ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
מלאכי · פרק ב
[ז] כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבאות הוא:
[ח] ואתם סרתם מן הדרך הכשלתם רבים בתורה שחתם ברית הלוי אמר ד' צבאות:
[ט] וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם כפי אשר אינכם שומרים את דרכי ונושאים פנים בתורה:
יתבשם ויתבאר מקראי קדש אלו עפ"י מה שכתב הרמב"ם (פי"ג מהל' שמיטה ויובל) כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען וכן הם מוזהרים שלא יטלו חלק בביזה בשעה שיכבשו את הערים שנאמר לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל, חלק בביזה ונחלה בארץ וכן הוא אומר בארצם לא תנחל וחלק לא יהי' לך בתוכם בביזה, וכן כהן או לוי שנטל חלק כו'. נראה לי שאין הדברים אמורים אלא בארץ שנכרתה ברית לאברהם ליצחק וליעקב וירשוה בניהם ונתחלקה להם, אבל שאר כל הארצות שכיבש מלך ממלכי ישראל הרי הכהנים והלוים באותם ארצות ובביזתן ככל ישראל, ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזה עם אחיו בני ישראל מפני שהובדל לעבוד את ד' ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמם בכח גופן אלא הם חילו ית"ש שנאמר ברך ד' חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך, ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל משאר העם לעמוד לפני ד' ולשרתו ולעבדו לדעת את ד' והולך ישר כמו שעשהו אלקים ופרק מצוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהי ד' חלקו ונחלתו לעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים וללוים כמו שאמר דהמע"ה ד' מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי וע"ש במה שהשיג הראב"ד על הרמב"ם שא"כ לא יטלו תרומות ומעשרות כי הם היו תחת חלק הארץ. ועיין במ"ל שהביא בשם הסמ"ג הא דאמרינן בב"ב (ד' קנא) שלעתיד לבוא תתחלק הארץ לי"ג חלקים ושבט לוי יטלו ג"כ בחלק הארץ, עכ"פ בחלוקה דלעתיד יטלו שבט לוי ג"כ חלק. והטעם אפשר לומר משום דתחילה הי' ע"י כיבוש וטורח מלחמה, וע"כ שבט לוי מפני שהובדלו לעבודת ד' לא היו הולכים במלחמה ולא היו בני כיבוש מלחמה רק לעבוד את עבודת ד' וכמו שכתב הרמב"ם שלפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכים לעצמם בכח גופן, ע"כ לא היו נוטלים חלק בארץ, אבל לעתיד שיהי' לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ד' צבאות ע"כ יטלו ג"כ חלק בארץ, והנה משמעות הרמב"ם שכל המתנות שנטלו הכהנים והלוים הי' רק מפני שהובדלו לעבוד עבודת ד' ולשרתו, וע"כ לא היה להם חלק בארץ וכמו שכתב הרמב"ם שהובדלו מדרכי העולם כו' אלא הם חיל ד' שנאמר ברך ד' חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך, וא"כ לעתיד לבוא שיטלו חלק בארץ, ואעפ"כ יהיו עובדי השם ויהיו זוכים במתנות כהונה ולויה וע"ז נאמר וטהר את בני לוי וזקק אותם כזהב וככסף והיו לד' מגישי מנחה בצדקה שהקב"ה עושה עמם צדקה כמו דאמרינן בקידושין צדקה עשה הקב"ה כו' פי' אעפ"י שנוטלין חלק בארץ, ואעפ"כ יזכו במתנות בתורת צדקה, פי' אעפ"י שאין צריכין עוד כיון שיש להם חלק בארץ. וא"כ לפי"ז אין להם זכות במתנות כהונה (וכמו שהקשה הראב"ד על הרמב"ם א"א א"כ לא יטלו בהם תרומות ומעשרות כי הי' תחת חלק הארץ) ע"ז אומר והיו לד' מגישי מנחה בצדקה:
עכ"פ הרי נתבאר שהלוים לא נוחלין ולא זוכין לעצמם בכח גופן, אלא הם חיל ד' שנאמר ברך ד' חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך, וכמו שכתב הרמב"ם שם ויהי ד' חלקו ונחלתו כו' כמו שאמר דוד ד' מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי. ומעתה נבאר הכתובים מה שהוכיחם (מלאכי ב) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבאות הוא, ואתם סרתם מן הדרך הכשלתם רבים בתורה שחתם ברית הלוי, וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם כו' והוא עפ"י מאי דאמרינן רפ"ד דבכורות (דף כו) ת"ר הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות כו' אין נותנים להם תרומות ומעשרות בשכרן, ועליהם הכתוב אומר שחתם את ברית הלוי כו' וע"ז הוכיחן מלאכי להכהנים והלוים שבאמת מהצורך הוא כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבאות הוא, ואתם סרתם מן הדרך כו' שחתם ברית הלוי כו' פי' שהיו מסייעים בבה"ג כדי שיתנו להם המתנות שבאמת הם מובדלים לד' ואין להם לעסוק בכח גופן, אלא הם צריכים לעבוד עבודת ד' וישראל יתנו מנות לעובדי ד', והם שחתו ברית הלוי להיות מסייעים בבה"ג בכדי שיתנו לו המתנות ולא לאחר, וע"ז אומר וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם פי' לישראל דכהנים ולוים לא נקראו עם כדאיתא בחולין (ד' קלא) מספקא לי' אי איקרא עם או לא איקרא עם, ע"ז אומר וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם, כפי אשר אינכם שומרים את דרכי ונושאים פנים בתורה.
וע"כ מחמת שהיו נבזים ושפלים לכל העם מחמת שהיו מסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ע"כ לא רצו העם ליתן להם התרומות והמעשרות, וע"כ כמו שהוכיחו תחילה להכהנים והלוים שמסייעים בבית הגרנות כל אחד ואחד כדי שיתנו לו המתנות דוקא, כן חזר והוכיח את ישראל שמחמת זה שהכהנים והלוים נבזים בעיניהם יחדלו ליתן להם התרומות והמעשרות, וע"ז אמר היקבע אדם אלקים כי אתם קובעים אותי, ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה, וע"ז אמר במארה אתם נארים כו' וע"ז אמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו' ובחנוני נא בזאת אמר ד' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, פי' שהוכיחן על שאינם נותנים התרומות והמעשרות לכהן, וכל עיקר הטענה היא מצד שהכהנים והלוים נבזים בעיניהם מחמת שמצוים בבית הגרנות לסייע כדי שיתנו לו המעשר והתרומה, ומחמת זה חדלו העם מליתן להם, שאמרו המחזיק בתורת ד' יש לו מנות, וכמו שהוכיח תחילה להכהנים והלוים, וכמו שאמר וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם, ע"ז אמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר פי' שלא יהי' לבעלים הטובת הנאה שיוכל ליתן למי שירצה וגם שהיו נותנים בבית הגרנות וע"כ היו מסייעים להם בבית הגרנות ומשחיתים ברית הלוי כי ד' חלקו ונחלתו ואינו צריך לעשות השתדלות, ע"ז אמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר דהיינו ללשכה כמו שכתבו התוס' ביבמות (דף פו) וא"כ כיון שלא יוכלו ליתן למי שרוצה ממילא לא יהיו מסייעים להם בבה"ג וע"כ מחמת זה העביר יוחנן כ"ג וידוי המעשר מפני שאינו יכול לומר וגם נתתיו ללוי דהא דכתיב נתינה היינו טובת הנאה כמו דאיתא בנדרים (דף פד) כאן דמעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב בי' נתינה ונתת ללוי ולגר משו"ה אסור לאיתהנויי מיני' פי' משום שיש לו טובת הנאה כאן במעשר המתחלק בתוך הגרנות דכתיב בי' והנחת בשעריך כו'. וא"כ כיון דכתיב בי' נתינה יש בו טובת הנאה, וע"כ כיון שתיקן עזרא שהוא מלאם כי כדאמרינן במגלה (וכמו שכתבו התוס' ביבמות דף פו) ד"ה לשכה, א"כ לא הי' להם טובת הנאה. מאחר שצריך שיביאו את כל המעשר אל בית האוצר, וע"כ לא יוכל להתודות ולומר וגם נתתיו ללוי דנתינה היא טובת הנאה, וכיון שתיקן לשכה אין לו בהם טובת הנאה, וע"כ אמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, וכ"ת שא"כ לא יהא כדין שיהי' להם טובת הנאה, וע"כ לא יהי' להם ברכה במה שיתנוהו אל הלשכה, ע"ז אמר להם והבטיחם ובחנוני נא בזאת אמרי ד' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, אעפ"י שתתנו אל הלשכה. (מאאמו"ר הגאון זצלל"ה)