אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) מלאכי › פרק א

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

מלאכי · פרק א

מלאכי

[א] משא דבר ד' אל ישראל ביד מלאכי:

יש לדקדק א) על אריכות הלשון? ב) מדוע לא אמר חזון או דבר ד' כדאמר בשאר נביאים, ומדוע בחר בנבואתו בלשון משא דוקא?

ויתבאר בטוב טעם בהקדם מ"ש הכתובים לעיל (ירמי' כג) וכי ישאלך העם הזה לאמר מה משא ד' כו' והנביא והכהן כו' אשר יאמר משא ד' ופקדתי על האיש ההוא ועל ביתו, כה תאמרו איש אל רעהו ואיש אל אחיו מה ענה ד' ומה דבר ד', ומשא ד' לא תזכרו עוד כי המשא יהי' לאיש דברו והפכתם את דברי כו' כה תאמר אל הנביא מה ענה ד' ומה דבר ד', והנה תחלה נאמר (שם) לכן הנני כו' מגנבי איש מאת רעהו כו' ובארנו עפ"י מה דאמרינן בסנהדרין (דף פט) המתנבא מה שלא נאמר לו כגון חנניה בן עזור דקאי ירמי' בשוק העליון וקאמר ירמי' ומעא כה אמר ד' הנני שובר את קשת עילם נשא חנניה קו"ח מה עילם שלא בא אלא לעזור את בבל אמר הקב"ה הנני שובר את קשת עילם כשדים עצמם עאכו"כ א"ל ר"פ לאביי האי לחברו נמי לא נאמר א"ל כיון דאתיהב קו"ח למדרש כמאן דאתמר לי' דמי' הוא ניהו דלא נאמר לו. וא"כ שפיר נבואה היא כיון דמקו"ח אתיא, אך לא נאמר לו:

וא"כ האומר משא ד' מפני שהוא מגנב מאת רעהו הנביא האמתי ואח"כ אומר בשם נבואה, ע"ז אמר הקב"ה שלא ישאלו עוד מה משא ד' שהם היו דנין קו"ח, וע"כ הי' מתקיים קצת, אך כיון שלא נאמר לו בפירוש ע"כ לא הי' מתקיים בכולו, ע"ז אמר לא תאמרו עוד משא ד' כי המשא יהי' לאיש דברו כמו שהוא בדיבור בפירוש, והפכתם שיוכל להיות בה שיבושים, כה תאמרו איש אל רעהו מה ענה ד' דה ינו בפירוש ומה דיבר ד' היינו בפירוש:

וע"כ אם הי' אומר משא ד' הי' במשמע ג"כ שדן עפ"י קו"ח ולא נאמר בפירוש, ע"כ אמר משא דבר ד' גו' ביד מלאכי פי' שהי' לו בדיבור בפירוש:

[] בן יכבד אב ועבד אדניו ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי אמר ה' צבאות לכם הכהנים בוזי שמי ואמרתם במה בזינו את שמך:

[ז] מגישים על מזבחי לחם מגואל ואמרתם במה גאלנוך באמרכם שלחן ה' נבזה הוא:

[ח] הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך וגו' [ט] ועתה חלו נא פני אל ויחננו מידכם היתה זאת הישא מכם פנים וגו' [יג] והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה הארצה אותה מידכם וגו' [יד] וארור נוכל וגו' ונודר וזובח משחת לאדוני וגו':

יש לדקדק א) הישראל גוי קדוש שהורגלו במקדש ראשון להקריב קרבנם לד' מחלביהם ומשמניהם יטעו להגיש לחם מגואל, ולאמר על שלחן ד' הטהור נבזה הוא, ולהביא פסח וחולה וגזול ומשחת לד', ויתברכו עוד בלבבם לאמר כי אין רע והשי"ת ירצה זאת מידם ויערב לו ויבוסם לו כעולה וכקרבנות תמימים שהם לרצון ד'. היתכן? היתכן? ב) ובפרט על הכהנים משרתי ד' יגדל התימא הפלא ופלא היתכן שיקבלו קרבנות כאלה להקריב על מזבח ד' נגד התורה והמצוה?

ויתבאר בטוב טעם ודעת בהקדם מ"ד בזבחים (דף יג) ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח וזה הי' טעותם שהיו אומרים דהא דאין להקריב בעלי מומין ע"ג המזבח הוא דוקא בביהמ"ק ראשון שהי' אש שלמעלה והי' לחמי לאשי שהי' בבחינת אכילה כביכול וכדאמרינן בגטין (דף נה) שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות הוא וזהו דוקא כשהי' האש שלמעלה אז הי' בדוגמת אכילה ולכן הי' אסור להקריב מומין וכל הנזכרים בפסוק אבל כשאין אש מלמעלה אז אין האוכל שלמעלה לכן מותר להקריב כל הנ"ל ועז"א "שלחן ד' מגאל הוא ונישו נבזה אכלו" פי' שאין האכילה כמו שצריך להיות דהא אין אש שלמעלה מסייעתן, וע"ז הוכיחן הנביא ואמר "הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ד' צבאות", פי' כיון שמעלין על המזבח אעפ"י שאין אש שלמעלה מסייעתן אעפי"כ הוא בבחינת אכילה כביכול:

וע"ז הוכיחן מלאכי בן יכבד אב וגו' איה כבודי וגו' איה מוראי וגו' לכם הכהנים בוזי שמי וגו' מגישים על מזבחי לחם מגאל וגו' פי' שהתחיל להוכיח את הכהנים כמו שאומר אלכם הכהנים בוזי שמי", שבהם תלוי שאם לא ירצו להקריב לא יקריבו, וע"ז אומר חלו נא פני אל מידכם היתה זאת, פי' שהענין תלוי בידי הכהנים על שהם מקריבים בעלי מומין, ע"ז אמר הישא מכם פנים, שכיון שהעבירה היא בידי הכהנים, א"כ איך ישא כפים אח"כ וכמו דכתיב (ישעי' א) ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפילה אינני שומע ידיכם דמים מלאו, וכמו שכתבו התוס' בסנהדרין (דף לה) דשאני נשיאות כפים לפי שהרג בידים ואין קטיגור נעשה סניגור, וע"ז הוכיח מלאכי להכהנים שהם בוזי שמו. וע"ז אומר ועתה חלו נא פני אל ויחננו מידכם היתה זאת הישא מכם פנים אמר ד' צבאות, פי' שאומרים ישא ד' פניו אליך, וזה לא יוכלו לפעול, והענין הוא על הכהנים על שהם מקבלים בעלי מומין מפני טעותם שכיון שאין אש שלמעלה אינו פסול בעלי מומין ע"ג המזבח, ע"ז אמר הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ד' צבאות. אך ה"מ במומין שהוא דבר שבגלוי כמו דאמרינן מום שבגלוי אינו חוזר וע"כ הי' להם להכהנים להכיר שהם בעלי מומין שלא יקריבו. אך זה ניחא בפסח וחולה. אבל בגזול איך ידע הכהן שהוא גזול, וא"כ אין על הכהנים בזה אשמה. אך זה ניחא עפ"י מאי דאמרינן בגיטין (דף מה) ועל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח ואמרינן בירושלמי (פ"ה דגיטין) וכמה הם רבים ר' גוריון בשם ר"ל ג' בני אדם ר' אבין בשם ר' יונתן והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה מה פסח וחולה בגלוי אף כל בגלוי אבל אם לא נודעה לרבים מכפר, ואמרינן בגיטין (שם) דאי יאוש כדי קני אפי' עולה נמי אי לא נודעה לרבים מכפר, וע"כ כיון דרבים הם ג' בני אדם, ע"כ ודאי מכירין הכהנים, וכמו דאמרינן בב"ב (דף לט) דמחאה בפני ג' דגלוי מלתא בעינן וכמו דאמרינן דכל מלתא דמתאמרי באפי תלתא וכו', וע"כ הוכיח את הכהנים שלא יקבלו:

אך לפי מה שהחזיקו בטעותם שיכולין להקריב בעלי מומין מפני שאין אש שלמעלה מסייעתן וע"כ אמרו שאף ברובע ונרבע כיון דכתיב משחתם בהם מום בם וכל שהמום פוסל דבר ערוה כו' נמי פוסל, וע"כ כיון שטעו ומקריבים בעלי מומין, ע"כ התחילו להקריב גם שארי פסולים ועל שאר פסולין כגון רובע כו' ומוקצה ונעבד זה אינו יכול להכיר. וע"ז אמר הנביא וארור נוכל פי' בעלי תחבולה שאינו רוצה להקריב בעלי מומין מפני הבזיון, ועוד שיכיר בו הכהן והוא כבר הוכיח להכהנים על שמקבלין בעלי מומין, וע"ז אומר וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונודר וזובח משחת לד' דהיינו דבר ערוה וכו' פי' שאין הכהן יכול להכיר ע"ז אמר וארור נוכל כו' וזובח משחת ומשחת נקרא נעבד ורובע וכיו"ב, וכמו דאמרינן בחולין (דף כג) מהא דכתיב כי משחתם בהם מום בם דבר ערוה היא דכתיב כי השחית כל בשר ומוקצה ונעבד כדכתיב פן תשחיתון ועשיתם לכם כו':

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה