אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) ישעיה › פרק מ

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

ישעיה · פרק מ

פרק כב

[א] נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם:

[ב] דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה וגו' כי לקחה מיד ד' כפלים בכל חטאתי':

[ג] קול קורא במדבר פנו דרך ד' ישרו בערבה מסילה לאלקינו:

[ד] כל גיא ינשא וגו' והי' העקב למישור וגו':

[ה] ונגלה כבוד ד' וראו כל בשר יחדיו כי פי ד' דבר:

יש לדקדק א) מדוע אמר נחמו נחמו ב' פעמים? ב) מדוע קרא אותם כאן בשם עמי? ג) מדוע לא אמר יאמר ד' לבד וממילא הוי ידעינן שהוא אלקינו? ד) למה לי' למימר דברו על לב ירושלים הכי לא הי' די באמרו דברו אל ירושלים? ה) מדוע יהי' דוקא הקול קורא במדבר מי הם במדבר אשר ישמעו הקול קורא? ו) כפול לשון פנו דרך ישרו מסילה למה? ז) כל גיא ינשא כו' ההשתנות שיהי' בקרקע למה? ח) מהו כל בשר יחדיו לאיזה צורך ישמיענו דיראו יחדיו דוקא? ט) החתימה כי פי ד' דבר מה ישמיענו בזה?

ויתבאר בטוב טעם ודעת בהקדם דברי המדרש חטאו בכפלים ולקו בכפלים ומתנחמים בכפלים, וכונתו עפ"י מ"ש במדרש (פ' תשא) לך רד כי שחת עמך אמר לו משה עכשיו אתה קורא אותם עמי אינם אלא עמך כו' וא"ר שמעון בן יוחאי לא זז משה מלהתפלל עד שקראן הקב"ה עמי שנאמר וינחם ד' וגו' לעשות לעמו וכן נאמר (ירמי' לא) כי זאת הברית והייתי לכם לאלקים והמה יהיו לי לעם וע"ז אומר נחמו נחמו פי' דיש לכם נחמה כפולה א) דיאמר עמי ב) ועוד יאמר אלקיכם. ומה שאמר דברו על לב וגו' יבואר עפ"י מ"ש לעיל (ו) ע"פ פן יראה בעיניו, דלכאורה צריכין להבין מדוע אמר מקודם השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע וא"כ לפי הסדר הזה צריך לומר נמי פן לבבו יבין ובאזניו ישמע ובעיניו יראה ואמר להיפך פן יראה בעיניו וגו', ועוד הרי כללא בידינו מה דכבר בארו המפרשים בכל מקום שנאמר בו פן הוא על דבר שאינו רוצה ולשון אולי על דבר שרוצה וכמו דכתיב ופ' חיי שרה) אולי לא תאבה האשה וכ' רש"י ז"ל אלי כתיב שכונתו היה שישא את בתו ופירשו דכונת רש"י הוא שהי' לו לומר פן לא תאבה כיון שהוא נגד רצונו וע"ז פירש"י אלי כתיב וא"כ רוצה הוא בזה וע"כ לא אמר בלשון פן, וא"כ לפי"ז כיון דהקב"ה רוצה בתשובתן וא"כ הי' לו לכתוב אולי יראה בעיניו וגו' ובארנו דהענין הוא דכל מחלה צריך לראות מאיזה דבר באה המחלה אם המחלה באה מפנימית הלב צריך לרפאות מתחילה את הלב וממילא יתרפאו גם האברים החיצונים כיון שעיקר המחלה באה מהפנימית, אך אם הרופא רואה שגברה כ"כ המחלה הפנימית ולא יוכל לרפאות אותה לגמרי עד שממנה יוכלו להתרפאות איברים החצונים או שמחלח הלב שגברה העלתה אבעבועות וצמחים סביב הלב והאברים הפנימים ומשם פרצו מעבר החיצון עד אשר כסו כשמלה את כל פני אברים החצונים עד אפס מקום להביא סמי מרפא אל תוך חללי הלב ואברים הפנימים עד אשר מוכרחים הרופאים לרפאות את האברים החיצונים ואז אולי ישיגו דרך ושביל להביא את הסמים והרפואות גם אל הלב והאברים הפנימים אז מוכרח הרופא להפוך את הסדר ולהביא מקודם רפואות פרטיות לאברים החצונים ואח"כ לאברים הפנימים ואח"כ להלב שממנו מקור התולאת, וכן הוא ברוחניות דצריך לחקור תחילה ממה באה תחלואי הנפש, וע"ז אמר הקב"ה לישעי' "השמן לב העם הזה" שמתחילה התחילה החולאת מן הלב ואח"כ התפשטה החולאת עד שבאה למדריגה אשר "אזניו הכבד" ואח"כ עלתה החולאת עד אשר "עיניו השע" אך מחלה קשה כזאת אי אפשר בשום אופן לרפאות כסדרן יען כי נסתמו כל העורקים וכל העצבים וכל הגידים שבפנים עד אפס מקום להכניס שם אף טפה של רפואה, ולכן אמר השי"ת ננסה נא להפוך הסדר כהלכות הרופאים וע"כ אמר פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ואז אפשר כי ולבבו יבין ושב ורפא לו וזהו מחמת שא"א בענין אחר וכנ"ל, וע"כ לא אמר בלשון אולי דהא רצון השי"ת לנקות מתחילה את הלב שממנו תוצאות חיים, וע"כ אמר פן יראה בעיניו וגו' ואח"כ אמר ולבבו יבין ושב ורפא ל וגו' ועז"א דברו על לב ירושלם פי' אחרי שלקחה מיד ד' כפלים ככל חטאותיה, אזי נתרפאה עיקר החולאת שבלב, ומ"ש קול קורא במדבר פנו דרך ד' י"ל דקאי על דור המדבר שגם הם יבאו אל מנוחתן וכמ"ש במדרש דאף שנשבע הקב"ה אם יבואו אל מנוחתי ועכ"ז יבאו משום דהכונה הי' למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת וזהו הקול קורא שבמדבר לבשרם שגם הם יבאו למנוחה אחרת. ומ"ש פנו דרך ד' ישרו בערבה מסילה, יובן עפ"י מ"ש בר"ה (דף כב) ומאין היו משיאין משואות מהר המשחה לסרטבא ומסרטבא לגרופינא ומגרופינא לחוורן ומחוורן לבית בלתין ואמרו ע"ז בש"ס (שם דף כג) א"ר יוחנן בין כל אחת ואחת שמנה פרסאות כמה הוי להו תלתין ותרתין והא האידנא טובא הוי אמר אביי אסתתומי אסתתים להו דרכי (ופירש"י ואחזו ההולכים דרך עקלתון) דכתיב לכן הנני סך את דרכך בסירים (הושע ב) ר"נ בר יצחק אמר מהכא דכתיב (איכה ג) נתיבותי עוה עכ"ל הש"ס ובזה יובן מ"ד במדרש הציבי לך ציונים וגו' שיתי לבך למסילה דרך הלכת ואיתא במדרש ראו באלו דרכים הלכתם ועשיתם תשובה פי' שתראו איך שהיו הדרכים מתחלה בזמן שהי' ביהמ"ק קיים על מכונו הי' הדרכים מיושרים ועכשיו אסתתומי אסתתים כנ"ל ועז"א פנו וגו' ישרו בערבה מסילה פי' פנו מקוצים וסירים סבוכים כנ"ל, וישרו שלא תצטרכו לילך עוד דרך עקלתון כ"א דרך ישר, ומ"ש כל גיא ינשא וגו' י"ל שזהו נתינת טעם על מה דאמר דאף דור המדבר יבאו, דלכאורה קשה על מה שאמר המדרש למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת לדעת הרשב"א (גיטין דף כ) גבי האומר ע"מ שלא תלכי לבית אביך מעולם אין זה כריתות שהקשה הא אפשר שיפול הבית בחייו וא"כ הו"ל כריתות ותירץ דאעפ"י שנסתר הבית לא אמרינן דמכי נפל אזדי' לי משום דהתם גבי שוכר שפיר אמרינן דמכי נפל אזדי' לי כיון דלדירה שכרו לו ולא לראות בחורבנה, אבל לגבי איסור אף בקרקע אסור לכנוס דאפי' דריסת הרגל אסר עלי' דבין שיהי' הבית כמו שהי' בשעת התנאי או שנפל לאחר מיכן אסורה בי' שכניסת קרקע אסר עלי' והארץ לעולם עומדת א"כ לפי"ז מהו הפעולה מה שסתרו וחזרו ובנאו דהרי הארץ לעולם עומדת וא"כ איך אמרו למנוחה זו אין באין וכו' אבל ז"א דאפי' לדעת הרשב"א הנ"ל היינו דוקא בסתם בית משום דהא דנפול אדדי' לי' אינו שייך רק במחיצות אבל לא בקרקע שהארץ לעולם עומדת, אבל בקדושת המקדש אי אמרינן שנסתלקו המחיצות בטלה הקדושה וזר אינו חייב כרת על הכניסה כמש"כ הראב"ד וא"כ נעשה שינוי בקרקע וע"כ שפיר אמר המדרש דאף שהקב"ה נשבע אם יבואון אל מנוחתי אך הכונה הי' למנוחה זו אינן באים אבל באים למנוחה אחרת ולא קשי' הרי הארץ לעולם עומדת משום דהי' השתנות בגוף הקרקע ועז"א כל גיא ינשא וגו' דזהו נתינת טעם על קול קורא במדבר וכמ"ש דאף דור המדבר יבוא, מאחר שהי' השתנות בגוף הקרקע וכנ"ל, ומ"ש וראו כל בשר יחדיו וגו' יבואר בהקדם מ"ש (ירמי' נ) בימים ההמה וגו' יבאו בני ישראל ובני יהודה יחדיו הלך ובכה ילכו ואת ד' אלקיהם יבקשו, ובארנו עפ"י המדרש (איכה א) היתה כאלמנה לאלמנה שהיתה תובעת מזונות ואינה תובעת כתובתה, עפ"י מה דאמרינן בכתובות (דף נד) אר"נ א"ש תבעוה להנשא ונתפייסה אין לה מזונות הא לא נתפייסה יש לה מזונות א"ר ענן לדידי מפרשא מיני' דמר שמואל אמרה מחמת פלוני בעלה יש לה מזונות מחמת בני אדם שאינם מהוגנים אין לה מזונות כו' ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר ר"י א"ש התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות וא"כ הרי מבואר דמה שנוטלת מזונות הוא דוקא מחמת שמתאבלת על בעלה וכבוד בעלה יקר בעיני' וע"כ אמר שמואל תבעוה להנשא ונתפייסה אין לה מזונות, דכיון שנתפייסה הרי חזינן דאינה דואגת על בעלה הראשון וע"כ אבדה מזונות, וזהו דמפרש המדרש היתה כאלמנה שתובעת מזונות ואינה תובעת כתובתה דאם תובעת כתובתה דעתה להנשא לאחר וכבוד בעלה אינו יקר בעיניה ואינה דואגת על בעלה הראשון וע"כ הפסידה מזונות וה"נ מי שאינו בוכה על ירושלים מחמת כבודו של הקב"ה אלא שהוא דואג ובוכה על צרת עצמו ג"כ מפסיד מזונות שעיקר הבכי' צריך להיות על כבודו של הקב"ה, אלוף ובעל נעוריהם. ובזה מתיישב המדרש בחורבן בית ראשון כתיב ולא הי' לחם לעם הארץ, אבל לבני יהודה הי' לחם, אבל בחורבן בית שני כל עמה נאנחים מבקשים לחם, דהענין הוא שבחורבן בית ראשון לא הי' לחם לעם הארץ פי' להמון עם שאינם יודעים ומכירים בכבודו של בית המקדש ולא שמו אל לבם הסתלקות השכינה, אבל לבני יהודה שהיו רואים בתמידות את הבית בכבוד והיו מצטערים על הסתלקות השכינה להם הי' לחם כמו האלמנה שמתאבלת על בעלה, אבל בחורבן בית שני שירדו ממדרגתם ואף הגדולים לא היו מצטערים רק על צרות עצמם עז"א כל עמה נאנחים מבקשים לחם פי' שכולם אבדו המזונות, ועז"א ירמי' (שם) "בימים ההם ובעת ההיא ילכו בני ישראל ובני יהודה יחדיו" פי' לא כמו שהי' בעת חורבן בית ראשון שהללו היו בוכים על כבוד השכינה והללו היו בוכים על כבוד עצמם, וכן הי' בבנין בית שני הללו בוכים והללו שמחים כמ"ש בעזרא, אבל לעתיד ילכו בני ישראל ובני יהודה יחדיו הלך ובכה ואת ד' אלקיהם יבקשו, ציון ישאלו דרך הנה פניהם, פי' שעיקר הבכיה והבקשה יהי' על ציון, וע"ז אמר ג"כ וראו כל בשר יחדיו, פי' שיהי' אחדות בבני ישראל וכלם יבקשו רק שיתמלא כבוד ד' ואז יהי' בנין עולם, וע"ז מסיים כי פי ד' דבר והוא דאמרינן ב"ב (ד' קכב) לא כחלוקה של עוה"ז חלוקה של עוה"ב עוה"ז אדם שיש לו שדה לבן אין לו שדה כרם פרדס אין לו שדה לבן, ולעוה"ב אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק, והחילוק מזה הוא כן דכל שהחלוקה הוא בהשתוות לכל השבטים הוי ירושה טפי, כמו דאמרינן בבכורות (דף נו) שאם חלקו גדיים כנגד גדיים אמרינן שזהו חלקו המגיע משעה ראשונה לכך, אבל כל שהחלוקה איננה שוה כגון גדיים כנגד תישים לא אמרינן דזהו חלקו המגיע משעה ראשונה, וע"כ בחלוקת יהושע כיון שלא היתה החלוקה בשוה רק עפ"י הגורל כתיב לשון מורשה שזהו לשון דיהה כמו דאיתא בירושלמי (פ' ח' דב"ב) אבל חלוקה דלעתיד יהי' כל החלקים בהשתוות שאין לך כאו"א שלא יהי' לו בהר ובשפלה, יען שיהי' החלוקה עפ"י ד' וע"כ הוי ירושה ממש ואין לזה הפסק, וזהו דמסיים הנביא כי מי די' דבר פי' כיון שהחלוקה תהי' ע"י הקב"ה בעצמו ולא כמו שהי' ע"י אורים ותומים וגורל וע"כ תהיה החלוקה נצחיית כמ"ש והוא כפתור ופרח בעזהשי"ת:

[יז] כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו:

יתבשם ויתבסם הפסוק הזה עפ"י מה שבארתי בספרי דרשות מוהר"ם מה דאיתא במדרש (שמות פ' ל) לאלו נתתי משפטים. ולאלו נתתי משפטים, ואין אתה יודע מה ביניהן כו' וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם, אבל המצות כתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ובארתי דהענין הוא דהז' מצות שהיו עד מתן תורה היו כולם בשב ואל תעשה וכמו דאמרינן בסנהדרין (דף נח) כי קא חשיב שב ואל תעשה קום ועשה לא קא חשיב כו' והנה אמרינן בעירובין (דף נג) ב' שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא משלא נברא וכתב המהרש"א היינו שמנו המ"ע והל"ת שהם רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת וא"כ הל"ת מרובין וא"כ אם לא נברא לא יקיים המ"ע אך לא יעבור על הל"ת, ומשנברא אף שיוכל לקיים המ"ע אך אפשר שיעבור על הל"ת שהם מרובין ממ"ע וע"כ נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, וע"ז אמר המדרש לאלו נתתי משפטים בל יחיו בהם דליכא ריוח בבריאתם דאילו לא נברא לא היה עובר ג"כ אבל המצות כתיב אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, פי' דהמצות שהן לאחר מ"ת שהם בקום ועשה אזי יש ריוח בבריאתם דאם לא נבראו לא היו מקיימים הרמ"ח מ"ע וע"כ רוצה הקב"ה בחיותם, וע"ז אמר אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וזהו דאמר כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו פי' שאין ריוח ואין תועלת בבריאתם וכמ"ש והוא נכון מאד:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה