אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) ישעיה › פרק יא

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

ישעיה · פרק יא

פרק ח

[א] ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה:

[ב] ונחה עליו רוח ד' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ד':

[ג] והריחו ביראת ד' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח:

[ד] ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע:

[ה] והיה צדק אזור מתניו והאמינה אזור חלציו [ו] וגר זאב עם כבש וגו' [ח] ושעשע יונק על חור פתן וגו' [ט] לא ירעו ולא ישחיתו וגו' כי מלאה הארץ דעה את ד' וגו':

יש לדקדק א) היאך יאמר ולא למראה עיניו ולא למשמע אזניו דר"ל שישפוט בלא עדים ובלא התראה הא איתא בר"ה (דף נא) בקש קהלת וגו' שבקש לדון דינים בלא עדים ובלא התראה יצתה ב"ק וא"ל וכתוב יושר דברי אמת עפ"י שנים עדים יקום דבר, וא"כ איך יעבור מלך המשיח על מה שכתוב בתורה ב) ושפט בצדק דלים, צריך להבין מה זאת האם עשירים ומי שאינם ענוי ארץ לא ישפוט אותם בצדק ובמישור? ג) איזה סמיכות הוא וגר זאב עם כבש לענינים הקודמים? ד) לא ירעו ולא ישחיתו וגו' כי מלאה הארץ דעה את ד' האם גם החיות הטורפות יחלפו את טבעם וידעו את ד' כאחד האדם? ויתבאר בטוב טעם ודעת בהקדם מה שביאר אאמו"ר הגאון זצ"ל בספרו ב"ה (ד"ר דף נח) דהירושלמי לא ס"ל כש"ס דילן בסנהדרין (דף יט) דאמרינן שם אמר רב יוסף ל"ש אלא מלכי ישראל אבל מלכי ב"ד דן ודנין אותו כו' ואמרינן התם מלכי ישראל מ"ט לא משום מעשה שהיה כו' אבל מלכי ב"ד דן ודנין אותו, והירושלמי ס"ל דאף למלכי ב"ד אין דנין, והטעם הוא כמו שהקשו התוס' בד"ה אבל מלכי ב"ד כו'. וא"ת וכי היאך יכול לדון והא אמרינן לעיל אין מושיבין מלך בסנהדרין משום דכתיב לא תענה על רב וי"ל דהכא מיירי דוקא לדון דיני ממונות דלא איכפת לן אם לא יוכלו לענות אחריו כדאמרינן לק' (דף לג) ד"מ מתחילין מן הגדול עכ"ל התוס' אבל הירושלמי ס"ל דאפי' בד"מ כיון דבעינן שלשה ע"כ אם יהי' המלך בסנהדרין לא ירצו לחלוק עליו, וא"כ לא יגמור הדין בשלשה, כיון שאין יכולים לחלוק עליו ואדרבה בדיני נפשות אמרינן דמתחילין מן הצד, וא"כ יוכלו לומר מתחילה ואפי"ה אמרינן דאין מושיבין מלך בסנהדרין, משום לא תענה על רב, מכש"כ בדיני ממונות דמתחילין מן הגדול כו' ע"ז אומר שהמלך המשיח הוא ישפוט בד"נ ובד"מ דלא יצטרך לשלשה משום דוהריחו ביראת ד' וכדאמרינן בסנהדרין (דף צג) דמורח ודאין וברוה"ק יבין מי החייב ומי הזכאי כבקשת ישראל (שמואל ח) תנה לנו מלך לשפטינו פי' שהמלך ישפוט ג"כ, משום דישפוט ברוה"ק ולא יצטרך ג' בד"מ וכ"ג בד"נ:

ומה שאמר והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע יבואר בהקדם מה דאמרינן בר"ה (דף נא) בקש קהלת לדון דינים שבלב בלא עדים ובלא התראה יצתה ב"ק ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת עפ"י שנים עדים יקום דבר, וכתב המהרש"א בח"א וז"ל ומיהו הא דאמר נמי שלא בהתראה הוא קשה דלכאורה מה שייך בדין שבלב אם לא התרו בו, הב"ק נמי לא הי' מזהיר לו אלא מילתא דבעי עדים ולא אהא דבעי התראה גם בהתרגום של קהלת לא הוזכר אלא דבעי למידן בלא סהדין ולא הזכיר בלא התראה, וי"ל הסוגיא דעיקר טעמא דהתראה שלא יוכל לומר שוגג הייתי ושפיר הוי בעי למידן דינים שבלב בלא עדים ובלא התראה דמזיד הוי, והב"ק שלא הביא רק הקרא דעפ"י שנים עדים סמך עצמו דהתראה תלוי בעדים עכ"ל והוא דחוק דמ"מ מאי ראי' מהא דעפ"י שנים עדים לענין התראה, אך יובן עפ"י מ"ש הרשב"א לפי מאי דמוכח בב"ק (דף צ) דסנהדרין יכולים לדון עפ"י ראייתם אם ראו ביום וא"כ אי אמרינן דיחיד מומחה יכול לדון בד"מ, א"כ אם הדיין מומחה בעצמו ראה, א"כ הוי ראייתו כקבלת עדות, וא"כ לכאורה יכול לדון עפ"י ראייתו, וכתב הרשב"א ע"ז דמ"מ לא יכול הדיין לדון יחידי עפ"י ראייתו אעפ"י דהדיין מומחה הוי כשלשה אי אמרינן דיחיד מומחה יכול לדון מ"מ לא יוכל לדון עפ"י ראייתו דלגבי עדות הוא רק אחד, ואנן בעינן שנים עדים, ועיי' בב"ב (דף קנט) דגזירת מלך הוא וא"כ לא מהני בזה יחיד מומחה רק שצריך שנים כי היכי דליהמני' בזה משום עדות, וא"כ גבי קהלת שבקש לדון דינים שבלב בלא עדות ובלא התראה מחמת שידע והבין איך שהוא ומה שהוא אם שוגג אם מזיד, אך אעפ"י שנאמר דהידיעה ברוה"ק הוא כראי' חושיית ממש והוי כמו שראה המעשה וידע שבמזיד אעפי"כ לא יוכל לדון עפ"י עצמו וכמש"כ הרשב"א לענין יחיד מומחה דאע"ג דלגבי דין הוי כשלשה אעפי"כ לא יוכל לדון עפ"י ראייתו לחוד רק ביש אחר עמו כי היכי דליהוי ב' עדים, ועיי' תוס' סנהדרין (דף לז) בד"ה שאין כו' מדמייתי הך עובדא אמתניתין דכיצד מאומד כו' ואחרינא הוי עם ר"ש בן שטח כו' ודו"ק וע"ז יצתה ב"ק וא"ל "וכתוב יושר דברי אמת" עפ"י שנים עדים יקום דבר וכו' ומדבעינן שנים לכן אינו יכול לדון בעצמו עפ"י רוה"ק שבו:

אמנם נ"ל דזהו דוקא אם רוצה לדונו בדיני אדם, ע"כ לא יכול לדון עפ"י ראייתו דהא בעינן שנים עדים, אבל לענשו בפיו יכול לענשו עפ"י ידיעתו בעצמו כיון שאינו הורגו בדיני אדם רק בדיני שמים וכדאמרינן בסנהדרין (דף לז) תניא אמר ר"ש בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו ורצתי אחריו וראיתי סייף בידו ודמו מטפטף כו' א"ל רשע מי הרגו לזה אני או אתה מה אעשה שאין דמך מסור בידי שהרי אמרה תורה עפ"י שנים עדים יומת המת היודע מחשבות יפרע מאותו האיש שהרג את חבירו אמרו לא זז משם עד שבא נחש והכישו וע"ז אומר ויצא חטר מגזע ישי וגו' ונחה עליו רוח ד' רוח חכמה וגו' והריחו ביראת ד' וכדאמרינן בסנהדרין (דף צג) דמורח ודאין ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח רק ברוה"ק וע"ז אומר דלא תקשה מה שדקדקנו בראש הענין הא יצתה ב"ק ואמרה לשלמה וכתוב יושר דברי אמת עפ"י שנים עדים יקום דבר ע"ז אמר והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע וכיון דמעניש רק בשבט פיו יכול לדון עפ"י רוה"ק:

ובזה עולה ליפה מה שהסמיך הנביא לפסקי דינים של מלך המשיח, את דברי נבואתו אלה וגר זאב עם כבש וגו' ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה, מאחר שבארנו שמלך המשיח יכה בשבט פיו וברוח שפתים ע"כ יכול לדון ביחידי ואפי' בלא התראה דהא דיצתה ב"ק וא"ל וכתוב יושר דברי אמת אינו רק אם רוצה לדון בד"א אבל אם רוצה לדון בד"ש אז יכול לדון עפ"י עצמו ואפי' בלא התראה, והנה ענין חיות הטורפות הוא כדאמרינן בכתובות (דף ל) מיום שחרב ביהמ"ק אעפ"י שד' מיתות בטלו, דין ד' מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חי' דורסתו ומי שנתחייב שריפה או שנופל בדליקה או נחש מכישו כו' וכן בזמן הבית נמי הוי דין ד' מיתות למי שהרג בלא התראה כדמוכח בסנהדרין (דף לו) בעובדא דשמעון בן שטח, וע"ז אומר "והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע" וכיון שידון בד"ש אפי' בלא התראה לכן וגר זאב עם כבש וגו' פי' שלא יצטרכו עוד לחיות הטורפות להמית למי שנתחייב דין ד' מיתות כדאמרינן מי שנתחייב סקילה כו' או חי' דורסתו ומי שנתחייב שריפה כו' או נחש מכישו אך לעתיד לבוא כיון דמשיח ישפוט ברוה"ק ובדיני שמים לא יצטרך עוד לחיות הטורפות, ואז לא ירעו ולא ישחיתו וגו' כמ"ש הרד"ק בשם י"מ כי בימות המשיח יתחלפו טבעי החיות והבהמות וישוב למה שהי' בתחילת הבריאה ובתיבת נח כי בתחילת הבריאה אילו הי' אוכל הארי' את השה הנה נשחתה הבריאה ומה אכל הארי' או זולתו מן הטורפים אוכלי בשר כי אם אכל בשר משאר החיות והבהמות הנה הי' חסר העולם אותו ברי' כי כלם נולדו זכר ונקבה אלא בודאי אכלו עשב השדה וכן בתיבת נח אלו אכלו הטורפים הנטרפים הנה היתה חסירה אותה הנטרפת מן העולם כי שנים שנים נכנסו לא יותר כו' עיי"ש, וא"כ כל הצורך על הטורפים הי' רק לקיים בהם דין ד' מיתות, ואחרי שהמלך המשיח לא יצטרך לזה ומרוח דעת ותבונה שלו יושפע שפע רב על כל הארץ להמית בפיו ובשפתיו הזדון והרשע לכן מעתה ישובו החיות הטורפות לטבעם הראשון ולא ירעו ולא ישחיתו עוד ולא ימלאו עוד את חוריהם טרף ואת מעונתם טרפה ושלות השקט יהי' ביניהם כי |ארי' כבקר יאכל תבן" כבתחילת הבריאה ולא ישאגו עוד הכפירים לטרף, וע"ז אומר ושפט בצדק דלים וגו' דהנה בסנהדרין (דף ז) איתא שנים שבאו לדין א' רך וא' קשה עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם אין אני נזקק לכם שמא נתחייב חזק ונמצא חזק רודפו, משתשמע דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי וכו' א"כ יכול הדיין להשמט א"ע מדינם קודם ששמע טענותיהם ואפי' אחר ששמע רק שאינו יודע להיכן הדין נוטה ויכול להיות מזה עושק רש וגזל במדינה אבל גבי משיח לא שייך שלא שמע הטענות או שאינו יודע להיכן הדין נוטה דהא הוא מורח ודאין וכשבאים הבעלי דינים יודע מה שיטענו ומי הזכאי א"כ "ושפט בצדק דלים וגו''' ולא יהי' עושק רש, ועוד זאת שעלינו כתיב הציוויי לא תגורו מפני איש אבל היינו דוקא אחרי שיודע להיכן הדין נוטה, ומקודם יכול להשמט שלא יהי' החזק רודפו, ובו אינו שייך כלל שאינו יודע דמורח ודאין וגם לא יירא מפני כל כי כתיב והכה ארץ בשבט פיו:

באופן אחר קצת יש לומר כונת הכתוב ולא למראה עיניו וגו' והכה ארץ בשבט פיו עפ"י דאמרינן בסנהדרין (דף לו) שהבאתי לעיל דר"ש בן שטח אמר היודע מחשבות יפרע ממך וכו' אמרו לא זזו משם עד שבא נחש והכישו והוא דין שמים כנ"ל וזהו שאמר ולא למראה עיניו ולא למשמע אזניו וקשה דהא התורה אמרה עפ"י שנים עדים ע"ז אמר והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ובדיני שמים יעניש כעובדא דר"ש בן שטח לא זזו משם עד שבא נחש והכישו, והדברים מאירים כספירים ויה"ר שנזכה לביאת דמורח ודאין ואמרי פי והגיון לבי יהיו לרצון לפניו אמן:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה