ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא
ישעיה · פרק ה
[טו] וישח אדם וישפל איש ועיני גבוהים תשפלנה [טז] ויגבה ד' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה:
[יז] ורעו כבשים בדברם וחרבות מחים גרים יאכלו:
רבו המבארים בבאור הכתוב ורעו כבשים כדברם זה אומר בכה וזה אומר בכה וגם אני אמרתי אענה חלקי בזה – כן קשור הכתוב הזה להכתובים דלעיל שגבו ממני:
ויתבאר בטוב טעם בהקדם מאמרם ז"ל בברכות (דף יב) אימתי ויגבה ד' צבאות במשפט אלו עשרת הימים שבין ר"ה ליוהכ"פ וע"ז אומר וישח אדם וישפל איש וגו' כדאמרינן בר"ה (דף כו) אמר ר' לוי מצוה של ר"ה ושל יוהכ"פ בכפופים כו' דהשופר של ר"ה צריך להיות כפוף דכמה דכייף אינש דעתי' טפי מעלי, ועיי' רש"י שכ' וז"ל דכמה דכייף אינש בתפלתו פניו כבושין לארץ ולכן איתא בשו"ע או"ח (סי' תקפ"ב סעיף ד) יש נוהגים להתפלל בר"ה וביוהכ"פ בכריעה והענין הוא כמו שבארתי במקו"א ע"פ בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו וגו' דלמי עושה צדק ולמי עושה חסד לשארית נחלתו למי שמחזיק א"ע כשירים והוא רב חסד מטה כלפי חסד, וכדאיתא בר"ה (דף עא נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע לשארית נחלתו למי שמחזיק עצמו כשירים, ע"כ צריך לשחות דכמה דכייף אינש דעתי' טפי מעלי וע"ז אמר וישח אדם וישפל איש וגו' וכפירש"י שיהי' פניו למטה אז והאל הקדוש נקדש בצדקה דהיינו ורב חסד מטה כלפי חסד, ורעו כבשים כדברם, דהנה תנן (ר"ה טז) בארבעה פרקים העולם נידון וכו' בר"ה כל באי עולם יעברון לפניו כבני מרון, והנה בש"ס שם הביאו דר"נ סובר אדם נידון בכל שעה ור' יוסי סובר אדם נידון בכל יום ואמר רב יוסף שם דכמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כר' יוסי ופירש"י דאי כרבנן דאמרי אין נידון אלא בר"ה הרי כבר נקנסה עליו ובתוס' שם הקשו לרבנן נמי מי לא מצלינן רפאינו וברכת השנים ועיי' מה שתרצו אבל הראשונים כתבו דבכל השנה ג"כ העולם נידון אבל משפט כללי, ואם רוב העולם זכאי אף שאדם פרטי הוא מחצה על מחצה או אפי' רובו לחיוב בכ"ז יצא זכאי בזכות הכלל שהוא רוב זכאי וע"ז איתא בקדושין (דף מ ע"ב) ר"א בר"ש אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו כו' אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, ובר"ה הוא משפט פרטי, ועז"א בר"ה (דף יח) מאי כבני מרון הכי תרגימו כבני אימרנא ופירש"י כבשים שמונין אותן לעשרן ויוצאין זה אחר זה בפתח קטן שאין יכולין לצאת כאחד עכ"ל וכל אחד ואחד נידון בפני עצמו לפי מעשיו אם לשבט ואם לחסד, וכדברי הפייטן כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו כן תעביר ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי, ר"ל משפט פרטי כאו"א לפי מעשיהו, ואף אם הכלל הוא רובו זכאי לא יועיל לו זכות הכלל וע"ז נאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה (קהלת ט) וכפי שאמרו בקדושין (שם) בשביל חטא יחידי שחטא והכריע א"ע בזה לכף חובה איבד ממנו טובות הרבה, וזהו כונת התורה לפי דעתנו (פ' נצבים) פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה והי' בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ד' סלוח לו כי אז יעשן אף ד' וקנאתו באיש ההוא", אשר כבר עמלו המבארים בביאור הכתוב הזה מהו רוה וצמאה? ומהו כי אז, כנראה שמסמן לנו איזה עת? אבל לפי דברינו יומתקו לנו הכתובים האלה בהקדם דברי המ"ר אתם נצבים היום בר"ה. והנה גדולי המבארים החליטו כי רוה קאי על הצדיקים שהם שבעים במצות ומעשים טובים, ע"ד ושבע ילין בל יפקד רע וכמאמרם ז"ל בפ"ב דברכות (דף יד) ושבע בדברי תורה וצמאה קאי על הרשעים דבר והיפוכו כמובן. ובזה אתי כמין חומר הפסוקים האלה, דהנה הרשע בשמעו את דברי האלה יתברך בלבבו לאמר הן העולם נידון אחר רובו וכנ"ל ולכן אין לי לפחד מאומה כי הצדיקים יתוספו עלינו, וזהו למען ספות הרוה את הצמאה, ובזכותם נחי' ונצא זכאי בדיננו ולכן נוכל לילך בטח בשרירות לבנו ע"ז אמרה התוה"ק הא תינח כל השנה שהוא משפט כללי אבל אוי לך מיום הדין ומיום התוכחה של ר"ה ויוהכ"פ אשר "אז" הוא משפט פרטי ולא יועיל לך אז צדקת הצדיקים זהו הלא אתם נצבים היום בר"ה והלא "אז" יעשן אף ד' וקנאתו שבאיש ההוא" בדין פרטי שלו "ורבצה בו" לבד כל האלה והבדילו ד' לרעה מכל שבטי ישראל יען כי אז בר"ה ויוהכ"פ לא יצורף עמם לשפטם יחד במשפט כללי רק כל אחד ואחד יהי' נדון בפ"ע וע"ז אמרו זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע (חגיגה טו) ועל הצדיקים שיהיו בר"ה ויוצאים זכאי בדינם עליהם נאמר לכן בארצם משנה ירשו (ישעי' סא) ועל הרשעים נאמר ומשנה שברון שברם (ירמי' יז) וכמבואר בחגיגה שם, ושנות רשעים תקצורנה, ובשנים שלהם מה עביד קוב"ה אי איכא אינש דמעביר במילי' מוסיף לו וע"ד שאמרו בחגיגה (דף ה) וזהו כונת הכתוב כי אז בר"ה ויוהכ"פ ורעו כבשים כדברם ר"ל כמנהגם שהנהיגו בכל השנה כן הוא רועה אותם ביום זה דהיינו שמסתכל על כל אחד ואחד בפרט כבקרת רועה עדרו וכבני אימרנא הכל כנ"ל וחרבות מחים גרים יאכלו שזהו הענין דחית גברא מקמי גברא וכדאמרינן בפסחים (דף פח) ונכסיהון דרשיעי צדיקיא יחסינון וכדמתרגם רב יוסף (ומחים אלו רשעים השמנים וגרים הם צדיקים שהם כגרים בעוה"ז) וזהו זכה נוטל חלקו וחלק חבירו, ולמעברי במילי נותנים להם את שנותיהם וכנ"ל והוא כפתור ופרח בעזהשי"ת: