אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) ישעיה › פרק כב

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

ישעיה · פרק כב

פרק יא

ואז משא גיא חזיון מה לך איפה כי עלית כלך לגגות:

[ב] תשאות מלאה עיר הומי' קרי' עליזה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה:

יש לדקדק א) מהו זה המליצה עלית לגגות? ב) לא חללי חרב ולא מתי מלחמה כי אם איזה חללים המה?

ויתבאר בטוב טעם עפ"י מאמרם ז"ל בפסחים (דף פה) כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא ופי' רש"י לקול המולת המון שהי' נאמר הלל בשמחה על הגנות, ע"ז אומר משא גיא חזיון מה לך איפה כי עלית כלך לגגות הנה תמיד בליל התקדש חג כאשר עלית לגגות לאמר הלל בשמחה ובטוב לב עד שלקול המולה פקע איגרא והי' עיר הומי' קרי' עליזה ואתה היית שבע כי הפסח נאכל על השובע, ועתה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה ופירש"י טובים היו אלו חללי חרב היו מעכשיו שהם חללי רעב עכ"ל, והוא ע"ד שאמרו חז"ל בתענית (דף כט) שעלו הכהנים לגגו של היכל וקפצו ונפלו לאור כו' והכי פירושו מה עלית כלך לגגות, והוא דאמרינן (שם) גגין הללו אין אוכלין שם לא קדשי קדשים ולא קדשים קלים וא"כ מה עלית לגגות אלא עלו ליהרג על זה אמר חלליך לא חללי חרב וגו' רק חללי רעב:

[יג] והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן אכל בקר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות:

[כ] ונגלה באזני ד' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמותון וגו':

ויש לדקדק האם הריקודין והמחולות האכילות והשתיות היו עושים במסתרים, עד אשר לא הי' גלוי וידוע רק לפני השי"ת, אשר מהצורך לה כיחם אף אם תסתרו במסתרים ואני לא אראנו הלא לא בשו ולא חפרו ג"כ לעשות מעשיהם זר מעשיהם בפרהסיא עד אשר גלוי הי' גם לכל האדם כידוע ובפרט לפני השי"ת וא"כ מה הוצרך לומר ונגלה באזני ד' צבאות, ונ"ל דמפאת זה תרגם כאן התרגום יהונתן אמר נביא באודני הויתי שמיע כד איתגזר דא מן קדם ד', אבל כמה פנים לתורה ולכן אמרתי אענה גם אני חלקי בזה:

ומקודם נבאר בשם אאמו"ר הגאון שביאר זה המאמר בטוב טעם ודעת בהקדם מה דאיתא במדרש (שה"ש) משכני אחריך נרוצה א"ר מאיר בשעה שעמדו ישראל לפני הקב"ה אמר להם הקב"ה איני נותן את התורה אלא הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה כו' אמרו לפניו רבש"ע אבותינו ערבים לנו אמר להם אבותיכם צריכים ערבים כו' אמר להם הביאו ערבים טובים ואתנה לכם אמרו הרי בנינו ערבים אותנו אמר הקב"ה הא ודאי ערבים טובים על ידיהם אתננה לכם הה"ד מפי עוללים ויונקים יסדת עוז כו' בשעה שהלוה נתבע ואין לו מה לשלם מי נתפש לא הערב כו' והערבות של הבנים הוי כמשכון כמבואר שם במדרש משכני אחריך נרוצה ממשכוני שנטלת ממני אחריך נרוצה כו' ואמרינן בב"מ (דף סו) אמר ר"פ האי אסמכתא זמנין קני וזמנין לא קני אשכחן דקא שתי שכרא קני ופירש"י אשכחי' ביום הזמן דשתי שכרא בחנות אין זה עצב לחזור אחר פדיון שדהו ודעתו לשקע, דקא מהפיך אזוזי לא קני, א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא דלמא לפכוחי פחדא קא שתי, ופירש"י להפיג דאגתו שדואג על המעות כו' וא"כ במשכונתא פעמים שהמשכון נאבד דהיינו אם הולך ושותה שיכרא אם הי' ברור לנו ששותה מחמת שדעתו לשקועי, אבל אם הולך ומחפש אחר מעות לגבות המשכון אז אין המשכון נאבד, כן הדבר וכן הדין שהשי"ת מתנהג עם המשכנות דתנוקות קטנים אם הקב"ה רואה שאנו מחפשים אחר תשובה בכדי לפרוע חובותינו של כל השנה אז אינו הולך אל המשכנות והוא ממתין ומצפה ומחכה שנפדה ממנו את המשכנות, אבל אם הוא רואה שאין אנו משגיחין ע"ז כמו דכתיב והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן אכל ושתה כי מחר נמות וא"כ דעתנו לשקוע כל המשכנות שיהא הקב"ה גובה אותם בחובות חטאינו ופשעינו, אך במשכון אמרינן (שם בב"מ) שאין מזה ראי' ממה דהבע"ח אוכל ושותה דדילמא לפכוחי פחדא הוא וא"כ איכא למימר נמי דזהו ג"כ לפכוחי פחדא ואין דעתו חלילה לשקוע המשכנות ע"ז אומר דזהו דוקא בבני אדם, אבל לגבי הקב"ה הלא לפניו גלוי וידוע ומי איכא ספיקא כלפי שמי' לכן אמר הנביא גרו לכם מפני ד' ומהדר גאונו היודע מחשבות ולפניו נגלה הכל אם לעקל אם לעקלקלות ועז"א ונגלה באזני ד' צבאות וגו' ואם לפניו נגלה שאתם אוכלים ושותים ורוצים לעזוב המשכנות א"כ גובה מהמשכנות ר"ל עכ"ל:

ובאופן אחר נ"ל לבאר הכתובים הנ"ל בהקדם מ"ד בנדה (דף ל) הוי יודע שהקדוש ברוך הוא טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה, אי אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני שורפה לפניך, ולכאורה צריך להבין כיון דממשיל תנא דבי ר' ישמעאל הנשמה לתרומה והגוף לע"ה א"כ יקשה מאד הלא כל דרכי ד' משפט ואיך נפח באפיו נשמת חיים ומסר הנשמה להגוף הקרוץ מחומר כרוך אחר החטא ונמשל לע"ה הא אין מוסרין תרומה לע"ה, אך הענין יובן עפ"י מאי דאמרינן בפ"ב דחגיגה (דף כ) הרי שהיו חמריו ופועליו טעונים טהרות אעפ"י שהפליג יותר ממיל טהרותיו טהורות ואם אמר לכו ואני אבוא אחריכם כיון שנתעלמו עיניו טהרותיו טמאות, ופריך הש"ס מ"ש רישא ומ"ש סיפא א"ר יצחק נפחא רישא במטהר חמריו ופועליו לכך. א"ה סיפא נמי, אין ע"ה מקפיד על מגע חבירו, ופריך א"ה רישא נמי ומשני בבא להם דרך עקלתון. ופירש"י כשיכול לבוא להם פתאום דרך עקלתון שלא יבינו הלכך דחלי מיני' וכתבו התוס' דאפי"ה בעינן שמטהרים לכך כדי שיהיו מרתתים ליגע בו, דאל"ה לא מירתתי הואיל ומוסרים להם הטהרות ומחזיקים עצמם כטהורים, ואפי' מזהירין אותם שלא ליגע סברי דלא קפדי אהך כו'. וא"כ חזינן דבעינן ב' השמירות דהיינו שיהי' מטהר חמריו ופועליו וגם שלא יהיו יודעים מתי יבוא הבעה"ב, ובכל שעתא מתיראים דהשתא אתי ע"כ מהימני על הטהרות ובזה הוא השימור כמו דאמרינן בע"ז (דף סט) ה"ד בחזקת המשתמר, וכן הוא הענין בהנשמה שנתן לתוך הגוף. ולכן בתחילת הלידה מודיעין לו מעלת הנשמה שהיא קודש וצריך לשומרה בטהרה וכמו דאמרינן במטהר חמריו ופועליו לכך, ועוד שאינו ידוע קצו של אדם וכמו דאמרינן בשבת (דף לא) גזירה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם, וע"כ כל ימי האדם צריך להיות בתשובה שמא ימות למחר כמו דאמרינן בשבת (דף קיג) וע"כ הוי שימור והוא כמו דמשני (בחגיגה דף כ) בבא להם דרך עקלתון כיון שהחמרים והפועלים אינם יודעים מתי בא בעה"ב ויכול לבוא דרך עקלתון ע"כ הוי שימור, וע"ז אומר ימיו כצל עובר לא כצילו של דקל ולא כצילו של כותל שזה יש להם זמן וא"כ לא הוי שימור אך ימיו כצל עובר כצל של עוף הפורח וא"כ צריך לירא בכל רגע:

אך אימתי הוי שימור גבי חמרין ופועלין אם רואין שמתפחדין שמא יבוא להם דרך עקלתון, אבל למשל אם אומרים שאדרבה כיון שיוכל בעה"ב לבוא מיד ע"כ נמהרה נחישה מעשינו ליגע בהטהרות ולהשתמש בזה, א"כ איך אפשר שנאמין להם, כיון דלא מירתתי מחמת שיבוא להם דרך עקלתון, וכן ה"נ אימתי הוי שימור להנשמה אם מתפחדים מאימת יום המיתה, ואומרים הלא ימינו כצל על הארץ ואין מקוה פי' אין אנו בטוחים כלל בכל עת ובכל רגע, לכן נמהר נחישה לתקן מעשינו אז הוי שמירה להנשמה, אבל אם אומרים אחרי שבכל רגע נוכל למות ע"כ נעשה מעשינו זר מעשינו להנות מעוה"ז בעודנו בחיים, אז אוי להם ואוי לנפשם, וזהו שאמר ישעי' והנה ששון ושמחה וגו' אכול ושתו כי מחר נמות ע"ז אומר ונגלה באזני ד' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמותון כי איך יתנו לו חיות להאמינו על הנשמה שישמרנה בטהרה כיון שאינו מתירא אולי יבוא יום פקודתו וע"כ אינו נאמן על הטהרות, דהיינו על הנשמה הטהורה:

והואיל ואתא לידן נימא בה מילתא לבאר ג"כ מה דאיתא בתרגום יהונתן על הא דכתיב עד תמותון עד די תמותון מיתא תנינא, ולכאורה צריך להבין מי הכריחו לפרש עד תמותון מיתא תנינא, ויובן בהקדם מה דצריך להבין מהו הפסק מה דאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון הלא הם בעצמם אומרים אכול ושתו כי מחר נמות, ויבואר עפ"י מה דאמרינן ביומא (דף פז) האומר אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר, לימא מתניתן דלא כרבי דאמר דיוהכ"פ מכפר בין על שבים ובין על שאינם שבים ומשני אפי' תימא רבי אגב שאני, ופירש"י מאחר שעליו סומך לחטוא אינו מכפר, וכבר בארתי בספרי ד"מ שיום המיתה מכפר כמו יוהכ"פ, וע"כ מצינן לומר דכמו שיוהכ"פ אינו מכפר באגב, כן יום המיתה נמי אינו מכפר באגב, וע"ז אומר על מה שהם אומרים אכול ושתו כי מחר נמות פי' דיום המיתה מכפר, עז"א ונגלה באזני ד' צבאות אם יכפר לכם העון הזה פי' כמ"ש הת"י "עד מיתא תנינא" והוא שבזה יום המיתה אינו מכפר וכמו שאמרו שבאגב אין יום המיתה מכפר:

[כב] ונתתי מפתח בית דוד על שכמו ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח:

(פירש"י מפתח בית מקדשא והוא מתרגום יהונתן):

יתבסם הפסוק בהקדם מ"ש הרא"ש במס' גטין (דף עו) הא דאמרינן (שם) ותיזל איהי ותיחוד ותפתח דיש שהיו רוצים להוכיח מכאן דתרווייהו קני או נעילת דלת או סתימת דלת, ועי' ב"ק (דף נב) בתוס' ד"ה כיון דכתבו דמסירת מפתח לא הוי אלא כמו לך חזק וקני, ע"ז אומר ונתתי מפתח בית דוד על שכמו פי' שהביהמ"ק יהי' שלו, וכי תימא הא לא הוי כ"א לך חזק וקני ע"ז אומר ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח וזה הוי קנין ממש, וזה מה דאמרינן במס' תענית (דף כט) דהיו המפתחות בידם וזרקום כלפי מעלה, פי' דאמרו ששוב אינן שלהם:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה