אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) ירמיה › פרק יד

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

ירמיה · פרק יד

פרק יג

[יא] ויאמר ד' אלי אל תתפלל בעד העם הזה לטובה:

[יב] בחרב וברעב ובדבר אנכי מכלה אותם:

[יח] אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב וגו':

[יט] המאס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא וגו':

יש לדקדק א) הלא כבר אמר כי יכלה אותם בחרב וברעב, ולמה זה חזר ושנה לן פרקו כי בשדה יהיה חללי חרב ובעיר יהיה תחלואי רעב איזה חידוש ישמיענו בזה? ב) גם למאי נפ"מ כי בשדה יהי' חללי חרב ובעיר יהי' רעב או איפכא או שיהיו שניהם במקום אחד כי מאי איכפית להו לחללים? ג) מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא היתכן כי יהי' לחללי חרב מרפא והרד"ק כתב דואין לנו מרפא קאי על תחלואי רעב שאין להם מרפא כי אין מטר עכ"ל אבל דוחק לפרש דלצדדין קאמר?

ויתבאר בטוב טעם ודעת עפ"י מאמרם ז"ל בב"ק (דף ס) רעב בעיר פזר רגלך כו' דבר בעיר כנס רגלך שנאמר ואתם לא תצאו וגו' מחוץ תשכל חרב וגו', והנה דמחוץ תשכל חרב אעפי"כ מחדרים אימה אע"ג דאמרינן לגבי מלאך המות מה לי הכא מה לי התם (ב"מ לה) בכ"ז יעצו חז"ל דאיכא הצלה לכנס רגליו וסמכו על הקרא עיי"ש מכש"כ לענין החרב דמלחמה בודאי איכא הצלה דבעיר שיש בני אדם רבים אינו מתירא מפני החרב כ"כ, וע"ז אמר ירמי' אם יצאתי השדה פי' שאם אדם רוצה לילך השדה והנה חללי חרב, ואם באתי העיר פי' שרוצה לכנס רגליו והנה תחלואי רעב ואמרינן (שם) דרעב בעיר פזר רגלך, ועז"א המאוס מאסת את יהודה וגו' מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא כיון שהרפואות סותרות זו את זו כמו זבורא ועקרבא שלכנס רגלי' אינו יכול מפני הרעב ולילך החוצה אינו יכול מפני החרב הרי דהכיתנו באופן שאין כאן רפואה:

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה