ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
מלאכי
פרק א
[א] משא דבר ד' אל ישראל ביד מלאכי:
יש לדקדק א) על אריכות הלשון? ב) מדוע לא אמר חזון או דבר ד' כדאמר בשאר נביאים, ומדוע בחר בנבואתו בלשון משא דוקא?
ויתבאר בטוב טעם בהקדם מ"ש הכתובים לעיל (ירמי' כג) וכי ישאלך העם הזה לאמר מה משא ד' כו' והנביא והכהן כו' אשר יאמר משא ד' ופקדתי על האיש ההוא ועל ביתו, כה תאמרו איש אל רעהו ואיש אל אחיו מה ענה ד' ומה דבר ד', ומשא ד' לא תזכרו עוד כי המשא יהי' לאיש דברו והפכתם את דברי כו' כה תאמר אל הנביא מה ענה ד' ומה דבר ד', והנה תחלה נאמר (שם) לכן הנני כו' מגנבי איש מאת רעהו כו' ובארנו עפ"י מה דאמרינן בסנהדרין (דף פט) המתנבא מה שלא נאמר לו כגון חנניה בן עזור דקאי ירמי' בשוק העליון וקאמר ירמי' ומעא כה אמר ד' הנני שובר את קשת עילם נשא חנניה קו"ח מה עילם שלא בא אלא לעזור את בבל אמר הקב"ה הנני שובר את קשת עילם כשדים עצמם עאכו"כ א"ל ר"פ לאביי האי לחברו נמי לא נאמר א"ל כיון דאתיהב קו"ח למדרש כמאן דאתמר לי' דמי' הוא ניהו דלא נאמר לו. וא"כ שפיר נבואה היא כיון דמקו"ח אתיא, אך לא נאמר לו:
וא"כ האומר משא ד' מפני שהוא מגנב מאת רעהו הנביא האמתי ואח"כ אומר בשם נבואה, ע"ז אמר הקב"ה שלא ישאלו עוד מה משא ד' שהם היו דנין קו"ח, וע"כ הי' מתקיים קצת, אך כיון שלא נאמר לו בפירוש ע"כ לא הי' מתקיים בכולו, ע"ז אמר לא תאמרו עוד משא ד' כי המשא יהי' לאיש דברו כמו שהוא בדיבור בפירוש, והפכתם שיוכל להיות בה שיבושים, כה תאמרו איש אל רעהו מה ענה ד' דה ינו בפירוש ומה דיבר ד' היינו בפירוש:
וע"כ אם הי' אומר משא ד' הי' במשמע ג"כ שדן עפ"י קו"ח ולא נאמר בפירוש, ע"כ אמר משא דבר ד' גו' ביד מלאכי פי' שהי' לו בדיבור בפירוש:
[] בן יכבד אב ועבד אדניו ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי אמר ה' צבאות לכם הכהנים בוזי שמי ואמרתם במה בזינו את שמך:
[ז] מגישים על מזבחי לחם מגואל ואמרתם במה גאלנוך באמרכם שלחן ה' נבזה הוא:
[ח] הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך וגו' [ט] ועתה חלו נא פני אל ויחננו מידכם היתה זאת הישא מכם פנים וגו' [יג] והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה הארצה אותה מידכם וגו' [יד] וארור נוכל וגו' ונודר וזובח משחת לאדוני וגו':
יש לדקדק א) הישראל גוי קדוש שהורגלו במקדש ראשון להקריב קרבנם לד' מחלביהם ומשמניהם יטעו להגיש לחם מגואל, ולאמר על שלחן ד' הטהור נבזה הוא, ולהביא פסח וחולה וגזול ומשחת לד', ויתברכו עוד בלבבם לאמר כי אין רע והשי"ת ירצה זאת מידם ויערב לו ויבוסם לו כעולה וכקרבנות תמימים שהם לרצון ד'. היתכן? היתכן? ב) ובפרט על הכהנים משרתי ד' יגדל התימא הפלא ופלא היתכן שיקבלו קרבנות כאלה להקריב על מזבח ד' נגד התורה והמצוה?
ויתבאר בטוב טעם ודעת בהקדם מ"ד בזבחים (דף יג) ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח וזה הי' טעותם שהיו אומרים דהא דאין להקריב בעלי מומין ע"ג המזבח הוא דוקא בביהמ"ק ראשון שהי' אש שלמעלה והי' לחמי לאשי שהי' בבחינת אכילה כביכול וכדאמרינן בגטין (דף נה) שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות הוא וזהו דוקא כשהי' האש שלמעלה אז הי' בדוגמת אכילה ולכן הי' אסור להקריב מומין וכל הנזכרים בפסוק אבל כשאין אש מלמעלה אז אין האוכל שלמעלה לכן מותר להקריב כל הנ"ל ועז"א "שלחן ד' מגאל הוא ונישו נבזה אכלו" פי' שאין האכילה כמו שצריך להיות דהא אין אש שלמעלה מסייעתן, וע"ז הוכיחן הנביא ואמר "הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ד' צבאות", פי' כיון שמעלין על המזבח אעפ"י שאין אש שלמעלה מסייעתן אעפי"כ הוא בבחינת אכילה כביכול:
וע"ז הוכיחן מלאכי בן יכבד אב וגו' איה כבודי וגו' איה מוראי וגו' לכם הכהנים בוזי שמי וגו' מגישים על מזבחי לחם מגאל וגו' פי' שהתחיל להוכיח את הכהנים כמו שאומר אלכם הכהנים בוזי שמי", שבהם תלוי שאם לא ירצו להקריב לא יקריבו, וע"ז אומר חלו נא פני אל מידכם היתה זאת, פי' שהענין תלוי בידי הכהנים על שהם מקריבים בעלי מומין, ע"ז אמר הישא מכם פנים, שכיון שהעבירה היא בידי הכהנים, א"כ איך ישא כפים אח"כ וכמו דכתיב (ישעי' א) ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפילה אינני שומע ידיכם דמים מלאו, וכמו שכתבו התוס' בסנהדרין (דף לה) דשאני נשיאות כפים לפי שהרג בידים ואין קטיגור נעשה סניגור, וע"ז הוכיח מלאכי להכהנים שהם בוזי שמו. וע"ז אומר ועתה חלו נא פני אל ויחננו מידכם היתה זאת הישא מכם פנים אמר ד' צבאות, פי' שאומרים ישא ד' פניו אליך, וזה לא יוכלו לפעול, והענין הוא על הכהנים על שהם מקבלים בעלי מומין מפני טעותם שכיון שאין אש שלמעלה אינו פסול בעלי מומין ע"ג המזבח, ע"ז אמר הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ד' צבאות. אך ה"מ במומין שהוא דבר שבגלוי כמו דאמרינן מום שבגלוי אינו חוזר וע"כ הי' להם להכהנים להכיר שהם בעלי מומין שלא יקריבו. אך זה ניחא בפסח וחולה. אבל בגזול איך ידע הכהן שהוא גזול, וא"כ אין על הכהנים בזה אשמה. אך זה ניחא עפ"י מאי דאמרינן בגיטין (דף מה) ועל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח ואמרינן בירושלמי (פ"ה דגיטין) וכמה הם רבים ר' גוריון בשם ר"ל ג' בני אדם ר' אבין בשם ר' יונתן והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה מה פסח וחולה בגלוי אף כל בגלוי אבל אם לא נודעה לרבים מכפר, ואמרינן בגיטין (שם) דאי יאוש כדי קני אפי' עולה נמי אי לא נודעה לרבים מכפר, וע"כ כיון דרבים הם ג' בני אדם, ע"כ ודאי מכירין הכהנים, וכמו דאמרינן בב"ב (דף לט) דמחאה בפני ג' דגלוי מלתא בעינן וכמו דאמרינן דכל מלתא דמתאמרי באפי תלתא וכו', וע"כ הוכיח את הכהנים שלא יקבלו:
אך לפי מה שהחזיקו בטעותם שיכולין להקריב בעלי מומין מפני שאין אש שלמעלה מסייעתן וע"כ אמרו שאף ברובע ונרבע כיון דכתיב משחתם בהם מום בם וכל שהמום פוסל דבר ערוה כו' נמי פוסל, וע"כ כיון שטעו ומקריבים בעלי מומין, ע"כ התחילו להקריב גם שארי פסולים ועל שאר פסולין כגון רובע כו' ומוקצה ונעבד זה אינו יכול להכיר. וע"ז אמר הנביא וארור נוכל פי' בעלי תחבולה שאינו רוצה להקריב בעלי מומין מפני הבזיון, ועוד שיכיר בו הכהן והוא כבר הוכיח להכהנים על שמקבלין בעלי מומין, וע"ז אומר וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונודר וזובח משחת לד' דהיינו דבר ערוה וכו' פי' שאין הכהן יכול להכיר ע"ז אמר וארור נוכל כו' וזובח משחת ומשחת נקרא נעבד ורובע וכיו"ב, וכמו דאמרינן בחולין (דף כג) מהא דכתיב כי משחתם בהם מום בם דבר ערוה היא דכתיב כי השחית כל בשר ומוקצה ונעבד כדכתיב פן תשחיתון ועשיתם לכם כו':
פרק ב
[ז] כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבאות הוא:
[ח] ואתם סרתם מן הדרך הכשלתם רבים בתורה שחתם ברית הלוי אמר ד' צבאות:
[ט] וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם כפי אשר אינכם שומרים את דרכי ונושאים פנים בתורה:
יתבשם ויתבאר מקראי קדש אלו עפ"י מה שכתב הרמב"ם (פי"ג מהל' שמיטה ויובל) כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען וכן הם מוזהרים שלא יטלו חלק בביזה בשעה שיכבשו את הערים שנאמר לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל, חלק בביזה ונחלה בארץ וכן הוא אומר בארצם לא תנחל וחלק לא יהי' לך בתוכם בביזה, וכן כהן או לוי שנטל חלק כו'. נראה לי שאין הדברים אמורים אלא בארץ שנכרתה ברית לאברהם ליצחק וליעקב וירשוה בניהם ונתחלקה להם, אבל שאר כל הארצות שכיבש מלך ממלכי ישראל הרי הכהנים והלוים באותם ארצות ובביזתן ככל ישראל, ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזה עם אחיו בני ישראל מפני שהובדל לעבוד את ד' ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמם בכח גופן אלא הם חילו ית"ש שנאמר ברך ד' חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך, ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל משאר העם לעמוד לפני ד' ולשרתו ולעבדו לדעת את ד' והולך ישר כמו שעשהו אלקים ופרק מצוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהי ד' חלקו ונחלתו לעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים וללוים כמו שאמר דהמע"ה ד' מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי וע"ש במה שהשיג הראב"ד על הרמב"ם שא"כ לא יטלו תרומות ומעשרות כי הם היו תחת חלק הארץ. ועיין במ"ל שהביא בשם הסמ"ג הא דאמרינן בב"ב (ד' קנא) שלעתיד לבוא תתחלק הארץ לי"ג חלקים ושבט לוי יטלו ג"כ בחלק הארץ, עכ"פ בחלוקה דלעתיד יטלו שבט לוי ג"כ חלק. והטעם אפשר לומר משום דתחילה הי' ע"י כיבוש וטורח מלחמה, וע"כ שבט לוי מפני שהובדלו לעבודת ד' לא היו הולכים במלחמה ולא היו בני כיבוש מלחמה רק לעבוד את עבודת ד' וכמו שכתב הרמב"ם שלפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכים לעצמם בכח גופן, ע"כ לא היו נוטלים חלק בארץ, אבל לעתיד שיהי' לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ד' צבאות ע"כ יטלו ג"כ חלק בארץ, והנה משמעות הרמב"ם שכל המתנות שנטלו הכהנים והלוים הי' רק מפני שהובדלו לעבוד עבודת ד' ולשרתו, וע"כ לא היה להם חלק בארץ וכמו שכתב הרמב"ם שהובדלו מדרכי העולם כו' אלא הם חיל ד' שנאמר ברך ד' חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך, וא"כ לעתיד לבוא שיטלו חלק בארץ, ואעפ"כ יהיו עובדי השם ויהיו זוכים במתנות כהונה ולויה וע"ז נאמר וטהר את בני לוי וזקק אותם כזהב וככסף והיו לד' מגישי מנחה בצדקה שהקב"ה עושה עמם צדקה כמו דאמרינן בקידושין צדקה עשה הקב"ה כו' פי' אעפ"י שנוטלין חלק בארץ, ואעפ"כ יזכו במתנות בתורת צדקה, פי' אעפ"י שאין צריכין עוד כיון שיש להם חלק בארץ. וא"כ לפי"ז אין להם זכות במתנות כהונה (וכמו שהקשה הראב"ד על הרמב"ם א"א א"כ לא יטלו בהם תרומות ומעשרות כי הי' תחת חלק הארץ) ע"ז אומר והיו לד' מגישי מנחה בצדקה:
עכ"פ הרי נתבאר שהלוים לא נוחלין ולא זוכין לעצמם בכח גופן, אלא הם חיל ד' שנאמר ברך ד' חילו והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך, וכמו שכתב הרמב"ם שם ויהי ד' חלקו ונחלתו כו' כמו שאמר דוד ד' מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי. ומעתה נבאר הכתובים מה שהוכיחם (מלאכי ב) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבאות הוא, ואתם סרתם מן הדרך הכשלתם רבים בתורה שחתם ברית הלוי, וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם כו' והוא עפ"י מאי דאמרינן רפ"ד דבכורות (דף כו) ת"ר הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות כו' אין נותנים להם תרומות ומעשרות בשכרן, ועליהם הכתוב אומר שחתם את ברית הלוי כו' וע"ז הוכיחן מלאכי להכהנים והלוים שבאמת מהצורך הוא כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבאות הוא, ואתם סרתם מן הדרך כו' שחתם ברית הלוי כו' פי' שהיו מסייעים בבה"ג כדי שיתנו להם המתנות שבאמת הם מובדלים לד' ואין להם לעסוק בכח גופן, אלא הם צריכים לעבוד עבודת ד' וישראל יתנו מנות לעובדי ד', והם שחתו ברית הלוי להיות מסייעים בבה"ג בכדי שיתנו לו המתנות ולא לאחר, וע"ז אומר וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם פי' לישראל דכהנים ולוים לא נקראו עם כדאיתא בחולין (ד' קלא) מספקא לי' אי איקרא עם או לא איקרא עם, ע"ז אומר וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם, כפי אשר אינכם שומרים את דרכי ונושאים פנים בתורה.
וע"כ מחמת שהיו נבזים ושפלים לכל העם מחמת שהיו מסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ע"כ לא רצו העם ליתן להם התרומות והמעשרות, וע"כ כמו שהוכיחו תחילה להכהנים והלוים שמסייעים בבית הגרנות כל אחד ואחד כדי שיתנו לו המתנות דוקא, כן חזר והוכיח את ישראל שמחמת זה שהכהנים והלוים נבזים בעיניהם יחדלו ליתן להם התרומות והמעשרות, וע"ז אמר היקבע אדם אלקים כי אתם קובעים אותי, ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה, וע"ז אמר במארה אתם נארים כו' וע"ז אמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו' ובחנוני נא בזאת אמר ד' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, פי' שהוכיחן על שאינם נותנים התרומות והמעשרות לכהן, וכל עיקר הטענה היא מצד שהכהנים והלוים נבזים בעיניהם מחמת שמצוים בבית הגרנות לסייע כדי שיתנו לו המעשר והתרומה, ומחמת זה חדלו העם מליתן להם, שאמרו המחזיק בתורת ד' יש לו מנות, וכמו שהוכיח תחילה להכהנים והלוים, וכמו שאמר וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם, ע"ז אמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר פי' שלא יהי' לבעלים הטובת הנאה שיוכל ליתן למי שירצה וגם שהיו נותנים בבית הגרנות וע"כ היו מסייעים להם בבית הגרנות ומשחיתים ברית הלוי כי ד' חלקו ונחלתו ואינו צריך לעשות השתדלות, ע"ז אמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר דהיינו ללשכה כמו שכתבו התוס' ביבמות (דף פו) וא"כ כיון שלא יוכלו ליתן למי שרוצה ממילא לא יהיו מסייעים להם בבה"ג וע"כ מחמת זה העביר יוחנן כ"ג וידוי המעשר מפני שאינו יכול לומר וגם נתתיו ללוי דהא דכתיב נתינה היינו טובת הנאה כמו דאיתא בנדרים (דף פד) כאן דמעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב בי' נתינה ונתת ללוי ולגר משו"ה אסור לאיתהנויי מיני' פי' משום שיש לו טובת הנאה כאן במעשר המתחלק בתוך הגרנות דכתיב בי' והנחת בשעריך כו'. וא"כ כיון דכתיב בי' נתינה יש בו טובת הנאה, וע"כ כיון שתיקן עזרא שהוא מלאם כי כדאמרינן במגלה (וכמו שכתבו התוס' ביבמות דף פו) ד"ה לשכה, א"כ לא הי' להם טובת הנאה. מאחר שצריך שיביאו את כל המעשר אל בית האוצר, וע"כ לא יוכל להתודות ולומר וגם נתתיו ללוי דנתינה היא טובת הנאה, וכיון שתיקן לשכה אין לו בהם טובת הנאה, וע"כ אמר הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, וכ"ת שא"כ לא יהא כדין שיהי' להם טובת הנאה, וע"כ לא יהי' להם ברכה במה שיתנוהו אל הלשכה, ע"ז אמר להם והבטיחם ובחנוני נא בזאת אמרי ד' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, אעפ"י שתתנו אל הלשכה. (מאאמו"ר הגאון זצלל"ה)
פרק ג
[יג] חזרו עלי דבריכם אמר ד' וגו' [יד] אמרתם שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית וגו' [טז] אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו ויקשב ד' וישמע וגו' ליראי ד' ולחושבי שמו:
[יח] ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו:
[יט] כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' [כ] וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה:
יתבשמו ויתבסמו מקראי קדש האלה בהקדם מה דאמרינן בע"ז (דף ג) אמר להם הקב"ה כו' מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה כו' מיד כאו"א נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה מנרתיקה כו' וכל או"א מבעט בסוכתו ויוצא שנאמר ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו, והא אמר רבא מצטער פטור מן הסוכה, נהי דפטור בעוטי מי מבעטי. וכבר ביארנו כל המאמר באריכות בספרי דרשות מהר"מ (דרוש יט) והצריך לעניננו רק מה דיש להבין האיך בעטו במצות סוכה הלא ידעו שהקב"ה רוצה לנסות אם יכולים לקיים מדוע לא עמדו בנסיון, ועוד אמאי לא יצאו במתינות דהרי מצטער פטור מן הסוכה:
אך הענין הוא דאמרינן (שם) ובנדרים (דף לח) דאמר רשב"ל כו' אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר רשעים נדונים בה וצדיקים מתרפאין בה דכתיב כי הנה היום בא בוער כתנור כו' צדיקים מתרפאין בה דכתיב וזרחה לכם כו' ומרפא, ואח"כ בשעה שהקב"ה מקדיר חמה אזי שפיר צדיקים יושבין בסוכה ומתענגין בהחמה, אבל רשעים אינן יכולים לישב, וע"כ כשיראו שישראל יכולים לישב בסוכה וא"כ בודאי אינם מצטערים, דאילו היו מצטערים היו פטורים מסוכה, וע"ז יתרעמו ויחרה אפם בראותם כי ישראל יושבים בסוכה ולא איכפת להו חום החמה, והם אינם יכולים לישב מפני חום החמה וע"כ יבעטו ויצאו, וע"ז אמר מלאכי (שם) מה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ד' צבאות. פי' שיאמרו שאינם יכולים לקיים המצות, אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו כו' ולחושבי שמו, וכמו דאמרינן במס' ברכות (דף י) אפילו תשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה וע"ז אמר והי' וגו' ליום אשר אני עושה וגו' כי הנה היום בא בוער כתנור, פי' דאלו ואלו לא ישבו בסוכות, ועכ"ז ישראל נוטלין שכר והם אינם נוטלין שכר ואז יראו החילוק בין צדיק לרשע ובין עובד אלקים לאשר לא עבדו, וכמו דמבאר אאמו"ר הגאון זצל"ה בספרו ע"י (דף ט) עפ"י מה דאמרינן בב"מ (דף טז) האי מאן דאיגור אגורי לעבידתא ושלים עבידתא בפלגא דיומא וכו' נותן להם שכרם משלם, ופריך ואמאי ליתב לי' כפועל בטל ומשני כי קאמר רבא באוכלסי דמחוזא דאי לא עבדי חלשי כו', וע"ז אמר אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו וגו' ולחושבי שמו, וכמ"ש דאפי' אם חשב לעשות מצוה ולא עשה, פי' והוא דואג על המצוה דאזיל מיני' ומצטער על שאינו יכול לקיים מצות ד' מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה ממש אעפ"י שאינו עושה ואינו מטריח א"ע בעשיית המצוה אעפ"כ דמי לאוכלסי דמחוזא דאי לא עבדי חלשי שעיקר העונג של יראי ד' הוא בעשיית המצוה כמו שהקדימו נעשה לנשמע. וע"ז אומר ושבחם וראיתם בין עובד אלקים לאשר לא עבדו, פי' מי שיש לו תענוג בעבודת השי"ת ומתענג במצות ומצטער על המצוה דאזיל מיני' אז נותנים לו שכרו משלם ומעלה עליו הכתוב כאילו עשאה ממש:
[כב] זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים:
[כג] הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא:
[כד] והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם וגו':
צריך להבין מהו שייכות הכתובים הללו זה לזה
ויתבאר עפ"י מה דאיתא (במדרש חקת פ' יט) זה אחד משלשה דברים שאמר משה לפני הקב"ה ואמר לו למדתני כו' והב' כשאמר לו הקב"ה פוקד עון אבות על בנים אמר לפניו רבש"ע כמה רשעים הולידו צדיקים כו' וא"ל אני מבטל דברי ומקיים את דבריך שנאמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות וחייך שאני כותבן לשמך שנאמר (מלכים ג' יד) ככתוב בספר תורת משה אשר צוה ד' וסיפא דקרא לא ומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות.
וע"ז אמר זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל תקים ומשפטים, ומהו תורת משה, היינו לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, שזהו שהסכים הקב"ה על ידו, הנה אנכי שולח לכם את אלי' הנביא לפני בא יום ד' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, היינו שהבנים לא יומתו על אבות שעד הנה היו הבנים כועסין על האבות שנענשו בשביל אבותיהם, ע"ז אמר זכרו תורת משה עבדי כו', וע"ז ישולח אלי' להגיד זאת לזכור הזכות אבות כדאיתא במדרש בראשית (פ' עא) בשעה שהי' הקב"ה מרעיש את עולמו היה מזכיר זכות אבות עיי"ש: