת ומתענג במצות ומצטער על המצוה דאזיל מיני' אז נותנים לו שכרו משלם ומעלה עליו הכתוב כאילו עשאה ממש:
[כב] זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים:
[כג] הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא:
[כד] והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם וגו':
צריך להבין מהו שייכות הכתובים הללו זה לזה
ויתבאר עפ"י מה דאיתא (במדרש חקת פ' יט) זה אחד משלשה דברים שאמר משה לפני הקב"ה ואמר לו למדתני כו' והב' כשאמר לו הקב"ה פוקד עון אבות על בנים אמר לפניו רבש"ע כמה רשעים הולידו צדיקים כו' וא"ל אני מבטל דברי ומקיים את דבריך שנאמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות וחייך שאני כותבן לשמך שנאמר (מלכים ג' יד) ככתוב בספר תורת משה אשר צוה ד' וסיפא דקרא לא ומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות.
וע"ז אמר זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל תקים ומשפטים, ומהו תורת משה, היינו לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, שזהו שהסכים הקב"ה על ידו, הנה אנכי שולח לכם את אלי' הנביא לפני בא יום ד' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, היינו שהבנים לא יומתו על אבות שעד הנה היו הבנים כועסין על האבות שנענשו בשביל אבותיהם, ע"ז אמר זכרו תורת משה עבדי כו', וע"ז ישולח אלי' להגיד זאת לזכור הזכות אבות כדאיתא במדרש בראשית (פ' עא) בשעה שהי' הקב"ה מרעיש את עולמו היה מזכיר זכות אבות עיי"ש: