אור ברסלב
ברכת משה (שפירא) ירמיה › פרק יג

ברכת משה (שפירא)· רבי משה שפירא

ירמיה · פרק יג

פרק ז

[א] כה אמר ד' אלי הלוך וקנית לך אזור פשתים ושמתו על מתניך ובמים לא תביאהו:

יש לדקדק א) למה דוקא אזור פשתים? ב) מה טעם במים לא תביאהו? וכ"כ הרד"ק וז"ל ובמים לא תביאהו לא אדע בו טעם עדיין עכ"ל:

ויתבאר בטוב טעם, דהנה לגבי חוה"מ באם שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו מטעם דאזורו מוכיח עליו כדאיתא בחולין (דף קז) וכ"פ בשו"ע א"ח (סי' תקלד) עוד מבואר (שם) דכלי פשתן מותר לכבסן, והכא אסרו בתכבוסת אפי' אין לו אלא חלוק אחד כמבואר בתענית (דף כט) וכ"פ בש"ע או"ח (סי' תקנא) מטעם דבטלי קצרי דבי רב עוד החמירו לאסור אף בכלי פשתן, ע"ז אומר קח לך אזור פשתים פי' אף דאזור מוכיח עליו ואף של פשתים בכ"ז במים לא תביאהו, וזהו סימן על אבלות דתשעה באב שהחמירו בו אף באזורו מוכיח עליו ואף בשל פשתים:

[טו] שמעו והאזינו אל תגבהו כי ד' דבר:

רש"י ז"ל לא פי' על פסוק זה מאומה והרד"ק פי' פירוש דחוק ע"כ אמרתי לענות חלקי בביאור הכתוב הזה בהקדם דרשת חז"ל במדרש (פ' ראה) שמעו והאזינו לדברי תורה ואל תגבהו אל תגביהו את הטובה מלבוא עליכם כי ד' דבר והיכן דיבר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאוכלו:

והנה דברי המדרש הזה מחוסר הבנה ונחוץ לנו מקודם להבין את דבריו ואחרי אשר יצא כנגה צדקו וברור מללו אז יבוא עמו גם באור הכתוב בטוב טעם וכמין חומר, ונקדים בזה דברי הירושלמי (קדושין פ' האומר) ה"ג האומר לאשה הרי את מקודשת על מנת שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת, ור"מ אומר בין ירדו בין לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנאו. הכל מודים שאם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת כו' עד ר' חגי בעי קומי רב אסי והא "אם" לאו כלאחר הוא (פי' אם יעברו ואם לא יעברו כדכתיב גבי תנאי בני גד ובני ראובן לא כלאחר דמי בתמי' ומכל מקום התנה משה רבינו עמם בתנאי כפול) שניא היא שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציא מידם ולהכי צריך תנאי כפול כו':

ולכאורה יש להקשות ע"ז א"כ מאי פריך בקדושין (דף סא) בשלמא לר"מ היינו דכתיב אם בחוקתי תלכו, וכן אמרינן התם בשלמא לר"מ היינו דכתיב אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, הא הכא נמי אינו חל אלא לאחר כך והוי כמו דאמר שתהא מקודשת לאחר שירדו גשמים שאפי' לא כפל תנאו נמי אינה מקודשת, והא דבעינן תנאי כפול בתנאי ב"ג וב"ר מפני שהיא מוחזקת והוא בא להוציא מידם, אבל ז"א דהענין הוא דהקב"ה רצונו להטיב לברואיו והברכה חל מיד כל זמן שלא קלקל האדם במעשיו וכדאמרינן בשבת (דף נה) כל מדה טובה שיצא מפי הקב"ה אפי' על תנאי לא חזר בו וא"כ הטובה חלה מעכשיו והתנאי בא לעקור המעשה וע"כ בעינן תנאי כפול וזהו דכתיב ראה נתתי לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו והקללה אם לא תשמעו דבברכה כתיב לשון אשר ובקללה כתיב לשון אם, והוא עפ"י מה שבארתי ד"אם" כלאחר הוא וכן אמרינן בגיטין (דף עב) אמר אביי אם משמע שתי לשונות משמע כלעכשיו ומשמע כלאחר מיתה אמר מהיום כמ"ד לה מעכשיו דמי לא אמר מהיום כמ"ד לאחר מיתה דמי אלמא משתמעין כלאחר הוא:

ובזה יתיישב הכתוב ראה נתתי לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו ופירש"י ע"מ שתשמעו וקיי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי פי' שהברכה חלה על ישראל מיד ואף שרק התחילו לילך בדרך הטוב והישר חלה עליהם הברכה מיד, והקללה אם לא תשמעו פי' שח"ו אם הולכים בדרך לא טוב אז אין הקללה חלה אלא אחר כל המעשים כלם שאם האדם מתחיל לילך בדרך הרע הקב"ה מחכה לו אולי ישוב, רק אם הולך בשרירות לבו הרע ואינו חוזר בתשובה, אז הקללה חלה, וזהו דאמרינן בע"ז (דף ה) ת"ר אם בחוקתי תלכו, אין אם אלא לשון תחנונים וכן הוא אומר לו עמי שומע לי וגו' כמעט אויביהם אכניע, ולכאורה צריך להבין דלמאי דריש אין אם אלא לשון תחנונים ולמה לא נפרש האי אם כשאר אם, אך הענין הוא דהוי קשי' לי' להגמרא דהא כתיב אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וא"כ משמע דהברכה אינו חלה רק לאחר הליכה בחוקתיו ולא מיד, וע"כ דריש בגמ' אין אם אלא לשון תחנונים וכן הוא אומר לו עמי שומע לי וגו' כמעט אויביהם אכניע פי' דמיד שישמעו אזי אויביהם אכניע ואין "אם" זה כשאר אם:

ועתה הנה יוצא כנגה צדקת דברי המדרש ויוצא כמין חומר כונת הכתוב שמעו והאזינו אל תגבהו את הטובה מלבוא עליכם, פי' אל תסלקו הטובה שהטובה חלה מיד ובמעשיכם הרעים אתם מסלקים הטובה מעליכם ועז"א כי ד' דיבר פי' בדבורו של הקב"ה הוא מעשה אם הוא לטובה כמו דאיתא בירושלמי כי לא איש אל ויכזב לטובה, ההוא אמר ולא יעשה היינו לרעה, וע"כ בעי תנאי כפול ועז"א והיכן דבר "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם וגו'" שהוא בתנאי כפול משום דהטובה חל מיד והוי כמו דאמרינן בירושלמי גבי עבר הירדן דכיון שמוחזקת בידם ע"כ באה תנאי כפול, והדברים נכונים וברורים:

[כג] היהפוך כושי עורו וגמר חברבורותיו גם אתם תוכלו להיטיב למודי הרע:

יתבשם ויתבסם הכתוב הזה עפ"י מה דאיתא בנדרים (דף סה) אמר שאינו נושא לפלונית שאביה רע, א"ל מת או שעשה תשובה כו' אמר רב הונא נעשה כתולה נדרו בדבר, ור' יוחנן אמר כבר מת וכבר עשה תשובה, מתיב ר' אבא קונם שאני נושא לפלונית כעורה והרי היא נאה שחורה והרי היא לבנה קצרה והרי היא ארוכה מותר לא מפני שכעורה ונעשית נאה שחורה ונעשית לבנה קצרה ונעשית ארוכה אלא מפני שהנדר טעות בשלמא לר"ה דאמר נעשה כתולה נדרו בדבר, תנא תולה נדרו בדבר ותנא נדר טעות, וכתב הר"ן והא דלא אמרינן בסיפא גבי כעורה ונעשית נאה ה"ט משום דאדם רע עשוי לעשות תשובה ועשוי למות הלכך אמדינן דעתו דכי אמר שאביה רע כ"ז שאביה רע קאמר משא"כ באשה עכורה שאינה עשוי' להיות נאה הלכך לא הי' בדעתו שתהא מותרת לו לכשתהי' נאה (הרשב"א ז"ל) עכ"ל וא"כ יש חילוק שהרע עשוי לעשות תשובה אבל הכעור אין עשוי להשתנות ולעשות נאה לכן ע"ז אמר היהפוך כושי עורו וגמר חברבורתיו גם אתם תוכלו להיטיב למודי הרע שהרע שלכם הוא כמו הכעור בטבע שאין עשוי להשתנות ולעשות נאה הכי נמי הרע שלכם אין עשוי להשתנות ולעשות תשובה כי כה נשתרשו בחטא והורגלו בזה שמרוב ההרגל נעשה אצלם טבע כטבע הכושי הכעור שאין יכול להיות נאה. ונכון מאד. (מאאמו"ר הגאון זצללה"ה בס' עמק יהושע):

תוכן העניינים

ברכת משה (שפירא)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה