אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) ישעיה › פרק ו

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

ישעיה · פרק ו

פרק ה

[א] בשנת מות המלך עזיהו ואראה את ד' יושב על כסאו רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל:

[ב] שרפים עומדים ממעל לו וגו' [ג] וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש וגו' [ה] ואמר אוי לו כי נדמתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב כי את המלך ד' צבאות ראו עיני:

יש לדקדק א) הא האופנים וחיות הקודש אומרים ברוך כבוד ד' ממקומו כאשר ראה יחזקאל בהמראה שלו ומדוע לא הזכירם ישעי', וכי תימא דיחזקאל ראה את האופנים והחיות לכן הזכירם וישעי' לא ראה רק השרפים האומרים קדוש, זה אינו דהא איתא בש"ס חגיגה (דף יג) דכל מה שראה יחזקאל ראה ישעי'? ב) המספר של ג' פעמים קדוש על שום מה?

ויתבאר בטוב טעם ודעת בהקדם מאמרם ז"ל בחולין (דף צא) חביבין ישראל שמזכירין את השם אחר ב' תיבות שנאמר שמע ישראל ד' ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות כדכתיב קדוש קדוש קדוש ד' ופריך והא איכא ברוך כבוד ד' דהוזכר אחר ב' אותיות ומשני ברוך אופנים הוא דאמרי (עיי"ש בתוס' וברמב"ם ה' יסודי התורה ה"ז), וזהו שהתפעל ישעי' ואמר מרוב התפעלותו בראותו את חביבות ואהבת השי"ת לעמו ישראל יותר מהשרפים שהם מזכירין את השם אחר ג' תיבות וישראל מזכירין את השם אחר ב' תיבות ועומדים במדרגת אופנים וחיות הקודש וא"כ ראה וידע ונוכח לדעת כי טעה טעות גדול וחי עד כה חיי הדמיון שדימה אשר הוא איש טמא שפתים ובתוך עם טמא שפתים הוא יושב, ובאמת הוא וישראל עומדים למעלה מן השרפים, אבל חלילה לומר שלא ראה את האופנים, דהא כל מה שראה יחזקאל ראה ישעי' ומה שלא סיפר ישעי' גם מהאופנים ע"ז משני הש"ס בחגיגה (שם) למה יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך, ולמה ישעי' דומה לבן כרך שראה את המלך ופירש"י ז"ל שלא חש לפרש את הכל, שהי' בן מלכים וגדל בפלטין, ובן כרך הרואה את המלך אינו נבהל ואינו תמה ואינו חש לספר עכ"ל ורק על מה שנתפעל הרבה לאין תכלית אותו סיפר אשר הי' בטעות ובדמיון עד כה. ועל זה אמר אוי לי כי נדמתי חייתי עד כה בעולם הדמיון שדמיתי אשר אני וישראל שוכני בתי חומר בעולם השפל עולם הבלה והכליון עולם החילוף והתמורה בודאי עומדים אנחנו במדרגה יותר נמוכה מאד ממלאכי השרת יען כי מאבק לשון הרע אין אדם ניצול בכל יום (ב"ב ד' קסה) ובודאי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב אבל כעת ראיתי שהוא טעות גדול כי הנה בנוגע לישראל ראיתי שהם חביבין לפניו יותר ממלאכי השרת כנ"ל ובנוגע לי כי את המלך ד' צבאות ראו עיני ולא השרפים העומדים ממעל לו אשר בשתים יכסה פניו למען לא יראה את פני ד' צבאות

וזהו לדעתי כונת מסדרי התפלה שהתפעלו ג"כ מזה והציבו לפנינו לאמרו בכל יום, וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול סלה באמת להודות לך וליחדך באהבה ברוך אתה ד' הבוחר בעמו ישראל באהבה שמע ישראל ד'" בזה אנו רואים איך חביבים ואהובים ישראל לד' יותר ממלאכי השרת שקירב אותם לשמו הגדול יותר ממלאכיו, דהנה השרפים אומרים השם אחר ג' תיבות כנ"ל וישראל יותר מקורבים הם לד' דבין כשמברכים לד' ברכת הודי' וברכת המצות על כל דבר ודבר מזכירים את שמו אחר ב' תיבות ברוך אתה ד', ובין כשמיחדים את שמו מיחדים אותו ג"כ אחר ב' תיבות ובזה אנו רואים אהבתו ית"ש אלינו. וזהו שאומר וקרבתנו לשמך בין להודות לך בברכת הודי' על כל דבר ודבר הצריך הודי' ובין וליחדך הכל אנו רואים באהבה את גודל אהבת השית"ש אלינו וזהו שמסיים בברכת הודי' אנו אומרים תמיד ברוך אתה ד' ובין וליחדך אנו אומרים שמע ישראל ד' הכל אחרי ב' תיבות בזה אנו רואים כי בחר בעמו ישראל באהבה שהם חביבים ואהובים יותר ממלאכי השרת:

והא דאומרים השרפים ג' פעמים קדוש הוא כנגד שלש אלה ומקבלין דין מן דין ואמרין קדיש בשמי מרומא קדיש על ארעא עובד גבורתי' קדיש לעלם ולעלמי עלמיא והנה בש"ס (ב"ב דף עה) א"ר אלעזר עתידין צדיקי' שאומרי' לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה שנאמר (ישעי' ד) והי' הנשאר בציון והנות' בירושלי' קדוש יאמר לו עכ"ל ולכאור' קשה דהיאך יאמר עתידין צדיקים הא גם היום הצדיקים הם קדושים וישראל גוי קדוש יקראו גם היום? ועוד מהו זה כדרך שאומרים לפני הקב"ה הלא לפני הקב"ה אומרים ג"פ קדוש, אבל הט נא אזנך כאפרכסת לשמוע את דברי ר' אלעזר שחידש לנו הרבה בזה דהנה הצדיקים נקראו למעלה גם היום קדוש ונוכל לתארם בקדיש משמי מרומא כמו הקב"ה שהוא קדוש בשמי מרומא כן הצדיק קדוש למעלה ויש לו רב שלטת בעולמות העליונים כי הקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה, מי מושל בי צדיק מושל ביראת אלקים כמאמרם ז"ל, כן נוכל לתאר את הצדיק בשם קדוש השני "קדיש על ארעא עובד גבורתי'" הקב"ה מחיה מתים והצדיק מחי' מתים כו' מהנפלאות והגבורות שיוכל הצדיק לפעול ולעשות, אבל בעוה"ז עוד חסר לו הקדוש הג' קדיש לעלם ולעלמי עלמיא יען כי נראה חכמים ימותו כאחד האדם וככל יושבי חלד, אבל לעתיד לבוא בעולם התחי' אשר ע"ז אמרו חז"ל דהצדיקים שיחיו בעולם התחי' שוב לא ישובו לעפרם לעולם כ"א יהיו חיים וקיימים לעולמי עולמים אז נוכל לתארם בתאר הקדיש הג' קדיש לעלם ולעלמי עלמיא. ומה נעים עתה לשמוע את דברי ר' אלעזר שעתידין צדיקים שיאמר לפניהם קדוש "כדרך שאומרים לפני הקב"ה" היינו אפי' הקדיש הג' קדיש לעלם ולעלמי עלמי' והוא כפתור ופרח בעזהשי"ת:

[ו] ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח:

[ז] ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך. תכפר

יש לדקדק א) למה דוקא בשנת מות המלך עזיהו (ופירש"י שנצטרע) הראה לו השי"ת את המראה והתפעל מאד על אמרו עם טמא שפתים? ב) גם למה לקח את הרצפה מכסאו בשמים שהי' מכוון כנגד כסא שבהיכל כמו שת"י ורש"י ז"ל?

יתבארו ויתבסמו הכתובים האלו בהקדם הא דאמרינן בב"ב (דף קפה) רוב בגזל ומיעוט בעריות וכלם בלה"ר ומסיק הש"ס דבאבק לה"ר, אך תחילה הי' סבור ישעי' דאעפי"כ בגדי כהונה מכפרין וכדאמרינן בערכין (דף טו) על שבעה דברים נגעים באים על לה"ר ועל ש"ד ועל גסות הרוח כו' על לה"ר דכתיב (|תהלים קא) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית וגו' ועל גסות הרוח דכתיב (דה"ב כ) ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעול בד' אלקיו] והצרעת זרחה במצחו (ופירש"י בעוזיהו משתעי) ופריך הש"ס אינו והא אמר ר' ענני בר ששון למה נסמכה בגדי כהונה לפ' קרבנות לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין, כתונת מכפרת על ש"ד דכתיב ויטבלו את הכתנת בדם מכנסים מכפרים על גילוי עריות דכתיב ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה, מצנפת מכפרת על גסות הרוח כו' מעיל מכפר על לה"ר אמר הקב"ה יבוא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול כו' ומשני לא קשי' הא דאהני מעשיו הא דלא אהני מעשיו, אהני מעשיו אתו נגעים עליו לא אהני מעשיו מעיל מכפר, ופירש"י אהני מעשיו שנתקוטטו על ידו, והקשו רש"י ותוס' דאמאי לא מותיב מש"ד וג"ע ותירצו בתוס' דהא דמשני הש"ס הא דאהני מעשיו וכו' קאי נמי על ג"ע וש"ד וה"פ אהני מעשיו שהרג ממש אין בגדי כהונה מכפרים אלא נגעים באים עליו לא אהני מעשיו כגון שלא הרג ממש אלא שהלבין פני חבירו ברבים דקיי"ל כל המלבין פני חבירו ברבים כאלו שופך דמים וע"ז בגדי כהונה מכפרים, וכן בג"ע ממש מיקרי אהני מעשיו, וכגון הא דאמרינן (שבת דף נה) שמתוך ששהו את קיניהן מעלה עליהם הכתוב כאלו שכבום זה מקרי לא אהני מעשיו:

ולכאורה קשה נמי על גסות הרוח דאמרינן דנגעים באים עליו דכתיב (דה"ב) ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וגו' והצרעת זרחה במצחו והא בגדי כהונה מכפרים כדאמרינן מצנפת מכפרת על גסי הרוח יבוא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה, אך אפשר לומר דכמו שתרצו התוס' דהתרוץ דמשני הש"ס קאי נמי על ש"ד וג"ע ולאו דוקא על לה"ר לחוד וכנ"ל הכי נמי אפשר דקאי נמי אגסות הרוח, דגסות הרוח דאהני מעשיו אתי נגעים עליו וכדמייתי ראי' מהא דכתיב ובחזקתו גבה לבו עד להשחית פי' שהשחית בפועל שהקטיר קטרת וע"כ אתי נגעים עליו אבל גסות הרוח סתם בגדי כהונה מכפרים כדאמרינן מצנפת מכפרת על גסות הרוח, וע"ז אמר בשנת מות המלך עזיהו פי' שנצטרע וכפירש"י ולמה בגדי כהונה לא כיפרו אלא כיון דהשחית ואהני מעשיו אין בגדי כהונה מכפרים א"כ על עון לה"ר נמי אי אהני מעשיו אין בגדי כהונה מכפרים, וע"ז אומר אוי לי כי נדמתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב והי' חושב ישעי' שאהני מעשיו דהא באמת עם טמא שפתים הם ובודאי קבל הקב"ה דלטוריא שלו, והיכא דאהני מעשיו אין בגדי כהונה מכפרים, וע"ז כתיב ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח על שדבר על ישראל וקראם עם טמא שפתים ודיבורו הי' בחשאי ולא אהני מעשיו ובדבר שבחשאי ולא אהני מעשיו אמרינן בערכין (דף טו) דהקטרת מכפרת וכדמסיק שם לא קשי' הא בצנעא הא בפרהסיא, דבצנעא הקטורת מכפרת דיבוא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי, ובדבר שבפרהסיא מעיל מכפר ודוקא בדלא אהני מעשיו אבל אי אהני מעשיו אתי נגעים עליו:

ומעתה יבאו הכתובים על נכון, ובטוב טעם, ויעף אלי אחד מן השרפים וגו' וסר עונך וחטאתך תכפר, ורש"י ז"ל פי' שקבל מהקב"ה מכסאו בשמים שהי' מכוון נגד המזבח שבהיכל עכ"ל וכן תרגם יהונתן ולפי מה שבארתי אפשר לומר שקטורת מכפרת על עון לה"ר דהא הכתוב מדבר בענן הקטורת כדאמרינן ביומא (דף נג) נתן בה עיקר מעלה עשן הי' מתמר ועולה כמקל עד שהגיע לשמי קורה הי' ממשמש ויורד בכותלים עד שנתמלא הבית עשן שנאמר והבית ימלא עשן, והקטורת היו נותנים על הגחלים ע"כ לקח גחלת מעל המזבח ועל שאמר כי בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב שכלם נכשלים בעון לה"ר ע"ז לקח גחלת מעל המזבח ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכפר מה שאמר על ישראל עם טמא שפתים ומזה מוכח דאין ישראל עם טמא שפתים דהרי הראהו גחלת מעל המזבח דהיינו קטורת שמכפרין וכדאיתא בערכין (דף טז) יבוא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי דכיון דאין האמת כן דהא אינם טמא שפתים ולא אהני מעשיו וכמבואר במדר"ש הובא ברש"י שאמר הקב"ה למלאך רצוץ פה שאמר דילטוריא על בני וא"כ חזינן דלא קבל הקב"ה הדילטוריא, ולא אהני מעשיו וגם היה דיבורו בחשאי ולא בפרהסיא לכן כפרה עליו הקטורת וכמו שנתבאר והוא נכון מאד בעזהשי"ת.

[ח] ואשמע את קול ד' אמר את מי אשלח ומי ילך לנו ואמר הנני שלחני:

יש לדקדק א) כפול הלשון ללא צורך מי אשלח ומי ילך? ב) ואם יש צרך בו, למה לא השיב ישעי' ג"כ שלחני ואלך?

כבר בארנו לעיל שיש ב' מיני שליחות א) שליח שיכול מעצמו לגמור הענין ב) שבעצמו אינו יכול לגמור אלא הדברים מסודרים לו ממשלחו וע"ז אמר את מי אשלח ר"ל להשיג נביא שיקבל עליו לגמור השליחות ולהחזירם למוטב אז בודאי טוב ואם לאו מי ילך פי' להשיג לכה"פ נביא שילך בדברים מסודרים לישראל אם ישמעו ואם יחדלו, וישעי' השיבו הנני שלחני, פי' שרוצה להיות בבחינת שליח לגמור השליחות כדכתיב (שם נ) ד' אלקים נתן לי לשון למודים וגו' ובלשונו הצח ייטיב להסבירם עד שישובו, והנה יש נפ"מ ד"מ אם אחד יש לו חולה והולך לרופא שירפאהו א"צ לספר בתחילה איכות ומצב החולי דמה איכפת להרופא כיון שנוטל שכר קצוב בעד טרחתו בעד כל ביקור וביקור בין שיצלח בידו להעלות לו ארוכה ובין שלא יצלח חפצו בידו כלל, משא"כ אם רוצה ליקח רופא בקבלנות ולהתנות עמו בתנאי כפול ובתנאי קודם למעשה ע"מ שירפאהו ובאם לאו לא יטול כלום אזי צריך לספר מקודם להרופא מצב החולי בכדי שידע הרופא אם יכול לרפאותו או לא דדלמא החולה כבר מיואש, וא"כ למה לו לטרוח בחינם וע"כ כשאמר ישעי' הנני שלחני וכמש"כ שרצה להיות בבחינת שליח לגמור להחזירם בתשובה ולרפאות חולי הנפש לכן תיאר לו השי"ת מצב החולאת כמו שיבואר בהכתובים הבאים לקראתנו בעזר ד' ית"ש:

[ט] ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראה ואל תדעו:

[י] השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו:

[יא] ואמר עד מתי ד' ויאמר עד אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה תשאה שממה:

יש לדקדק א) כפול לשון שמעו שמוע וראו ראו למה? ב) מדוע גבי שמיעה אמר אל תבינו ולגבי ראיה אמר אל תדעו? ג) מדוע ברישא סידר תחילה הלב ואח"כ האזנים ואח"כ העינים ובסיפא הפך את הסדר ואמר להיפך שלא כסדרן דרישא פן יראה בעיניו ואח"כ אזניו ואח"כ לבו?

ויתבאר בטוב טעם ודעת, דהנה ישעי' שאמר הנני שלחני ושע"כ הי' מוכרח לדעת סיבת ואופני מחלתם מהותם ואיכותם כנ"ל, אמר לו השי"ת, דע כי כבר שמעו ואינם שמים על לב וגם כבר ראו פעמים רבות ראיות הרבה ועושים עצמם כאלו לא ידעו לכן דע דאף כשתאמר להם דברים קשים כגידים ותזהירם שבאם לאו יענשו במיתה ברעב בחרב וכדומה תדע שגם מזה לא יתפעלו כי כבר שמעו שמיעות הרבה וכבר ראו ראיות הרבה ונענשו כמה פעמים ודמלפי תיחלי לא בהתה, ואם תאמר אם נענשו כ"כ אמאי לא נתכפרו עונותיהם הא אמרינן בברכות (דף ה) דיסורים ממרקין עונות ז"א דאמרינן (שם) אם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת אף יסורים לדעת, פי' דאימתי יסורים מכפרין אם מתבונן בחטאו ומקבל באהבה לכפרת פשע אז יחשב להם כהקרבת אשם אבל עליהם נאמר אל תבינו אל תדעו פי' שאין בהם בינה ודעת להתבונן לשוב אף שרואים שנענשים וזהו דאמר הנביא בעצמו (שם א) "ישראל לא ידע עמי לא התבונן" פי' שאם הי' בהם דעת להתבונן על מה באו עליהם היסורין אז הוי כאשם לדעת והיו מתכפרים אבל הם אינם יודעים להתבונן וא"כ "על מה תכו עוד תוסיפו סרה" פי' דהחטא יגדל בזה שניכר זדון רשעתם שאף שלוקים ובכ"ז אינם שבים וזהו דכתיב (ירמי' ב) ותאמרי כי נקיתי אך שב אפו ממני הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי, פי' שתאמרי כי נקית כיון שקבלת עונש יסורים כ"כ והיסורים ממרקין כקרבנות שמכפרים, ז"א דאימתי מכפרים אם מתבונן ויודע אבל כיון שאומרים לא חטאתי אז היסורים אינם מכפרים, וע"ז אמר ירמי' "לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו" פי' מה שהכיתי אתכם הכל לשוא כי לא תתכפרו בזה יען כי מוסר לא לקחו וזהו שאמר "הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי" דאמרינן במגילה (דף לא) היו עלי לטורח אמר הקב"ה לא דיין לישראל שחוטאין לפני אלא שמטריחין אותי לידע איזה גזירה קשה אביא עליהם, והוא דאם השי"ת מעניש לאדם ואינו מפשפש במעשיו להתחרט על מעשיו הרעים ולשוב אזי מזה גופא יגדל החטא וכמ"ש על מה תוכו עוד תוסיפו סרה, וא"כ שוב צריך לענוש יותר כי מראה בזה רשעתו ביותר וביותר, וע"ז אומר הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי משום דע"י זה מטריחים להקב"ה לענוש יותר ומכעיסים יותר ויותר, והנסיבה לזה הוא כי השמן לב העם וגו' פן יראה בעיניו וגו' ביאור הדברים דלכאו' יש לדקדק לפי הכלל שבידינו ממה שכבר בארו המפרשים והחליטו דכל מקום שנאמר, "פן" הוא על דבר שאינו רוצה, ו"אולי" הוא על דבר שרוצה, כדכתיב אולי לא תאבה (בראשית פ' חיי שרה) וכתב רש"י אלי כתיב וכונתו בזה דהיל"ל פן כיון שהוא נגד רצונו ומדכתיב אלי ע"ז פירש"י אלי כתיב וא"כ רצונו הוא בזה שלא תאבה האשה, וא"כ לפי"ז כיון דהקב"ה רוצה בתשובתן א"כ הול"ל אולי יראה בעיניו ומדוע אמר פן, אך הענין כך הוא שבכל מחלה צריך לדעת הסיבה מאיזה דבר נהיתה אם מהלב צריך לרפאות תחילה את הלב, ואף שממחלת הלב התפרצו חבורות ופצעים בכל הגוף בכ"ז אין להרופא להביט על החבורות והפצעים רק על עיקר הסבה שממנה באו, ואחרי שכאב ומחלת הלב גרם כל זה צריך מקום לחפוש מזור ותרופה ללב וממילא כשיתרפא הלב יתרפאו חיש קל גם יתר האיברים, אך אם רואה הרופא שהמחלה גברה כ"כ והתפשטה בכל הגוף עד שאין באפשרו בשום אופן לרפא את הלב שהוא עיקר המחלה בטרם שירפא את איברים החיצונים ואת כל הגוף ואח"כ אולי ימצא שביל ודרך לבוא ברפואות שונות לרפאות את הלב אזי מהצורך לו לבקש רפואות פרטיות לאיברים החיצונים ואח"כ לאברים הפנימים והלב שמהם מקור החולי כן הוא מהלכות הרופאים, וכן הדבר ממש ברוחניות צריך ג"כ לחקור תחילה מאין באו תחלואי הנפש, וע"ז אמר לישעי' השמן לב העם הזה וגו' שמתחילה באה מהלב, לב מורקב ומותלע פוקרים בכל עקרי הדת [כאשר בארנו בארוכה לעיל (א) ע"פ "כל לבב דוי" תדרשנו לטובה משם] ואח"כ התפשטה חולי הנפש עד שבאו למדרגה שגם אזניו הכבד ואח"כ עוד יותר עד אשר עיניו השע וע"ז אמר פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ובלבבו יבין ושב ורפא לו דכיון דגברה מחלתם איום ונורא מאד אזי צריך לרפאות מתחילה איברים החצונים בפרט כי א"א בענין אחר כנ"ל וע"כ לא אמר בלשון "אולי" כיון שזה נגד רצונו ית"ש ורצונו ית"ש הוא לנקות תחילה הלב שממנה תוצאות חיים עד שלא תגדל חולי נפשם וע"ז אמר מצד ההכרח ונגד רצונו ית"ש צריך להתנהג עמם שלא כסדרן וע"כ אמר פן יראה בעיניו כו' ואח"כ ולבבו יבין ושב ורפא לו. אבל גם זה הוא ספק גדול אם יתרפאו אחרי חולי הנפש הגדול והנורא הזה:

כשמוע הנביא את דברי ד' אשר תאר לפניו את מצבם הרוחני איך כי איום ונורא הוא ומסוכן מאד אז מרוב התפעלות שאג מנהמת לבו עד מתי ד' ויאמר ד' עד אשר אם שאו ערים מאין יושב וגו' פי' שתבוא עוד צרה שקשה מכלם היינו שבי דכלהו אתניהו בי', כדאמרינן בב"ב (דף ח) חרב קשה ממות ורעב קשה מחרב ושבי קשה מכלם וכשיענשו בשבי אז בודאי ישובו:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה